Chasidut к Берешит 13:12

ואכן כאשר אדם לא נשתלם לגמרי בקדושה להיות נעשה בבחינת מ"ה שהוא שלא ירגיש ולא ידע מצורך עצמו כלל כי אם כברא דאשתדל בתר אבוי ואמיה דרחים לון יתיר מגרמיה ונפשיה ורוחיה ונשמתיה וכל מה דהוי ליה הוה חשיב לון לאין למעבד בהון רעותיה דאבא ואימא וכו' כמו שאיתא בזוה"ק (תצא רפ"א.) שעל זה אמרו משה ואהרן ונחנו מה. רק עדיין שניהם מושלים בו כנ"ל אז הוא מעורב עדיין מבחינת לוט שגם הוא עולה למספר מ"ה והוא היפך הקדושה מבחינת הקללה שתרגום ארור ליט, או כאשר כתבנו למעלה בפרשת נח בפסוק והרן הוליד את לוט שהוא מלשון (שמואל-א כ"א, י') לוטה בשלמה, כלומר מעוטף כלומר שרק הוא מעוטף בבחינת הטוב אבל אין תוכו כברו כי לא נטהר לבו מכל וכל להיות לבבו שלם עם ה' אלהיו שלא יחפוץ בשום דבר כי אם לעשות נחת רוח לפניו ונתהפך אצלו המ"ה ללו"ט, ולזה רומז הכתוב (בראשית י"ג, י"ב) ולוט ישב בערי הככר, כי ככר הוא גימטריא מ"ר והוא מורה על תאוות הרעים והחמדות החזקות אשר בלבו להתאוות לחפצי עולם הזה ואמנם מרה תהיה באחרונה, ואחריתו מרה כלענה כי כאשר לא יתן זאת אל לבו לראות לטהר נפשו ולבו מכל וכל יוכל ח"ו להמשך מרעה אל רעה ויצא לתרבות רעה ח"ו, צא ולמד ממעשה דאלישע בן אבויה שאחר שאמרו חז"ל (עיין חגיגה ט"ו:) טינא היתה בלבו ולא היה לבבו שלם עם ה' יצא מזה מה שיצא, והאדם אשר על הארץ כשרואה שאינו עוד בשלימות הגמור פחד ורעדה רתת וחלחלה יעבור על נפשו פן ח"ו יתמשך להרע לה' כאחד הרעים ועל כן אמרו ז"ל (אבות ב', ה') ואל תאמין בעצמך עד יום מותך, כי אם נשאר עוד איזה ניצוץ רע יוכל ח"ו להבעיר את כל הבירה הוא הגוף השפל אשר מעפר יסודו ונוטה בטבעו לתאוות ומחמדי הרע, ואמנם כאשר האדם משים על לבו כל זאת ורואה כאשר יוכל בכל לבו ונפשו לשבר ולהכניע כל כוחי תאוות מורשי לבבו באופן שלא יתאוה ולא יחמוד ויחפוץ כלל לתאוות עולם הזה והבליו, אז ממילא כל תשוקת חפציו באהבה וחמדה בכלות נפשו לאהבת ה' אלהיו ולדבקה בו בכל כוחי רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו וכמו שכתב הקדוש בעל ראשית חכמה (שער האהבה סוף פרק ג') בבחינת כי חפץ בבת יעקב.

וימצאו בקעה בארץ שנער. בקעה הוא אותיות העקב הרומז לבחינת עקביים דקדושה רחוק מאוד מאור פניו יתברך ולא זו שמקום הזה בעצמו הוא עקב הארץ אף הוא בארץ שנער שננער שם כל הקליפה והרע כמו שכתב במגלה עמוקות ואף על פי כן וישבו שם כדרך שנאמר בלוט (בראשית י"ג, י"ב) ויאהל עד סדום ואנשי סדום רעים וחטאים וגו' ואמרו ז"ל (מובא ברש"י) אף על פי שאנשי סדום רעים וחטאים מכל מקום בחר לו לוט בישיבתן. וכן כאן אף שהיה מקום העקב המרוחק מאורו יתברך ולשם ננערו כל הקליפות בחרו להם לישב שם. ושתים רעות עשו, אחד שעזבו השפעת והמשכת הטובות אל הלב שהוא עיקר חיות הכל, והשני שרצו להמשיך לשם ההשפעה ושם הוא מדור הקליפות ותתחזק ותתרפא כוחות החיצונים על ידי זה ח"ו, ואך הנה טעמם היה מבואר, כי כשהיו ממשיכים השפע אל שער השמים מקור הקדושה היו צריכים להתקדש עצמם וללכת בדרכי הבורא יתברך ועל ידי זה יושפע שפע רב לשם ומשם לכל העולם, והם רצו להתמשך אחרי תאות לבם, ולהמשיך השפעת אלהים לשם בחזקה על ידי השבעת השמות הקדושים כנודע מדברי האר"י. ועל כן,

אברם ישב בארץ כנען (בראשית יג יב). לא פרט הכתוב באיזה מקום בארץ, להורות שהיה בכל הארץ כבעל הבית, כי לו נתנה למורשה: ולוט ישב בערי הככר. ערים רבים, כי לא היה לו קביעות בארץ ישראל: