Комментарий к Вайикра 16:32

וכפר הכהן אשר ימשח אותו ואשר ימלא את ידו לכהן תחת אביו ולבש בגדי הבד בגדי הקודש הנה המקרא הזה כולו מקשה כי היה די לומר ולבש בגדי הקודש. ומה צורך לאמר באריכות הלשון אשר ימשח ואשר ימלא וכו': והנה מפרשי התורה ביארו בזה והרגישו בדקדוקי הפסוק ופירשו כ"א לפי דרכו אשר נתן לו אלקים לחדש בתו"הק איש איש על עבודתו ועל משאו וגם בוודאי יש סודות נפלאי' בכל אות ואות ובוודאי נכתב כל אות ואות לרמוז על סודות ההם וגם אנו נאמר לפי דרכינו מה שחנני ה' ברחמיו וברו"ח ובהקדם מאמר חז"ל מדתו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה ויש להעיר בזה אומרם רודף שלום צריך ביאור כי ענין רדיפה משמעו נצחון וזה לא יתכן פה ויבואר ע"פ הקדמה ששמעתי מאא"ז ז"ל משל לרופא אומן וחכם מופלא בענייני הטבעים מזגים של בני אדם כשבא לחולי קשה ולשומעו הוא יכול לעמוד על דעתו וליתן לו סממנים אף שהם חדים ומרים מאוד וכמע' מסוכנים למות מהם אך מחמת שהוא מבין היטיב הדבר שלזה החולי צריך סממנים ההם אבל רופא אחר זולתו אין רשאי לעשות כך שאינו חכם ובקי כמו הוא כי בקל יכול לטעות ולאבד נפש ועפ"ז נבין מאמרם ז"ל כי הנה ידוע מדת אהרן היה כך כשהיה ריב בין אנשים היה משתדל והולך אצל כ"א ואומר לו שחבירו מתחרט על ריבו עמו ורוצה להתפייס עמו עד שהוא מתווך השלום ביניהם וענין מקרבן לתורה היה ג"כ נמשך מזה כי אנשי ריב ומדון ממילא היו מתחרטין מעצמם תמיד על מעשיהם תיכף בחושבם שאהרן הכה"ג יצטרך להטריח עצמו ולילך אצל כ"א ולדבר עם כ"א על עסקי ריבם בכדי לתווך השלום כדרכו וכמדתו ובשביל זה היו מתביישים ממעשיהם וחזרו ממעשיהם הרעים ועשו תשובה ונתקרבו לתורה והנה זה נכון באותם שהיו מכירים ערכם נגד ערך אהרן הכהן והיה זה לחשיבות גדול בעיניהם שאהרן הכה"ג ידבר עמם אבל מה לעשות באיזה שוטה וגם רוח שאינו מכיר ערך שפלותו ולא נחשב בעיניו כלל למעלה מה שאהרן יטריח עצמו בשבילו כי סבור בדעתו שראוי הוא שאהרן ידבר עמו ואיך אפשר לקרב לזה לתורה ולעבודה הנה לזה הים צריך לשנות מדתו ודרכו ולרדוף אותו אדם לנצחו ולהשפילו ולהראות לו חסרונו וערכו השפל בכדי שאח"כ יוכל לעשות שלום בינו לבין חבירו ובינו לאביו שבשמים ולקרבו לתורה וזהו שרמזו אוהב שלום ורוד' שלום היינו לפעמים היה צריך להיות בחי' רודף כדי לתווך השלום כנ"ל והנה אהרן הכהן הוא היה רשאי לעשות כדבר הזה אף שאינו ממדת החסידות לרדו' איש מישראל אך אהרן הכהן שכל מעשיו היו לש"ש ולא היה עושה שום דבר בשביל דעתו ורצונו רק לרצון הש"י הוא היה יכול לעמוד לצורך שעה לשנות בדבר מדרכי עולם מפני דרכי שלום והבן זה שהוא כדומה ממש למשל הנ"ל וזה י"ל שמרמז ג"כ הפסוק שהתחלנו בו להורות לנו דרך הישרה איך להתנהג בו עם בני אדם והוא שאמר וכפר הכהן מלשון אכפרה פניו והיינו שהצדיק המיוחס בשם כהן כנזכר כמה פעמים יראה לקנח ולהדיח צואת כתמי ישראל ולטהרם מזוהמת חלאת טומאתם ואיזה כהן אשר ימשח אותו היינו שהש"י משחו לגדולה ויצו אותו להיות לנגיד על ישראל עמו שיש בידו להמית ולהחיות ואשר ימלא את ידו היינו רשותו כלומר שימל' כל רשותו וחפצו ורצונו רק לכהן תחת אביו שבשמים ולא יהיה לו שום רצון אחר ואיש צדיק כזה ולבש בגדי הבד בגדי הקודש היינו שרשאי לפעמים ללבוש א"ע בבחי' בגידות שלא כמדתו ומ"מ הם בגדי הקודש כיון שכל מעשיו הם רק לש"ש ויש בזה צורך לפעמים להתנהג עם ב"א בבחי' בגידת בוגדים כדי להכניעם ולהשפילם ולרודפם ולהכניעם תחת יד הקדושה כנ"ל וד"ל והמש"י:

וכפר הכהן אשר ימשח וגו'. כַּפָּרָה זוֹ שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים אֵינָהּ כְּשֵׁרָה אֶלָּא בְּכֹהֵן גָּדוֹל (יומא ע"ג); לְפִי שֶׁנֶּאֶמְרָה כָל הַפָּרָשָׁה בְּאַהֲרֹן, הֻצְרַךְ לוֹמַר בְּכֹהֵן גָּדוֹל הַבָּא אַחֲרָיו שֶׁיְּהֵא כָמוֹהוּ:

ואשר ימלא את ידו שיכול אין לי אלא המשוח בשמן המשחה מרובה בבגדים מנין תלמוד לומר ואשר ימלא את ידו (ללבוש את הבגדים) והן כל הכהנים הגדולים שעמדו מיאשיהו ואילך שבימיו נגנזה הצלוחית של שמן המשחה לשון רש"י (רש"י על ויקרא ט״ז:ל״ב) ואין הכונה לרב שלא יהא במקדש כהן גדול מרובה בבגדים אלא מיאשיהו ואילך שהרי בגמרא (הוריות יג) אמרו משוח בשמן המשחה ומרובה בבגדים איזה מהן קודם ואמרו (מכות יא) במיתת כולן הוא חוזר או במיתת אחד מהן הוא חוזר שכולן נמצאים בזמן אחד אבל בכל הזמנים אם נתרבה בבגדים כשר לעבודת יום הכפורים שהרי לעולם מתקנין כהן אחר ביום הכפורים (יומא ב) ואין מושחין אותו ואם אירע פסול בכהן גדול משמש זה תחתיו שהוא כשר ברבוי הבגדים בלא משיחה:

ואשר ימלא את ידו ולבש. אף המרובה בגדים בלבד יכפר:

וכפר הכהן אשר ימשח אותו - לפי שאמר: בזאת יבא אהרן - ואם אין אהרן תהיה עבודת יום הכיפורים בכהן המשיח תחתיו.

הבד. הבי"ת בקמץ. ובמס' כ"י כתוב עליו כל' קמ':

אינה כשרה אלא בכהן גדול. בתורת כהנים דאשר ימשח לא שייך אלא בכ"ג כדכתיב והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה:

וכפר הכהן. תניא, מניין לרבות אחר המתמנה ת"ל וכפר הכהן ^קלחר"ל כיון דכתיב בפסוק ואשר ימלא את ידו לכהן תחת אביו הו"א דרק כהן הבא בירושת אביו ראוי לעבודת יוהכ"פ, קמ"ל מלשון וכפר הכהן, דמשמע כל כהן שהוא ואפי' אם אביו לא היה כהן גדול. וטעם הדיוק מלשון וכפר הכהן, משום דדי היה לכתוב וכפר אשר ימשח אותו וגו' והיינו יודעים דקאי על הכה"ג, דהא כל עבודות יוהכ"פ אין כשרין אלא בו, ומדמוסיף מלת הכהן בא לרמז לדרשה כמש"כ. .
(ירושלמי הוריות פ"ג ה"ב)

אלא בכ"ג. פירוש, דאשר ימשח לא שייך אלא בכהן גדול כדכתיב והכהן הגדול מאחיו וגו':

וכפר הכהן אשר ימשח אותו. ר"ל שזאת הכפרה הנעשת בבית המקדש תעשה על יד כהן משיח בשמן המשחה או ע"י כהן אשר ימלא את ידו לכהן תחת אביו אף על פי שאינו משוח בשמן המשחה והוא המרובה בגדים ולמדנו מזה שבזמן שבן כהן גדול ראוי לכהונה גדולה הוא קודם לכל אדם ומבואר זה בנפשו כמו שביארנו במה שקדם:

פס'. וכפר הכהן אשר ימשח אותו. זה כהן משוח בשמן המשחה. מרובה בגדים מנין פי' שהרי צלוחית שמן המשחה נגנזה עם הארון מימות יאשיהו המלך ומאותו הזמן כהנים גדולים נקראים מרובה בגדים על שם ח' כלים שהוא לובש שהרי כהן הדיוט משמש בד' כתנת ומכנסים מצנפת ואבנט מוסיף עליהן כהן גדול חשן ואפוד ומעיל וציץ ולכך אמרנו מרובה בגדים מנין ת"ל ואשר ימלא את ידו. לכהן תחת אביו. מלמד שהבן קודם לכל אדם. תחת אביו. בזמן שממלא מקום אביו. ולבש את בגדי הבד בגדי הקדש. בנין אב לכל בוץ שיהא משל קדש. את. לרבות כלים אחרים. של בין הערבים (שהולך בהן לביתו):

וכפר הכהן. שב עתה לפרש על כל מה שיכפר:

וכפר וגו׳. חוזר לענין הפ׳ דבאותו יום הכפרה יעשה הכהן כך. וע״ז מסיים והיתה זאת לכם וגו׳ היינו עיקר עבודת היום בפרשה:

אשר ימשח אתו. המושח בשמן המשחה, ו[מ]קרא קצר הוא:

וכפר הכהן. עיין רש"י ז"ל:

"וכפר הכהן אשר ימשח אֹתו ואשר ימלא את ידו לכהן" וגו'. בדרך כלל מעיר רש"י בכגון דא מעין: ומקרא קצר הוא ואינו מפרט, מיהו המושח, או: אשר ימשח, הראוי למשוח וכדו'. (פ' אחרי־מות קדושים תש"ן)

אלא בכהן גדול. דלשון "ימשח" לא שייך אלא בכהן גדול שנמשח:

ואשר ימלא את ידו. אֵין לִי אֶלָּא הַמָּשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, מְרֻבֵּה בְגָדִים מִנַּיִן? תַּ"ל וַאֲשֶׁר יְמַלֵּא אֶת יָדוֹ וְגוֹמֵר; וְהֵם כָּל הַכֹּהֲנִים גְּדוֹלִים שֶׁעָמְדוּ מִיֹּאשִׁיָּהוּ וָאֵילָךְ, שֶׁבְּיָמָיו נִגְנְזָה צְלוֹחִית שֶׁל שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה (הוריות י"ב):

תלמוד לומר ואשר ימלא את ידו. גם זה בתורת כהנים דמלוי ידו על ידי לבישת בגדים הוא כדכתיב בפרשת תצוה והלבשתם וחגרת אוחם אבנט וחבשת להם מגבעות ומלאת יד אהרן ויד בניו ופרש"י ומלאת על ידי הדברים האלה:

אשר ימשח אותו מה ת"ל ^קלטר"ל כיון דכל עיקר חידוש פסוק זה הוא להורות כי המצוה הזאת נהוגה גם בכהנים לדורות ולא רק באהרן לבד דבו איירי הפרשה, א"כ היה די לכתוב וכפר הכהן אשר יכהן תחת אביו או בלשון אחר קצר המורה ענין זה. , לפי שנאמר בבגדי כהונה (פ' תצוה) שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו, אין לי אלא נתרבה בבגדים שבעת ימים ונמשח שבעת ימים, נתרבה שבעה ונמשח יום אחד, נתרבה יום אחד ונמשח שבעה מניין, ת"ל אשר ימשח אותו ואשר ימלא את ידו – מכל מקום ^קמענין רבוי שבעה ומשיחה שבעה נתבאר לפנינו בפ' תצוה (כ"ט ל ), וכאן נבאר בקיצור כפי הצורך לעניננו, והוא כי הכה"ג מתקדש ונבדל מכהן הדיוט בשני דברים, האחד במה שלובש שמונה בגדים [כנגד ארבעה של כהן הדיוט], והשני במשיחה בשמן המשחה, ויתרון אלה הבגדים נקרא בלשון חז"ל רבוי בגדים, ומבואר בפ' צו שבעת שנתמנה לכה"ג צריך ללבשם שבעת ימים יום אחר יום, וכן צריך להמשח שבעת ימים, דאף דלא כתיב מפורש בשמן המשחה שבעת ימים ילפינן כן מרבוי בגדים, וכאן ילפינן מרבוי כפל הלשון דאפי' נתרבה או נמשח רק יום אחד די בזה. ויתר הדברים השייכים לדרשה זו ביארנו בפ' תצוה שם. .
(יומא ה' א')

מרובה בגדים מנין. וא"ת א"כ לשתוק מאשר ימשח אותו, ואני אומר ומה אפילו מרובה בבגדים נעשה כ"ג מי שנמשח בשמן השמחה לכ"ש. וי"ל דהייתי אומר אפי' היכא שהיה שמן המשחה אינו צריך רק רבוי בגדים, לכך איצטריך שניהם:

ולבש את בגדי הבד בגדי הקדש. למדנו מזה שהדבר המתיחס לכפרת היום יעשהו כהן גדול בבגדי לבן:

אשר ימשח אותו. המושח בשמן המשחה אחר שמלא את ידו:

ואשר ימלא את ידו. ברבוי בגדים, כדכתיב: ומלא את ידו ללבש את הבגדים:

אשר ימשח אתו עיין רש"י ז"ל. מניין לרבות כהן אחר המתמנה ת"ל וכפר הכהן. ד"א לפי שנא' שבעת ימים [אינו בת"כ רק ביומא ה' ע"א ואף דהתם קאמר על א' שצריך ז' עיין בכ"מ הל' כלי המקדש פ' ד' הל' י"ג] ילבשם הכהן תחתיו ונא' ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו למשחה הוקשה משיחה לריבוי מה ריבוי שבעה אף משיחה שבעה נתרבה יום א' ונמשח יום ח' מניין ת"ל אשר ימשח ואשר ימלא את ידו מ"מ. לכהן תחת אביו. שהבן קודם לכל אדם. יכול אפי' אינו ממלא מקומו ת"ל ואשר ימלא את ידו. ולבש את בגדי הבד. לרבות בגדים אחרים בין הערבים:

רש"י ד"ה ואשר ימלא את ידו, ...שבימיו נגנזה צלוחית של שמן המשחה. ע"כ. במסכת הוריות (יא ע"ב) מונה רבי יהודה מספר ניסים שנעשו בשמן. כמות השמן שנוצרה היתה שניים עשר לוגין, ועם זאת הוא הספיק למשיחה של המשכן כולו, כליו, אהרן ובניו, כל אלו מדי יום במשך שבעת ימי המלואים וכן למשיחת כהנים גדולים ומלכים ולא נחסר. שמן זה עתיד לשמש אף לעתיד לבא, שנאמר: "שמן משחת קדש יהיה זה לי לדרתיכם" (שמות ל, לא). (פ' אחרי־מות קדושים תשנ"ו)

ללמוד שאם בנו ממלא מקום אבותיו וגו'. דאם לא כן, "לכהן תחת אביו" למה לי. ודווקא ממלא מקום אבותיו, דמדאמר "תחת אביו", ולא אמר 'אחר אביו', אלא שהוא תחתיו ובמקום אביו, והיינו שהוא ממלא מקומו:

לכהן תחת אביו. לְלַמֵּד שֶׁאִם בְּנוֹ מְמַלֵּא אֶת מְקוֹמוֹ, הוּא קוֹדֵם לְכָל אָדָם (ספרא):

לכהן תחת אביו מלמד שאם בנו ממלא את מקומו הוא קודם לכל אדם. כדתניא בתורת כהנים ותניא נמי במכילתא בפרשת תצוה תחתיו מבניו יעשה מלמד שהבן קודם לכל אדם פירוש דאם לא כן מבניו למה לי יכול אף על פי שאינו ממלא את מקומו של אביו תלמוד לומר ואשר ימלא את ידו בזמן שהוא ממלא מקומו של אביו הוא קודם לכל אדם ואם אינו ממלא מקומו של אביו ובא אחר וישמש תחתיו אף כאן לכהן תח' אביו לומר שבנו קודם לכל אדם דאל"כ לכהן תחתיו מיבעי ליה אביו למה לי ומדסמיך ליה ואשר ימלא את ידו למדנו שאין בנו קודם לכל אדם אלא כשהוא ממלא את מקומו ואף על גב דקרא דאשר ימלא את ידו אתא לכהן המרובה בגדים כדלעיל מיהו מדאסמכיה גבי לכהן תח' אביו שלא היה צריך שכבר למדנו זה מקרא דתחתיו מבניו אצטריך נמי הא לאשמועינן כשהוא ממלא את מקומו דאלו התם לא כתיב אלא תחתיו מבניו אף על פי שאינו ממלא את מקומו והיינו טעמא כדקתני התם יכול אף על פי שאינו ממלא מקומו של אביו ומייתי קרא דהכא ת"ל ואשר ימלא את ידו בזמן שהוא ממלא כו':

לכהן תחת אביו. מלמד שהבן קודם לכל אדם, יכול אע"פ שאין ממלא מקומו של אביו, ת"ל ואשר ימלא את ידו, בזמן שהוא ממלא מקומו הוא קודם, ואם לאו יבא אחר וישמש תחתיו ^קמאמפרש הלשון ואשר ימלא את ידו מלשון רחבת ידים שהוא מענין גודל השטח, וכאן המובן שימלא ערך מדרגתו. ואמנם מבואר ברמב"ם פ"ד ה"כ מכלהמ"ק דלא בעינן שיהיה שוה ממש במעלות כאביו אלא אפי' במדרגה פחותה ממנו, ומקור דבר זה מתו"כ פרשה שמיני שדרשו על הפסוק דפ' במדבר וימת נדב ואביהו ובנים לא היו להם, כפי שיתבאר שם לפנינו אי"ה. ועיין באו"ח סי' נ"ג מה שנוגע מזה לדינא בזה"ז. .
(תו"כ)

ואשר ימלא. פי' דלבישת בגדים הוא מלוי ידם, כדכתיב בפ' תצוה והלבשם וחגרת אותם וגו' ומלאת יד אהרן ובניו, ופירש"י ומלאת ע"י הדברים האלה:

ולבש. הוא הלובש אלה בגדי קדש כי אחר לא ילבשם:

רש"י ד"ה לכהן תחת אביו, ללמד שאם בנו ממלא את מקומו, הוא קודם לכל אדם. ע"כ. והוא על־פי "תורת כהנים" (ח, ה). ומסתבר שזהו מקורם של דברי רמב"ם המפורסמים (הלכות מלכים ומלחמותיהם א, ז). תמיד חשבתי שיתרונו של הבן על אחר הוא דווקא לגבי כהונה גדולה המותנית כמובן בייחוס לבית אהרן, ובמלוכה המותנית בייחוס לבית דוד, מקרים שבהם יש לבן יתרון ברור על כל מתחרה אחר, אך לא כן לגבי תפקידים שאינם דורשים יחוס. אלא שמדברי רמב"ם שם רואים אחרת: "ולא המלכות בלבד אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם, והוא שיהיה הבן ממלא מקום אבותיו בחכמה וביראה". לא ידעתי מנין הרחבה רבתי זו עד שראיתי דבריו של בעל "הגהות מיימוניות" המסמיך דברי רמב"ם אלה על ספרי (שופטים קסב) שבו נאמר: ...מניין כל פרנסי ישראל שבניהן עומדין תחתיהן וכו' (ראה שם אות ב). ועדיין קשה לי: מה ראו חז"ל על ככה, הרי עינינו רואות כמה מגרעות הביאה עמה שיטה זו? (פ' אחרי־מות קדושים תשנ"ו)

הוא קודם. מדכתיב בסמוך ואשר ימלא וכו', ר"ל ואשר ימלא מקום אביו אז הוא כהן תחתיו. אע"ג שרש"י דרש למעלה לדרשא אחריתי מ"מ מדסמכו גבי לכהן תחת אביו אתא ג"כ לדרש זה:

ודומה שכוונת "תורת כהנים" היא מילולית לגמרי - ללמד שאם בנו ממלא מקומו, פירוש שאינו משאיר מקום ריק לעומת אביו אלא הוא בדיוק כמוהו, כי אז הוא קודם לכל אדם. (פ' אחרי־מות תשס"ג) וראה שו"ת "ציץ אליעזר" (ח"ג כט, ה) שנדרש לגדרים אלו של חזקת שררה ולבסוף מסיק (שם אותיות יז ו-יח): (א) כל השררות בישראל עוברות בירושה לבנו ולבן בנו עד עולם, והוא שיהיה הבן ממלא מקום אבותיו בחכמה וביראה, ואפילו אם אינו ממלא בחכמה - אם רק ממלא ביראה, מעמידין אותו במקום אביו ומלמדין אותו. (ב) הדברים אמורים - שיש לו חזקת שררה והיא ירושה לו ולזרעו - דווקא כשקבלו אותו לשררתו בסתם, וגם אין מנהג של זמן קבוע להחזקת המשרה, אבל אם בשעת הקבלה התנו אתו במפורש לזמן קצוב, או שיש מנהג קבוע על כך באותו מקום, אזי לא מועילה שום חזקה, ועליו להסתלק בהגיע הזמן, ומכל שכן שאין השררה עוברת לבניו אחריו. ע"כ. וראה עוד ב"אנציקלופדיה תלמודית" (כרך יד) ערך חזקת שררה.

וכפר הכהן אשר ימשח אותו: אחר שגמר כל מצות היום שב לאמר בל תחשב שרק אהרן לבדו יעשה כן כל ימי חייו, אחר שכל הפרשה אמורה באהרן, כי המצוה הזאת נוהגת על ידי כל כהן גדול אשר יעמד תחתיו וז"ש "וכפר הכהן אשר ימשח אותו". והוסיף "ואשר ימלא את ידו" שהמלואת יד הוא בבגדים כמ"ש "ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו...ולמלא בם את ידם" (שמות כ״ט:כ״ט) ושעל זה אמר "ולבש את בגדי הבד" ר"ל שבזה ימלא את ידו. וממה שכפל מלת "אשר" – "אשר ימשח..ואשר ימלא" מבואר שהוי"ו הוא וי"ו המחלקת ופירושו או אשר ימלא (שאם היה וי"ו המחברת היה צריך לומר בלא מלת "אשר" כמו "לכל הבהמה אשר היא מפרסת פרסה ושסע איננה שוסעת" ולא יכפול מלת "אשר" רק אם בא בחלוקה כמו "אשר ישחט במחנה או אשר ישחט מחוץ למחנה" או אם מלת "אשר" השני מגביל את הראשון ונכתב בלא וי"ו כמו "אשר יגור בתוכם אשר יעלה עולה או זבח") ובא לומר שהכהנים הגדולים שיעמדו מימות יאשיה ואילך, שנגנז שמן המשחה, יכפרו גם כן. והנה מה שכתב "וכפר הכהן...וכפר את מקדש הקדש" למה כפל פעל "וכפר"? שהיה לו לומר "וכפר הכהן...את מקדש הקדש"? או יאמר "והכהן אשר ימשח...יכפר את מקדש הקדש"? פירשו חז"ל משום שהמלואת יד, שהוא החינוך בבגדים, היה כל שבעה כמ"ש "ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו..ולמלא בם את ידם שבעת ימים ילבשם הכהן..." ואם כן נאמר שרק כהן שנתרבה שבעה. ומנין לכהן המתמנה באותו היום אם אירע בו פסול בכהן גדול? לכן כפל פעל "וכפר" שמצד זה הכתוב נחלק לשני מאמרים – (א) וכפר הכהן אשר ימשח או אשר ימלא את ידו לכהן תחת אביו, ומלת "אביו" מנוקד באתנח (ב) ומוסיף שגם ולבש את בגדי הבד וכפר את מקדש הקדש, שגם אם לא נתחנך במילוי יד כל שבעה, ילבש בגדי הבד ויכפר (ומה שכתב ת"ל וכפר הכהן כיון על מה שכפל "וכפר הכהן...וכפר)

ומלא את ידו לכהן תחת אביו: ממ"ש "לכהן תחת אביו" מבואר שראוי שבנו של הכהן גדול יעמד תחתיו. והנה אם היה המילוי יד בבגדים לבד היה לו לומר "ומלא את ידו ולבש את בגדי הבד לכהן תחת אביו", וכמו שאמר (אמור כא י) "ומלא את ידו ללבוש את הבגדים. ועל כרחנו שמילוי זה אינו בבגדים לבד רק שיהיה בו הכנה עצמיית שיהיה ראוי לכך כמו מ"ש (דה"ב כט) "ויהללו עד לשמחה ויאמר חזקיה אתם מלאתם ידכם לה' " ובדרך המליצה הוציאוהו גם כן על מילוי מקומו ומדרגתו שאחד משימושי מלת "יד" הוא על המקום – "ויד תהיה לך מחוץ למחנה", "רחבת ידים", "ראו חלקת יואב אל ידי", "בלכתו להשיב ידו בנהר פרת" ותרגומו לאשואה תחומיה. וכן רבים כמ"ש הרד"ק בשרשו. ופירוש "מלא את ידו" את מקומו והיינו מדרגתו כמו שכתב במורה נבוכים (חלק א בשתופי שם "מקום"). ומה שכתב במשנה ו' מבואר במשנה ריש יומא ובגמ' שם.

ולבש את בגדי הבד בגדי הקדש: מה שכתוב "בגדי הקדש" מיותר שכבר אמר בתחלת הפרשה "בגדי קדש הם" וכבר בארנו (צו סימן יח ולמעלה סימן יב) שנמצאו בתורה שמונה פעמים שם "בד" וכולהו לדרשה (ממה שקראם בשם "בד", לא "שש" או "פשתים"), ועוד נמצא שני פעמים "בגדי הבד" – מ"ש (פסוק כג) "ופשט את בגדי הבד אשר לבש בבואו אל הקדש" ומה שכתוב פה "ולבש את בגדי הבד". ובא ללמד שיחליף כלים אחרים פחותים מהראשונים להוצאת כף ומחתה. ולכן אמר "ופשט את בגדי הבד אשר לבש בבואו אל הקדש" היינו בגדים השנים שלבש שנית בבואו שנית אף שהם פחותים מהראשונים בכל זאת יהיו של בד. ופה רמז שגם בגדי הבד האלה יהיו של קדש כי לא למדנו ממ"ש "בגדי קדש הם" רק לבגדים שלבש שחרית שבם מדבר שם [וביומא (דף לד) למד דכלים של שחרית עדיפי דאמר קרא בד בד מובחר שבבד אך הספרא לשיטתו שדרש ד' פעמים "בד" לדרשא אחרינא (למעלה סימן יב)]