Комментарий к Тегилим 34:13

מִי הָאִישׁ: מכריז רבי אלכסנדרי מאן בעי חיי מאן בעי חיי כנוף ואתו כולי עלמא לגביה אמרי ליה הב לן חיי אמר להו מי האיש החפץ חיים וגו' נצור לשונך מרע וגו' שמא יאמר אדם נצרתי לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה [אלך] ואתגרה בשינה ת"ל סור מרע ועשה טוב אין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו:
(עבודה זרה יט ע"ב)

מי האיש החפץ חיים אהב ימים לראות טוב: כלומר: מי שירצה בחיים ובימים שיראה בהם טוב ישמע יראת יי' שאלמדנו. והחיים וימי הטוב הם בעולם הזה ובעולם הבא. ומה היא היראה?

והוא כי יתן איש אל לבו מה הם החיים והוא כי הנה אין איש בעולם שלא יהיה חפץ חיים כי גם אשר יעמול על טובות העוה"ז אם יאמרו לו מגידי אמת כי מחר ימות הלא ימאס בעמלו אשר הוא עמל על ממונו אך התלהבותו בשיטופו של ממון הוא כי אינו יודע מה הם החיים שעולה על רוחו שחיי העולם הזה נקראים חיים והוא טועה ולו השכיל כי המה הבל כי אם חיי העוה"ב ושלא ניתנו חיי העוה"ז רק לזכות בהם לחיי העולם הבא היה פורש מהתלהבות עסקי העוה"ז ומשליך אותם אחרי גוו והיה מקיים מאמר חכמים מה יעשה האדם ויחיה ימות כי ימית חומרו ויסגפנו ויצרפנו בעבודת ה' ויוציא כל ימיו של העוה"ז בעבודת ה' באופן שגם ימי הבלי העולם הזה יקנה בהם קיום וחיות להתקרב בעת סילוקו כמאמר ספר הזוהר על פסוק ויקרבו ימי ישראל ויקרבו ימי דוד והוא לראות בהם בסלוקו עודנו פה הטוב המתוקן לו לעולם הבא כמאמרם ז"ל פסוק ותשחק ליום אחרון וזה אמרו מי האיש החפץ חיים כלומר כי זה כל האדם יקח זה הכלל בידו שהוא מי שאוהב ימים בעולם הזה לא שיחלפו ויאבדו כ"א שישארו חיים וקיימים לראות בהם טוב העולם הבא בעת סילוקו שהוא ענין ויקרבו ימי ישראל כו' והעושה זה יקרא באמת חפץ חיים אך אשר יוציא ימיו בטובות העולם הזה שבסילוקו אינם ימיו כי הלכו בהבל ידמה למבקש מות והנה האיש אשר דעת ישיג לו יראה כי אלו דברי אמת ויקל בעיניו לירא את ה' ולהמית עצמו בעוה"ז כדי שיחיה לעוה"ב כלל הדברים שישליך חיי העוה"ז אחרי גוו כאלו אינם נקראים חיים זולתי חיי העולם הבא והנה זה הוא במה שבין אדם למקום:

ומי - תאות הכל לחיות שנים רבות, על כן אוהב ימים ארוכים כמו אנשי מדות אנשי לבב והנה הטעם ימים ידועים, כימי פלוני שחיה ככה.

החפץ חיים. חיי עוה ״‎ב:

מי האיש, נזירי העכו"ם פרשו א"ע מן העולם, או מצד שמאסו בחיים, או מצד שמאסו בטוב העולם ובחרו לחיות חיי צער, אבל אני אלמד יראת ה' גם להאיש החפץ חיים, וגם להאיש האוהב ימים לראות טוב, שיוכל לחיות עם יראת ה' חיי ההצלחה והטוב, כי יראת ה' לא תבקש מן האדם שיפרוש לגמרי מן הישוב, רק זאת תבקש:

אוהב ימים. ר״‎ל אוהב ימי העולם להרבות במעש״‎ט לראות בטוב האמיתי בעוה״‎ב:

מי האיש החפץ חיים אהב ימים לראות טוב נצר לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה. על זה אמר שלמה המלך בחכמתו (משלי כ"א,כ"ב) עיר גברים עלה חכם וירד עז מבטחה, שזה הוא עיקר המבטח עוז לשמור פיו ולשונו, כי הפה והלשון הם מתאחדים, כי בפה האדם מקבל כח השפעה ובלשון האדם מברך לה' על הטובה ואז תפעל אכילתו לטוב וכמו שכתיב (שמות כ"ג,כ"ה) וברך את לחמך ואת מימך והסרתי מחלה מקרבך, וכשיברך את ה' בלשונו בכוונת הלב אז יבין דברי תורה לאמיתם כמו שכתיב (איוב ל"ג,ג') ודעת שפתי ברור מללו, והנה מה שאדם צריך לשמור הפה והלשון אף שלעיני אדם נדמה שעיקר הוא המעשה, אבל באמת עיקר השמירה הוא בפה ולשון, כענין מכה בפטיש שאיתא בגמ' (שבת ק"ג.) המכה בקורנס על הסדן בשעת מלאכה חייב שזה הוא הגמר מהמלאכה שאם יכה בפטיש יצא לצורף כלי ואם לאו יצא משחת מראהו, וכן כל דבר נתברר על ידי הלשון וכמו שביאר הבעש"ט זללה"ה על מה שאיתא בגמ (ברכות ו':) דברים העומדים ברומו של עולם "שדברים" הם עומדים ברומו של עולם, וכדאיתא בזוה"ק (אמור ק"ה.) אבל לבתר דאפיק מלה מפומיה ההוא מלה אתעביד קלא ובקע אוירין ורקיעין וסלקא לעילא, ולכן הזהיר מי האיש החפץ חיים אהב ימים לראות טוב נצר לשונך וגו'.