Chasidut к Берешит 27:39

ויהי עשו בן ארבעים שנה וגו' (בראשית כו לד), ותהיין מרת רוח וגו' (בראשית כו לה) עד סוף הענין. הנה כבר הרעישו תבל ומלואה על יצחק אבינו האיך נטה כל כך אחר הרשע ועזב הצדיק. ועוד יש להפליא אחר שמפורש בקרא שנשי עשו היו מרת רוח, ופירוש שהיו עובדי עבודה זרה (ב"ר ס"ה ד'), איך נאמר סמוך לזה שרצה לברכו, האם על זה שנשא רשעות כאלו, ובפרט שדרשו רז"ל (תנחומא תולדות סי' ח') ותכהנה עיניו (בראשית כז א), בעשנן של אלו. וגם מה שחרד אחר כך וסיים גם ברוך יהיה (בראשית כז לז). וגם מה זה דאמר והיה כאשר תריד וגו' (בראשית כז מ), דהוא לשון צער כמו שפירש רש"י (ד"ה והיה), הלא תיכף מצטער על העבדות, כי מי יחפוץ בעבדות ולא באדנות, ומה שפירש רש"י (שם) כשיהיה לך מקום להצטער שלא יעסקו בתורה, הוא דרך דרש ואין ענין צער לזה רק תערומות. ובמאי דסיימתי אפתח, כי לכאורה יש לפרש כפשוטו דהא קיימא לן בכתובות (כתובות פ"ג ע"א) ועוד בכמה דוכתא כר' הונא דאמר האומר אי אפשר בתקנת חכמים כגון זו, שומעין לו. ופירש רש"י כגון זו שניתקן לטובתי, עיין שם. ואם כן הכי נמי הרי בירך את עשו לטובתו ושמע צעקתו שצעק ואמר ברכני גם אני אבי (בראשית כז לד), ואמר לו הנה משמני הארץ וגו' (בראשית כז לט), אך חשב כי אם יתקיים בו הברכה, זו יהיה לאבן נגף ולצור מכשול לבית ישראל, כי עשיר יענה עזות (משלי יח כג), לכך התנה ואמרו את אחיך תעבוד, ובאופן זה יתקיים בו הברכה, ושמא יאמר עשו גם קוב לא תקבני גם ברך לא תברכני, ואיני רוצה לא מעוקצך ולא מדובשך, אינני רוצה לא בהברכה ולא בעבוד את ישראל, כי מי יודע מה יעשו בי. לזה אמר לו שהברירה בידו לומר אי אפשי כנ"ל לא בהברכה ולא בהעבדות, ואז יהיה כשאר הגוים שאין להם ברכה, והיינו ופרקת עולו וגו', אבל הברכה ודאי לא יתקיים באופן זה, כנ"ל לכאורה. אבל על זה קשה הלא בברכות של יעקב כבר נאמר (בראשית כז כט) וישתחוו לך בני אמך, וכאמרו (בראשית כז לז) הן גביר שמתיו לך, ואם כן מה יועיל אי אפשי שלו. ועוד קשה איך יוכל יצחק להטיל תנאי אחר מעשה, והא קיימא לן (גיטין ע"ה ע"ב) דבעינן תנאי קודם למעשה, ומכל שכן אחר גמר כל הענין, וכן הקשה השל"ה הק'. לכך נראה לישב ולפרש, וגם לפרש מה שנאמר על ידי מלאכי (א) הלא אח עשו ליעקב ואהב את יעקב (מלאכי א ג) ואת עשו שנאתי, ונאמר על ידי עובדיה (א ב) על אדום הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאוד. וגם לפרש מה שנאמר (שם כ"א (עובדיה א כא)) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה. מה מהות זה המשפט. וגם לשפוט את בני עשו היה ראוי לומר, כי ההר מה עשה לישראל. וגם לפרשת מה שנאמר (תהלים קכ"ב ד-ה) שבטי יה עדות לישראל וגו', (תהלים קכב ה) כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד. ומה ענין הסמיכות הזה. ונ"ל בזה כי הריב"ש בסימן ל"ח כתב, המוסיף בברכות זכרונות לומר ועקדת יצחק לזרעו של יעקב היום ברחמים תזכור, אינו אלא טועה, ועיין באו"ח סימן תקצ"א סעיף ז', ובטו"ז שם ס"ק ג', ובמגן אברהם שם ס"ק ז' ח', ובעשרה מאמרות מאמר אם כל חי חלק ב' סימן ל"ב, ובתשובות מהרי"ט ח"ב סימן ו'. והנה מ"ש הט"ז בשם זבחי שלמים, דהלא מבואר ביבמות (ע' ע"א) דאף זרע פסול נקרא זרע, לפי דברי תשובת מהרי"ט נפל זה בבירא, דהא מבואר שם ביבמות (י"ז ע"א) גם כן דהבא מן הנכרית לא מקרי זרעו כלל, ומ"ש הט"ז דטוב לפרש יותר, כבר מבואר בתשובת מהרי"ט הטעם גריעות הוספת הנ"ל, משום דמברכתיו של אדם ניכר, וראוי לאשמועינן חידוש יעויין שם, ועדיין אין זה קלקול דלא יהיה ניכר לאדם גדול. אך נראה דיש בזה קלקול, על פי מה ששמעתי בפסוק (איוב לג כג) אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף, היינו מן המשמאילים, על דרך דכתיב (תהלים צא ז) יפול מצדך אלף ורבבה מימינך, והבן. הכי נמי הוי כהודאה מאתנו שהוא בכלל זרע יצחק על כל פנים, והוא פתחון פה גדול להמסטין, וזה טעם נכון מאוד בעיני. וגם על כל דברי המגן אברהם תמצא ישוב, עיין תשובת מהרי"ט הנ"ל. והנה דעת השואל מבואר מתשובת מהרי"ט דזרע יצחק נקרא ולא זרע אברהם, וזה באמת פשט הפסוק (בראשית כא יב) כי ביצחק יקרא לך זרע, דמשמע ולא כל יצחק יקרא זרע אברהם, אם כן ממילא משמע דזרע יצחק מקרי, דאם לא כן אם כן הוי כל יצחק זרע אברהם, ודו"ק. ומה שהשיב מהרי"ט דהוא הודעה בעתידות לפי שישאו נשים נכריות, עדיין לא מתרצי, דהא הוי אז כל יצחק ודו"ק, אך העיקר דהוא בחירה מאתו ית', כי אין דרכו ית' להודיע בעתידות מה שתלוי בבחירה. אך דנ"ל לאמת גמור דמזרע אברהם נכרתו אז באמירתו כי כן גזרה חכמתו ית', אבל זרע יצחק נקראו, מאחר שנשאו נשים זרות והולידו, אזי בבחירתם כרתו את זרעם גם כן מלהיות נקראו זרע יצחק, והא והא איתנייהו, כנ"ל ברור. אך י"ל דקלקולם זהו תיקונם, דבשלמא אי נקראו זרע אברהם, אם כן מתיחסים על קדושתו שיצא מתורת בן נח כשהיה בן מ"ח שנה כמ"ש שם במהרי"ט, אם כן כשנשאו נשים נכריות נכרתו זרעם לגמרי מאברהם ויצחק. אבל כיון שאין נקראים זרע אברהם, והוא רק בן יצחק מצד שהולידו, אבל אינו מתייחס אחריו לקדושת ישראל, כי מראש צורים אראנו (במדבר כג ט), זה אברהם (עיין שמו"ר פט"ו ז'), והוא המחצב וממנו נמשך ייחוס הקדושה, (כדאיתא פרק ג' דנדרים בדף ל"א.) דפריך ישראל מי נפיק מכלל בן נח, ומשני כיון דאיקדש אברהם איתקרי על שמיה). ואם כן זה שאין מתייחס אחריו הוא הוא כשאר בני נח, ואם כן באומות הלך אחר הזכר, ונמצא מה שנאמר ביצחק ולא כל יצחק, זה גורם לו להקרא זרע יצחק, דאלו לא נאמר כך והיה נקרא זרע אברהם, אם כן היו נכרת לגמרי מזרע אברהם ויצחק, אבל עכשיו שנאמר, אם כן נשאר בכלל זרע יצחק, כנ"ל ברור.

ויתן לך האלקים וגו' (בראשית כז כח). הנה מהר"י אברבנאל כתב כי נתן יצחק ברכותיו בשם אלקים, וכן אמר אחר כך ויתן לך את ברכת אברהם וגו' אשר נתן אלקים לאברהם (בראשית כח ד), להגיד שהיו ברכותיו תנאיות כפי הכנת המתברכים, ובהיותם טובים וישרים בלבותם יזכו להן, ואם לא יהיה כן לא יחולו עליהן. וגם מזה הצד לא היה אפשר להן שתחול ברכת אברהם ויצחק על עשו, לפי שניתנה בשם אלקים המורה על מדת הדין, ואם היא זכאי הן מן הדין שיקבלם, ואם לא לא תחול עליו, כי פלס ומאזני משפט להשי"ת בדבר הזה ולא לפניו חנף יבא, עד כאן דבריו. ונראה להוסיף נופך על פי זה, כי כזה היה רוצה לברך את עשו, כי סביר היה שהוא צדיק, ואם כן עשו לא חסר כלום במה שלא ברכו, כי עליו לא היה חל כלל, והוי זה נהנה וזה לא חסר וכופין על מדת סדום (עירובין מ"ט ע"א). ועל פי זה יומתק מאד (בראשית כז כז) ראה ריח בני וגו' אשר בירכו ה' ויתן לך האלקים. דקשה איך נמשך לזה הריח הברכה. ועוד דכאן אמר ה', ואחר כך תוך כדי דבור אלקים. אך רש"י (ד"ה וירח) פירש דנכנס עמו ריח גן עדן. והנה יצחק היה מכיר בהריח ההוא, דהא מבואר דאחר העקדה היה שם כשלש שנים, לכך כיון שהריח ריח ההוא וידע שהוא בר גן עדן, אמר ראה ריח בני וגו', ר"ל שמזה יובן שבר גן עדן אתה, לכך יש לדאוג שלא יתקלקל המעלה הלזו על ידי הברכה, ויצא שכרו בהפסדו ויהיה ההפסד מרובה על השבח, על כן ויתן לך האלקים כנ"ל. והנה כבוא עשו היה ההיפוך, שנכנס הגיהנם עמו כפירוש רש"י (ד"ה ויחרד) שראה גיהנם פתוחה מתחתיו וידע שהוא בר גיהנם, אך מחמת החרדה נסתלק ממנו רוח הקודש, כאמרם ז"ל במסכת שבת (דף למ"ד ע"ב) שאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה, לכך לא ידע אם היה זה מזרעו או מאיש אחר, ולכך אמר כמתאונן (בראשית כז לג) מי איפה וגו' וגם ברוך יהיה, כיון שלנגדך שהיתה במחשבת הברכה, הוי זה נהנה וזה לא חסר זכה בה מן הדין, ונצטער שאין המתברך מזרעו וציער את עצמו על שלא בירך את יעקב, ואחר כך כשנתישב דעתו וחזר אליו רוח הקודש, נתוודע לו שהיה יעקב אמר (בראשית כז לה) בא אחיך וגו' ויקח וגו', שבאמת לקחו אף עכשיו שאברך אותך שלא במדת הדין, מכל מקום כבר ברכתיו, ובאמת משמני הארץ הנאמר לעשו (בראשית כז לט), אינו מטל השמים ומשמני הארץ הנאמר ליעקב, כמ"ש האברבנאל שיצחק התחיל ברכתו מטל השמים, לרמז על השגחת אלקית והדבקות עליון, ומשמני הארץ רומז לארץ ישראל, עיין שם ועיין בזוהר הקדוש (ח"א קמ"ג ע"ב). ולדעתי יש לכוין זה בפסוק, כי ליעקב אמר מטל השמים ולא אמר מעל, כי קאי על השגחת השי"ת והשפעתו הדבקה בזרעו של אברהם, ומלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה ואין לבא מלמעלה. אבל בעשו כוון על טל ממש, על כן אמר מעל שבא מאויר הלח של מעלה המוליד אגלי טל. וגם ליעקב שם נאמר מטל השמים ואחר כך משמני הארץ, שקאי על ארץ הקדושה אשר עיני ה' אלקיך בה (דברים יא יב), על כן הקדים ההשגחה ואמר ויתן לך האלקים שיתן בהשגחתו הפרטית. אבל בעשו דקאי על טל הגשמי, ואם אין לו שדה למה לו טל, על כן הקדים משמני הארץ, ונאמר משמני הארץ יהיה מושבך, דהיינו שלא יתן לו בעצם רק טבעית, כי יהיה מושבו בארץ אשר היא שמינה בטבע והיא רויה מטל השמים. והנה מקודם אף שראה גיהנם פתוחה מתחתיו ונתוודע לו שהוא רשע, אף על פי כן לא רצה לברכו בלי תנאי, כי חשב אולי בניו יהיה צדיקים ויזכו לעולם הבא, והברכה בלי תנאי יקלקלן, ועל תנאי אי אפשר כלל לחול עליו כעת כיון שהוא רשע, אבל מאחר שאמר לו את בכורתי לקח (בראשית כז לו), וידוע מהמדרש (תנדב"א זוטא פי"ט) שזה חלק עולם הבא, וידע שלא יהיה שריד לבית עשו בעולם הבא, על כן נצמח והנה עתה לקח ברכתי גם עולם הזה. וכיון ששמע יצחק ששוב אין לו חלק ונחלה בעולם הבא ואין לו מה להפסיד, על כן ברכו בעולם הזה בלי תנאי, וגם כדי שלא יהיה לו ערעור על יעקב על מכירת הבכורה. ובמ"ש נתיישב הא דקשה מה מועיל ברכת יעקב כיון שהיה בטעות, והבן כי הוא מטעם זה נהנה וזה לא חסר. ועל פי זה יובן הא דאמר (בראשית כז מ) והיה כאשר תריד וגו', שהקשו איך הטיל תנאי אחר מעשה. ולפי מ"ש תו לא קשיא, כי יסודו של ברכת יעקב הוא משום זה נהנה וזה לא חסר, אם כן התינח בגוף הברכה, אבל בזה שיעבוד ליעקב הרי חסר, כי אם היה מברכו כמו שחשב יצחק בשעת הברכה שמברך לעשו, אף שלא היה הברכה חל, מכל מקום לא היה עבד ליעקב, דהא לא היה נתברך יעקב בכך, ואם כן כיון דחיסר בזה, הדרא קושיא לדוכתיה מה מועיל ברכת יעקב בזה דהרי היה בטעות. רק לזה אמר לו יצחק ואת אחיך תעבוד, ר"ל שאין לך היזק במה שתעבוד את אחיך, כי אחיך הוא וקצת טובה יהיה לך, דעל ידי שתהיה נכנע לו בודאי כמה מצות ומעשים טובים תעשה, כי מושל מקשיב על דבר צדק וכו' (משלי כט יב), כמו דאיתא בריש חולין (ד' ע"ב), וכמו שהיה בהיות אדום נכנע תחת יד יהודה כמבואר ביוסיפין. וידוע דאחיו נאמר על הדמיון, כמו שפירש רש"י בלבן (בראשית כט יב, ד"ה כי) אחיו אני ברמאות, וכמו שכתב רב יהודאי גאון דמומר לא נקרא אח. וזה אצלי פירוש הפסוק בא אחיך במרמה, ר"ל הוא אחיך במרמה, וכמו שאמר יעקב על לבן אחיו אנא ברמאות, הכי נמי אמר יצחק, ור"ל דיפה עשה יעקב שאתה רמית אותי להראות לפני שאתה צדיק כדי שאברכך, על כן יפה עשה דעם עקש תתפתל (תהלים יח כז), ורימה גם הוא ויקח ברכתך באמת מן הדין דזה נהנה וזה לא חסר הוא. לזה אמר והיה כאשר תריד, שיהיה לך עם העבדות צער והיזק כמו שפירש רש"י (ד"ה והיה), כמו אריד בשיחי (תהלים נה ג), דהיינו בעת שיהיה יעקב עבד ובגולה וימשלו אחרים בכל אשר לו, ואם אתה תהיה עבד לו, אם כן ממילא שתהיה עבד לאומות אחרים וכדי בזיון ואז אין שבח, אז ובאמת ופרקת עולו מן הדין כיון שאתה אז חסר, אם כן אזיל הדין דזה נהנה וזה לא חסר. אם כן נתיישב הקושיא דאיך הטיל יצחק תנאי אחר מעשה, ומיושב שפיר הפסוק והיה כאשר תריד, דעל פירוש רש"י קשה דמאי ענין צער לכאן, מקום להתרעם היה ראוי לומר והבן, וממילא דכיון שפרק העול, אם כן יכול להיות דיעקב היה עבד לו, והבן. ועל פי זה יובן גם הפסוק שלאחריו (בראשית כז מא) וישטום עשו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו. דקשה על הדבר הזה היה לו לומר, ואנא ידענא מה היא דהא מיניה סליק, או הוה ליה למימר סתם על הברכה, וגם אם לא היה אומר רק וישטום עשו את יעקב, ולא הוי מפרש מפני מה, גם כן ממילא הוי ידעינן מפני מה דהא מיניה סליק. וביותר קשה דאמר אשר ברכו אביו, היה לו לומר אשר לקח ממנו הברכה, דאלו ברכו ולא הוי לוקח ממנו לא היה לו לשטום. ולפי מ"ש אתי שפיר דהפסוק מספר בזה רשעת עשו, דכבר גילה לו אביו שיעקב זכה מצד זה נהנה וזה לא חסר, ואם כן ידע דלא חסר ולא לקח ממנו כדרך הרשעים המקנאים, ואדרבה הרויח על ידו ברכתו שבירך אותו יצחק בלי תנאי, ואלולי זאת שעשה יעקב לא היה מתברך כלל, ועם כל זה ראה לשלם רעה תחת טובה. וזה שאמר הכתוב וישטום עשו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו לעשו, ועל כן נאמר (עובדיה א י) מחמס אחיך יעקב תכסך בושה, ועיין בתוספת קדושין (דף ל"ט ע"ב [ד"ה מחשבה]) דבן נח נידון על המחשבה כמעשה, ומכל מקום קשה למה יבוש כיון שיעקב עשה כ"כ. ולפי מ"ש אתי שפיר דמדת סדום הוא, על כן מסיים הפסוק ונכרת כסדום כי תמו נכרתו והבן.

ויען יצחק ויאמר הנה משמני הארץ יהיה מושבך (בראשית כז לט). נראה לי שאין זה הברכה, רק על דרך משל כי עבד מלך מלך, ובטוב האדון טוב לעבד, ואמר לעשו שאין לו להצטער ממה נפשך, שאם יעקב ישמור התורה והמצות ויטב לו, אז גם לך יהיה טוב שאתה עבדו. וזה אמרו הנה משמני הארץ יהיה מושבך, וזה מעצמו ועל חרבך וגו' (בראשית כז מ), היינו להלחם עם אויבי אחיך, ואת אחיך תעבוד ולא לאיש זר ואין חרפה בזה ומאי איכפת לך, והיה כאשר תריד, ר"ל תצטער שלא יעסוק בתורה וירע להם ממילא דאין להם טוב שייטיב לך, אז ופרקת עולו והבן (וכדומה ששמעתי דבר זה מפי חכם אחד).