Dibur_hamatchil к Шмот 30:21
וְרָחֲצ֛וּ יְדֵיהֶ֥ם וְרַגְלֵיהֶ֖ם וְלֹ֣א יָמֻ֑תוּ וְהָיְתָ֨ה לָהֶ֧ם חָק־עוֹלָ֛ם ל֥וֹ וּלְזַרְע֖וֹ לְדֹרֹתָֽם׃ (פ)
и они умоют руки и ноги, чтобы не умереть; и это будет вечный закон для них, даже для него и его семени на протяжении всех их поколений.'
ילקוט שמעוני על התורה
דבר אחר מעכב. צהבו פניו אמר ליה וי"ו אאופתא כתבי לך. אי הכי דצפרא נמי אמר חזקיה אמר קרא [והיתה להם חק עולם לו ולזרעו לדורותם], דבר המעכב בזרעו מעכב בו דבר שאין מעכב בזרעו אין מעכב בו. רבי יונתן אמר מהכא ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו דבר המעכב בבניו מעכב בו ודבר שאין מעכב בבניו אין מעכב בו, ורבי יונתן מאי טעמא לא אמר מהכא, אמר לך ההוא לדורות כתיב, ואידך מאי טעמא לא אמר מהאי, מיבעיא ליה לכדרבי יוסי בר' חנינא דאמר כל כיור שאין בו כדי לקדש ארבעה כהנים ממנו אין מקדשין בו שנאמר ורחצו ממנו משה אהרן ובניו. תנו רבנן איזהו קדוש מניח ידו הימנית על גבי רגלו הימנית, ידו השמאלית על גבי רגלו השמאלית. רבי יוסי בר ר' יהודה אומר מניח שתי ידיו זו על גב זו ועל גבי שתי רגליו ומקדש אמרו לו הפלגת אי אפשר לעשות כן. שפיר קאמרי ליה. אמר רב יוסף וחברו מסייעו. מאי בינייהו אמר אביי עמידה מן הצד איכא בינייהו. אמר ליה רב סמא בריה דרב אשי (לרב אשי) [לרבינא] וליתיב מיתב וליקדש. אמר קרא לשרת ושרות מעומד הוא. תנו רבנן קדש ידיו ורגליו ביום אין צריך בלילה. בלילה צריך לקדש ביום דברי רבי. שהיה רבי אומר לינה מועלת בקדוש ידים ורגלים. רבי אלעזר בר רבי שמעון אומר אין לינה מועלת בקדוש ידים ורגלים. תניא אידך היה עומד ומקריב על גבי המזבח כל הלילה לאורה טעון קדוש ידים ורגלים דברי רבי. רבי אלעזר בר רבי שמעון אומר כיון שקדש ידיו ורגליו מתחלת עבודה אפילו מכאן ועד עשרה ימים אינו צריך לקדש. וצריכא דאי אשמעינן קמייתא בההיא קאמר רבי דפסיק ליה מעבודה. אבל הכא דלא פסיק ליה מעבודה אימא מודי ליה רבי לרבי אלעזר בר רבי שמעון, ואי אשמעינן בהא בהא קאמר רבי אלעזר בר רבי שמעון אבל בהא אימא מודה ליה לרבי צריכא מאי טעמא דרבי דכתיב בגשתם, ורבי אלעזר בר רבי שמעון דכתיב בבואם, ואידך נמי הא כתיב בבואם, אי כתיב בגשתם ולא כתיב בבואם הוה אמינא על כל גישה וגישה. ואידך נמי הכתיב בגשתם אי כתב בבואם ולא כתב בגשתם הוה אמינא אפילו אביאה ריקנית. אביאה ריקנית לשרת כתיב. אלא האי בגשתם מיבעיא ליה לכדרב אחא בר יעקב דאמר הכל מודים בקדוש שני דכשהוא לבוש מקדש מאי טעמא דאמר קרא או בגשתם מי שאינו מחוסר אלא גישה בלבד יצא זה שמחוסר לבישה וגישה. להקטיר אשה למה לי מהו דתימא הני מילי עבודה דמעכבא כפרה אבל עבודה דלא מעכבא כפרה אימא לא קמשמע לן. זה הכלל היה במקדש כל המסיך רגליו טעון טבילה וכל המטיל מים טעון קדוש ידים ורגלים. איבעיא להו מהו לקדש ידיו ורגליו בכיור ממנו אמר רחמנא ולא לתוכו או דלמא אפילו לתוכו וכו'. כל הכלים מקדשין ובלבד שיהו כלי שרת. והא ממנו אמר רחמנא ורחצו לרבות כלי שרת. אי הכי כלי חול נמי אמר אביי כלי חול לא מצית אמרת קל וחומר מכנו ומה כנו שנמשח עמו אינו מקדש כלי חול שלא נמשח עמו אינו דין שאינו מקדש. וכנו מנא לן דתניא רבי יהודה אומר יכול יהא מקדש כדרך שכיור מקדש תלמוד לומר ועשית כיור נחשת וכנו נחשת לנחשת הקשיתיו ולא ל
Ask RabbiBookmarkShareCopy