Chasidut к Берешит 26:12

ובדרך דרוש על פי הדת ודין מדיני התורה, יתבאר וידבר אלקים (שמות ו ב). וגם הא דכתיב בתריה (שמות ו ג) וארא אל אברהם וגו' באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם וגו', עד (שמות ו ח) ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'. הנה הקושיות רבו כמו רבו. (א), מה אשמועינן בזה שהבטחה היה בשם אל שדי, ומה נפקא מינה בזה באיזה שם היה ההבטחה, ובפרט לפי מה שפירש רש"י ושמי ה' לא נודעתי להם, שלא ניכר להם במדת אמיתית שלא נתקיים הבטחה בימיהם, אם כן אף אם היה הבטחה בשם ה', מכל מקום לא נתקיים בימיהם. (ב), ועוד קשה על הא דאמר ושמי ה' וגו', אי כפשוטו שלא הודיעם שם ה', קשה מה שהקשה רש"י והראב"ע הלא כתיב באברהם (בראשית טו ז) אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים, וביעקב (בראשית כח יג) אני ה' אלקי אברהם אביך. ועוד שהיה ראוי לומר לא הודעתי, ואם נפרש כפירוש רש"י שלא ניכרתי להם במדת אמיתית שלי שהרי הבטחתים ולא קיימתים, עד כאן. קשה הרי לא הגיע הזמן שיתקיים. ואין לומר מכל מקום לא נראה להם קיום ההבטחה. זה אינו, דהלא נתקיימו להם כמה הבטחות, כמו באברהם שהבטיח לו שם אתה זוכה לבנים (ר"ה ט"ז ע"ב), והבטיח לו שתילד שרה ונתקיים. וכן ביצחק (בראשית כו ג) גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך, ונתקיים כמו שנאמר (בראשית כו כח) ראו ראינו כי ה' עמך, ונאמר (בראשית כו יב) וימצא מאה שערים ויברכהו ה'. וכן ביעקב (בראשית כו טו) והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך וגו', הכל נתקיים. אם כן הרי ניכר להם מדת אמיתית שלו ית' במה שראוי להתקיים אז, ומה' לא נתקיים אז שעוד לא הגיע הזמן, והחלק יעיד על הכל, ובפרט על הכלל וקצתו על קצתו, וקושיא גדולה מאד היא לענ"ד. (ג), איך נמשך לזה הפסוק (שמות ו ד) וגם הקמותי וגו'. (ד), (שמות ו ו) לכן אמור לבני ישראל אני ה', ואחר כך מסיים אני ה', ותרתי למה.

וזה היה בחינת יצחק אבינו ע"ה שהורה לכל העולם מדת היראה ופחד והראה להם איך שכל הגבורות ויסורים הכל המה חסדים אמיתיים, כאמור, ועל כן נאמר (בראשית כ"ו, י"ב) ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו ה', ואמרו (בבראשית רבה ס"ד, ו') אף על פי שהארץ קשה והשנה קשה שנת רעבון וכו'. והכל לפי שבכוחו הגדול אשר עשה ממדת הדין מדת הרחמים והאמין בה' אשר זה הרעב אשר בארץ הוא חסד אמת מאתו יתברך, בזה נעשה מהדין חסד וברכה ויברכהו ה' בבחינת תחילתן יסורים וסופן שלוה.

שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם (שמות ל לא). פירש רש"י (ד"ה לדרתיכם) מכאן למדו רבותינו (הוריות י"א ע"ב) לומר שכלו קיים לעתיד לבא, זה בגימטריא תריסר לוגין הוי. ור"ל דכל הי"ב לוגין קיימין לעתיד לבא, וכן מביא ברש"י כריתות (דף ה' ע"ב [ד"ה זה]). ולכאורה קשה, דיש לומר דהדרש הנ"ל אינו רק למאן דאמר דשלקין בו העקרין, ואף דאינו מספיק סובר דכמה ניסים נעשו בו. אבל מאן דאמר דמציף על העקרין, צריך לומר דאינו סובר להני ניסים, דאם לא כן מאי מקשה, ואם כן אימא דסובר דיהיה זה לי לדורותיהם כפשוטו, דהמצוה הוא לדורות שיעשה בזה, ואם כן רש"י דהביא לעיל הפלוגתא והביא קושית המאן דאמר הב', ולא הביא להתירוץ של המאן דאמר הראשון, שמע מינה דתופס העיקר כמאן דאמר השני, וכן קיימא לן באמת דלגרסת רש"י בהחומש דפליגו ביה ר' מאיר ור' יהודה, וכן הגרסא בירושלמי סוטה פרק חי"ת (פ"ח ה"ג) ובירושלמי שקלים פ"ו (ה"א), הלא קיימא לן שמורין הלכה כר' יהודה, ולגרסתינו בכריתות שם ע"א ובהוריות (דף י"א ע"ב), הלא הלכה כר' יוסי דנימוקי עמו, אם כן לפי זה מה שפי' כלו קיים וכו', מזכה שטרא לבי תרי. והנ"ל בזה, דרש"י הוכיח דגם המאן דאמר דמציף סובר לדרשה זו, דהא כל כחו אינו אלא מכח הקושיא, והלא לסוך את העקרין אינו מספיק, וקושיא זו לא קשיא אלא לאחר שידענו דהין הוא רק י"ב לוגין, אבל כל זמן שלא ידענו שיעורא דהין, ודאי לא קשיא, הבן. והנה הא דהין הוי י"ב לוגין, נפקא לן במנחות (דף פ"ט ע"א) מהא דכתיב זה בגימטריא תריסר עיין שם, אלמא דמאן דאמר הנ"ל נמי מודי לדרשה זו, וכן הוא מפורש בדברי המאן דאמר הנ"ל בירושלמי שם, ודוק. ואין לומר דמודה לדרשה דזה, ואינו מודה לדרשה דלדורותיכם, דאם כן דלא רמזה התורה רק דהין הוי י"ב, היה לו לרמז גבי ציוה דעשיה, אלא ודאי דדרש שהוא כולו קיים דהיינו כל הי"ב לוגין, וממילא ידעינן דהין הוי י"ב, רק דסובר דלא אשכחין דנעשה בו נס רק אחר שנעשה שמן המשחה, ולא קודם שנעשה שמן המשחה ודוק. ועוד הא על כרחך מודה בניסא, דהא בלא נס אינו מספיק לסוך אהרן ובניו כל ז' ימי המלואים והמשכן וכל כליו, וכמ"ש רש"י שם בכריתות (ה' ע"ב ד"ה וכי), ודוק. אלא אי קשיא הא קשיא ליה על הגמרא, דבכריתות מפיק דכולו קיים לעתיד לבא מדכתיב זה בגימטריא תריסר כמו שפירש רש"י שם, דבלא זה לא שמעינן רק דנשאר ממנו לעתיד לבא, אבל כלו קיים מנא לן, והנה במנחות שם מפיק הא דהין הוי י"ב לוגין, מדכתיב זה הנ"ל, אם כן מבואר דבלא זה לא הוי ידעינן כלל הין כמה לוגין הוי, אם כן קשה דאם כן לא שמעינן מינה לא דרשה זו דבכריתות, ולא דמנחות, דדרשה דכריתות לא נשמע דכולו (כמום) (קיים) מדכתיב זה, אלמא כל הי"ב לוגין קיימין, דמנא לן דמעיקרא לא הוי רק י"ב לוגין, דהא אכתי לא נשמע דהיו י"ב לוגין, והא דמנחות דהין הוי י"ב לוגין, לא נשמע מדכתיב זה, דאף דלעתיד לבא לא נשאר רק י"ב לוגין, מכל מקום אפשר דמעיקרא הוי הרבה ובאמת אין כולו קיים. וצריך לומר דתרתי שמעית מינה, דכיון דהיא הבטחה שישאר לדורות על פי נס, למה דוקא י"ב לוגין, כיון שאינו בשיעור דמעיקרא, מה לי שיעור זה או פחות משיעור זה, ולא נצרך רק להבטחה שלא יכלה, ושיהיה הברכה שורה במשהו האחרון שלא יכלה לעולם. אלא ודאי דהי"ב היינו כולו, והוי הבטחה שיהיה כולו קיים. ועל פי זה מבואר הפסוק שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם, דתיבת לי מיותר. רק בהקדים מ"ש (בפרשת תולדות) על הפסוק (בראשית כו יב) וימצא בשנה ההוא מאה שערים וגו'. ובפסוק (קהלת א יח) יוסיף דעת וגו', עיין שם. והנה אף כאן נאמר דהא אין הברכה שורה לא בדבר המדוד וכו' (תענית ח' ע"ב), וכאן דבר המדוד הוא, רק דזה אינו רק אם הוא על ידי אמצעי, אבל כאן אינו על ידי אמצעי. והנה מבואר בבית יוסף לחו"מ (בסי' כ"ז במחודש כ"ז) דלי ממעט אחר, וכמ"ש בפרשת קדושים (ויקרא כ כו) בפסוק ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי. והיינו זה יהיה לי לבדי ולא תחת יד אחר שום אמצעי, ואם כן לדורותיכם, כי הברכה שורה בו אף שהוא דבר המדוד, והבן. על פי זה נתבאר הילקוט (הובא בעטרת שלמה פרשת קדושים) את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו אני ה' (ויקרא כו ב), ולא על ידי מלאך ולא על ידי שליח. דהנה כתיב (בראשית ב ג) ויברך אלקים את יום השביעי, וידוע מהזוהר (ח"ב פ"ח ע"א) דכל ברכאין דלעילא ותתא ביומא דשביעתא תליין וכו', והוא בלי שום אמצעי, ואות היא ביני וביניכם כתיב (שמות לא יג), וכן במקדש היתה הברכה שורה בלי אמצעי, וכן עתה במקדש מעט כמו שדרשו (תקו"ז ו כ"ב ע"א) משגיח מן החלונות (שיר השירים ב ט), אילן חלוני דבי כנשתא. והיינו את שבתותי וגו' ומקדש תיראו, אז אני ה' בעל הרחמים, דשם הויה רחמים ומקור השפעה ומזון, כידוע מהפסוק (דברים ח ג) על כל מוצא פי ה' וגו', ולא על ידי מלאך ולא על ידי שליח, והבן.