Комментарий к Тегилим 63:2

אשחרך. אבקש ואדרוש לך כמו ושחרתני ואינני (איוב ז'), אם אתה תשחר אל אל (שם ח'):

אלהים. צורי וחזקי אתה כי אין מפלט ומשען זולתך כאשר אני מטלטל ממקום למקום, ואמר שהוא תאב להיות בארץ ישראל בטוח שיוכל לבא בגלוי אל קרית יערים שהיה שם הארון או בגבעון שהי' שם אוהל מועד כי שם היו רגילים חכמי ישראל והתאוה שיהיה ביניהם וילמד מהם כאדם מצמא למים והוא בארץ ציה ועיף כי בטלטולו לא היו עמו החכמים כי אם איש מצוק ומר נפש:

והטעם כי הלא עתה אלהים אלי אתה כי לא יאמר עלי כאשר אם הייתי בח"ל שאדמה למי שאין לו אלוה כי אם עתה אלהים אלי אתה בהיותי במדבר יהודה כי א"י הוא ועל כן היטבתי אשר אמרתי מזמור לדוד כי זמרה מיבעי לי למימר וגם שאני בצרה שאין יסורין גדולים מהיותו בורח ממות וזהו אלהים שהוא מדת הדין ויסורין אלי אתה מכונה עלי ולבחינת חסד אל אחשבנו לזמר כמדובר והראיה שאלי אתה כי אתה עמדי גם בהיותי נרדף במדבר באימות מות כי הלא אשחרך כו' הוא כי השראת רוח הקדש לא תמצא במרי לבב כי בעיא צלותא ושמחה כנבואה ובח"ל וא"כ איככה יוכל לשחר אל אל בשירי זמרה והיותו במדברות בורח מאימות מות נפלו עליו ואכ"ז אשחרך כי שורה בי שכינה ורוח הקדש כי זה הוראה כי אלי אתה ולא זזת ממני על היותי בא"י ולא יפלא לומר כי גם כי נפשי היודעת מאד מעלת קרבת אלהים תשמח בך ולא תדאג על צרת אימת מות אך בשרי שהוא הגוף הלא יתעצב ויתמרמר בצרה לי ויעכב השמחה מלשחר אל אל ומלהקביל שכינה הבאה אלי הנה לא כן הוא כי הנה צמאה לך נפשי וגם כמה לך בשרי ולא בלבד לא יחוש גופי על תגרת האויב הרודף להרגני משמחת הדבקי בך כי אם גם בהיות עלי מות טבעית לעיניו שהוא בארץ ציה ועיף בלי מים שבטבע ימות בצמא ודרך הגוף לעשות עיקר מזה עכ"ז את מיתתו ישליך אחרי גוו גם הוא בערך הדבקו בך וישמח עם נפשי לשחרך: