Комментарий к Шмот 3:7

ראובן שמעון לוי ויהודה. שנים עשר שבטים, כנגד שנים עשר מזלות, דע כי כל השבטים לשם גדולתן של ישראל נקראו שמותן. ראובן, על שם ויאמר ה׳ ראה ראיתי את עני עמי (שמות ג ז). שמעון, וישמע אלהים את נאקתם (שם ב כד). לוי, ונלוו גוים רבים אל ה׳ (זכריה ב י). יהודה, אודך [ה׳] כי אנפת בי (ישעיה יב א). יששכר, כי יש שכר לפעולתך (ירמיה לא טו). זבולון, על שם בית המקדש, בנה בניתי בית זבול לך (מלכים א ח יג). דן, דן אנכי (בראשית טו יד). נפתלי, נופת תטופנה (שה״ש ד יא). גד, על שם המן, והמן כזרע גד הוא (במדבר יא ז). אשר, ואשרו אתכם כל הגוים (מלאכי ג יג). יוסף, יוסיף ה׳ שנית ידו (ישעיה יא יא). בנימין, נשבע ה׳ בימינו (שם סב ח), למדנו שכל שמותן של שבטים, על שם גאולה טובה וישועה של ישראל נקראו.

ויאמר וגו' ראה ראיתי וגו' נוגשיו וגו' ידעתי את מכאביו וגו'. רבו כאן הדיקדוקים אין צורך לפורטם כידוע לכל מבין. וכבר עמדו עליהם מפרשי התור'. אכן תוכן הענין הוא. דהנה באמת זרע ישראל כשהיו במצרים היו במדריגה תחתונה מאוד כי לא היו בני תורה ולא היה להם במה להתקדש א"ע. והגם שהיה בהם אנשים צדיקים וטובים. זה היה מצד נשמתם שהיו להם נשמות גדולות ויקרות והיו עובדים את הש"י מצד שכלם הזך והישר כמו אבותינו הק' אברהם יצחק ויעקב. ומי שהיה לו נשמה קדושה הלך בעקבות אבותיו. וכמו שבט לוי שהיו טובים מצד עצם קדושתם. אך שאר המון העם לא היה להם במה לעבוד את הש"י. ובאמת זהו פלא גדול אף שלא היה עדיין תורה ומצות מכ"מ היה בהם מדות טובות שהיו פרושין וגדורין מן העריות וכמחז"ל אחת היתה ופרסמה הכתוב. וכן לא שינו את שמם ולשונם. עכ"ז היו ערומים מהתורה והמצות כמ"ש ואת ערום ועריה כו' וע"ז הסתכל משרע"ה בשפלות של ישראל שאינם כדאי לעשות להם נסים ולגאול אותם. לזה אמר לו הש"י ראה ראיתי את עני עמי. כמ"ש בתור' עני הכוונ' אמיתית הוא על מי שהוא עני בדע' בתורה ובמצות. וז"ש לו הש"י אתה רואה בשפלות ודלות ישראל. אבל לא השגחת עליהם בשלימות. ואני ראה ראיתי ראיה כפולה. א'. בעניות של עמי. והב' ראיתי שהעניות זו בא להם. אשר במצרים. ר"ל מפני שהם מעורבים בין אומה מצרית הללו שהם שורש הרע. וא"כ אין לדונם כ"כ על חסרונם. להיותם משוקעים בין גילולי ותועבות מצרים. ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו. ר"ל הגם שיש להם שיעבוד גופם וגם שיעבוד נשמתם. אעפ"כ עיקר צעקתם הוא. מפני נוגשיו דייקא כביכול שהשכינה עמם בגלות ר"ל שהמצרים נוגשים אותו כביכול. כי ידעתי את מכאביו. ידיעה הוא לשון חיבור כמו והאדם ידע כו'. ר"ל הם צועקים על מה שאני מחובר ומשותף עמם בהמכאוב ועמו אנכי בצרה ולכך דיבר עם משה מתוך הסנה כמובא במדרש. ועבור כל הנ"ל וארד להצילו. צריך אני כביכול בעצמי להצילם ולהפרידם מהשיעבוד והגלות:

ויאמר ה' ראה ראיתי את עני עמי כו' ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו וכו' וארד להצילו וכו' אל ארץ זבת חלב ודבש לדקדק יש קצת שהיה ל"ל את צעקתם אני שומע לשון הווה שאז הרי עדיין היו צועקים מידי יום ביומו מצרת השעיבוד גם מה לבשר להם תיכף שביאתם תהי לארץ טובה זבת חלב הלא לעת כזאת רב להם אם ינצלו מהעבודה הקשה אשר עובד בם ויראה לומר כי הנה ידוע שהשי"ת ברא כל הברואים לכבודו להללו ולשבחו ובפרטות לישראל עם קדושו שהם משבחים ומהללים לשמו הגדול בכל עת אמנם עיקר עבדות ה' הן בתורה הן בתפילה צריך שתהי' מתוך שמחה כמאמר הכתוב תחת אשר לא עבדת וכו' בשמחה ובטוב לבב מרוב כל וזהו עיקר נחת רוח לפניו יתברך כשישראל משמיעין קולם בתורה או בתפילה מתוך שמחה וחדוה ועבדות ה' הנעשה מתוך עצבות הוא פוגם מאוד בעולמות העליונים ולכן הזהירו חז"ל שלא יתפלל אדם לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות וכן אמרו בגמרא שקודם הלימוד הוי אמרי מילתא דבדיחותא מטעם דכתיב עבדו את ה' בשמחה אמנם האדם אשר עיני בשר לו אינו יכול להבחין זאת לאמיתו אם עבדותו הוא מתוך שמחה כראוי או לא שהגם שיראה לו שעובד מתוך שמחה יוכל להיות שיש בו קצת עצבות רק הבוחן לבבות הוא היודע האמת אם הוא מתוך שמחה כראוי או לא וזהו ביאור הכתוב ויאמר ה' ראה ראיתי את עני עמי כלומר שרואה אני את ענים שמחמתו אי אפשר להם לעבוד עבודתם לשמו יתברך מתוך שמחה והם עובדין אותי מתוך עצבות מחמת צרת השעיבוד ואין נחת רוח לפני בזה ואולם את צעקתם שמעתי מפני נגשיו תיבת מפני הוא כמו לפני בא יום ה' שביאורו קודם בא וכאן ג"כ ביאורו שמאז קודם שנגשו אותם שמעתי את צעקתם שהיה קולם ערב עלי בעת צעקתם כהרימם קולם בהלל וזמרה מתוך שמחה וגמר אומר כי ידעתי את מכאוביו פי' שאל תדמה לשפוט למראה עיניך שגם כעת הם עובדים בשמחה שאני הוא הבוחן לבות וידעתי את מכאוביו שאי אפשר להם שתהיה עבודתם בשמחה מצרת השעיבוד וכן תאמר להם שאעלה אותם אל ארץ טובה ורחבה וכו' ויהיה להם רחבת ידים ואז ישמחו וירננו ויעבדיני מתוך שמחה ויהיו נחת רוח לפני.