Комментарий к Берешит 12:16

ולאברם היטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר וכו'. לכאורה י"ל שצ"ל ויתן לו צאן ובקר וכו' גם י"ל דאיך קבל אברהם ליקח מתנות והא שונא מתנות יחיה וכמו שדרשו המפרשים ז"ל ע"פ למען ייטב לי בעבורך שהכוונה הוא שייטב לי בעבורך ר"ל שיתנו לי מתנות ואני לא אקבלם ואז ממילא וחיתה נפשי בגללך דיתקיים אז בי ושונא מתנות יחיה וזהו וחיתה נפשי וכו' עיין בדבריהם ז"ל וא"כ השתא איך אח"ך קבל מתנות מן פרעה דקרא כתיב ולאברם היטיב בעבורה וכו'. ואפשר לומר בס"ד דלעולם אברהם אע"ה לא קבל מתנות בעין מן פרעה ואמנם ההטבה שהיטיב לו פרעה הוא שלא לקח פרעה את ממונו כי הא ודאי איש כאברהם שהוא עברי ואינו עובד עבודה זרה ואינו מתערב עם גויי הארץ ובא גר לארץ נכריה היא ארץ מצרים שהם רשעים רעים וחטאים ושונאים גמורים יותר משאר אומות כי עליהם נאמר לא יוכלון המצרים לאכול את העברים לחם כי תועבה היא למצרים וא"כ אברהם אבינו ע"ה אשר בא לשם עם רכושו וצאנו וכל מקנהו הא ודאי אם תמלט נפשו מידם מ"מ ממונו לא ימלט מידם ובודאי שיגנבו ויגזלו ממנו כל רכושו ומקנהו אשר הביא מארץ כנען ובפרט שהוא איש גר ואם היה יהיה שאברהם נכנס למצרים עם כל רכושו ומקנהו ויצא לשלום ולא חסר דבר הא ודאי דבר פלא הוא ובודאי שטובה גדולה היא אצלו. והוא ע"ד אותו המשל שמביא בספר בן סירא לאותו אריה שעמד עצם בגרונו ובא אותו העוף שיש לו חוטם ארוך והכניס ראשו לתוך פיו של אריה ומשך העצם ואח"ך ביקש מן האריה שכר טרחו שהצילו מן המיתה וא"ל האריה די לך הטובה הזאת שבאת לתוך הפה שלי ולא בלעתיך בבליעת רוקי ומי שמע כזאת ומי ראה כאלה שעוף כמותך יכנס בפה האריה ויצא בשלום ע"ש. וכן הדבר הזאת שיצא אברהם לשלום עם כל רכושו ממצרים אין לך טובה גדולה מזו וז"ש ולאברם היטיב בעבורה ומה ההטבה שלו אל תחשוב שנתן לו דבר בעין אלא ויהי לו צאן ובקר וכו' ר"ל שפרעה היטיב לו בזה שהשאיר לו מה שהיה אצלו שגם בעודנו בתוך מצרים היה לו צאן ובקר וכו' שלולי זה בלי ספק לא היה באפשר שיהיה לו בארץ מצרים כל המקנה כי תכף בעת שבא היו גוזלים ממנו הכל קמא קמא וזאת הטובה שעשה לו שנשאר לו מה שהיה לו:

ויהי לו צאן ובקר וכו' ועבדים ושפחות וכו'. לכאורה י"ל למה הפסיק הפסוק בין חמורים לגמלים ואתונות בעבדים ושפחות כי חמורים וגמלים ואתונות מין אחד הם ויובן בס"ד דלפי פשט הפסוק שפרעה נתן לו כל זה אפשר לומד שהפסוק נקט כסדר נתינת פרעה שנתן לו תחלה צאן וכקר ואח"כ חמורים ואח"ך עבדים ושפחות ואח"ך גמלים ואתונות ואמנם צריך לזה טעם למה עשה פרעה כן ויובן בס"ד דהנה דרך הטבע הוא שאם האדם עשה איזה נחת רוח לעשיר אחד ומצפה ממנו מתנה בשביל זה וקראו העשיר ונתן לו אלף גרוש והלך לו המקבל ואח"ך קרא אותו והוסיף לו עוד מאה גרוש הנה זאת המאה ישמח בה יותר מן האלף יען כי זאת באה לו בהיסח הדעת שנתייאש ממנה מאחר שכבר נתן לו אלף חשב שלא יתן עוד כלום וקודם שנתן לו האלף אפ' זה לחשוב בדעתו שיתן לו שני אלפים אבל אחד שכבר נתן תו אין לו לחשוב בדעתו שיקבל עוד וא"כ כפי הטבע צריך שישמח זה במאה יותר מן האלף כי כל דבר הבא בהיסח הדעת ישמח בו האדם הרבה. והנה לפי פשט הפסוק שפרעה נתן לו זה אפשר שפרעה רצה לשמח את אברהם במתנתו יותר ע"י שיקבלם בהיסח הדעת כי הנה בלקחו את שרה ידע שודאי צריך ליתן לו פרעה מתנה והנה מן הדרך הוא שצריך לשלוח מקודם עבדים ושפחות שהם יקרים יותר כי הם מין חי מדבר ואח"ך ישלח לו מין בהמה טמאה שהם יקרים בדמים יותר מן בהמה טהורה והוא מה עשה שלח לו מקודם צאן וכקר כדי שבזה אז יבין אברהם שלא ישלח לו עוד לא עבדים ושפחות ולא מין בהמה טמאה שאם בדעתו לשלוח מאלו היה שולח מאלו בראשונה וממילא מתייאש מאלו המינים ואח"ך מה עשה שלח לו חמורים שהם בהמה טמאה והנה כשהביאו לו החמורים באו לו בהיסח הדעת וא"כ מן הטבע צריך לשמוח בהם הרבה אבל אם היה עושה להפך שהיה שולח לו החמורים תחלה ואח"ך צאן ובקר אזי הצאן והבקר לא נחשבים אצלו בהיסח הדעת כי זה אפשר לחשוב בדעתו גם בעת ששלח לו החמורים שישלח אח"ך צאן ובקר ג"כ ויאמר בדעתו ששלח תחלה החמורים שהם יקרים יותר ואח"כ ישלח צאן ובקר ג"כ ומן הדרך הוא לשלוח כל מין ומין בפני עצמו ולא הכל בבת אחת וא"כ מאחר שיש לו נחשוב בדעתו שאפשר שישלח לו מאלו אין חשיבי לגבי דידיה היסח הדעת אבל כששלח מקודם הצאן ובקר יתייאש מן החמורים ומן העבדים כי יאמר אם רצונו לשלוח לי מאלו היה שולח מאלו בראשונה כי כל דבר יקר שולחים בראשונה והנה אחר ששלח לו החמורים הנה השתא יש לו מקום לחשוב שאפשר שישלח לו אתונות וגמלים ג"כ שהם ג"כ בכלל בהמה טמאה ויתרץ בדעתו מה שלא שלח לי אלו קודם הצאן ובקר אפשר שירצה להקדים לי מין בהמה טהורה קודם וא"כ אחר שראה שכבר שלח לו חמורים עתה יש לו לחשוב בדעתו שאפשר שישלח לו מיני אתונות וגמלים ג"כ וכל יום ישלח לו מין אחד וא"כ השתא אם היה שולח לו אחר החמורים אתונות וגמלים לא חשיב שבא לו בהיסח הדעת אבל עבדים ושפחות ודאי אין לו לחשוב שישלח לו דיאמר אם רצונו לשלוח מאלו היה שולח קודם הכל דאלו מין חי מדבר הם ובשלמא על החמורים יש לומר מה שלא שלח לו מקודם הצאן ובקר בשביל שרצה להקדים מין בהמה טהורה קודם שהוא מין הנאכל לאברהם אבל עבדים ושפחות שהם בני אדם ודאי יש להם דין קדימה על הכל והשתא כששלח עבדים ושפחות אחר החמורים זה חשיב באו לו בהיסח הדעת ובודאי ישמח בהם יותר והנה אחר ששלח לו העבדים ושפחות השתא ודאי נתייאש מן אתונות וגמלים כי בראותו ששלח לו העבדים ושפחות אחר החמורים השתא מוכרח לתרץ בדעתו ולומר אולי זה המאוחר אצלו עדיף ואחרון אחרון חביב ולכן שלח קודם הצאן ובקר ואח"ך חמורים שהם יקרים יותר ואח"ך עבדים ושפחות שהם יקרים יותר דאצלו אחרון אחרון חביב ולכן היקר מאחר אותו וא"כ השתא ודאי דלא ישלח עוד ממין בהמה טמאה דעל זה לא נשאר שום טעם לומר גם לא שייך לחשוב שהם עדיפי יותר מעבדים ושפחות דודאי גמור הוא שעבדים ושפחות הם יקרים בערך איכותם ושומתן יותר מאתונות וגמלים ולמה אחרניהו ובודאי שלא ישלח עוד והשתא כשישלח לו האתונות והגמלים אזי תהיה לו בהיסח הדעת שכבר נתייאש מהם ולא חשב עליהם וא"כ יהיה לו בזה שמחה יותר כמשפט כל דבד הבא לאדם בהיסח הדעת ואפ' שכל מחשבות אלו עלו במחשבת פרעה ולכן שלח כסדר הזה וכל יום שלח לו מין א' והפסוק תפס כסדר הנתינה תחלה צאן ובקר ואח"ך עבדים ושפחות ואח"כ אתונות וגמלים:

ולאברם היטיב. פַּרְעֹה בעבורה: