Chasidut к Тегилим 149:4

ועל פי זה נראה לי לפרש הפסוקים בתהלים (סי' ע"ו) משמים השמעת דין וגו', עד סוף הסימן. בשנקדים עוד במסכת שבת (פרק רבי עקיבא דף פ"ח ע"א) אמר חזקיה מאי דכתיב משמים השמעת דין וכו', עיין שם. והנה על זה קשה קצת מה היא הלשון דין, והיה ראוי לומר משמים השמעת תורה. ועוד דלמה מעיקרא יראה, הלא ודאי יקבלו התורה, דהא הכריחם בעל כרחם בכפיות ההר כגיגית. אבל נראה לי דהיא הנותנת דהקושיא הוא התירוץ, דמשום הכי יראה דראתה שמכריחין את ישראל, וסברה דההכרח לא ישובח ולא יכונו עמודיה על ידי זה, ושקטה לבסוף כשראתה שנתכנו עמודיה, כמו שדרשו רז"ל במדרש (ב"ר פרשה ס"ו סי"ב) בפסוק (תהלים עה ד) נמוגים ארץ וכל יושביה אנכי תכנתי עמודיה סלה, והא דנתכנו עמודיה, היינו משום דהשי"ת ידע מחשבתם כי סופם ברצון גמור כנ"ל. והנה ידוע דמה שאמרו (מכות דף כ"ד.) מפי הגבורה שמענו, לפי שנתנה התורה בגבורה דהוא מדת הדין כנודע וביד חזקה, וכמו שמתחילין העשרת הדברות וידבר אלקים (שמות כ ב), וכמו שפרשתי בפסוק (תהלים סב יב) אחת דבר אלקים וגומר. והנה ישראל נקראים ענוי ארץ, כמו שדרשו רז"ל (חולין פ"ט ע"א) בפסוק (דברים ז ז) כי אתם המעט מכל העמים, וכמו ששמעתי לפרש הפסוק (תהלים קמט ד) כי רוצה ה' בעמו וגו', ובפרט לעתיד לבא דידוע מה דאיתא בספרים על הפסוק (תהלים מד כו-כז) כי שחה לעפר נפשינו וגומר (תהלים מד כז) קומה עזרתה לנו, דבעת שהן יורדין עד לעפר, הן עולין עד לשמים (עיין מגילה ט"ז ע"א). וידוע (תנחומא אחרי סי' י"ב) דכל הגאולות והישועות לא היו תשועת עולמים, רק לעתיד לבא יהיה תשועת עולמים, וידוע מה שאמרו (יבמות ס"א.) קברי עובדי כוכבים ומזלות אינם מטמאין באוהל, משום שנאמר (במדבר יט יד) אדם כי ימות באוהל, ואין עכו"ם עובדי כוכבים ומזלות קרוים אדם, שנאמר (יחזקאל לד לא) אדם אתם וכו', וכתבו התוספות בברא בתרא (דף נ"ח ע"א ד"ה מציין מערתא), דלכך ר' בנאה היה מציין מערתא וכו', דהא אדם הראשון נקרא אדם, וכן אברהם אבינו שנאמר עליו האדם הגדול בענקים (יהושע יד טו), עד כאן. ועיין בתוספת יבמות (דף ס"א ע"א) ד"ה קברי כותים. ונקדים עוד דאם כועס השי"ת על העובדי כוכבים ומזלות ומענישן, אינם באים לידי הודאה שיודו וישבחו להשי"ת על ידי זה, כמו שביארנו רז"ל במסכת עירובין (דף י"ט ע"א) דגם בגיהנם פושעי ישראל חוזרין בתשובה, וברכות יעטה מורה (תהלים פד ז), מה שאין כן פושעי אומות העולם, ואם שבין לפעמים על ידי יסורים, אין תשובתן שלימה כי הוא רק באונס, ואינו מועיל להשלים נפש על ידי זה, לכך לא נצמח להם טובה על ידי זה שיאמרו אודך ד' כי אנפת בי, כמו שנאמר בישראל ואמרת ביום ההוא אודך ה' וגו' (ישעיה יב א), והבן זה. והנה ידוע דמה שהשי"ת מתפאר בו ונחת ינחת בו, הוא לו כבגד מעטה ולמזח תמיד יחגרה כו', כמו שנאמר (ישעיה מט טז) על כפים חקותיך וגו', ונאמר (ירמיה יג יא) כאשר ידבק האיזור אל מתני האיש כן הדבקתי אלי בית ישראל, כנאמר (ישעיה מט ג) ישראל אשר בך אתפאר, וכבר פירשתי זה הפסוק (בהפטורת וארא), על פי מה שפרשתי (בפרשת תולדות) מה שדרשו רז"ל (סנהדרין ל"ז ע"א) בפסוק (בראשית כז כז) וירח את ריח בגדיו, אל תיקרי בגדיו אלא בוגדיו. ועל פי מה שפירש מהרח"ו בפסוק (שיר השירים ו ב) דודי ירד לגנו לערוגת הבושם "לרעות "בגנים ו"ללקוט "שושנים, כי הר"ת שלהם היא לבו"ש, עד כאן דבריו. ומזה יובן כי הטעם והריח הוא בבחינת נפש, והטעם ולא ריח בבחינת גוף, וריח ולא טעם בבחינת לבוש, ולא זה ולא זה בבחינת בית, והבן. וידוע דיוסי משיתא ויקום איש צרידא (ב"ר ס"ה כ"ב), אף במה שהטיבו מעשיהם לבסוף, היה רק מעשה טוב, ולא עסק בתורה, והבן זה. היוצא מזה דמה שהשי"ת מתפאר בו כביכול חוגר כאיזור, ועיין בויקרא רבה (פרשה י"ב סי' ה' (ויק"ר י"ב ה')) שם משל למלך שהיה לו פרקסין וכו', א"ל שהן דבוקין לו, הדה"ד כאשר ידבק האיזור וכו', עיין שם ועיין שם ביפה תואר. והנה ידוע מ"ש התוספת בריש חולין (דף ב' ע"ב [ד"ה אבל]) בפסוק (בראשית כח כ) וידר יעקב נדר, דבעת צרה מותר לנדור, עיין שם. וידוע דאם אינו ראוי לנדור, אמרינן (יבמות ק"ט:) כל הנודר כאלו בנה במה, וכל המקיימו כאלו הקריב עליו בשעת איסור הבמות, רק יש לו להתיר מיד, עד כאן. אבל נודר בעת צרה דרשאי לנדור, ראוי שישלים ואינו מוזהר שיתיר לו, והבן. וידוע דזה דוקא בישראל, אבל באומות העולם כתיב (יונה ב' ט) משמרים הבלי שוא וגו', כמו שפירשתי הפסוק (ירמיה ט"ז י"ט) ה' עוזי ומעוזי ומנוסי ביום צרה וכו', (פרשת האזינו אופן חמשי). ונ"ל ברור שזה הכל מטעם הנ"ל של הרמב"ם, שהאומות עובדי כוכבים ומזלות גם בסוף אינו ברצון רק באונס גמור, לכך כשעובר האונס הן חוזרין לסורן, מה שאין כן ישראל. ועל פי זה יובן היטב מה שדרשו רז"ל (מנחות נ"ג ע"ב) בפסוק (ירמיה יא טז) יפה זית פרי תואר קרא ה' שמך וגו', דישראל מוציאין שמנן על ידי כתישה. וקשה מי הוא אשר לא יחזור למוטב כשמכריחין אותו. ועל פי זה יובן, דאומות העולם אם מכריחין אותן מה שחוזרין הוא באונס, אבל ישראל מוציאין שמנן שיש בהן, כיון שהוסר המונע, והבן. וידוע דפרעה הרשע הכבדת לבו היה, כמ"ש הרמב"ן שאף אם היה שב, לא היה כלום כי היה באונס גמור, מכל מקום לא היה נענש בעולם הזה שהיה חילול השם בדבר, לפי שהיה נראה שחזר בו ושב מדרכו, לכך היה הכבדת לב שישאר על בחירתו ורצונו ולא יהיה אנוס, והוא חטא בבחירתו ורצונו, עד כאן. והמורם מזה דבאומות עכו"מ ומלכיהם לא נחשב זה לרצון, כמו שראינו בפרעה ובכורש והבן זה. וידוע דיבצור לשון קצירה וביטול, ורוח לשון רצון, כמו ורעות רוח (קהלת א יד), וכמו ואת רוחי אתן בקרבכם (יחזקאל לו כז), וכמו שכתב הירושלמי (ביומא פ"ח ה"ז ובשבועות פרק קמא הלכה וא"ו) בפסוק (יחזקאל ב לב) והעולה על רוחכם, וכן הוא בויקרא רבה (ויק"ר ז' ג') בשם רבי שמעון בן יוחאי, וכמו שפירש הבינה לעתים בפסוק (תהלים קמו ד) תצא רוחו ישוב וגומר.

והנ"ל דאלו ואלו דברי אלקים חיים, והיינו דידוע כי רוצה ה' בעמו יפאר כו' (תהלים קמט ד), דהיינו מי שהוא צדיק רק שהוא בקטנות אז הקב"ה מאיר פניו אליו ועושה לו ניסים כדי להביאו למדת הבטחון להכין את לבבו ועי"כ עובד בגדלות כמ"ש ויגבה לבו בדרכי ה' וע"כ נח שהיה צריך סעד לתומכו כמ"ש את אלקים התהלך כו' וקודם המבול היה ג"כ צדיק רק בקטנות מחמת שכל דורו היו רשעים, ואח"כ כשראה ניסי השי"ת ע"י המבול ושהבדילו מכל בני דורו לבנות עולמו ממנו אז נתרחבה דעתו ואמונתו ובטחונו, כי בתחלה היה מקטני אמנה כמ"ש רש"י, והוא צריך ביאור איך אפשר זה שנביא יהיה אינו מאמין ח"ו, אבל הוא הדבר שאמרנו שהאמונה ובטחון שלו היו בקטנות, וע"כ שני הדעות הם אמת כי קודם המבול היה צדיק שאינו גמור רק בדורו נחשב לצדיק, אבל אחר המבול היה צדיק גמור.

שמעו נא בני לוי (במדבר טז ח), המעט מכם כי הבדיל וגו' (במדבר טז ט), ובקשתם גם כהונה (במדבר טז י), לכן אתה וכל עדתך וגו' ואהרן מה הוא כי תלינו עליו (במדבר טז יא). כבר כתבנו למעלה ליישב הדקדוק על תיבת מכם, דלכאורה לכם היה ראוי לומר. ועתה נאמר עוד על פי מה שפירשתי (בפרשת וישלח, בראשית לב יא) בפסוק קטונתי מכל החסדים וגו', שכן דרך השלמים שמה שמקבלין טובות וחסדים וגדולות מהשי"ת, הוא מקטין עצמו יותר ונעשה קטן בעיניו מאד, באמרו בלבו מה אני כי אזכה לזה, ועל כן מתקיימין בידו הטובות והחסדים. מה שאין כן אם הגיס דעתו על ידי הטובות שמקבל, כמו שדרשו (נדרים נ"ה.) על הפסוק (במדבר כא יח-יט) ממדבר מתנה וכו', (במדבר כא יט) ומבמות הגי, ואם הגיס דעתו הקב"ה משפילו, וכמו שפירש הרב בעל נועם מגדים על הפסוק (תהלים קמט ד) כי רוצה ה' בעמו וגו'. על פי שדרשו רז"ל (חולין פ"ט ע"א) על הפסוק (דברים ז ז) לא מרובכם מכל העמים וגו', אמר הקב"ה חושקני בכם, דאפילו בשעה שאני נותן לכם גדולה אתם ממעטים עצמיכם לפני, נתתי גדולה לנמרוד, המריד את כל העולם כולו עלי, נתתי גדולה לפרעה אמר מי ה' אשר אשמע בקולו (שמות ה ב), נתתי גדולה לנבוכדנצר, אמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון (ישעיה יד יד). נתתי גדולה לאברהם, אמר ואנכי עפר ואפר (בראשית יח כז). נתתי גדולה לדוד, אמר ואנכי תולעת ולא איש (תהלים כב ז). נתתי גדולה למשה ואהרן, אמרו ואנחנו מה (שמות טז ז). וזה שאמר יפאר, במה שהם ענוים בישועה והבן, עד כאן דבריו. ועל פי זה מובן הפסוק קטונתי וגו'. והכי נמי אמר משה רבינו ע"ה כי יודע ה' מי שמקטין עצמו על ידי הגדולה, זה ראוי אליה, ואם כן ראו ההפרש כי אתם על ידי הגדולה שנתן לכם השי"ת, אין אחד מכם מתקטן על ידה, רק אדרבא מתרברבין כאמרכם כי כל העדה וגו' (במדבר טז ג), ואהרן נתקטן מאד בעיניו. והיינו המעט מכם, ר"ל וכי אחד מכם נתמעט בעיניו על ידי כי הבדיל כמו שראוי להיות, רק אתם מתרברבין על ידי זה, ואהרן מה הוא, שנעשה בעיניו מה ואפס ואין על ידי זה שאתם מלינין עליו, דהיינו לקיחת הכהונה הוא נתקטן מאד בעיניו, על כן לו ראוי הגדולה, והבן כי נכון הוא בס"ד.