Комментарий к Бамидбар 22:10

ויאמר בלעם אל האלקים בלק בן צפר מלך מואב שלח אלי. להיות כי בלעם היה יושב ומשתוקק שישלחו אליו מאיזה אומה, ועי"ז נתעורר בלב בלק לשלוח אליו, כי בלעם חשב מחשבות בעוד שהיו ישראל בגלות מצרים לעקור אותם מן העולם כדאיתא במדרש (שמות רבה פרשה א',י"ב) שלשה היו בעצה, אך כשראה שיצאו ממצרים ונעשה להם נסים היה מתיירא בעצמו לקללם והיה יושב ומצפה שישלחו אליו מאיזה אומה, ואז יהיה לו פתחון פה לשאול בה'. וגם הפסוק הזה הוא פסוק התשיעי מהתחלת הסדר ובכל מקום נמצא בפסוק התשיעי כוונה עמוקה מכפי שנראה לעין כל על פי פשוטו.

בלק בן צפור וגו'. אַעַ"פִּ שֶׁאֵינִי חָשׁוּב בְּעֵינֶיךָ, חָשׁוּב אֲנִי בְּעֵינֵי הַמְּלָכִים (שם):

חשוב אני בעיני המלכים. דאל"כ מלך מואב ל"ל:

בלק בן צפור. הוא היה משלשה אנשים שהשיבו שלא כהוגן קין ובלעם וחזקיה. קין כשאמר [לו] הקב"ה אי הבל אחיך ענה השומר אחי אנכי היה לו להשיב רבון העולמים אתה יודע הכל והכל גלוי לפניך. בלעם כמו כן כשאמר [לו הקב"ה] מי האנשים האלה [היה לו להשיב אתה יודע מי הם]. חזקיה כששאל לו ישעיה מאין באו אליך האנשים ויאמר לו מארץ רחוקה באו אלי מבבל היה לו להשיב נביא אתה ואתה יודע. וקשיא לי אמאי לא חשיב אדם הראשון כשאמר לו הקב"ה איכה היה לו להשיב אתה יודע שהרי כבר נתנה בו חכמה דהא בשעה ששית קרא שמות ולא סרח עד שעה עשירית ואי אמרינן אפיק חזקיה ועייל אדם הראשון הוא ניחא וכן נראה שהרי שלשה אלו עם הקב"ה היו מדברים אבל חזקיה עם הנביא היה מדבר ואין הנביאים יודעין הכל:

בלק בן צפו' אע"פ שאינו חשוב בעיניך חשוב אני בעיני המלכים. דאל"כ מלך מואב ל"ל:

ויאמר בלעם וגו'. כי לפי שהיה מסופק על שאלת הקב"ה אופן כוונתו כאמור. אמר בלק בן צפור מלך מואב שלח אלי. כי אם היה השאלה סתם שלא ידע ח"ו, הרי התשובה בלק בן צפור שלח, ולזה לבד לא היה צריך לומר מלך מואב. ואך על הספק השני אולי מקפיד ה' על כבודו אמר מלך מואב כלומר והרי הם שלוחי המלך ואפילו אם אינם חשובים כל כך איני מביט על חשיבותם כי אם על חשיבות מי ששלחם אלי. ולזה הרבה לספר לפני מלך עולמים ברוך הוא כל המעשה ואמר,

בלק. בן צפור. מלך מואב. שלח אלי:

חשוב אני בעיני המלכים. דאם לא כן, "מלך מואב" למה לי, הרי האנשים לא אמרו רק "כה אמר בלק בן ציפור" בפעם שניה (פסוק טז), הם לא קראו אותו "מלך". ובודאי הטעם הוא, מפני שלא היה מלך רק לפי שעה (רש"י פסוק ד), ובלעם קרא אותו "מלך". ומה שאמר 'אף על פי שאיני חשוב בעיניך', מנא ליה לומר כך, דשמא לא היה כוונת בלעם לומר רק שהוא חשוב בעיני המלכים, היינו דאם לא כן מה בא לומר בלעם שהוא חשוב בעיני המלכים, אלא כך אמר; 'אף על גב שאיני חשוב בעיניך, חשוב אני בעיני המלכים':

בלק וכו׳ אף על פי שאיני וכו׳ דאל״כ לימא מלך מואב לחוד א״ו מש״ה קאמר נמי בלק בן צפור דהשתא אייתר מלך מואב לדרשה:

מהדורא תליתאה
בלק. בן צפור. מלך מואב. ג״כ ג' דרגין מלמטה למעלה וכנגד מה שאמר לו הקב״ה עמך השיב לו שלח אלי חשוב אני בעיניו:

*בלק בן צפור מלך מואב שלח אלי וגו' ויש לפרש דבפ"ק דע"ז אמרינן זעמו של הקב"ה רגע כמימרי' והקשו תוס' א"כ האיך אמרו שבלעם הי' מצפה על זעמו של הקב"ה ומאי הי' יכול לקלל ברגע ותי' התוס' דהי' יכול לומר כלם ע"כ והיפך הקב"ה למלך דהיינו תרועת מלך בו ויש להסביר דהרי אמרו שם דבשעה שמלכי מזרח עומדים ומניחין כתריהן ומשתחוים לחמה אותו שעה הקב"ה כועס וצריך ביאור הרי כל היום עובדין ע"ז אלא הרי אמרו חז"ל בשביל צדיק אחד נברא העולם ויש זה לעומת זה ומגינים הצדיקים ואומה הישראלית נגד מעשה ע"ז אבל אמרו חז"ל שבני מלכים עומדין לאחר ג' שעות ואוה"ע שרוצים להשתחוות בנץ החמה לחמה עכ"ח משכימים לקום ואין כאן מלך נגד מלך להכריע ולבטל מעשה נהי דשאר בני ישראל עובדים ה' מ"מ זה לעומת זה בעינן ולכך אז כועס הקב"ה אבל בכל יום יש תיקון וכן בימי דהע"ה נאמר חסד אל כל היום משום דדהע"ה אמר חצות לילה אקום להודות דאיכא מלך נגד מלך ואתי שפיר אם משה רבינו ע"ה אינו מלך ובלעם הי' מתפאר דכל מלכים מריצים אגרותיהם אליו ולא הי' זה לעומת זה ולא הי' יכול ללחום עם בלעם ואיתא בזוהר שא"א להיות נביא ומלך באיש אחד חוץ ממשה וזה שאמר בלעם מה אזעום לא זעם ה' כדאמר במיכה למען דעת צדקת ה' וגו' ואמרו חז"ל שכל אותם הימים לא זעם ה' ומה טעם אמר ה' אלקיו עמו והוא נביא ותרועת מלך בו והוא בבחינת מלך וממילא איכא זה לעומת זה וזה יש לומר כוונת תוס' הנ"ל שהי' יכול לומר כלם ונתהפך ותרועת מלך בו למלך שבזה עצמו כבר יש בו ברכה ובלעם מתחלה סבר שמצד זה יוכל להתגבר על משה לכך שיבח עצמו בלק מלך מואב רצונו לומר שהוא חשוב בעיני מלכים וכולם מגביהין אותו ומשה אינו במדריגה זו עד שברכו ה' ותרועת מלך בו:

ויאמר בלעם אל האלהים בלק בן צפור מלך מואב שלח אלי. י"ל למה הוצרך לומר מלך מואב והלא ידוע שמלך מואב הוא ויובן בס"ד לפרש כי רצה לעשות בזה התנצלות לעצמו כי הוא יודע שהקב"ה אוהב את ישראל הרבה וחשש פן יכעוס הש"ית עליו ויאמר לו איך סלקא דעתך שאתן לך רשות לקלל את ישראל שהם בני בחוני כדי שהנחת את הדבר בספק ואמרת לשלוחים לינו פה הלילה והשיבותי אתכם דבר וכו' והיה צריך שתכף השמעך את דבריהם תגרשם מביתך הקלון ובוז על שחשבו לעשות רע לישראל ועל כן ברוב שיטותו רצה להקדים בדבריו טענה ותשובה לזה וא"ל בלק בן צפור שהוא מלך מואב שלח אלי מלך דייקא כי ידוע שלב מלך ביד ה' וא"כ מאחר שהוא מלך ולב מלך ביד ה' חשבתי שיש לך רצון בזה ואתה הנחת על לבו לבקש ממני דבר זה ולכן נסתפקתי בזה והנחתי התשובה תולה עד אור הבוקר לראות מה תגיד לי בזה: