Комментарий к Ийова 7:1

הלא צבא וגו'. זה הדבר אשר אמרתי לכם הואילו פנו בי כי איך אחריש מלזעוק על הוותי הלא ידעתם כי יש צבא וזמן לאנוש כמה יחיה:

הלא צבא וגו׳. עתה החל אמריו לומר הלא צבא לאנוש ר״ל הלא קץ וזמן יש לאדם על הארץ וימיו מוגבלים וקצובים כימי שכיר:

צבא. קץ וזמן וכן חליפות וצבא עמדי (לקמן י):

צבא. קץ וזמן קצוב:

על ארץ. עלי ארץ קרי:

הלא צבא, עתה מתחיל לסתור דעת אליפז בכלל, אשר אמר כי יביא ה' יסורין על הצדיק למען ימרק חטא קל אשר חטא ולמען ימלט עי"ז מעונש יותר גדול ויותר מתמיד אשר ראוי לבא עליו בשביל עונותיו. משיב שזה דעה בלתי נכונה, כי הן האדם נברא להשיג איזה שלימות, והשלימות הזה הוא תכלית בריאתו, והנה השלימות היה תלוי או במשך מועד חייו שנברא שיעבוד את ה' כל ימי חייו מבלי הפסק, ומועד הקצוב לו לחיות עלי ארץ הוא המגביל את שלימותו, ובזה נדמה כעבד שהוא מחויב לעבוד את אדונו כל ימי חייו מעלות השחר עד צאת הכוכבים בין ישלים איזה מלאכה קצובה בין לא ישלימנה, ועל צד זה אמר הלא צבא לאנוש עלי ארץ, הלא צבאו וזמנו מוגבל ומשוער לפי הצורך להשגת שלימותו, או שהשלימות הזה תלוי במלאכה קצובה ומוגבלת, דרך משל אם יקיים האדם תרי"ג מצות אז השיג את שלימותו בין שקיים אותם בשנים הרבה בין שהשיגה ידו לקיימם בזמן קצר שאז מהר להשלים את מלאכתו, ואם לא השלימם אף שחיה שנים הרבה ועבד את ה' כל ימי חייו לא השיג שלימותו, ובצד זה הוא דומה כשכיר הנשכר להשלים מלאכה ידועה וכשהשלימה הוא מקבל את שכרו מבלי השקפה כמה ימים נמשך זמן עבודתו, ועל צד זה אמר וכימי שכיר ימיו. ועתה מבאר דבריו.

צבא. בא גם על הזמן, כי מלאה צבאה (ישעיהו מ׳:ב׳), כל ימי צבאי (לקמן י"ד י'), והוא על משך הזמן הקבוע לאיזה דבר, שמציין קבוצת חלקי הזמן הרגעים והשעות והימים כצבא, שהם קיבוץ אישים להיות חיל כללי, ור"ל שיש להאדם משך זמן קבוע כמה יחיה עלי ארץ:

הלא צבא - זמן קצוב.

הלא צבא לאנוש עלי ארץ. אפשר להסמיך בפסוק זה מ"ש קצת מפרשים בטעם שכר מצות בהאי עלמא ליכא כי האדם דומה למי שנשכר לזמן כמה שנים כי אין השוכר חייב כי אם בתשלום הזמן וכן האדם כל ימי חייו הוא משועבד לעבוד לאדון הכל בתורה ומצות והשכירות אינה משתלמת אלא בסוף דהיינו כשישלים ימיו וימות. ואחר זה בא בשכרו בג"ע. וזה רמז הלא צבא לאנוש עלי ארץ כי יש לו חק וזמן וכימי שכיר ימיו כל ימיו הם שכירות אחד ולזה אינו משלם שכר בעה"ז דעדיין לא נשלם השכירות. ואפשר עוד להסמיך מ"ש הראשונים ז"ל דקי"ל בעבד עברי חלה שלש ועבד שלש אינו חייב להשלים ובשכיר קי"ל דאין לו שכר על מה שעשה. ויש מי שתירץ דשכיר אינו אלא למלאכה אחת ולזה אינו משלם אלא מלאכתו אשר עשה אבל עבד עברי משועבד לכל המלאכות ונסתחפה שדהו. וי"מ שתירץ דשאני עבד עברי דקבל כל שכרו משא"כ גבי פועל דלא קבל שכרו. ולפ"ז יוצא הדין בשכר העה"ב דלתירוץ ראשון כיון דהצדיק הוא משועבד לכל המצות אף אם נאנס איזה זמן הקב"ה משלם שכר גם על הזמן שנאנס אבל לפי תירוץ שני כיון שלא קבל שכרו אין לו אלא שכר פעולתו אשר עשה דוקא. ואפשר זה רמז הכתוב הלא צבא לאנוש על הארץ יש לו זמן לעבוד עבודת ה' ולא תסבור דכיון דהוא משועבד לכל מלאכת הקב"ה אם נאנס נוטל שכרו גם על זמן האונס כתירוץ ראשון דע שאין הדבר כן אלא כימי שכיר ימיו דינו כשכיר דאין לו אלא פעולתו דהעיקר הוא כתירוץ שני דשאני עבד עברי דקבל שכרו וזה רמז כעבד ישאף צל ולא אמר כעבד יקוה פעלו דכבר קבלו מתחילה ולזה חלה שלש ועבד שלש אינו חייב להשלים משא"כ בשכיר דיקוה פעלו ולכן אם נאנס אין לו אלא שכר פעולתו וה"ה לאדם ששכרו לעתיד בעה"ב דאין לו אלא על שכר פעולתו והיינו דאמינא כימי שכיר ימיו. ולכן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל שאני בטל מעבודת ה' ומעשים טובים הם ירחי שוא וכו' ימי קלו וכו' ויכלו באפס תקוה ליטול שכר לעוה"ב דיש לנו דין שכיר:

הלא צבא כו'. התחיל לערוך לפניו יתברך ואמר הלא צבא כו' כי הנה אם רופא אומן יחיה את הנוטה למות הלא אם יעבדהו כל הימים אשר הוסיף לחיות אחרי כן הוא ראוי בלי שכר ומה גם עתה כי הוא יתברך נותן צבא לאנוש עלי ארץ שהיה מהראוי לא יוציאם רק לעבודת הנותן לו צבא מהחיים ועם כל זה הוא יתברך קובע לו שכר וזהו וכימי שכיר ימיו שנותן הוא שכר כל יום שנעבדהו ועל פי דרכו רמז כי אגירי דיממא אנן:

וכימיו שכיר. שנשכר לשנה ויודע שיכלו ימי שכירתו כן זה יודע שיכלו שנים הקצובות לו, ואני אותו צבא הניתן לי: