Chasidut к Берешит 11:9

וְעַל-כֵּן יֵשׁ דְּבָרִים חֲשׁוּבִים שֶׁאֵין לָהֶם בִּטּוּל מִפְּנֵי חֲשִׁיבוּתָן, כְּגוֹן חֲתִיכָה הָרְאוּיָה לְהִתְכַּבֵּד, כִּי כָּל הַנְּפָשׁוֹת שָׁרְשָׁם בְּכָּבוֹד. וְעַל-כֵּן הַבִּטּוּל שֶׁל כָּל הָאִסּוּרִים עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַכָּבוֹד, עַל-יְדֵי שֶׁנִּתְקַבְּצִין חֶלְקֵי הַכָּבוֹד שֶׁל הַנְּפָשׁוֹת שֶׁבְּתוֹךְ רֹב הַהֶתֵּר, כִּי זֶהוּ בְּחִינַת בִּטּוּל בָּרֹב הַנַּ"ל, כִּי כֵן מְפֹרָשׁ בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ הַנַּ"ל (סִימָן קפא); שֶׁהַהִתְגַּבְּרוּת שֶׁמִּתְגַּבְּרִין הָרֹב עַל הַיָּחִיד עַל-יְדֵי הַהִתְקַשְּׁרוּת, הוּא עַל-יְדֵי חֶלְקֵי הַכָּבוֹד שֶׁמִּתְקַבְּצִים, שֶׁשָּׁם שֹׁרֶשׁ הַנְּפָשׁוֹת, עַיֵּן שָׁם, וְזֶהוּ גַּם כֵּן כֹּחַ הַבִּטּוּל עַל-יְדֵי בְּחִינַת שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, כִּי שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ הוּא בְּחִינַת הַנֶּפֶשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת דִּבּוּר כַּנַּ"ל כַּמָּה פְּעָמִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת כָּבוֹד בִּבְחִינַת כַּבֵּד אֶת ה' מְהוֹנֶךָ וְכוּ', (כַּמּוּבָא לְעֵיל בְּהִלְכוֹת תּוֹלָעִים, הֲלָכָה א). וְזֶהוּ בְּחִינַת בִּטּוּל הָאִסּוּר בְּשִׁשִּׁים שֶׁהוּא גַּם כֵּן עַל-יְדֵי הִתְקַבְּצוּת חֶלְקֵי הַכָּבוֹד בְּיַחַד, בְּחִינַת שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת, בְּחִינַת מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, כִּי הַכָּבוֹד הוּא בְּחִינַת נֶפֶשׁ, בְּחִינַת שְׁלֵמוֹת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וְזֶה בְּחִינַת סָמֵ"ךְ כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן כְּשֶׁהַחֲתִיכָה רְאוּיָה לְהִתְכַּבֵּד אֵין לָהּ שׁוּם בִּטּוּל, כִּי הַנְּפָשׁוֹת שֶׁבָּאִסּוּרִים הֵם בִּבְחִינַת נְפִילַת הַכָּבוֹד שֶׁנָּפַל בְּזִילוּתָא דְּגָלוּתָא. וּכְשֶׁמִּתְגַּבְּרִים וּמִתְקַבְּצִים חֶלְקֵי הַכָּבוֹד שֶׁל הֶתֵּר הֵם מְבַטְּלִין אֶת הָאִסּוּר, הַיְנוּ שֶׁמַּכְנִיעִין יְנִיקָתוֹ מֵחֵלֶק הַכָּבוֹד שֶׁיָּנַק מִקֹּדֶם, אֲבָל כְּשֶׁהַחֲתִיכָה שֶׁל אִסּוּר רְאוּיָה לְהִתְכַּבֵּד, שֶׁנִּמְצָא שֶׁהֵם יוֹנְקִים חֵלֶק גָּדוֹל מֵהַכָּבוֹד עַד שֶׁזֹּאת הַחֲתִיכָה בְּעַצְמָהּ רְאוּיָה לְהִתְכַּבֵּד, וּמֵחֲמַת זֶה קָשֶׁה לְסָמְכָהּ וּלְסָעֳדָהּ, לְהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם לְהַכְנִיעֵם, מֵאַחַר שֶׁהִתְגַּבְּרוּ בְּתֹקֶף גָּדוֹל, וְנִכְבָּשׁ חֵלֶק גָּדוֹל מֵהַכָּבוֹד אֶצְלָם, וְיֵשׁ לָהֶם יְנִיקָה גְּדוֹלָה, עַל-כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְבַטְּלָה בְּסָמֵ"ךְ וְלֹא בְּשׁוּם בִּטּוּל. וְזֶה שֶׁדִּקְדְּקוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְאָמְרוּ בִּדְבָרִים שֶׁאֵין מִתְבַּטְּלִין, אֲפִלּוּ בְּאֶלֶף לָא בָּטִיל, כִּי אֶלֶף הוּא בְּחִינַת מַדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁבִּבְחִינַת מַלְכוּת הַנַּ"ל, כִּי יֵשׁ שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְכוּ', שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת מַדְרֵגוֹת הַמַּלְכוּת, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ (בְּסִימָן נו). נִמְצָא, שֶׁבְּחִינַת אֶלֶף הוּא מַדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה מִכֻּלָּם. וְעַל-כֵּן אָמְרוּ, "אֲפִלּוּ בְּאֶלֶף לֹא בָּטִיל", כִּי אֵין לָהֶם שׁוּם בִּטּוּל. וְהָעִקָּר תָּלוּי כְּשֶׁהַדָּבָר הֶחָשׁוּב הוּא בִּשְׁלֵמוּתוֹ, אֲבָל כְּשֶׁנֶּחֱלָק לַחֲלָקִים, כְּגוֹן שֶׁנֶּחְתְּכָה הַחֲתִיכָה הָרְאוּיָה לְהִתְכַּבֵּד, אוֹ הַבְּרִיָּה, אֲזַי הֵם מִתְבַּטְּלִים, כִּי עִקַּר תָּקְפָּם עַל-יְדֵי שֶׁנִּתְאַחֲדִין, חַס וְשָׁלוֹם, בְּהִתְקַשְּׁרוּת בְּגוּשׁ אֶחָד. שֶׁאָז קָשֶׁה לְהַכְנִיעָם וְכַמּוּבָן מִדִּבְרֵי רַבֵּנוּ, נֵרוֹ יָאִיר, (בְּסִימָן סז) בְּעִנְיַן הִתְקַשְּׁרוּת חֶלְקֵי הַכָּבוֹד הַנַּ"ל, כִּי פִּזּוּר לָרְשָׁעִים הֲנָאָה לָהֶן וְכוּ'. כִּי עִקַּר הַכְנָעַת הָרַע שֶׁל הַשִּׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת, הוּא לְהַרְחִיקָם מֵהַקְּדֻשָּׁה שֶׁהוּא בְּחִינַת אַחְדוּת, בְּחִינַת שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, בְּחִינַת שָׂפָה אַחַת בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר (בְּרֵאשִׁית יא, ט), "כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה' עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ", כִּי מִתְּחִלָּה כְּשֶׁנִּתְקַבְּצוּ יַחַד בְּהִתְקַשְּׁרוּת בְּדוֹר הַפְּלָגָה, רָצוּ לְהַחֲרִיב הָעוֹלָם, חַס וְשָׁלוֹם, לְהִתְגַּבֵּר עַל הַסִּטְרָא דִּקְדֻשָּׁה, חַס וְשָׁלוֹם, עַל-יְדֵי הַהִתְקַשְּׁרוּת שֶׁלָּהֶם שֶׁנִּתְקַשְּׁרוּ מְאֹד וְיָנְקוּ מִלְּשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. בִּבְחִינַת וַיְהִי כָּל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וְכוּ'. כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן הָיָה עִקַּר הַכְנָעָתָן וּמַפָּלָתָן שֶׁנִּלְקַח מֵהֶם הַשָּפָה אַחַת, דְּהַיְנוּ הַלְּשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. וְנִתְפַּזְּרוּ וְנָפֹצוּ וְנִפְרְדוּ מֵהַקֶּשֶׁר שֶׁלָּהֶם כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן כְּשֶׁהַחֲתִיכָה הָרְאוּיָה לְהִתְכַּבֵּד וְכַדּוֹמֶה נֶחְתְּכָה וְנִתְפָּרְדָה לַחֲלָקִים. וַאֲזַי אֵינָהּ רְאוּיָה לְהִתְכַּבֵּד עוֹד, כִּי עִקַּר הַכָּבוֹד כְּשֶׁמְּקֻבָּץ חֶלְקֵי הַכָּבוֹד בְּמָקוֹם אֶחָד, כִּי שֹׁרֶשׁ הַכָּבוֹד הוּא בִּבְחִינַת אַחְדוּת כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן מֵאַחַר שֶׁנִּפְרְדָה בִּבְחִינַת פִּזּוּר לָרְשָׁעִים כַּנַּ"ל, אֲזַי יֵשׁ כֹּחַ לְבַטְּלָה וּלְהַכְנִיעַ הָאִסּוּר כַּנַּ"ל:

ונמרוד שהיה גבור (פז) ציד, ר"ל שכחו היה כח עשו שהוא איש ציד (בראשית כה כז), לכן הרג עשו את נמרוד (פח) גבור ציד (פט), ולקח הבגדים של אדם הראשון (צ) ממנו (ב"ר פס"ה ט"ז), ויעקב קנה הבכורה (צא) באותו הפרק שבה תלוי בגדי כהונה (צב), נמצא שבית עשו לק"ש שהן ארבע מאות איש של עשו, הן הן ת' בתי דינין של נמרוד שירש עשו ממנו. לכן (צג) אותן הל' (אומות) שנחסר בדור הפלגה, השלים הקב"ה באברהם, וזה סוד ואברהם היו יהי"ה לגוי גדול (בראשית יח יח), שדרשו רז"ל (ב"ר פמ"ט ג') לא פחת עלמא (צד) מתלתין צדיקים. וקשה מאי ענין זה לסדום. אבל לפי שאנשי סדום היו מגלגול דור הפלגה, וזה סוד ואנשי העיר (צה) אנשי סדום (בראשית יט ד) (צו), ולפי (צז) שבוני המגדול נחסרו מהם ל' אומות שהציף הים, השלים הקב"ה באברהם דהיינו י"ו בני קטורה וי"ב בני ישמעאל וב' בני יצחק, ולכן אמר (צח) "מגדל "עז, בוני המגדל פגמו בשם הויה שהוא צורת ל' שנקרא מגדול, לכן פגעה בהם יד השם (צט) שהוא המלכות שנקנית בל' מעלות, וחסרו מהם ל' אומות, "בו "ירוץ "צדיק, זה אברהם שהמליך את השכינה שנקרא מלכו"ת בכל איבריו, כמנין אברהם (ק) בגימטריא רמ"ח, ולכן לא היה אדם שקראו להקב"ה אדני (א) עד אברהם (ברכות ז' ע"ב) (ב) כמ"ש דניאל (ט יז) למען אדני, למען אברהם שקראו להקב"ה אדון, ומ"ש במסכת נדרים (דף ל"ב ע"ב) לבסוף מלך על רמ"ח איברים, ר"ל שהמליך השכינה על כל אבר ואבר בסוד ומלכותו בכל משלה (תהלים קג יט) (ג), לכן זכה הוא להשלים ל' אומות שנחסרו עבור "מלכות שניקנית בל' מעלות, לכן קודם מפלת סדום אמר (בראשית יח יח) ואברהם היו "יהיה, שהוא ישלים חשבון יהי"ה שהם ל' אומות שנחסרו מדור הפלגה שהם גלגול סדום, וז"ש "ונברכו "בך כל גויי הארץ מלשון הבריכה, וטעם שנפרדו לע' אומות, שקודם חטא אדם הראשון היה "אור "באלף (ד), ואחר כך "עור בעין וילבשם (בראשית ג כא, זוהר ח"א ל"ו ע"ב), וממנו ירש נמרוד (ה) כתנות "עור בעי"ן, והן בגדים של אדם הראשון שלבש נמרוד, והיו מתייראין ממנו כל חית השדה, והוא סוד הזי"ו (ו) של ע' קליפין, לכן נפרדו לע' (ז) שרים, ואברהם היה תיקן "אור באלף, לכן אמר אברהם אנכי "עפר "ואפר (בראשית יח כז), מן "עפר שהוא בעי"ן עשה "אפר באלף (ח), וזה זכה משעה שנשלך לכבשן האש ונעשה אפר מקלה (ט), וזה נרמז במלת (י) "על כן "יאמר, ר"ל מלת "על, תמן קומת של אדם הראשון שהוא ק' (יא), והם חטאו בחטא אדם הראשון "וגרמו ע' קליפין כמנין כ"ן, לכן נחסר מן ע' אומות ל' כמנין "על (יב), ואברהם שהוא תיקן דור הפלגה אמר כי על כן עברתם על עבדכם (בראשית יח ה), אמרו רז"ל (ב"ר פע"א ד') כל מקום שנאמר "על "כן מרובה באוכלסין (יג), ולכן "בהפרידו "בני "אדם (דברים לב ח) שהוא דור הפלגה (ספרי שם, ילקו"ש רמז תתקמ"ב), "יצב "גבולות "עמים למספר "בני "ישראל, שהם ע' כנגד ע' שרים של מעלה, ולפי "שסנחרב הוא גלגול (יד) נמרוד, שבימי נמרוד היה הניפוץ, ובימי סנחריב היה (טו) הבלבול (ברכות כ"ח ע"א), ונרמז עוד זה בפרשת הפלגה (בראשית י יא) מן הארץ ההוא יצא אשור, ר"ל סנחרב מלך אשור היה מגלגול דור הפלגה שהוא נמרוד, ומן אותו הארץ יצא מלך אשור, ולכן נקרא "אמרפל שהוא סנחרב הנקרא פו"ל (מלכים ב' טו יט) (טז), ואמרו בגמרא (סנהדרין צ"ד ע"א) שהוא גוג ומגוג (יז) שיבוא עם ע' אומות וילחם על ה' ועל משיחו (תהלים ב ב), וזה נרמז במלת "על "כן יאמר (יח) לעתיד לבוא, דאיתמר בספר מלחמות ה' (במדבר כא יד) שהוא על מלחמות (גוג ומגוג) לעתיד, "כנמרד "גבור "ציד "לפני ה', ר"ל על ה' ועל משיחו, ולכן במזמור שלפניו (תהלים א ה) אמר "על "כן "לא "יקומו "רשעים "במשפט, על דור הפלגה שנקראו "רשעים "להפלגת "רשעם, ואחר כך באנשי סדום שנקראים "חטאים, וז"ש "וחטאים "בעדת "צדיקים, וחוזר ומפרש שהיה אברהם יורש אותן ל' אומות שנחסרו מן ע' אומות של דור הפלגה (תהלים א ו), "כי "יודע (יט) י"י "דרך "צדיקים זה אברהם, "ודרך "רשעים "תאבד שהן דור הפלגה, לכן אמר מיד מזמור למה רגשו (תהלים ב א), שהוא על מלחמות גוג ומגוג שהוא מגלגול דור הפלגה, ומלחמות ארבע מלכים של אברהם (כ) שנעשה עפר שלו חרב (ישעיה מא ב), וכן יהיה לעתיד בימי משיח כדאיתא בפרק חלק (סנהדרין דף ק"ט ע"א), וכמו שהיה אברהם מנצח ארבע מלכים, כן לעתיד נכללין בו כל ארבע מלכיות (כא). והנה היה אברהם בימי נמרוד (כב), כמו חזקיה בימי סנחרב וכן משיח בימי גוג ומגוג, ולכן איתא במדרש (במ"ר ) ד' הן שבא להם החכמה מעצמה ולא היה להם (כג) שום רב, "איוב "אברהם "חזקיה "משיח. והענין (כד) כי גלגול תרח (כה) אבי אברהם שהיה בימי נמרוד הפלגה היה איוב, ונרמז (בראשית יא לב) וימת תר"ח "בחרן (בראשית יב א) "ויאמר "י"י "אל, ר"ת למפרע "איוב, ולכן נרמז בפסוק (במדבר יג כ) היש בה "עץ זה איוב (ב"ב ט"ו ע"א), שהגין אחר כך "כעץ על שהיה מתחלה "עובד צלמים (כו), ועל אברהם איתמר (תהלים א ג) והיה כעץ (כז) שתול "על פלגי מים, שהציף (כח) ים אוקיינוס ע' אומות של רשעים הנרמזים ברישא דקרא "הפלגה "סדום (כט), וחוזר ומפרש הל' אומות השלים אותן אברהם, "אשר "פריו "יתן (ל), זה ישמעאל שבו השלים י"ב (לא) נשיאים, ועליהו לא יבול, זה יצחק (לב) שהשלים שני גוים יעקב ועשו, "וכל "אשר "יעשה "יצליח, אלו (לג) י"ו בני קטורה, (תהלים א ד) "לא "כן "הרשעים זה דור הפלגה (לד) שנחסר' ל' אומות מהם, שהם כמוץ אשר תדפנו רוח, שכן הרג אותם אברהם במוץ שלו בעפר שזרק עליהם, ולפי שהיה אברהם (לה) דיוקן תרח אביו, שנתגלגל אחר כך באיוב שהיה מן "יבמה (זוהר ח"ג רט"ז ע"ב) (לו), הוצרך הקב"ה לרמוז בכאן גלגול איוב, ואמרו "לך "לך מארצך, ר"ל כשהיה אברהם בר מאה שנין כמנין "לך "לך, אז זכה איוב להצטרף ולהתגלגל ולבוא לזה העולם, ולכן היה דומה איוב בענין זה לאברהם שלא היה לו רב, רק (ב"ר פס"א א') מעצמו היו שני כליותיו נובעות כמין שני רבנים, וכן חזקיה בימי סנחרב נדמה בזה לאברהם, ואתמר גביה (ישעיה ז טז) בדעתו מאוס ברע (לז) ובחור בטוב, וכן משיח בימי גוג ומגוג "והריחו ביראת ד' (ישעיה יא ג), כי ג' המה בדרגא חדא, וסודו מא"ח רחוק (משלי כז י) בקליפה (לח) "משחית "אף "חימה, ובקדושה ג' אבות אלו שהם מתגרין בג' גוליירין בישין אילין. והנה בקעת דורא (לט) שם העמיד נבוכדנצר צלם (סנהדרין צ"ב ע"ב), כי משם נבראו עגבותיו (מ) של אדם הראשון (סנהדרין ל"ח ע"ב), ולכן נקראת שמה שנער ששם ננערו כל הקליפות, נקרא בבל (מא) שנתערבו שם הרבה ניצוצות טהורות, ולכן היה עיקר (מב) תורה שבעל פה בבבל (סנהדרין כ"ד ע"א). וזה סוד אזכיר "רהב "ובבל (תהלים פז ד) (מג), כמו שהיה במצרים הרבה ניצוצות תקועות שם (מד), עד שהוצרכו ישראל לירד למצרים להוציא משם הניצוצות טהורות, ומזה הטעם הוצרך אברהם לירד למצרים, כי כבר אמר הקב"ה לאברהם קום התהלך בארץ (בראשית יג יז), התהלך דייקא (עיין בביאורי) (מה) והיה תמים להוציא הניצוצות התקוע בארץ ממש, כמ"ש (בראשית טו יג) כי גר יהיה זרעך "בארץ "לא "להם, שרמז בר"ת בל"ל, כדאיתמר גבי בבל כי שם בלל ד' (בראשית יא ט) (מו), לכן אמר אזכיר "רהב "ובבל, שבבל נדמה לענין זה למצרים שהיו שם ניצוצות טהורות, וכמו שלא היו יכולין ישראל לקבל תורה שבכתב "עד "אחר "גלות "מצרים, (התיבות המנוקדים הגהתי בפנים), כן גם כן לא יוכלו ישראל להשלים תורה שבעל פה, עד שהיו בבבל שם נגמר תלמוד רב אשי, ולכן מיד ירידת אברהם למצרים שהיא היתה עבור תורה שבכתב, זכר בתורה בענין ד' מלכים שהיו בעמק המלך, על בבל שהיא עמוקה, ואמרפל הוא מלך בבל, שם זכו ישראל לקבל תורה שבעל פה, וזה סוד שרמז בזה הפרשה והריגת המלכים (בראשית יד יד) וישמע אברהם כי נשבה אחיו (בראשית יד יב) ואת כל "רכושו "בן "אחי אברם, שכתב האר"י ז"ל בספר כוונת שהוא ר"ת "רבא, שבאותו פרק נתכונן (אפשר צ"ל נתכוין) אברהם להוציא ניצוצות של "רבא שהיה תקוע בלוט. וקשה מאי עניינו לכאן. אבל לדידי ניחא שבזו המלחמה היה מתעסק אברהם להוציא ניצוצות של תורה שבעל פה שזכו ישראל בימי "אביי "ורבא (מז) שהיו בבבל, כמו שבירידה ראשונה של מצרים נתעסק להוציא קבלת תורה שבכתב ביציאת מצרים, כן בפרשה שלאחריו בהריגת ד' מלכים, נתכונן לקבל תורה שבעל פה, ולכן אמר במזמור (תהלים פז א) ביסודת"ו (מח) על הררי קדש, על ניצוצות הקדושים שהם בארץ ישראל, כמ"ש (תהלים פז ה) ולציון (מט) יאמר (נ) "איש ואיש יולד בה, כי שם "יסוד "של (נא) קדושה:

בַּבְלִיִּים, הַיְנוּ הַדּוֹר הַפּוֹגְמִים בְּהַדִּבּוּר, בְּחִינַת (בראשית י״א:ט׳): כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ.