Комментарий к Тегилим 147:16

הנותן שלג כצמר. עיין בכוונת האריז"ל. דשל"ג הוא גימ' ג' אלפי"ן מג' שמות אהי"ה עיי"ש דהנה יש ג' אלפי"ן בעולם וכולהו חד. אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד. וכל הג' אחדות האלו הם כולם כלולים זה בזה באחדות גמור האמיתי. ועיקר שצריך האדם להסתכל להתאחד ולהיות דבוק וקשור בג' אלפי"ן הנ"ל. הגם שלע"ע שהם בהגלות הם עדיין באחדות בכח בבחי' אתכסייא. אבל באתגלייא אינו חזק כ"כ האחדות דיש עת שהאדם נופל מדביקות הבורא. או מדביקות התורה. או מאהבת ישראל. ויש לפעמים ונרגן מפריד אלוף שמפריד האלופו ש"ע אבל באמת בכח צריך האדם לידע שהוא כולו חד. וזהו כוונת הש"י כששאל משה ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם. ויאמר אליו אהי"ה אשר אהי"ה דר"ת ג' אלפי"ן. שבא לרמז דאף בגלות אהיה עמהם בשיעבוד באחדות. אך שאינו בפועל אבל לע"ל כשיסולק החיצונית. אז יתאחדו באחדות גמור ואמיתי. ואז יכירו כל העמים כי הכל אחד. וזש"ה גבי שהמע"ה וידבר שלשת אלפים משל ר"ל שדיבורו הי' תמיד מן האחדות של ג' אלפי"ן הנ"ל. וזש"ה ואת למדת עליך להיות אלופים לראש. ר"ל שבעיני האדם צ"ל העיקר והראש והחשיבות שבכל הענינים רק להתאחד הג' אלפי"ן בקשר אמיץ שלא יפרדו איש מעל אחיו ח"ו. רק יהיו נאחזים ודבוקים ומתייחדים באחדות גמור האמיתי וכיה"ר אמן:

כפור. גליז"א בלע"ז:

הנותן שלג כצמר. השלג שהוא לבן כצמר הלבן ודימה אותו לצמר ואע"פ שהוא פשוט ממנו בלובן מפני שלא יכול לדמותו בלובן חמנו בדברים אשר בארץ: