Chasidut к Йешайау סו:24
וְיָצְא֣וּ וְרָא֔וּ בְּפִגְרֵי֙ הָאֲנָשִׁ֔ים הַפֹּשְׁעִ֖ים בִּ֑י כִּ֣י תוֹלַעְתָּ֞ם לֹ֣א תָמ֗וּת וְאִשָּׁם֙ לֹ֣א תִכְבֶּ֔ה וְהָי֥וּ דֵרָא֖וֹן לְכָל־בָּשָֽׂר׃
И они пойдут и посмотрят на туши людей, которые восстали против Меня; Ибо их червь не умрет, и огонь их не погаснет; И они будут отвратительны ко всей плоти.
שיחת מלאכי השרת
אמנם יש ב' מיני אש. כי גם היצה"ר משול לאש כמו שאיתא (קידושין פ"א א') וכן הגיהנם כתיב באש ד' נשפט ובפסחים (נ"ד א') עי' שם מענין אש של גיהנם ונאמר (ישעיהו ס״ו:כ״ד) ואשם לא תכבה. ויש אש של מעלה הטובה כמו שכתבתי לעיל וכן התורה (ירמיהו כ״ג:כ״ט) הלא כה דברי כאש. ור"ל שיש ב' מיני כליונות לגוף חומריי. האחת כאשר יהי' לחרפות ולדראון עולם. והב' כאשר ישוב כולו צורה. וזה הם ב' מיני הקנאות קנאה הרעה שהיא מכלה הגוף בקבר כמו שאיתא (שבת קנ"ב ב') ומרקבת העצמות שם על ידי תולעתם אשר לא תמות ואשם לא תכבה. וקנאה הטובה שהיא של פנחס ואלי' שהבעירו האש בגופם לשם ד' לקנאות בעושי רשע ועוברי רצונו גם הם כלה חומרם אבל שב להיות כולו צורה. ולפי שבהגיע הנבואה לאדם היא משולה ג"כ לאש כמו שנאמר (בירמי') כאש עצור בעצמותי. והיינו שהנבואה הוא דבקות נפשו אל בוראה ובהתגבר כח הנפש יכלה כח הגוף שהוא הפכו ולכך אז הי' להיות פרי יגיעתו שכר שיתבטל ויכלה הכרת הכחות הגופניים מכל וכל עד שהי' פניו בוערות כלפידים:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
ישמח משה
והנה בלא תבערו כתב הבעל הטורים, אמר הקב"ה אני כביתי אש שלי, פירוש אור של גיהנם שובת בשבילכם, אור שלכם יהיה שובת, עד כאן. והנה לכוון זה בפסוק כיוונתי בעז"ה לדברי האלשיך רק בשינוי קצת, על פי שפירשתי (בפרשת בלק ד"ה באופן אחר נ"ל) (במדבר כד ה-ו) מה טובו אהלך יעקב וגו', (במדבר כד ו) כנחלים נטיו וגו'. ועל פי שפירשתי בפסוק (ישעיה סו כד) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי וגו', (היינו המחלל שבת נקראים פושעים בו כביכול כנודע (עיין), ולזה מדה כנגד מדה אין להם מנוחה אף בשבת, והיינו כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה אף בשבת, והבן) והוא נכון בס"ד. ועל פי שפירשו הקדמונים בפסוק (ויקרא כה כג) כי גרים ותושבים אתם עמדי. ולהבין זה כי אם ערך שנה לנגד ימי חייו של אדם יחשב אורח, ימי חייו נגד מסוף העולם ועד סופו על אחת כמה וכמה. והיינו לא תבערו אש בכל מושבותיכם, (היינו במקום שאתם נקראים תושבים והוא עולם העליון) ביום השבת. ונקדים עוד דברי התייר הגדול ביערות דבש (חלק ב' סוף דרוש ראשון) שם באבוד רשעים רנה (משלי יא י), עיין עליו. והיוצא מדבריו דבישראל כיון דאיקטל, הוה ליה כפרה לכך הקב"ה חדי, ואם כן לפי זה כאן בכלל אשר צוה ה', שהוא השם המורה על הרחמים, הוא כל העושה בו מלאכה יומת מטעם האמור. ולפי זה יומתק מאד דמזהיר לבני ישראל שישמרו שבת, ואם אחד יעבוד יומת וכיון דאיקטל הוה ליה כפרה, ועל ידי כך לא תבערו כאמור, דאם לא יענש בבית דין הרי הוא נידן בשבת, והבן.
Ask RabbiBookmarkShareCopy