Мидраш к Берешит 1:1

‎בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ (משלי ג, יט). וּכְשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ נִתְיָעֵץ בַּתּוֹרָה וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָה (משלי ח, יד). וְהַתּוֹרָה בַּמֶּה הָיְתָה כְתוּבָה? עַל גַּבֵּי אֵשׁ לְבָנָה בְּאֵשׁ שְׁחוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים שְׁחוֹרוֹת כָּעוֹרֵב (שה״‎ש ה, יא). מַהוּ קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים? עַל כָּל קוֹץ וָקוֹץ. תִּלֵּי תִלִּים שֶׁל הֲלָכוֹת. כֵּיצַד? כָּתוּב בָּהּ, וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי (ויקרא כב, לב), אִם אַתָּה עוֹשֶׂה חֵי״‎ת הֵ״‎א, אַתָּה מַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם. כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ (תהלים קנ, ו), אִם אַתָּה עוֹשֶׂה הֵ״‎א חֵי״‎ת, אַתָּה מַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם.

בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ (בראשית א א). כתיב המקרה במים עליותיו השם עבים רכובו וגו' (תהלים קד ג), ר' יוחנן אמר שמים וארץ נבראו ביום ראשון, ובשני ברא הקב"ה את הרקיע ואת המלאכים, ומנין שנבראו ביום שני, שנאמר המקרה במים עליותיו השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח, ומה כתיב אחריו, עשה מלאכיו רוחות (שם שם ד). ר' חנינא אמר בחמישי נבראו המלאכים, שכן כתיב בחמישי ועוף יעופף על הארץ (בראשית א כ), ואין יעופף אלא המלאכים, שנאמר ובשתים יעופף (ישעיה ו ב), ולמה לא נבראו המלאכים ביום ראשון, שלא יאמרו המינים מיכאל היה עומד בצפון, וגבריאל בדרום, ומותחים עם הקב"ה בשמים ובארץ, ומי בראן, הקב"ה בעצמו, שנאמר בראשית ברא אלהים וגו'. ר' יהודה ור' נחמיה חולקין, ר' יהודה אומר לששת ימים נברא העולם, שכתיב במעשה כל יום ויום ויהי כן, הרי שיטתו של ר' יהודה, ור' נחמיה אומר ביום הראשון נברא כל העולם, א"ל ר' יהודה מהו שכתיב במעשה כל יום ויום [ויהי כן], אמר ר' ברכיה בשיטתו של ר' נחמיה ויאמר אלהים תוצא הארץ (בראשית א כד) אין לשון תוצא, אלא בדבר שהיה מוכן מבראשית, שנאמר בראשית:

בראשית ברא אלהים. הדא הוא דכתיב כה אמר ה' אם ימדו שמים (ממעל) [מלמעלה] ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה' (ירמיה לא לו), לפי שאמר ירמיהו המאס מאסת את יהודה וגו' (שם יד טו), השיבו הקב"ה אם ראית שמים וארץ שעברו, אותה שעה תוכל לומר שאני מאסתי בהם, לפי שישראל יסוד שמים, ואם אמאס היסוד נופל הבנין אשר עליו. ומנין אתה למד ששמים וארץ לא נבראו אלא בשביל ישראל, שנאמר בראשית, ופירושו תחלה, וישראל נקראו ראשית, שנאמר קודש ישראל לה' ראשית תבואתו (ירמיה ב ג):

רַבִּי הוֹשַׁעְיָה רַבָּה פָּתַח (משלי ח, ל): וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם וגו', אָמוֹן פַּדְּגוֹג, אָמוֹן מְכֻסֶּה, אָמוֹן מֻצְנָע, וְאִית דַּאֲמַר אָמוֹן רַבָּתָא. אָמוֹן פַּדְּגוֹג, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (במדבר יא, יב): כַּאֲשֶׁר יִשָֹּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק. אָמוֹן מְכֻסֶּה, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (איכה ד, ה): הָאֱמֻנִים עֲלֵי תוֹלָע וגו'. אָמוֹן מֻצְנָע, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (אסתר ב, ז): וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה. אָמוֹן רַבָּתָא, כְּמָא דְתֵימָא (נחום ג, ח): הֲתֵיטְבִי מִנֹּא אָמוֹן, וּמְתַרְגְּמִינַן הַאַתְּ טָבָא מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָא רַבָּתָא דְּיָתְבָא בֵּין נַהֲרוֹתָא. דָּבָר אַחֵר אָמוֹן, אֻמָּן. הַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת אֲנִי הָיִיתִי כְּלִי אֻמְנוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם בּוֹנֶה פָּלָטִין, אֵינוֹ בּוֹנֶה אוֹתָהּ מִדַּעַת עַצְמוֹ אֶלָּא מִדַּעַת אֻמָּן, וְהָאֻמָּן אֵינוֹ בּוֹנֶה אוֹתָהּ מִדַּעַת עַצְמוֹ אֶלָּא דִּפְתְּרָאוֹת וּפִנְקְסָאוֹת יֵשׁ לוֹ, לָדַעַת הֵיאךְ הוּא עוֹשֶׂה חֲדָרִים, הֵיאךְ הוּא עוֹשֶׂה פִּשְׁפְּשִׁין. כָּךְ הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַבִּיט בַּתּוֹרָה וּבוֹרֵא אֶת הָעוֹלָם, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים. וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא תּוֹרָה, הֵיאַךְ מָה דְּאַתְּ אָמַר (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ.

רְאֵה כַּמָּה קָשֶׁה חִלּוּל הַשֵּׁם. אָמַר בֶּן עַזַּאי: כִּבְיָכוֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא הִזְכִּיר שְׁמוֹ, עַד שֶׁאָמַר שְׁתֵּי תֵּבוֹת בְּרֵאשִׁית בָּרָא וְאַחַר כָּךְ אָמַר אֱלֹהִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף מֹשֶׁה לֹא הִזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם, עַד שֶׁאָמַר עֶשְׂרִים וְאַחַת תֵּבוֹת, הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְגוֹ' (דברים לב, א), וְאַחַר כָּךְ, כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא. תֵּדַע לְךָ, שֶׁלֹּא גִּלָּה אוֹתוֹ לַאֲבוֹת הָעוֹלָם. וְלָמָּה גִּלָּה אוֹתוֹ לְמֹשֶׁה? עַל שֶׁהָלַךְ לִגְאֹל אֶת יִשְׂרָאֵל. מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל ה' וַיֹּאמַר, אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה.

ד"א בראשית. ביראת שמים ברא הקב"ה את עולמו' כמה דאת אמר ראשית חכמה יראת ה' (תהלים קיא י):

אמר רבי טוביהו ברבי אליעזר זצ״ל טובה תוכחה שהוכיח משה את ישראל כענין שנאמר אתם נצבים היום. מאהבה מסותרת מאהבה שהיה אוהבם כל השנים.והיתה התוכחת מסותרת ולא היה מוכיחם ומתפלל עליהם כענין שנאמר (שם ט) ואתנפל לפני ה' את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה וגו'. ד״א טובה תוכחת שהוכיח משה את ישראל לפני מותו כענין שנאמר הקהילו אלי. מאהבה מסותרת שהיו כל הזקנים אוהבין אותם ולא הוכיחום. גדולה היא תוכחה שלא נתוודע יוסף אל אחיו אלא מתוך תוכחה. ולפי שראה משה רבינו שהתוכחה טובה לישראל העיד בהם בגלוי לפני השמים והארץ שנאמר האזינו השמים ואדברה. האוזן לגוף כקנקן שבו מגמרין את הכלים שאדם מגמר תחתיו וכל הבגדים מתעשנין כך רמ״ח אברים שבאדם כלם חיים ע״י אוזן. שנאמר (ישעיה נה) שמעו ותהי נפשכם. אם שמע אדם דברי תורה הכל נשמעין לו. בוא וראה שמשה שמע את התורה. וכיון שפתח לדבר נשתתקו העליונים והתחתונים והאזינו לדבריו כמו שכתב בענין? שנאמר האזינו השמים ואדברה. (מלמד) שהשמים מקלסין שנא' (תהילים י״ט:ב׳) השמים מספרים כבוד אל. ותשמע הארץ אמרי פי. הארץ מקלסת. דכתיב (ישעיהו כ״ד:ט״ז) מכנף הארץ זמירות שמענו ושיתקם משה דכתיב האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי. בוא וראה כמה גדולים הצדיקים שהם מושלים במעשיו של הקב״ה וכן דוד אומר (שמואל ב כ״ג:ג׳) אלהי ישראל לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים. שהרי יעקב אבינו עשה את היום לילה שנאמר (בראשית כ״ח:י״א) וילן שם כי בא השמש כדי שילן שם בא השמש. יהושע עשה את הלילה יום שנא' (יהושע י׳:י״ב) שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון. משה עשה את הים יבשה (ג) שנאמר (שמות י״ד:ט״ז) (ויעברו) בני ישראל בתוך הים ביבשה, אלישע עשה את היבשה ים שנא' (מלכים ב ג׳:ט״ז) כה אמר ה' עשה את הנחל הזה גבים וגו'. אליהו עשה את החרף קיץ שנא' (מלכים א י״ז:א׳) אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי. שמואל הרואה עשה את הקיץ חרף שנאמר (שמואל א י״ב:י״ז) הלא קציר חטים היום אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר. לכך נאמר האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי. לפי שהצדיק מושל במעשה הגבורה ביראת אלהים עליו. ד״א האזינו השמים לשון ריבוי לפיכך הקדים השמים לארץ. וכן במעשה בראשית כתיב (בראשית א׳:א׳) בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. מפני שמעשה שמים גדולים ועצומים ממעשה הארץ. ד״א האזינו השמים האזנה מקרוב ושמיעה מרחוק כענין שנא' (ישעיה ל:) שמעו רחוקים אשר עשיתי. לפי שהתורה ניתנה מן השמים. לפיכך אמר האזנה בשמים כאלו הוא עומד בשמים. אבל ישעיה היה מדבר על ישראל בארץ ותועבותם שעשו בארץ לכך אמר והאזיני ארץ. ד״א למה קרא לשמים ולארץ לרצות את שניהם. רבי תנחומא אמר למה קרא לשמים ולארץ שעתיד הקב״ה לגאול את ישראל על ידיהם שנאמר (ישעיהו מ״ד:כ״ג) רנו שמים כי עשה ה' הריעו תחתיות ארץ. ד״א למה לשמים ולארץ מפני שהתורה ניתנה על ידיהם שנאמר (דברים ד׳:ל״ו) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו. ד״א למה קרא לשמים ולארץ שהמן ניתן מן השמים שנא' (שמות ט״ז:ד׳) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. והשליו מן הארץ שנאמר (שם) ותעל השליו ותכס את המחנה. ד״א למה קרא לשמים ולארץ שנמשלו ישראל ככוכבים וכעפר הארץ. ד''א למה קרא לשמים ולארץ לפי שהם עדיהם שנאמר (דברים ל״א:כ״ח) העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ. ובימי יהושע הם העידו בעצמם שנא' (יהושע כ״ד:כ״ב) ויאמר יהושע אל (כל) העם עדים אתם בכם וגו'.הנביאים העידו בהם שנא' (מלכים ב' יז) ויעד ה' ביד כל נביא וחוזה. ד״א שהשמים והארץ אפטורפים של עולם. מן השמים יורדין הגשמים והארץ מוציאה פירותיה. שאם חוטאין השמים נעצרין והארץ כלאה יבולה. ד״א האזינו השמים. הסתכלו בשמים ובארץ שמא גלגל חמה שנה מדתו שאינו עולה מן המזרח שמא הארץ שינתה מדתה שאינה מוציאה פירותיה בעונתה שמא זרעתם חטים ויצאו שעורים שמא אמרה פרה אינה חורשת אינה דשה. כלום אמר החמור אינו הולך טעון. ואומר (ירמיהו ה׳:כ״ב) האותי לא תיראו נאם ה' אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו. ד״א השמים והארץ מנהגו של עולם. (דברים י״ז:ו׳-ז׳) יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו וגו'. כך (שם יא) ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה ואבדתם מהרה וגו'. משה אמר האזינו השמים. ישעיה אמר (ישעיהו א׳:ב׳) שמעו שמים והאזיני ארץ ליתן האזנה ושמיעה לשמים והאזנה ושמיעה לארץ. משה העיד בהם בישראל שני עדים אמר למחר אני מת. מי מעיד בהם עדים שהם קיימים לעולם אבל הקב''ה מלכותו לדורי דורים. העיד בהם את השירה שנא' וענתה השירה הזאת לפניו לעד לעולם והוא עליהם מלמעלה. שנא' (מלאכי ג׳:ה׳) וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים (לשמי) לשקר. ואומר (ירמיה כט) ואנכי היודע ועד נאם ה'. ואומר (מיכה א) (והיה) ה' אלהים בכם לעד ה' מהיכל קדשו:

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי פָּתַח (תהלים קיא, ו): כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם, מַה טַּעַם גִּלָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל מַה שֶּׁנִּבְרָא בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, וּמַה שֶּׁנִּבְרָא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, מִפְּנֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁלֹא יִהְיוּ מוֹנִין אֶת יִשְׂרָאֵל, וְאוֹמְרִין לָהֶם הֲלֹא אֻמָּה שֶׁל בְּזוּזִים אַתֶּם, וְיִשְׂרָאֵל מְשִׁיבִין אוֹתָן וְאוֹמְרִין לָהֶם, וְאַתֶּם הֲלֹא בְּזוּזָה הִיא בְּיֶדְכֶם, הֲלֹא (דברים ב, כג): כַּפְתֹּרִים הַיֹּצְאִים מִכַּפְתֹּר הִשְׁמִידֻם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם, הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּשֶׁרָצָה נְתָנָהּ לָכֶם, וּכְשֶׁרָצָה נְטָלָהּ מִכֶּם וּנְתָנָהּ לָנוּ, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם וגו', הִגִּיד לָהֶם אֶת כָּל הַדּוֹרוֹת.

דבר אחר, אל משה ואל אהרן, שומע אני כל הקודם במקרא הוא קודם במעשה, כשהוא אומר הוא אהרן ומשה [שם ו'] מגיד ששניהם שקולים זה כזה. כיוצא בזה, אתה אומר 'בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ' [בראשית א'] שומע אני, כל הקודם במקרא קדום במעשה. כשהוא אומר 'ביום עשות אלקים ארץ ושמיים' [שם ב'] מגיד ששניהם שקולין כאחד זה כזה. כיוצא בדבר, אתה אומר 'אנכי הקל אלקי אביך ואלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב' [שמות ג'] שומע אני, כל הקודם בדבר, הוא חשוב מחברו. כשהוא אומר 'וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם' מגיד (ששניהם) שקולין כאחד. כיוצא בדבר, אתה אומר 'כבד את אביך ואת אמך' [שם כ'] כשהוא אומר ' איש אמו ואביו תיראו' [ויקרא יט'] מגיד ששניהם שקולין זה כזה.

ד"א בראשית. בזכות התורה ברא הקב"ה את עולמו, שנקראת ראשית, שנאמר ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז (משלי ח כב):

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, רַבִּי תַּנְחוּמָא פָּתַח (תהלים פו, י): כִּי גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם הַנּוֹד הַזֶּה אִם יִהְיֶה בּוֹ נֶקֶב כְּחֹד שֶׁל מַחַט, כָּל רוּחוֹ יוֹצֵא מִמֶּנּוּ, וְהָאָדָם עָשׂוּי מְחִלִּים מְחִלִּים, נְקָבִים נְקָבִים, וְאֵין רוּחוֹ יוֹצֵא מִמֶּנּוּ, מִי יַעֲשֶׂה כֵן (תהלים פו, י): אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ. אֵימָתַי נִבְרְאוּ הַמַּלְאָכִים, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר בַּשֵּׁנִי נִבְרְאוּ הַמַּלְאָכִים, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים קד, ג): הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו וגו', וּכְתִיב (תהלים קד, ד): עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת, רַבִּי חֲנִינָא אָמַר בַּחֲמִישִׁי נִבְרְאוּ מַלְאָכִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית א, כ): וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ וגו', וּכְתִיב (ישעיה ו, ב): וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף, רַבִּי לוּלְיָנָא בַּר טַבְרִין אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק בֵּין עַל דַּעְתֵיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא בֵּין עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, הַכֹּל מוֹדִים שֶׁלֹא נִבְרָא בְּיוֹם רִאשׁוֹן כְּלוּם, שֶׁלֹא יֹאמְרוּ מִיכָאֵל הָיָה מוֹתֵחַ בִּדְרוֹמוֹ שֶׁל רָקִיעַ, וְגַבְרִיאֵל בִּצְפוֹנוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְמַדֵּד בְּאֶמְצָעוֹ, אֶלָּא (ישעיה מד, כד): אָנֹכִי ה' עֹשֶׂה כֹּל נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדִּי וגו' מֵאִתִּי, מִי אִתִּי כְּתִיב, מִי הָיָה שֻׁתָּף עִמִּי בִּבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם. דָּבָר אַחֵר כִּי גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם מִתְקַלֵּס בַּמְּדִינָה, וּגְדוֹלֵי הַמְּדִינָה מִתְקַלְּסִין עִמּוֹ, שֶׁנּוֹשְׂאִין עִמּוֹ בְּמַשָֹּׂאוֹ, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא הוּא לְבַדּוֹ בָּרָא אֶת הָעוֹלָם, הוּא לְבַדּוֹ מִתְקַלֵּס בָּעוֹלָם, הוּא לְבַדּוֹ מִתְהַדֵּר בְּעוֹלָמוֹ. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא, כִּי גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת, לָמָּה, כִּי אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ, אַתָּה לְבַדְךָ בָּרָאתָ אֶת הָעוֹלָם.

ד"א בראשית. בראשית שש אותיות הן, כנגד שש מלות שבהם ברא הקב"ה את עולמו, שנאמר כי ביה ה' צור עולמים (ישעיה כו ד), יה שתי מלות, ה' ארבעה מלות, הרי שש, אל תקרי צור אלא (צייר) [צר] עולמים:

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, שִׁשָּׁה דְבָרִים קָדְמוּ לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, יֵשׁ מֵהֶן שֶׁנִּבְרְאוּ, וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁעָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת. הַתּוֹרָה וְהַכִּסֵּא הַכָּבוֹד, נִבְרְאוּ. תּוֹרָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ. כִּסֵּא הַכָּבוֹד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (תהלים צג, ב): נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז וגו'. הָאָבוֹת וְיִשְׂרָאֵל וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, עָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת, הָאָבוֹת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ט, י): כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר וגו'. יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עד, ב): זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶדֶם. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יז, יב): כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן וגו'. שְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עב, יז): יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם וגו'. רַבִּי אַהֲבָה בְּרַבִּי זְעִירָא אָמַר אַף הַתְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צ, ב): בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ, וְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וגו', אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶם קֹדֶם, אִם הַתּוֹרָה קָדְמָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד וְאִם כִּסֵּא הַכָּבוֹד קֹדֶם לַתּוֹרָה, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא הַתּוֹרָה קָדְמָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ וגו', קוֹדֵם לְאוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (תהלים צג, ב): נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז. רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמְרוּ, מַחְשַׁבְתָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל קָדְמָה לְכָל דָּבָר, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה נָשׂוּי לְמַטְרוֹנָה אַחַת, וְלֹא הָיָה לוֹ מִמֶּנָּה בֵּן, פַּעַם אַחַת נִמְצָא הַמֶּלֶךְ עוֹבֵר בַּשּׁוּק, אָמַר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין זוֹ לִבְנִי, וְהָיוּ הַכֹּל אוֹמְרִין, בֵּן אֵין לוֹ וְהוּא אוֹמֵר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין זוֹ לִבְנִי, חָזְרוּ וְאָמְרוּ הַמֶּלֶךְ אַסְטְרוֹלוֹגוּס גָּדוֹל הוּא, אִלּוּלֵי שֶׁצָּפָה הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא עָתִיד לְהַעֲמִיד מִמֶּנָּה בֵּן לֹא הָיָה אוֹמֵר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין לִבְנִי. כָּךְ אִלּוּלֵי שֶׁצָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאַחַר עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דּוֹרוֹת יִשְׂרָאֵל עֲתִידִין לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, לֹא הָיָה כּוֹתֵב בַּתּוֹרָה צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי בַּנָאי, הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, יט): ה' בְּחָכְמָה יָסַד אֶרֶץ וגו'. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר בִּזְכוּת משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, כא): וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב מַתְנָה אָמַר, בִּזְכוּת שְׁלשָׁה דְּבָרִים נִבְרָא הָעוֹלָם, בִּזְכוּת חַלָּה, וּבִזְכוּת מַעַשְׂרוֹת, וּבִזְכוּת בִּכּוּרִים, וּמַה טַּעַם, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָא חַלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו, כ): רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם, אֵין רֵאשִׁית אֶלָּא מַעַשְׂרוֹת, הֵיךְ דְּאַתְּ אָמַר (דברים יח, ד): רֵאשִׁית דְּגָנְךָ, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא בִּכּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג, יט): רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ וגו'.

ד"א בראשית. ברא שית, משיתין של מזבח ברא העולם:

רַב הוּנָא בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא פָּתַח (תהלים לא, יט): תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר וגו', אִתְפַּרְכָן, אִתְחַרְשָׁן, אִשְׁתַּתְּקָן. אִתְפַּרְכָן אִתְחַרְשָׁן, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמות ד, יא): אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר הֲלֹא אָנֹכִי ה', וְאוֹמֵר (בראשית לז, ז): וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָּה אֲלֻמָּתִי. אִשְׁתַּתְּקָן, כְּמַשְׁמָעוֹ (תהלים לא, יט): הַדֹּבְרוֹת עַל צַדִּיק, חַי הָעוֹלָמִים. (תהלים לא, יט): עָתָק, שֶׁהֶעְתִּיק בִּבְרִיּוֹתָיו. (תהלים לא, יט): בְּגַאֲוָה, אֶתְמְהָה בִּשְׁבִיל לְהִתְגָּאוֹת וְלוֹמַר אֲנִי דוֹרֵשׁ בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. (תהלים לא, יט): וָבוּז, אֶתְמְהָה מְבַזֶּה עַל כְּבוֹדִי, דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא כָּל הַמִּתְכַּבֵּד בִּקְלוֹן חֲבֵרוֹ אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל מָקוֹם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, וּמַה כְּתִיב אַחֲרָיו (תהלים לא, כ): מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ, לִירֵאֶיךָ וְלֹא לַבּוֹזִים אֶת מוֹרָאֲךָ [הרב] אַל יְהִי בְּמָה רַב טוּבְךָ, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם בּוֹנֶה פָּלָטִין בִּמְקוֹם הַבִּיבִים, וּבִמְקוֹם הָאַשְׁפָּה, וּבִמְקוֹם הַסָּרִיּוֹת, כָּל מִי שֶׁהוּא בָּא לוֹמַר פָּלָטִין זוֹ בְּנוּיָה בִּמְקוֹם הַבִּיבִים וּבִמְקוֹם הָאַשְׁפָּה וּבִמְקוֹם הַסָּרִיּוֹת, אֵינוֹ פּוֹגֵם. כָּךְ כָּל מִי שֶׁהוּא בָּא לוֹמַר הָעוֹלָם הַזֶּה נִבְרָא מִתּוֹךְ תֹּהוּ וָבֹהוּ, אֵינוֹ פּוֹגֵם, אֶתְמְהָה. רַב הוּנָא בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא אָמַר, אִילוּלֵי שֶׁהַדָּבָר כָּתוּב אִי אֶפְשָׁר לְאָמְרוֹ, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, מִנַּיִן הֵן, וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ.

רַב הוּנָא בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא פָּתַח (תהלים לא, יט): תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר וגו', אִתְפַּרְכָן, אִתְחַרְשָׁן, אִשְׁתַּתְּקָן. אִתְפַּרְכָן אִתְחַרְשָׁן, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמות ד, יא): אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר הֲלֹא אָנֹכִי ה', וְאוֹמֵר (בראשית לז, ז): וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָּה אֲלֻמָּתִי. אִשְׁתַּתְּקָן, כְּמַשְׁמָעוֹ (תהלים לא, יט): הַדֹּבְרוֹת עַל צַדִּיק, חַי הָעוֹלָמִים. (תהלים לא, יט): עָתָק, שֶׁהֶעְתִּיק בִּבְרִיּוֹתָיו. (תהלים לא, יט): בְּגַאֲוָה, אֶתְמְהָה בִּשְׁבִיל לְהִתְגָּאוֹת וְלוֹמַר אֲנִי דוֹרֵשׁ בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. (תהלים לא, יט): וָבוּז, אֶתְמְהָה מְבַזֶּה עַל כְּבוֹדִי, דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא כָּל הַמִּתְכַּבֵּד בִּקְלוֹן חֲבֵרוֹ אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל מָקוֹם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, וּמַה כְּתִיב אַחֲרָיו (תהלים לא, כ): מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ, לִירֵאֶיךָ וְלֹא לַבּוֹזִים אֶת מוֹרָאֲךָ [הרב] אַל יְהִי בְּמָה רַב טוּבְךָ, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם בּוֹנֶה פָּלָטִין בִּמְקוֹם הַבִּיבִים, וּבִמְקוֹם הָאַשְׁפָּה, וּבִמְקוֹם הַסָּרִיּוֹת, כָּל מִי שֶׁהוּא בָּא לוֹמַר פָּלָטִין זוֹ בְּנוּיָה בִּמְקוֹם הַבִּיבִים וּבִמְקוֹם הָאַשְׁפָּה וּבִמְקוֹם הַסָּרִיּוֹת, אֵינוֹ פּוֹגֵם. כָּךְ כָּל מִי שֶׁהוּא בָּא לוֹמַר הָעוֹלָם הַזֶּה נִבְרָא מִתּוֹךְ תֹּהוּ וָבֹהוּ, אֵינוֹ פּוֹגֵם, אֶתְמְהָה. רַב הוּנָא בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא אָמַר, אִילוּלֵי שֶׁהַדָּבָר כָּתוּב אִי אֶפְשָׁר לְאָמְרוֹ, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, מִנַּיִן הֵן, וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ.

ד"א בראשית. ב' ר' ראש המלה, י' ת' אחרית המלה, והוא ברית, ובזכות המילה והשבת ברא הקב"ה את העולם, ומנין שנקראה שבת ברית, שנאמר לדורותם ברית עולם (שמות לא טו), וגם המילה נקראה ברית, שנאמר והיתה בריתי בבשרכם (בראשית יז יג), וגם בזכות התורה נברא העולם, כי נשאר ממלת בראשית א"ש והוא אש, ואין אש אלא תורה שנאמר מימינו אש דת למו (דברים לג ב):

רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן פָּתַח (דניאל ב, כב): הוּא גָּלֵא עַמִּיקָתָא וּמְסַתְּרָתָא. הוּא גָּלֵא עַמִּיקָתָא, זוֹ גֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ט, יח): וְלֹא יָדַע כִּי רְפָאִים שָׁם, וְאוֹמֵר (ישעיה ל, לג): הֶעְמִיק הִרְחִב. וּמְסַתְּרָתָא, זוֹ גַּן עֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ד, ו): לְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר, וְאוֹמֵר (תהלים לא, כא): תַּסְתִּירֵם בְּסֵתֶר פָּנֶיךָ. דָּבָר אַחֵר הוּא גָּלֵא עַמִּיקָתָא וּמְסַתְּרָתָא, אֵלּוּ מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל רְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כט, טו): הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵה'. וּמְסַתְּרָתָא, אֵלּוּ מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל רְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כט, טו): לַסְתִּר עֵצָה. (דניאל ב, כב): יָדַע מָה בַחֲשׁוֹכָא, אֵלּוּ מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל רְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כט, טו): וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם. (דניאל ב' כב): וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא, אֵלּוּ מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים, דִּכְתִיב (משלי ד, יח): וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ, וְאוֹמֵר (תהלים צז, יא): אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וגו'. אָמַר רַבִּי אַבָּא סָרוֹנְגַיָא, וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא, זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ס, א): קוּמִי אוֹרִי וגו'. בִּפְסִיקְתָּא, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם הוּא גָּלֵא עֲמִיקָתָא וּמְסַתְּרָתָא, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים וגו', וְלֹא פֵּרַשׁ, וְהֵיכָן פֵּרַשׁ לְהַלָּן (ישעיה מ, כב): הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם. וְאֶת הָאָרֶץ, וְלֹא פֵּרַשׁ, וְהֵיכָן פֵּרַשׁ לְהַלָּן (איוב לז, ו): כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר הֱוֵא אָרֶץ (איוב לח, לח): בְּצֶקֶת עָפָר לַמּוּצָק וגו'. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר, וְלֹא פֵּרַשׁ, וְהֵיכָן פֵּרַשׁ (תהלים קד, ב): עֹטֶה אוֹר כַּשַֹּׂלְמָה.

ד"א בראשית. שש אותיות הם, כנגד ששה סדרי משנה, וכנגד ששה ימי בראשית:

רַבִּי יִצְחָק פָּתַח (תהלים קיט, קס): רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת וגו', אָמַר רַבִּי יִצְחָק מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת. בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, (ירמיה י, י): וַה' אֱלֹהִים אֱמֶת. וּלְעוֹלָם כָּל מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ, שֶׁכָּל גְּזֵרָה וּגְזֵרָה שֶׁאַתָּה גּוֹזֵר עַל בְּרִיּוֹתֶיךָ הֵן מַצְדִיקִין עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין וּמְקַבְּלִין אוֹתוֹ בֶּאֱמוּנָה, וְאֵין כָּל בְּרִיָה יְכוֹלָה לוֹמַר שְׁתֵּי רְשֻׁיּוֹת בָּרְאוּ הָעוֹלָם. וַיְדַבְּרוּ אֱלֹהִים, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים. וַיֹּאמְרוּ אֱלֹהִים, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים. בְּרֵאשִׁית בָּרְאוּ אֱלֹהִים, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא בָּרָא אֱלֹהִים.

(דף ט) אמר רב יהודה אף כשהתירו רבותינו יונית לא התירו אלא בספר תורה ומשום מעשה דתלמי המלך מאי היא דתניא מעשה בתלמי המלך שכנס ע״ב זקנים והושיבם בע״ב בתים ולא גילה להם על מה כנסם ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם כתבו לי תורת משה רבכם נתן הקדוש ברוך הוא עצה בלב כל אחד ואחד והסכימה דעתם לדעת אחד וכתבו לו (בראשית א א) אלהים ברא בראשית (שם) אעשה אדם בצלם ובדמות (שם ב) ויכל ביום הששי. וישבות ביום השביעי. (שם ה) זכר ונקבה בראו. (שם יא) הבה ארדה ואבלה שם שפתם. (שם יח יב) ותצחק שרה בקרוביה לאמר. (שם מט ו) כי באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס. (שמות ד כ) ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על נושא בני אדם. (שם יב מ) ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ובשאר ארצות שלשים שנה וארבע מאות שנה. (שם כד ה) וישלח את זאטוטי בני ישראל (שם) ואל זאטוטי בני ישראל לא שלח יד. (ע״ב) (במדבר טז טו) לא חמר אחד מהם נשאתי. (דברים ד יט) אשר חלק ה׳ אלהיך אותם להאיר לכל העמים תחת כל השמים. (שם יז ג) וילך ויעבוד אלהים אחרים אשר לא צויתי לעובדם. וכתבו לו במקום (ויקרא יא ו) הארנבת את צעירת הרגלים ולא כתבו לו את הארנבת מפני שאשתו של תלמי המלך ארנבת שמה כדי שלא יאמר שחקו בי יהודאי וכתבו שם אשתי בתורה. [פיסקא] רבי שמעון בן גמליאל אומר וכו׳. אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן הלכה כרבי שמעון בן גמליאל. ואמר רבי אבוה אמר רבי יוחנן מאי טעמא דרבי שמעון בן גמליאל דכתיב (בראשית ט כז) יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם יפיפותו של יפת יהא באהלי שם:

ד"א בראשית. בהסירך השי"ן עולה שש מאות ושלש עשרה, כנגד תרי"ג מצות, והשי"ן שחייב אדם לשננם לבניו, שנא' ושננתם לבניך (דברים ו ז):

והתחיל התורה בבי"ת, ולמה, אלא כנגד שתי תורות, תורה שבכתב ותורה שבעל פה:

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, זֶה שֶׁהוּא בּוֹנֶה צָרִיךְ שִׁשָּׁה דְבָרִים, מַיִם, וְעָפָר, וְעֵצִים, וַאֲבָנִים, וְקַנִּים, וּבַרְזֶל. וְאִם תֹּאמַר עָשִׁיר הוּא וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְקַנִּים, הֲרֵי הוּא צָרִיךְ לִקְנֵה הַמִּדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מ, ג): וּפְתִיל פִּשְׁתִּים בְּיָדוֹ וּקְנֵה הַמִּדָּה. כָּךְ הַתּוֹרָה קָדְמָה אוֹתָן שֵׁשׁ קְדִימוֹת (משלי ח, כא כב): קֶדֶם, וּמֵאָז, וּמֵעוֹלָם, וּמֵרֹאשׁ, וּמִקַּדְמֵי, תְּרֵין בַּפָּרָשָׁה (משלי ח, כא כב): ה' קָנָנִי.

פִּילוֹסוֹפִי אֶחָד שָׁאַל אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל, אֲמַר לֵיהּ צַיָּר גָּדוֹל הוּא אֱלֹהֵיכֶם, אֶלָּא שֶׁמָּצָא סַמְּמָנִים טוֹבִים שֶׁסִּיְּעוּ אוֹתוֹ, תֹּהוּ, וָבֹהוּ, וְחשֶׁךְ, וְרוּחַ, וּמַיִם, וּתְהוֹמוֹת. אֲמַר לֵיהּ תִּפַּח רוּחֵיהּ דְּהַהוּא גַּבְרָא, כּוּלְּהוֹן כְּתִיב בָּהֶן בְּרִיאָה, תֹּהוּ וָבֹהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מה, ז): עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע. חשֶׁךְ (ישעיה מה, ז): יוֹצֵר אוֹר וגו', מַיִם (תהלים קמח, ד): הַלְּלוּהוּ שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם וְהַמַּיִם, לָמָּה, שֶׁצִּוָּה וְנִבְרָאוּ. רוּחַ (עמוס ד, יג): כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ. תְּהוֹמוֹת (משלי ח, כד): בְּאֵין תְּהֹמוֹת חוֹלָלְתִּי.

ד"א למה בבי"ת, כנגד זכר ונקבה, דכתיב לא תוהו בראה וגו' (ישעיה מה יח), ואמר החכם טובים השנים מן האחד (קהלת ד ט):

רַבִּי יוֹנָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, לָמָּה נִבְרָא הָעוֹלָם בְּב', אֶלָּא מַה ב' זֶה סָתוּם מִכָּל צְדָדָיו וּפָתוּחַ מִלְּפָנָיו, כָּךְ אֵין לְךָ רְשׁוּת לוֹמַר, מַה לְּמַטָּה, מַה לְּמַעְלָה, מַה לְּפָנִים, מַה לְּאָחוֹר, אֶלָּא מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וּלְהַבָּא. בַּר קַפָּרָא אָמַר (דברים ד, לב): כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ, לְמִן הַיּוֹם שֶׁנִּבְרְאוּ אַתָּה דּוֹרֵשׁ, וְאִי אַתָּה דּוֹרֵשׁ לִפְנִים מִכָּאן. (דברים ד, לב): וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם, אַתָּה דּוֹרֵשׁ וְחוֹקֵר, וְאִי אַתָּה חוֹקֵר לִפְנִים מִכָּאן. דָּרַשׁ רַבִּי יְהוּדָה בֶּן פָּזִי בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית בַּהֲדֵיהּ דְּבַר קַפָּרָא, לָמָּה נִבְרָא הָעוֹלָם בְּב', לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁהֵן שְׁנֵי עוֹלָמִים, הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא. דָּבָר אַחֵר, וְלָמָּה בְּב' שֶׁהוּא לְשׁוֹן בְּרָכָה, וְלָמָּה לֹא בְּאָלֶ"ף שֶׁהוּא לְשׁוֹן אֲרִירָה. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה לֹא בְּאָלֶ"ף שֶׁלֹא לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לָאֶפִּיקוֹרְסִין לוֹמַר הֵיאַךְ הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמֹד שֶׁהוּא נִבְרָא בִּלְשׁוֹן אֲרִירָה, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲרֵי אֲנִי בּוֹרֵא אוֹתוֹ בִּלְשׁוֹן בְּרָכָה, וְהַלְּוַאי יַעֲמֹד. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה בְּב' אֶלָּא מַה ב' זֶה יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי עוֹקְצִין, אֶחָד מִלְּמַעְלָה וְאֶחָד מִלְּמַטָּה מֵאֲחוֹרָיו, אוֹמְרִים לַב' מִי בְּרָאֲךָ, וְהוּא מַרְאֶה בְּעוּקְצוֹ מִלְּמַעְלָה, וְאוֹמֵר זֶה שֶׁלְּמַעְלָה בְּרָאָנִי. וּמַה שְּׁמוֹ, וְהוּא מַרְאֶה לָהֶן בְּעוּקְצוֹ שֶׁל אַחֲרָיו, וְאוֹמֵר ה' שְׁמוֹ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר חֲנִינָא בְּשֵׁם רַבִּי אֲחָא, עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דוֹרוֹת הָיְתָה הָאָלֶ"ף קוֹרֵא תִּגָּר לִפְנֵי כִסְאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמְרָה לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי רִאשׁוֹן שֶׁל אוֹתִיּוֹת וְלֹא בָּרָאתָ עוֹלָמְךָ בִּי, אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, יט): ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ וגו', לְמָחָר אֲנִי בָּא לִתֵּן תּוֹרָה בְּסִינַי וְאֵינִי פּוֹתֵחַ תְּחִלָה אֶלָּא בָּךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ, ב): אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ. רַבִּי הוֹשַׁעְיָא אוֹמֵר לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ אָלֶ"ף, שֶׁהוּא מַסְכִּים מֵאָלֶ"ף, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קה, ח): דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר.

ברא אלהים. ולא נאמר ברא ה', שבתחלה עלה במחשבה במדת הדין לברוא] את העולם, וכיון שראה שלא היה יכול לעמוד במדת הדין לבדה, שיתף עמה מדת הרחמים, שנאמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים (בראשית ב ד):

ולמה לא אמר אלהים ברא בראשית, אלא אמר בראשית ברא אלהים, לפי שאין מזכירין שם שמים אלא על דיבור, שנאמר קרבן לה' (ויקרא א ב). והרי דברים קל וחומר ומה למי שדרכו להקדיש אמרה תורה שלא יאמר לה' קרבן, אלא קרבן לה', קל וחומר למחרפים ולמגדפים ולנשבעים לשוא, שהם חייבים לפני המקום:

רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם עֲקִילוּס אָמַר, לָזֶה נָאֶה לְקָרְאוֹ אֱלוֹהַּ, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם מִתְקַלֵּס בַּמְּדִינָה, וַעֲדַיִן לֹא בָּנָה לָהּ דִּימוֹסִיּוֹת, וַעֲדַיִן לֹא בָּנָה לָהּ פְּרִיבְטָאוֹת, בַּתְּחִלָּה מַזְכִּיר שְׁמוֹ וּלְבַסּוֹף קָטִיזְמָה שֶׁלּוֹ. בְּרַם יְחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם, בִּתְּחִלָּה פָּעַל וּלְבַסּוֹף נִתְקַלֵּס. שִׁמְעוֹן בֶּן עֲזַאי אוֹמֵר (שמואל ב כב, לו): וְעַנֹתְךָ תַרְבֵּנִי, בָּשָׂר וָדָם מַזְכִּיר שְׁמוֹ וְאַחַר כָּךְ שִׁבְחוֹ, פְּלַן אֲגוֹסְטוֹלִי, פְּלַן פְּרַאטָאטָא. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא מִשֶּׁבָּרָא צָרְכֵי עוֹלָמוֹ אַחַר כָּךְ מַזְכִּיר שְׁמוֹ, בְּרֵאשִׁית בָּרָא, וְאַחַר כָּךְ אֱלֹהִים.

את השמים. מלמד שכל תולדות השמים נבראו........ בעולם שלא יאכל והסכימה דעתו של הקב"ה עמה, לפיכך לא הוציאה לעץ עושה פרי:

תָּנָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, מִנַּיִן שֶׁלֹא יֹאמַר אָדָם לַה' עוֹלָה, לַה' מִנְחָה, לַה' שְׁלָמִים. אֶלָּא עוֹלָה לַה', מִנְחָה לַה', שְׁלָמִים לַה' : תַּלְמוּד לוֹמַר (ויקרא א, ב): קָרְבָּן לַה', וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמַה אִם מִי שֶׁהוּא עָתִיד לְהַקְדִּישׁ אָמְרָה תּוֹרָה לֹא יָחוּל שֵׁם שָׁמַיִם לְהַקְרִיב, הַמְחָרְפִים וְהַמְגַדְּפִים וְהָעוֹבְדִים עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיִּמָּחוּ מִן הָעוֹלָם. רַבָּנָן אָמְרִין בָּשָׂר וָדָם בּוֹנֶה בִּנְיָן, בְּשָׁעָה שֶׁהַבִּנְיָן עוֹלֶה בְּיָדוֹ, הוּא מַרְחִיב וְעוֹלֶה, וְאִם לָאו, מַרְחִיב מִלְּמַטָּה וּמֵיצֵר מִלְּמַעְלָה. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא אֵת הַשָּׁמַיִם, שָׁמַיִם שֶׁעָלוּ בַּמַּחְשָׁבָה, וְאֵת הָאָרֶץ, אֶרֶץ שֶׁעָלְתָה בַּמַּחְשָׁבָה. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אָמַר, אֲפִלּוּ אוֹתָן שֶׁכָּתוּב בָּהֶן (ישעיה סה, יז): כִּי הִנְנִי בוֹרֵא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים, כְּבָר הֵן בְּרוּאִין מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (ישעיה סו, כב): כִּי כַּאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה, הָאָרֶץ חֲדָשָׁה אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא הַחֲדָשָׁה.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל שָׁאַל אֶת רַבִּי עֲקִיבָא אָמַר לוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁשִּׁמַּשְׁתָּ אֶת נַחוּם אִישׁ גַּם זוּ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, אַכִין וְרַקִּין מִעוּטִין, אֶתִין וְגַמִּין רִבּוּיִן, הָדֵין אֶת דִּכְתִיב הָכָא, מַה הוּא, אֲמַר לֵיהּ, אִלּוּ נֶאֱמַר בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים שָׁמַיִם וָאָרֶץ, הָיִינוּ אוֹמְרִים הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ אֱלָהוּת הֵן, אֲמַר לֵיהּ (דברים לב, מז): כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם, וְאִם רֵק הוּא מִכֶּם, לָמָּה שֶׁאֵין אַתֶּם יוֹדְעִין לִדְרשׁ בְּשָׁעָה שֶׁאִי אַתֶּם יְגֵעִין בּוֹ, (דברים לב, מז): כִּי הוּא חַיֵּיכֶם, אֵימָתַי הוּא חַיֵּיכֶם, בְּשָׁעָה שֶׁאַתֶּם יְגֵעִין בּוֹ. אֶלָּא אֵת הַשָּׁמַיִם, לְרַבּוֹת חַמָּה וּלְבָנָה וּמַזָּלוֹת, וְאֵת הָאָרֶץ, לְרַבּוֹת אִילָנוֹת וּדְשָׁאִין וְגַן עֵדֶן. רַבִּי תַּנְחוּמָא מִשּׁוּם רַב הוּנָא אָמַר (שמות לח, כב): וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶּן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה עָשָׂה אֵת אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ משֶׁה, לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה, אֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁלֹא שָׁמַע מִפִּי רַבּוֹ, הִסְכִּימָה דַעְתּוֹ לְמַה שֶּׁנֶּאֱמַר לְמשֶׁה בְּסִינַי. רַבִּי חוֹנְיָא בְּשֵׁם רַבִּי אָמַר (מלאכי ב, ו): תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ, אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁשָּׁמַע מִפִּי רַבּוֹ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי (משלי ג, כו): כִּי ה' יִהְיֶה בְכִסְלֶךָ, אֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁאַתָּה כְּסִיל בָּהֶן, (משלי ג, כו): וְשָׁמַר רַגְלְךָ מִלָּכֶד, רַבִּי דוֹסָאי אָמַר, מִן הַהוֹרָיָה. רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר, מִן הָעֲבֵרָה. רַבִּי לֵוִי אָמַר, מִן הַמַּזִּיקִין. אָמַר רַבִּי אַבְדִימוּס, אִם נָתַתָּ מִכִּסְךָ צְדָקָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁמֶּרְךָ מִן הַפִּיסִין וּמִן הַזִּמְיוֹנוֹת, מִן הַגֻּלְגְּלָאוֹת וּמִן הָאַרְנוֹנִית.

בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הַשָּׁמַיִם נִבְרְאוּ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ נִבְרֵאת הָאָרֶץ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים הָאָרֶץ נִבְרֵאת תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הַשָּׁמַיִם. אֵלּוּ מְבִיאִין טַעַם לְדִבְרֵיהֶם, וְאֵלּוּ מְבִיאִין טַעַם לְדִבְרֵיהֶם. עַל דַּעְתֵּיהוֹן דְּבֵית שַׁמַּאי דְּאִינּוּן אָמְרִין הַשָּׁמַיִם נִבְרְאוּ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הָאָרֶץ, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה לוֹ כִּסֵּא, וּמִשֶּׁעֲשָׂאוֹ עָשָׂה אִיפִיפוֹרִין שֶׁלּוֹ, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (ישעיה סו, א): הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי וגו'. וְעַל דַּעְתֵּיהוֹן דְּבֵית הִלֵּל דְּאִינּוּן אָמְרִין הָאָרֶץ נִבְרֵאת תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הַשָּׁמַיִם, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁבָּנָה פָּלָטִין, מִשֶּׁבָּנָה אֶת הַתַּחְתּוֹנִים אַחַר כָּךְ בָּנָה אֶת הָעֶלְיוֹנִים, כָּךְ (בראשית ב, ד): בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִילָעִי, אַף דֵּין קְרָא מְסַיֵּעַ לְבֵית הִלֵּל (תהלים קב, כו): לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ, וְאַחַר כָּךְ (תהלים קב, כו): וּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ שָׁמָיִם. אָמַר רַבִּי חָנִין מִמָּקוֹם שֶׁהַמִּקְרָא מְסַיֵּעַ לְבֵית שַׁמַּאי, מִשָּׁם בֵּית הִלֵּל מְסַלְּקִין אוֹתוֹ. (בראשית א, ב): וְהָאָרֶץ הָיְתָה, כְּבָר הָיְתָה, רַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם חֲכָמִים אָמַר, לַבְּרִיאָה שָׁמַיִם קָדְמוּ, וְלַשִּׁכְלוּל, הָאָרֶץ קָדְמָה. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא אֲנָא אַמְרֵי טַעְמָא, לַבְּרִיאָה הַשָּׁמַיִם קָדְמוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, א): בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים, וְלַשִּׁכְלוּל הָאָרֶץ קָדְמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, ד): בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, תָּמֵהַּ אֲנִי הֵיאַךְ נֶחְלְקוּ אֲבוֹת הָעוֹלָם בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל עַל בְּרִיַּת שָׁמַיִם וָאָרֶץ, אֶלָּא שֶׁאֲנִי אוֹמֵר שְׁנֵיהֶם לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא כְּאִלְפָס וְכִסּוּיָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מח, יג): קֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחְדָּו. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן רַבִּי שִׁמְעוֹן אִם כְּדַעַת אַבָּא לָמָּה פְּעָמִים שֶׁהוּא מַקְדִּים אֶרֶץ לְשָׁמַיִם וּפְעָמִים שֶׁהוּא מַקְדִּים שָׁמַיִם לְאֶרֶץ, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שְׁקוּלִין זֶה כָּזֶה. בְּכָל מָקוֹם הוּא מַקְדִּים אַבְרָהָם לְיִצְחָק וְיַעֲקֹב, וּבְמָקוֹם אֶחָד הוּא אוֹמֵר (ויקרא כו, מב): וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקֹב וגו', מְלַמֵּד שֶׁשְׁלָשְׁתָּן שְׁקוּלִין זֶה כָּזֶה. בְּכָל מָקוֹם הוּא מַקְדִּים משֶׁה לְאַהֲרֹן, וּבְמָקוֹם אֶחָד הוּא אוֹמֵר (שמות ו, כו): הוּא אַהֲרֹן וּמשֶׁה, מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶן שְׁקוּלִין זֶה כָּזֶה. בְּכָל מָקוֹם הוּא מַקְדִּים יְהוֹשֻׁעַ לְכָלֵב, וּבְמָקוֹם אֶחָד הוּא אוֹמֵר (במדבר יד, ל): כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפוּנֶה הַקְּנִזִּי וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶן שְׁקוּלִין זֶה כָּזֶה. בְּכָל מָקוֹם הוּא מַקְדִּים תּוֹרִין לִבְנֵי יוֹנָה, וּבְמָקוֹם אֶחָד הוּא אוֹמֵר (ויקרא יב, ו): וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת, מַגִּיד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שְׁקוּלִין זֶה כָּזֶה. בְּכָל מָקוֹם הוּא מַקְדִּים כִּבּוּד אָב לְאֵם, וּבְמָקוֹם אֶחָד הוּא אוֹמֵר (ויקרא יט, ג): אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, מַגִּיד שֶׁשְּׁנֵיהֶן שְׁקוּלִין זֶה כָּזֶה, אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים הָאָב קֹדֶם לָאֵם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא וְאִמּוֹ חַיָּבִין בִּכְבוֹד אָבִיו. בְּכָל מָקוֹם הוּא מַקְדִּים בְּרִיאַת שָׁמַיִם לָאָרֶץ, וּבְמָקוֹם אֶחָד הוּא אוֹמֵר (בראשית ב, ד): בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם, מַגִּיד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שְׁקוּלִין זֶה כָּזֶה.

הֲבֵל הֲבָלִים. רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא אָמַר דָּוִד אָמַר דָּבָר אֶחָד וְלֹא פֵּרְשׁוֹ, וּפֵרְשׁוֹ שְׁלֹמֹה בְּנוֹ. שְׁלֹמֹה אָמַר דָּבָר אֶחָד וְלֹא פֵּרְשׁוֹ, וּפֵרְשׁוֹ דָּוִד אָבִיו. דָּוִד אָמַר (תהלים קמד, ד): אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה, לְאֵיזֶה הֶבֶל, אִם לְהֶבֶל שֶׁל תַּנּוּר יֵשׁ בּוֹ מַמָּשׁ, אִם לְהֶבֶל שֶׁל כִּירָה יֵשׁ בּוֹ מַמָּשׁ, בָּא שְׁלֹמֹה בְּנוֹ וּפֵרַשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן מַתְנֵי לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, לְאָדָם שֶׁשּׁוֹפֵת שֶׁבַע קְדֵרוֹת זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ וְזוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ, וְהֶבֶל שֶׁל עֶלְיוֹנָה אֵין בּוֹ מַמָּשׁ. שְׁלֹמֹה אָמַר (קהלת ו, יב): כִּי מִי יוֹדֵעַ מַה טּוֹב לָאָדָם בַּחַיִּים וְיַעֲשֵׂם כַּצֵּל. בְּאֵיזֶה צֵל, אִם כְּצִלּוֹ שֶׁל כֹּתֶל יֵשׁ בּוֹ מַמָּשׁ, אִם כְּצִלּוֹ שֶׁל דֶּקֶל יֵשׁ בּוֹ מַמָּשׁ, בָּא דָּוִד וּפֵרַשׁ (תהלים קמד, ד): יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר. רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַב אַחָא כְּהָדֵין עוֹפָא דְּעָבַר וְטוּלֵיהּ עָבַר עִמֵּיהּ. שְׁמוּאֵל אָמַר כְּצִלָּן שֶׁל דְּבוֹרִים שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ שֶׁל כְּלוּם. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק מַתְנֵי לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר, שִׁבְעָה הֲבָלִים שֶׁאָמַר קֹהֶלֶת כְּנֶגֶד שִׁבְעָה עוֹלָמוֹת שֶׁאָדָם רוֹאֶה, בֶּן שָׁנָה דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ נָתוּן בְּאִיסְפְּקַרְפַּסְטִי וְהַכֹּל מְחַבְּקִין וּמְנַשְּׁקִין אוֹתוֹ, בֶּן שְׁתַּיִם וְשָׁלשׁ דּוֹמֶה לַחֲזִיר שֶׁפּוֹשֵׁט יָדָיו בְּבִיבִין. בֶּן עֶשֶׂר שָׁנָה קוֹפֵץ כִּגְדִי. בֶּן עֶשְׂרִים כְּסוּס נָהֵים מְשַׁפַּר גַּרְמֵיהּ וּבָעֵי אִתְּתָא. נָשָׂא אִשָּׁה הֲרֵי הוּא כַּחֲמוֹר. הוֹלִיד בָּנִים מֵעֵז פָּנָיו כְּכֶלֶב לְהָבִיא לֶחֶם [נסח אחר: להם] וּמְזוֹנוֹת. הִזְקִין, הֲרֵי הוּא כְּקוֹף. הֲדָא דְּתֵימַר בְּעַמֵּי הָאָרֶץ, אֲבָל בִּבְנֵי תוֹרָה כְּתִיב (מלכים א א, א): וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא זָקֵן, מֶלֶךְ. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר: שִׁבְעָה הֲבָלִים שֶׁאָמַר קֹהֶלֶת כְּנֶגֶד שִׁבְעָה יְמֵי בְרֵאשִׁית, בָּרִאשׁוֹן (בראשית א, א): בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ, וּכְתִיב (ישעיה נא, ו): כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ. בַּשֵּׁנִי, יְהִי רָקִיעַ, וּכְתִיב (ישעיה לד, ד): וְנָגֹלּוּ כַסֵּפֶר הַשָּׁמָיִם. בַּשְּׁלִישִׁי, יִקָּווּ הַמַּיִם, וּכְתִיב (ישעיה יא, טו): וְהֶחֱרִים ה' אֵת לְשׁוֹן יָם מִצְרַיִם. בָּרְבִיעִי, יְהִי מְאֹרֹת, וּכְתִיב (ישעיה כד, כג): וְחָפְרָה הַלְּבָנָה, בַּחֲמִישִׁי, יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, וּכְתִיב (צפניה א, ג): אָסֵף עוֹף הַשָּׁמַיִם. בַּשִּׁשִּׁי, נַעֲשֶׂה אָדָם, וּכְתִיב (צפניה א, ג): אָסֵף אָדָם וּבְהֵמָה, בְּשַׁבָּת מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר (שמות לא, יד): מְחַלְּלֶיהָ מוֹת יוּמָת, הֲדָא אָמַר בְּמֵזִיד, אֲבָל בְּשׁוֹגֵג יָבִיא קָרְבָּן וְיִתְכַּפֵּר לוֹ. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אָדָם שִׁבְחוֹ שֶׁל שַׁבָּת, שֶׁהַמֵּבִיא קָרְבָּן מִתְכַּפֵּר לוֹ, הִתְחִיל מְשׁוֹרֵר עָלֶיהָ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁבַח וּמִזְמוֹר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים צב, א): מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת, אָמַר רַבִּי לֵוִי אָדָם הָרִאשׁוֹן אֲמָרוֹ.

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אָדָם הָרִאשׁוֹן מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמַיִם" וְכֵיוָן שֶׁסָּרַח הִנִּיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָדוֹ עָלָיו וּמִעֲטוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי, [וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה", אִי הָכִי], קָשׁוּ קְרָאֵי אַהֲדָדֵי! אִידִי וְאִידִי מִדָּה אַחַת הִיא. וְאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: עֲשָׂרָה דְּבָרִים נִבְרְאוּ בְּיוֹם רִאשׁוֹן, וְאֵלּוּ הֵן: שָׁמַיִם וָאָרֶץ, תֹּהוּ וָבֹהוּ, אוֹר וָחֹשֶׁךְ, רוּחַ וּמַיִם, מִדַּת יוֹם וּמִדַּת לַיְלָה. 'שָׁמַיִם־וָאָרֶץ', דִּכְתִיב: (בראשית א׳:א׳-ב׳) "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ". 'תֹּהוּ־וָבֹהוּ', דִּכְתִיב: (שם) "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ". 'אוֹר־וָחֹשֶׁךְ', דִּכְתִיב: (שם) "וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם". וּכְתִיב: (שם) "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר". 'רוּחַ־וּמַיִם', דִּכְתִיב: (שם) "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם". 'מִדַּת־יוֹם וּמִדַּת־לַיְלָה', דִּכְתִיב: ("ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה".) ["וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד"]. תָּנָא: 'תֹּהוּ', (זהו) קַו יָרֹק שֶׁמַּקִּיף אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, שֶׁמִּמֶּנּוּ יוֹצֵא חֹשֶׁךְ (לעולם), שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים י״ח:י״ב) "יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ סְבִיבוֹתָיו סֻכָּתוֹ". 'בֹּהוּ', אֵלּוּ אֲבָנִים מְפֻלָּמוֹת (ומפולשות) מְשֻׁקָּעוֹת בַּתְּהוֹם, שֶׁמֵּהֶם יוֹצֵא מַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו ל״ד:י״א) "וְנָטָה עָלֶיהָ קַו תֹהוּ וְאַבְנֵי בֹהוּ". וְ'אוֹר', בְּיוֹם רִאשׁוֹן אִיבְרִי? וְהָכְּתִיב: (בראשית א׳:י״ז) "וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם", וּכְתִיב: (שם) "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם רְבִיעִי"! (אלא) כִּדְרַבִּי אֶלְעָזָר, דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אוֹר שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיוֹם רִאשׁוֹן, אָדָם צוֹפֶה (ומביט) בּוֹ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וְכֵיוָן שֶׁנִּסְתַּכֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (באנשי) בְּדוֹר הַמַּבּוּל וְדוֹר הַפְלָגָה, וְרָאָה שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶם מְקֻלְקָלִים, עָמַד וּגְנָזוֹ מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב ל״ח:ט״ו) "וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם, וּזְרוֹעַ רָמָה תִּשָּׁבֵר", וּלְמִי גְּנָזוֹ? לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית א׳:ד׳) "וַיַרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב", וְאֵין 'טוֹב' אֶלָּא צַדִּיק, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו ג׳:י׳) "אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב". וְכֵיוָן שֶׁרָאָה אוֹר שֶׁגְּנָזוֹ לַצַּדִּיקִים, (מיד) שָׂמַח, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי י״ג:ט׳) "אוֹר צַדִּיקִים יִשְׂמַח". כְּתַנָּאֵי: אוֹר שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיוֹם רִאשׁוֹן, אָדָם צוֹפֶה (ורואה) וּמַבִּיט בּוֹ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יַעֲקֹב. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: הֵן הֵן מְאוֹרוֹת שֶׁנִּבְרְאוּ בְּיוֹם רִאשׁוֹן, וְלֹא נִתְלוּ עַד יוֹם רְבִיעִי. אָמַר רַב זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה, אָמַר רַב: בַּעֲשָׂרָה דְּבָרִים נִבְרָא הָעוֹלָם; בְּחָכְמָה, וּבִתְבוּנָה, וּבְדַעַת, בְּכֹחַ, וּבִגְבוּרָה, וּבִגְעָרָה, בְּצֶדֶק, וּבְמִשְׁפָּט, וּבְחֶסֶד, וּבְרַחֲמִים. 'בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה', דִּכְתִיב: (שם ג) "ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה". 'בְּדַעַת', דִּכְתִיב: (שם) "בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ". 'בְּכֹחַ וּגְבוּרָה', דִּכְתִיב: (תהילים ס״ה:ז׳) "מֵכִין הָרִים בְּכֹחוֹ נֶאְזָר בִּגְבוּרָה". 'בִּגְעָרָה', דִּכְתִיב: (איוב כ״ו:י״א) "עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוּ וְיִתְמְהוּ מִגַּעֲרָתוֹ". 'בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט', דִּכְתִיב: (תהלים פּט) "צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךְ". 'בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים', דִּכְתִיב: (שם כה) "זְכֹר רַחֲמֶיךָ ה', וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה". אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, הָיָה מַרְחִיב וְהוֹלֵךְ כִּשְׁתֵּי פַּקְעִיּוֹת שֶׁל שְׁתִי, עַד שֶׁגָּעַר בּוֹ הַקָּבָּ"ה, וְהֶעֱמִידוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוּ, וְיִתְמְהוּ מִגַּעֲרָתוֹ", וְהַיְנוּ דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לֵוִי: מַאי דִּכְתִיב: (בראשית יז) "אֲנִי אֵ־ל שַׁדַּי", אֲנִי אֵ־ל, שֶׁאָמַרְתִּי לְעוֹלָמִי 'דַּי'! (איכא דאמרי) אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּבָּ"ה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל, הָיָה מַרְחִיב וְהוֹלֵךְ, עַד שֶׁגָּעַר בּוֹ הַקָּבָּ"ה וְיִבְּשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (נחום א׳:ד׳) "גּוֹעֵר בַּיָם וַיַּבְּשֵׁהוּ".

אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בְּרַבִּי אַסִּי, לָמָּה הוּא אוֹמֵר, ה' אָהַבְתִּי מְעוֹן בֵּיתֶךָ וּמְקוֹם מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ (תהלים כו, ח), בִּשְׁבִיל שֶׁשָּׁקוּל כְּנֶגֶד בְּרִיאַת עוֹלָם. כֵּיצַד, בָּרִאשׁוֹן כְּתִיב: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ, וּכְתִיב: נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה (תהלים קד, ב). וּבַמִּשְׁכָּן מַה כְּתִיב: וְעָשִׂיתָ יְרִיעֹת עִזִּים (שמות כו, ז). בַּשֵּׁנִי, יִהְי רָקִיעַ, וְאוֹמֵר בָּהֶן הַבְדָּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב: וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם (שמות כו, לג). בַּשְּׁלִישִׁי כְּתִיב מַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: יִקָּווּ הַמַּיִם. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב: וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְכַנּוֹ נְחֹשֶׁת וְגוֹ' וְנָתַתָּ שָׁמָּה מָיִם (שמות ל, יח). בָּרְבִיעִי בָּרָא מְאוֹרוֹת, דִּכְתִיב: יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב: וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב (שמות כה, לא). בַּחֲמִישִׁי בָּרָא עוֹפוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף. וּבַמִּשְׁכָּן, כְּנֶגְדָּן לַעֲשׂוֹת קָּרְבָּנוֹת, כְּבָשִׂים וְעוֹפוֹת. וּבַמִּשְׁכָּן, וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׁי כְנָפַיִם לְמַעְלָה (שמות לה, כ). בַּשִּׁשִּׁי נִבְרָא אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ (בראשית א, כז), בִּכְבוֹד יוֹצְרוֹ. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב אָדָם, שֶׁהוּא כֹּהֵן גָּדוֹל, שֶׁנִּמְשַׁח לַעֲבֹד וּלְשַׁמֵּשׁ לִפְנֵי ה'. בַּשְּׁבִיעִי, וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב: וַתֵּכֶל כָּל עֲבוֹדַת בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם כְּתִיב וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה. בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם כְּתִיב: וַיְכַל אֱלֹהִים. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב: וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת (במדבר ז, א). בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם כְּתִיב: וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב: וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ (במדבר ז, א). וְלָמָּה הַמִּשְׁכָּן שָׁקוּל כְּנֶגֶד שָׁמַיִם וָאָרֶץ. אֶלָּא מַה שָּׁמַיִם וָאָרֶץ הֵם עֵדִים עַל יִשְׂרָאֵל דִּכְתִיב הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ (דברים ל, יט), אַף מִשְׁכָּן עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת. לְכָךְ נֶאֱמַר: ה' אָהַבְתִּי מְעוֹן בֵּיתֶךָ וּמְקוֹם מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ וְגוֹ'.

תָּנוּ רַבָּנָן: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שָׁמַיִם נִבְרְאוּ תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ אֶרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית א׳:א׳) "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ", וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֶרֶץ נִבְרֵאת תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם ב) "בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם". (תניא) אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי: לְדִבְרֵיכֶם, אָדָם בּוֹנֶה עֲלִיָּה וְאַחַר כָּךְ בּוֹנֶה בַּיִת?! שֶׁנֶּאֱמַר: (עמוס ט׳:ו׳) "הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָו, וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ"? אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי לְבֵית הִלֵּל: לְדִבְרֵיכֶם, אָדָם (בונה) [עוֹשֶׂה] שְׁרַפְרַף, וְאַחַר כָּךְ [עוֹשֶׂה] כִּסֵּא?! דִּכְתִיב: (ישעיהו ס״ו:א׳) "הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי, וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי". וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: זֶה וָזֶה כְּאֶחָד נִבְרְאוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו מ״ח:י״ג) "אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ, וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם, קֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם: יַעַמְדוּ יַחְדָּו". וְאִידָךְ, מַאי "יַחְדָּו? דְּלָא מִשְׁתַּלְפֵי מֵהֲדָדֵי. (מכל מקום) קָשׁוּ קְרָאֵי אַהֲדָדֵי! אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כְּשֶׁבְּרָאָן, בָּרָא שָׁמַיִם וְאַחַר כָּךְ אֶרֶץ, וּכְשֶׁנָּטָה, נָטָה אֶרֶץ וְאַחַר כָּךְ שָׁמַיִם. מַאי 'שָׁמַיִם'? אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: שֶׁשָּׂם מַיִם. בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: אֵשׁ וּמַיִם, מְלַמֵּד שֶׁהֵבִיאָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּטְרָפָן זֶה בָּזֶה וְעָשָׂה מֵהֶן רָקִיעַ. שָׁאַל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אֶת רַבִּי עֲקִיבָא כְּשֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ, אָמַר לוֹ: אַתָּה, שֶׁשִּׁמַּשְׁתָּ אֶת נַחוּם אִישׁ גַּם זוֹ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, שֶׁהָיָה דּוֹרֵשׁ כָּל 'אֶתִּין' שֶׁבַּתּוֹרָה, 'אֶת'־ הַשָּׁמַיִם, 'וְאֶת'־הָאָרֶץ, מַאי דָּרַשׁ בָּהֶן? אָמַר לוֹ: אִלּוּ נֶאֱמַר: "שָׁמַיִם וָאָרֶץ", הָיִיתִי אוֹמֵר: "שָׁמַיִם וָאָרֶץ", שְׁמוֹתָן שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵן, וְעַכְשָׁיו שֶׁנֶּאֱמַר: "אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ", 'שָׁמַיִם', שָׁמַיִם מַמָּשׁ. 'אֶרֶץ', אֶרֶץ מַמָּשׁ. "וְאֵת הָאָרֶץ", לָמָּה לִי? לְהַקְדִּים שָׁמַיִם לָאָרֶץ. (בראשית א׳:א׳-ב׳) "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ", מִכְּדִי שָׁמַיִם מַתְחִיל בְּרֵישָׁא, מַאי שְׁנָא, דְּקָא חָשִׁיב מַעֲשֵׂה אֶרֶץ? תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם שֶׁאָמַר לַעֲבָדָיו: הַשְׁכִּימוּ לְפִתְחִי! (למחר) הִשְׁכִּים וּמָצָא נָשִׁים וַאֲנָשִׁים, לְמִי מְשַׁבֵּחַ? לְמִי שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַשְׁכִּים וְהִשְׁכִּים. תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אוֹי לָהֶם לַבְּרִיוֹת, שֶׁרוֹאוֹת וְאֵינָן יוֹדְעוֹת מָה הֵם רוֹאוֹת, עוֹמְדוֹת וְאֵינָן יוֹדְעוֹת עַל מָה הֵן עוֹמְדוֹת. הָאָרֶץ, עַל מָה (היא) עוֹמֶדֶת? עַל הָעַמּוּדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב ט׳:ו׳) "הַמַּרְגִיז אֶרֶץ מִמְּקוֹמָהּ וְעַמּוּדֶיהָ יִתְפַּלָּצוּן", וְעַמּוּדִים, עַל הַמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים קל״ו:ו׳) "לְרֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם". וּמַיִם, עַל הֶהָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם קד) "עַל הָרִים יַעַמְדוּ מָיִם". וְהֶהָרִים, עַל רוּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: (עמוס ד׳:י״ג) "יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ". וְהָרוּחַ, בִּסְעָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים קמ״ח:ח׳) "רוּחַ סְעָרָה עֹשָׂה דְּבָרוֹ". וּסְעָרָה, תְּלוּיָה בִּזְרוֹעוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ל״ג:כ״ז) "וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם". וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַל שְׁנֵים עָשָׂר עַמּוּדִים הִיא עוֹמֶדֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם לב) "יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". וְיֵשׁ אוֹמְרִים: (על) שִׁבְעָה עַמּוּדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ט׳:א׳) "חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה". רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמוּעַ אוֹמֵר: עַל עַמּוּד אֶחָד עוֹמֶדֶת, וְ'צַדִּיק' שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם י) "וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם". אָמַר רַב יְהוּדָה: שְׁנֵי רְקִיעִין הֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים י׳:י״ד) "הֵן לַה' אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם". וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: שִׁבְעָה, וְאֵלּוּ הֵן: וִילוֹן, רָקִיע, שְׁחָקִים, זְבוּל, מָעוֹן, מָכוֹן, עֲרָבוֹת. 'וִילוֹן' אֵינוֹ מְשַׁמֵּשׁ כְּלוּם, אֶלָּא נִכְנָס שַׁחֲרִית וְיוֹצֵא עַרְבִית וּמְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו מ׳:כ״ב) "הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת". 'רָקִיע', שֶׁבּוֹ חַמָּה, וּלְבָנָה, כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת קְבוּעִים בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית א׳:י״ז) "וַיִתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם". 'שְׁחָקִים', שֶׁבּוֹ רֵיחַיִם עוֹמְדוֹת וְטוֹחֲנוֹת מָן לַצַּדִּיקִים, (לעתיד לבא) שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים ע״ח:כ״ג-כ״ד) "וַיְצַו שְׁחָקִים מִמָּעַל וְדַלְתֵי שָׁמַיִם פָּתָח". (וכתיב) (שם) "וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מָן לֶאֱכֹל, וּדְגַן שָׁמַיִם נָתַן לָמוֹ". 'זְבוּל', שֶׁבּוֹ יְרוּשָׁלַיִם וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וּמִזְבֵּחַ בָּנוּי וּמִיכָאֵל שַׂר הַגָּדוֹל עוֹמֵד וּמַקְרִיב עָלָיו קָרְבָּן בְּכָל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים א ח׳:י״ג) "בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ, מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים". (וּמַה מַּקְרִיב? וְכִי תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁיֵּשׁ שָׁם פָּרִים וּכְבָשִׂים? אֶלָּא מַהוּ מַקְרִיב? נִשְׁמָתָן שֶׁל צַדִּיקִים.) וּמְנָא לָן, דְּאִיקְרִי 'שָׁמַיִם'? שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו ס״ג:ט״ו) "הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה מִזְּבֻל קָדְשְׁךָ וְתִפְאַרְתֶּךָ". 'מָעוֹן', שֶׁבּוֹ כִּתּוֹת כִּתּוֹת שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שֶׁאוֹמְרוֹת שִׁירָה בַּלַּיְלָה, וְחָשׁוֹת בַּיוֹם מִפְּנֵי כְּבוֹדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים מ״ב:ט׳) "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי, תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי". אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ", מַאי טַעְמָא, ["יוֹמָם] יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ"? מִשׁוּם דְּ"בַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי". אִיכָּא דְּאַמְרֵי: אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁדּוֹמֶה לְלַיְלָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁדּוֹמֶה לְיוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ" וְגוֹ'. אָמַר רַבִּי לֵוִי: כָּל הַפּוֹסֵק מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, וְעוֹסֵק בְּדִבְרֵי שִׂיחָה, מַאֲכִילִין אוֹתוֹ גַּחֲלֵי רְתָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב ל׳:ד׳-ה׳) "הַקֹּטְפִים מַלּוּחַ עֲלֵי שִׂיחַ, וְשֹׁרֶשׁ רְתָמִים לַחְמָם". וּמְנָא לָן דְּאִיקְרִי 'שָׁמַיִם'? שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כ״ו:ט״ו) "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשֶׁךָ, מִן הַשָּׁמַיִם". 'מָכוֹן', שֶׁבּוֹ אוֹצְרוֹת שֶׁלֶג, וְאוֹצְרוֹת בָּרָד, וַעֲלִיַּת טְלָלִים רָעִים, וַעֲלִיַּת אֲגָלִים, וְחַדְרָהּ שֶׁל סוּפָה וּסְעָרָה, וּמְעָרָה שֶׁל קִיטוֹר, וְכֻלָּן, דַּלְתוֹתֵיהֶן שֶׁל אֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיהו נ׳:כ״ה) ("פתח ה' את אוצרו, ויוצא את כלי זעמו"). [(דברים כ״ח:י״ב) "יִפְתַּח ה' לְךָ אֵת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב"], וְהַנֵי, בִּרְקִיעָא אִיתנְהוּ? הַנֵי, בְּאַרְעָא אִיתנְהוּ! דִּכְתִיב: (תהילים קמ״ח:ז׳-ח׳) "הַלְלוּ אֶת ה' מִן הָאָרֶץ תַּנִּינִים וְכָל תְּהֹמוֹת, אֵשׁ וּבָרָד, שֶׁלֶג וְקִיטוֹר, רוּחַ סְעָרָה עֹשָׂה דְּבָרוֹ". אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: (עַד שֶׁלֹּא בָּא דָּוִד הָיוּ בָּרָקִיעַ, וּכְשֶׁבָּא) דָּוִד בִּקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים, וְהוֹרִידָן לָאָרֶץ. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם: (שם ה) "כִּי לֹא אֵ־ל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה, לֹא יְגֻרְךָ רָע", צַדִּיק אַתָּה ה', לֹא יָגוּר בִּמְגוּרְךָ רָע. וּמְנָא לָן דְּאִיקְרִי 'שָׁמַיִם'? שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים א ח׳:ל״ט) "וְאַתָּה תִשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךְ". 'עֲרָבוֹת', שֶׁבּוֹ צֶדֶק וּמִשְׁפָּט וּצְדָקָה, גִּנְזֵי חַיִּים, גִּנְזֵי שָׁלוֹם, גִּנְזֵי בְּרָכָה, וְנִשְׁמָתָן שֶׁל צַדִּיקִים, וְרוּחוֹת, וּנְשָׁמוֹת שֶׁעֲתִידוֹת לְהִבָּרְאוֹת, וְטַל, שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲיוֹת בּוֹ אֶת הַמֵּתִים. 'צֶדֶק־וּמִשְׁפָּט' דִּכְתִיב: (תהלים פט) "צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךְ". 'צְדָקָה' דִּכְתִיב: (ישעיהו נ״ט:י״ז) "וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן".

ואמר רב יהודה אמר רב עשרה דברים נבראו ביום ראשון ואלו הן שמים וארץ תהו ובהו אור וחשך רוח ומים מדת יום ומדת לילה. שמים וארץ דכתיב (בראשית א א) בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. תהו ובהו דכתיב והארץ היתה תהו ובהו. אור וחשך דכתיב וחשך על פני תהום וכתיב ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור. רוח ומים דכתיב (שם) ורוח אלהים מרחפת על פני המים. מדת יום ומדת לילה דכתיב ויקרא אלהים לאור יום ולחושך קרא לילה:

רַבִּי אַבָּהוּ וְרַבִּי חִיָּא רַבָּה, רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם צָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂיהֶן שֶׁל צַדִּיקִים וּמַעֲשֵׂיהֶן שֶׁל רְשָׁעִים, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים א, ו): כִּי יוֹדֵעַ ה' דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד. וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, אֵלּוּ מַעֲשֵׂיהֶן שֶׁל רְשָׁעִים, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר, אֵלּוּ מַעֲשֵׂיהֶן שֶׁל צַדִּיקִים, אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה מֵהֶם חָפֵץ, אִם בְּמַעֲשֵׂה אֵלּוּ אִם בְּמַעֲשֵׂה אֵלּוּ, כֵּיוָן דִּכְתִיב וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב, הֱוֵי בְּמַעֲשֵׂיהֶן שֶׁל צַדִּיקִים חָפֵץ, וְאֵינוֹ חָפֵץ בְּמַעֲשֵׂיהֶן שֶׁל רְשָׁעִים. אָמַר רַבִּי חִיָּא רַבָּה, מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם צָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בָּנוּי וְחָרֵב וּבָנוּי, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, הֲרֵי בָּנוּי, הֵיאַךְ מָה דְּאַתְּ אָמַר (ישעיה נא, טז): לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה. וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, הֲרֵי חָרֵב, הֵיךְ מָה דְּאַתְּ אָמַר (ירמיה ד, כג): רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ וָבֹהוּ. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר, הֲרֵי בָּנוּי וּמְשֻׁכְלָל לֶעָתִיד לָבֹא, הֵיאַךְ מָה דְּאַתְּ אָמַר (ישעיה ס, א): קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ, וּכְתִיב (ישעיה ס, כ): כִּי הִנֵּה הַחשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה' וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה.

ת״ר ב״ש אומרים שמים נבראו תחלה ואח״כ ארץ שנאמר (בראשית א א) בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. וב״ה אומרים ארץ נבראת תחלה ואחר כך שמים שנאמר (בראשית ב ד) ביום עשות ה׳ אלהים ארץ ושמים. אמרו להם ב״ה לב״ש לדבריכם אדם בונה עליה ואח״כ בונה בית שנאמר (עמוס ט ו) הבונה בשמים מעלותיו ואגדתו על ארץ יסדה. אמרו להם ב״ש לב״ה לדבריכם אדם בונה שרפרף ואח״כ כסא דכתיב (ישעיה סו א) השמים כסאי והארץ הדום רגלי וחכמים אומרים זה וזה כאחד נבראו שנאמר (ישעיה מח יג) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קורא אני אליהם יעמדו יחדו ואידך מאי יחדו דלא משלפי מהדדי מ״ט קשו קראי אהדדי אמר ר״ל כשבראן ברא שמים ואח״כ ארץ וכשנטה נטה ארץ ואח״כ שמים:

כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו. שָׁאֲלוּ הַמִּינִים אֶת רַבִּי שִׂמְלָאי כַּמָּה רְשׁוּיוֹת בָּרְאוּ אֶת הָעוֹלָם, אָמַר לָהֶם אֲנִי וְאַתֶּם נִשְׁאַל לְשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית. אָמְרוּ לוֹ מִי כְּתִיב בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלוֹהַּ (בראשית א, א): בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים כְּתִיב. אָמַר לָהֶן מִי כְּתִיב בָּרְאוּ, בָּרָא כְּתִיב, וּמִי כְתִיב וַיֹּאמְרוּ אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ, יִקָּווּ הַמַּיִם, יְהִי מְאֹרֹת, וַיֹּאמֶר כְּתִיב. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְמַעֲשֵׂה יוֹם הַשִּׁשִּׁי הָיוּ שְׂמֵחִים, אָמְרוּ לוֹ הֲרֵי כְּתִיב (בראשית א, כו): נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ, אָמַר לָהֶם מִי כְתִיב וַיִּבְרְאוּ אֶת הָאָדָם בְּצַלְמֵיהֶם, אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא (בראשית א, כז): וַיִּבְרָא אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, אָמְרוּ לוֹ וְהָא כְתִיב כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו, אָמַר לָהֶם מִי כְתִיב כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֲלֵיהֶם, בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו כְּתִיב.

אמר ר' יהודה בר שלום בזכות ישראל נברא העולם, מקדם ברא אלהים אין כתיב כאן, ומתחילה אין כתיב כאן, אלא בראשית, מהו בראשית, אלו ישראל שנקראו ראשית, שנא' קדש ישראל לה' ראשית תבואתה וגו' (ירמיה ב ג), (ממה שנקראו ראשית בענין שנאמר) [מנין ממה שקרינו בענין] בראשית ברא אלהים וגו':

מִשֶּׁבָּרָא רָקִיעַ בָּרָא מַלְאָכִים. וּבָרָא אֵשׁ שֶׁל גֵּיהִנָּם בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, שֶׁאֵין כְּתִיב בּוֹ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב. אֲבָל חֲלָלוֹ שֶׁל גֵּיהִנָּם, שְׁנֵי אֲלָפִים שָׁנָה קֹדֶם, שֶׁכָּךְ כְּתִיב: כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה (ישעיה ל, לג). כְּגוֹן בָּשָׂר וָדָם שֶׁקּוֹנֶה עֲבָדִים וְאָמַר לְשַׁמָּשָׁיו עֲשׂוּ לִי אִסְפְּתוֹן, שֶׁאִם יִמְרְדוּ הָעֲבָדִים יִשְׁמְעוּ מִפִּי סְפִקוּלָא. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ בָּרָא גֵּיהִנָּם שֶׁאִם יֶחֶטְאוּ בְּרִיּוֹתָיו יֵרְדוּ לְתוֹכָהּ,

בשני ברא הקב"ה את הרקיע והמלאכים ואשו של בשר ודם ואשו של גיהנם. והלא השמים והארץ נבראו ביום ראשון, שנאמר (בראשית א, א): "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ". ואי זה רקיע ברא ביום שני? ר' אליעזר אומר, רקיע שעל ראשי החיות ד, שנאמר (יחזקאל א, כב): "וּדְמוּת עַל רָאשֵׁי הַחַיָּה רָקִיעַ כְּעֵין הַקֶּרַח הַנּוֹרָא". ומה הוא כעין הקרח הנורא? כאבנים טובות ומרגליות, והוא מאיר על כל השמים כנר שהוא בבית וכשמש שהוא מאיר בגבורתו בצהרים, שנאמר (דניאל ב, כב): "וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא". וכמותן הצדיקים עתידין להאיר לעתיד לבוא, שנאמר (דניאל יב, ג): "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ". ואלולי הרקיע ההוא היה העולם נבלע מן המים שלמעלה ממנו ולמטה ממנו מים והוא מבדיל בין מים למים, שנאמר (בראשית א, ו): "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם. וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם", בין מים העליונים למים התחתונים.

‎בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, הַבּוֹנֶה בַּיִת חָדָשׁ כֵּיצַד צָרִיךְ לְבָרֵךְ? כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, הַבּוֹנֶה בַּיִת חָדָשׁ מְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָינוּ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרוֹ.

[בראשית ברא אלהים]. זה שאמר הכתוב ותתן לי מגן ישעך (תהלים יח לו), [מדבר בישראל, מהו כתיב, מגן הוא לכל החוסים בו (ש"ב כב לא)] וימינך תסעדני (תהלים יח לו), זו תורה, שנאמר מימינו אש דת למו (דברים לג ב), וענותך תרבני (תהלים שם), ויש עניו מן הקב"ה. אמר ר' אבא בר אחא התלמיד יושב לפני רבו, כשגומר התלמיד אומר לרב כמה יגעתיך, אבל ישראל היו למדין מן הקב"ה, כשהן נפטרין אומר להם כמה יגעתי אתכם, שנאמר ה' אלהינו דבר אלינו בחורב לאמר וגו' (דברים א ו), הוי וענותך תרבני.

תמיד פרק ד - ג עֲשָׂרָה דְּבָרִים שָׁאַל אַלֶכְּסַנְדְרוּס מוֹקְדוֹן אֶת זִקְנֵי הַנֶּגֶב, אָמַר לָהֶן: מִן הַשָּׁמַיִם לָאָרֶץ רָחוֹק, אוֹ מִמִּזְרָח לַמַּעֲרָב? אָמְרוּ לֵיהּ: מִמִּזְרָח לַמַּעֲרָב, תֵּדַע, שֶׁהֲרֵי חַמָּה בַּמִּזְרָח, הַכֹּל מִסְתַּכְּלִין בָּהּ, חַמָּה בַּמַּעֲרָב, הַכֹּל מִסְתַּכְּלִין בָּהּ. חַמָּה בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ, אֵין הַכֹּל מִסְתַּכְּלִין בָּהּ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: זֶה וְזֶה שָׁוִין כְּאַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קג) "כִּי כִגְבֹהַּ שָׁמַיִם עַל הָאָרֶץ, גָּבַר חַסְדּוֹ עַל יְרֵאָיו". (שם) "כִּרְחוֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב". וְאִי חַד [מִינַּיְהוּ] נָפִישׁ לִכְתֹּב תַּרְוַיְהוּ בְּהַהוּא דְּנָפִישׁ, אֶלָא מַאי טַעְמָא, חַמָּה בְּאֶמְצַע רָקִיעַ אֵין הַכֹּל מִסְתַּכְּלִים בָּהּ? מִשּׁוּם דְּקָאִי לְהֶדְיָא, וְלָא כַּסִּי לֵיהּ מִידִי. אָמַר לָהֶם: שָׁמַיִם נִבְרְאוּ תְּחִלָּה, אוֹ הָאָרֶץ? אָמְרוּ לוֹ: שָׁמַיִם נִבְרְאוּ תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית א) "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֶת הַשָּׁמַיִם" וְגוֹ'. אָמַר לָהֶם: אוֹר נִבְרֵאת תְּחִלָּה, אוֹ חֹשֶׁךְ? אָמְרוּ לוֹ: מִלָּה דָּא, לֵית לָהּ פָּתְרֵי. וְנִימְרוּ לֵיהּ: חֹשֶׁךְ נִבְרֵאת תְּחִלָּה? דִּכְתִיב: (שם) "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ". וַהֲדָר: "וַיֹאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר, וַיְהִי אוֹר". סַבְרֵי, דִּלְמָא אַתּוּ לְשִׁיּוּלֵי: מַה לְּמַעְלָה? מַה לְּמַטָּה? מַה לְּפָנִים? מַה לְּאָחוֹר? אִי הָכִי, שָׁמַיִם נַמִּי לָא לִימְרוּ לֵיהּ? מֵעִיקָרָא סַבְרֵי אַקְרָא בְּעָלְמָא הוּא [דְּקָא שַׁיֵּל], כֵּיוָן דְּחָזוּ דְּהָדַר מְשַׁיֵּל, סַבְרֵי, לָא נֵימָא לֵיהּ, דִּלְמָא אַתִּי לְשִׁיּוּלֵיהּ, מַה לְּמַעְלָה [מַה לְּמַטָּה מַה לְּפָנִים מַה לְּאָחוֹר]. אָמַר לָהֶם: אֵי דֵּין מִתְקָרִי 'חַכִּים'? אָמְרוּ לוֹ: [אֵיזֶהוּ חָכָם] הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד! אָמַר לָהֶם: אֵי דֵּין מִתְקָרִי 'גִּבּוֹר'? אָמְרוּ לוֹ: [אֵיזֶהוּ גִּבּוֹר?] הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ! אָמַר לְהוּ: אֵי דֵּין מִתְקָרִי 'עָשִׁיר'? אָמְרוּ לוֹ: [אֵיזֶהוּ עָשִׁיר?] הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ! אָמַר לָהֶם: וּמַה יַּעָבִיד אִינִישׁ וְיִחְיֶה? אָמְרוּ לֵיהּ: יָמִית עַצְמוֹ! מַה יַּעָבִיד אִינִישׁ וְיָמוּת? יְחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ! אָמַר לָהֶם: מַה יַּעֲשֶׂה אָדָם וְיִתְקַבֵּל עַל הַבְּרִיּוֹת? אָמְרוּ לוֹ: יִסְנֵי מַלְכוּת וְשָׁלְטָןאָמַר [לְהוּ]: דִּידִי טָבָא מִדִּידְכוּ, יִרְחַם מַלְכּוֹ וְשָׁלְטָן, וְיַעָבִיד טִיבוֹ עִם בְּנֵי אֲנָשָׁא. אָמַר לְהוּ: בְּיַמָּא יָאִי (למהדר) [לְמֵידַר], אוֹ בְּיַבֶּשְׁתָּא? אָמְרוּ לוֹ: בְּיַבֶּשְׁתָּא, דְּהָא כָּל נְחוּתֵי יַמָּא, לָא מְיַתְבָא דַּעְתַּיְהוּ עַד דִּסְלִיקָן לְיַבֶּשְׁתָּא. אָמַר לָהֶם: אֵי דֵּין מִינַּיְכוּ חַכִּים טְפֵי? אָמְרוּ לוֹ: כּוּלָנָא כַּחֲדָא שָׁוִין, דְּהָא כָּל מִלְּתָא דְּאָמַרְתְּ לָן, כַּחֲדָא פָּתַרְנָא לָךְ. אָמַר לְהוֹן: מַה דֵּין אַתְּרִיסְתּוּן לְקִבְלָן? אָמְרוּ לוֹ: שִׂטְנָא נָצַח. אָמַר לְהוֹן: קַטִילְנָא לְכוֹן בִּגְזֵרַת מַלְכִּין. אָמְרוּ לוֹ: שָׁלְטָן בְּיַד מַלְכָּא וְלָא יָאִי לְמַלְכָּא כַּדֵּב, מִיָּד אַלְבִּישׁ יָתְהוֹן לְבוּשִׁין דְּאַרְגָוָן וְשָׁדִי מָנִיכָא דְּדַהֲבָא עַל צַוְּארֵיהוֹן.

(דף מט) גמרא: אמר רבי יוחנן שיתין מששת ימי בראשית נבראו שנאמר (שה״ש ז ב) חמוקי יריכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן (עיין פירש רש״י בשיר השירים) חמוקי יריכיך אלו השיתין כמו חלאים שמחוללין ויורדין עד התהום מעשה ידי אמן מעשה ידי אומנותו של הקדוש ברוך הוא. תנא דבי רבי ישמעאל בראשית אל תקרי בראשית אלא ברא שית. תניא רבי יוסי אומר שיתין מחוללין ויורדין עד התהום ועליהם כרה דוד ט״ו אלף אמה שנאמר (ישעיה ה א) אשירה נא לידידי וגומר. ויעזקהו ויסלקהו ויטעהו שורק ויבן מגדל בתוכו וגם יקב חצב בו. ויטעהו שורק זה בהמ״ק ויבן מגדל בתוכו זה מזבח וגם יקב חצב בו אלו שיתין:

אמר בן עזאי בא וראה ענותנותו שלו, אבל הקב"ה אינו כן, אלא כשהזכיר מעשיו, מזכיר אחר כך שמו, שנאמר בראשית ברא אלהים.

‎בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס (משלי י, ה). לָמָּה פָתַח בִּבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם בְּבֵי״‎ת וְלֹא בְאָלֶ״‎ף, וַהֲלֹא אָלֶ״‎ף רֹאשׁ לְכָל הָאוֹתִיּוֹת? אֶלָּא לְפִי שֶׁהָאָלֶ״‎ף לָשׁוֹן אָרוּר וּבֵי״‎ת לָשׁוֹן בָּרוּךְ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶבְרָא אֶת הָעוֹלָם בִּלְשׁוֹן בָּרוּךְ. וּמָה, כְשֶׁנִּבְרָא בִּלְשׁוֹן בָּרוּךְ, בְּנֵי אָדָם מַכְעִיסִין לְיוֹצְרָם. בִּלְשׁוֹן אָרוּר עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

[בראשית ברא אלהים]. זש"ה ואהיה אצלו אמון (משלי ח ל), מהו אמון, אמר ר' יהודה בר אלעאי אומן בתורה, היה הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם, הוי ואהיה אצלו אמון, מה כתיב בראשית ברא אלהים, אין ראשית אלא תורה, שנאמר ה' קנני ראשית דרכו וגו' (שם שם כב), הוי בראשית ברא אלהים.

אמר ר' שמעון בן יוחי אוי להם לגדפנין שהם נושאים שמו של הקב"ה על חנם, שלא יהא אדם אומר לה' קרבן, לה' עולה, אלא אדם כי יקריב מכם קרבן לה', חטאת לה', עולה לה', מנחה לה'. למוד, בראשית ברא, ואחר כך אלהים, משמזכיר (הטיומא) [קטיזמא] שלו, ואחר כך מזכיר שמו.

שאלו המינין את (ר' ישמעאל) [ר' שמלאי], אמרו לו כמה אלהות בראו את העולם, אמר להם אני ואתם נשאל לתורה, אמרו לו הרי כתיב כי אלהים קדושים (יהושע כד יט), אמר להם קראו סוף הפסוק, הם לא נאמר אלא הוא. אמר ר' ברכיה בשם ר' אבא האדמוני, מהו קדושים, שהוא קדוש בכל מיני קדושות, אמר ר' אחא בר חנינא הקב"ה דרכו בקדושה, הלוכו בקדושה, נראה בקדושה, דבורו בקדושה, חסיפת זרועו בקדושה, [נאה ואדיר בקדושה]. דרכו בקדושה מנין, שנאמר אלהים בקדש דרכך (תהלים עז יד). הליכתו בקדושה מנין, שנאמר הליכות אלי מלכי בקדש (שם סח כה). נראה בקדושה, שנאמר כן בקדש חזיתיך (שם סג ג). דבורו בקדושה, שנאמר אלהים דבר בקדשו (שם ס ח). חסיפת זרועו בקדושה מנין, שנאמר (חסף) [חשף] ה' [את] זרוע קדשו (ישעיה נב י). נאה ואדיר בקדושה מנין, שנאמר מי כמוכה באלים ה' וגו' (שמות טו יא). הוי כי אלהים קדושים הוא, שהוא קדוש בכל מיני קדושות, אמרו לו והכתיב בראשית ברא אלהים, אמר להן בראו לא כתיב כאן, אלא ברא.

ד"א מי הוא זה מלך הכבוד. מי הוא זה המלך שחילק כבוד ליראיו, ה' צבאות וגו', כיצד מלך בשר ודם אין יושבין על כסאו, והקב"ה הושיב שלמה על כסאו, שנאמר וישב שלמה על כסא ה' (דה"א כט כג), מלך בשר ודם אין רוכבין על סוסו, והקב"ה הרכיב לאליהו על סוסו, ומהו סוסו של הקב"ה סופה וסערה, שנא' ה' בסופה ובשערה דרכו וגו' (נחום א ג), מלך בשר ודם אין משתמשין בשרביטו, ומשה נשתמש בשרביטו של הקב"ה, שנאמר ויקח משה את מטה האלהים בידו (שמות ד כ), מלך בשר ודם אין לובשין עטרה שלו, והקב"ה נתן עטרות למלך המשיח, שנאמר תשית לראשו עטרת פז (תהלים כא ד). מלך בשר ודם אין לובשין לבושו, וישראל לבשו לבושו של הקב"ה עוז, שנאמר עורי עורי לבשי עז זרוע ה' (ישעיה נא ט), ונתנו לישראל שנאמר ה' עוז לעמו יתן (תהלים כט יא), מלך בשר ודם, אין קוראין בשמו כמו קיסר אגוסתוס, בסילואוס, ואם קרא אדם אחד באחד מהם אין לו חיים, תדע לך שאדם קרוא לחבירו אוגסטה פלוני, אבל הקב"ה אמר למשה הרי עשיתי אותך כמותי לפרעה אלהים, שנאמר ראה נתתיך אלהים לפרעה (שמות ז א), הוי מי הוא זה מלך הכבוד, שחלק מכבודו ליראיו.

רַבִּי תַּנְחוּמָא בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא רַבָּה וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר, הַמִּדְרָשׁ הַזֶּה עָלָה בְּיָדֵינוּ מִן הַגּוֹלָה, כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר וַיְהִי, צָרָה. רַבִּי חִיָּא רַבָּה כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר וַיְהִי, מְשַׁמֵּשׁ צָרָה וְשִׂמְחָה, אִם צָרָה אֵין כַּיּוֹצֵא בָהּ, אִם שִׂמְחָה אֵין כַּיּוֹצֵא בָהּ. רַבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר חֲמִשָּׁה בִּימֵי הֵם (בראשית יד, א): וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל, מַה צָּרָה הָיְתָה שָׁם, עָשׂוּ מִלְחָמָה, לְאוֹהֲבוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁהָיָה שָׁרוּי בִּמְדִינָה וּבִשְׁבִילוֹ הָיָה הַמֶּלֶךְ נִזְקָק לַמְּדִינָה, פַּעַם אַחַת בָּאוּ הַבַּרְבָּרִיִּין וְנִזְדַּוְּגוּ לוֹ, אוֹמְרִים אוֹי לָנוּ שֶׁאֵין הַמֶּלֶךְ נִזְקָק לַמְּדִינָה כְּמוֹת שֶׁהָיָה, כָּךְ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּזְכוּת אַבְרָהָם אָבִינוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית יד, א): וַיָּשֻּׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל עֵין מִשְׁפָּט הִיא קָדֵשׁ. אָמַר רַבִּי אַחָא לֹא בָּאוּ לְהִזְדַּוֵּג אֶלָּא לְגַלְגַּל עֵינוֹ שֶׁל עוֹלָם, עַיִן שֶׁעָשְׂתָה מִדַּת הַדִּין בָּעוֹלָם אַתֶּם מְבַקְּשִׁים לְסַמּוֹתָהּ. הִיא קָדֵשׁ, אָמַר רַבִּי אַחָא הוּא קָדֵשׁ, הוּא אָבִינוּ אַבְרָהָם שֶׁקִּדֵּשׁ שְׁמוֹ בְּכִבְשַׁן הָאֵשׁ, וְכֵיוָן שֶׁבָּאוּ אוֹתָם הַמְּלָכִים וְנִזְדַּוְּגוּ לוֹ הִתְחִילוּ הַכֹּל צוֹוְחִים וַוי, הֱוֵי וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל. (ישעיה ז, א): וַיְהִי בִּימֵי אָחָז, מַה צָּרָה הָיְתָה שָׁם, (ישעיה ט, יא): אֲרָם מִקֶּדֶם וּפְלִשְׁתִּים מֵאָחוֹר, לְבֶן מְלָכִים שֶׁנִּזְדַּמֵּן לוֹ פַּדְגּוֹג אֶחָד לַהֲמִיתוֹ, אָמַר אוֹתוֹ פַּדְגּוֹג אִם אֲנִי מְמִיתוֹ הֲרֵינִי חַיָּב לַמַּלְכוּת, אֶלָּא הֲרֵינִי מוֹשֵׁךְ מֵינִקְתּוֹ וּמֵעַצְמוֹ הוּא מֵת. כָּךְ אָמַר אָחָז, אִם אֵין גְּדָיִּים אֵין תְּיָישִׁים, אִם אֵין תְּיָישִׁים אֵין צֹאן, אִם אֵין צֹאן אֵין רוֹעֶה. כָּךְ אָחָז הָיָה סָבוּר בְּדַעְתּוֹ לוֹמַר אִם אֵין קְטַנִּים אֵין גְּדוֹלִים, אִם אֵין גְּדוֹלִים אֵין תַּלְמִידִים, וְאִם אֵין תַּלְמִידִים אֵין חֲכָמִים, וְאִם אֵין חֲכָמִים אֵין בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, וְאִם אֵין בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת כִּבְיָכוֹל אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ עַל הָעוֹלָם, אֶלָּא הֲרֵינִי אוֹחֵז בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (ישעיה ח, טז): צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי. רַבִּי חֲנִינָא אָמַר לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ אָחָז, שֶׁאָחַז בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת. רַבִּי יַעֲקֹב בְּשֵׁם רַבִּי אָבִין אָמַר יְשַׁעְיָה (ישעיה ח, טז): וְחִכִּיתִי לַה' הַמַּסְתִּיר פָּנָיו מִבֵּית יַעֲקֹב, אֵין לְךָ שָׁעָה קָשָׁה כְּאוֹתָהּ שָׁעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לא, יח): וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּמֵאוֹתָהּ שָׁעָה וְקִוֵּיתִי לוֹ, שֶׁאָמַר (דברים לא, כא): כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ, מַה הוֹעִיל לוֹ (ישעיה ח, יח): הִנֵּה אָנֹכִי וְהַיְּלָדִים אֲשֶׁר נָתַן לִי ה', וְכִי יְלָדָיו הָיוּ וַהֲלֹא תַּלְמִידָיו הָיוּ, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ חֲבִיבִין עָלָיו כְּבָנָיו, וְכֵיוָן שֶׁאָחַז בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת הִתְחִילוּ צוֹוְחִין וַוי, הֱוֵי וַיְהִי בִּימֵי אָחָז. (ירמיה א, ג): וַיְהִי בִּימֵי יְהוֹיָקִים, מַה צָּרָה הָיְתָה שָׁם, (ירמיה ד, כג): רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ וָבֹהוּ וְאֶל הַשָּׁמַיִם וְאֵין אוֹרָם, לְמֶלֶךְ שֶׁשָּׁלַח פְּרוֹסְטִיגְמָא שֶׁלּוֹ לַמְּדִינָה, מֶה עָשׂוּ לוֹ בְּנֵי הַמְּדִינָה, נָטְלוּ אוֹתָהּ וּקְרָעוּהָ וּשְׂרָפוּהָ בָּאֵשׁ, אָמְרוּ אוֹי לָנוּ כְּשֶׁיַּרְגִּישׁ הַמֶּלֶךְ בִּדְבָרִים אֵלּוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה לו, כג): וַיְהִי כִּקְרוֹא יְהוּדִי שָׁלשׁ דְּלָתוֹת וְאַרְבָּעָה, תְּלָתָא אַרְבְּעָה פְּסוּקִים, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַפָּסוּק הַחֲמִישִׁי הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ, מִיָּד יִקְרָעֶהָ בְּתַעַר הַסֹּפֵר וְהַשְׁלֵךְ אֶל הָאֵשׁ אֲשֶׁר אֶל הָאָח עַד תֹּם כָּל הַמְגִלָּה עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הָאָח. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ כֵּן הִתְחִילוּ צוֹוְחִים וַוי, הֱוֵי וַיְהִי בִּימֵי יְהוֹיָקִים. (אסתר א, א): וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, מַה צָּרָה הָיְתָה שָׁם, לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים. לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ כֶּרֶם וְנִזְדַּוְּגוּ לוֹ שְׁלשָׁה שׂוֹנְאִים, הָאֶחָד הִתְחִיל מְקַטֵּף בָּעוֹלֵלוֹת, וְהַשֵּׁנִי מְזַנֵּב בָּאֶשְׁכּוֹלוֹת, וְהַשְּׁלִישִׁי בִּקֵּשׁ לַעֲקֹר אֶת כָּל הַגְּפָנִים. כָּךְ פַּרְעֹה הָרָשָׁע הִתְחִיל מְקַטֵּף בָּעוֹלֵלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות א, כב): כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ. נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע הִתְחִיל מְזַנֵּב בָּאֶשְׁכּוֹלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב כד, טז): הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר אֶלֶף. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה אָמַר הֶחָרָשׁ אֶלֶף וְהַמַּסְגֵּר אֶלֶף. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר כֻּלָּן אֶלֶף. רַבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר אֵלּוּ הַבַּלְיוֹטִין. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. הָמָן הָרָשָׁע בִּקֵּשׁ לַעֲקֹר אֶת כָּל הַבֵּיצָה, אָמְרֵי זָבִין בְּבֵיעָתָא (אסתר ג, יג): לְהַשְּׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד, וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ כֵּן הִתְחִילוּ צוֹוְחִין וַוי, הֱוֵי וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים, מַה צָּרָה הָיְתָה שָׁם, וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ, לִמְדִינָה שֶׁהָיְתָה חַיֶּיבֶת לִיפְסֵי לַמֶּלֶךְ, מֶה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שָׁלַח טַמִּיאוֹן לִגְבוֹתָה, מֶה עָשׂוּ בְּנֵי הַמְדִינָה, נָטְלוּ אוֹתוֹ וְהִלְקוּהוּ וְגָבוּ אוֹתוֹ, אָמְרוּ מַה שֶּׁהָיָה מְבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת לָנוּ עָשִׂינוּ לוֹ. כָּךְ בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים הָיָה אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל עוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וְהָיָה הַדַּיָּן מְבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת בּוֹ דִּין, וְהָיָה הוּא בָּא וּמַלְקֶּה הַדַּיָּן, וְאָמַר מַה דִּבְעָא מֶעֱבַד לִי עֲבַדְתִּי לֵיהּ, אוֹי לַדּוֹר שֶׁשּׁוֹפְטָיו נִשְׁפָּטִין, הֱוֵי וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים. שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי אַבָּא אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר צָרָה וְשִׂמְחָה, אִם צָרָה אֵין צָרָה כְּמוֹתָהּ, אִם שִׂמְחָה אֵין שִׂמְחָה כְּמוֹתָהּ בָּעוֹלָם. אֲתָא רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי וַעֲבַדָּהּ פַּלְגָּא, כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר וַיְהִי צָרָה, וְהָיָה שִׂמְחָה, וְהָא כְתִיב (בראשית א, ג): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר, אָמַר לָהֶם אַף הִיא אֵינָהּ אוֹרָה שֶׁל שִׂמְחָה, שֶׁלֹא זָכָה הָעוֹלָם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאוֹתָהּ אוֹרָה, שֶׁאוֹתָהּ אוֹרָה שֶׁנִּבְרָאת בְּיוֹם רִאשׁוֹן אָדָם צוֹפֶה מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וְכֵיוָן שֶׁרָאָה שֶׁעֲתִידִין רְשָׁעִים לָצֵאת, כְּדוֹר אֱנוֹשׁ וְאַנְשֵׁי דוֹר הַמַּבּוּל וְדוֹר הַפְלָגָה וּכְאַנְשֵׁי סְדוֹם, לְקָחָהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לח, טו): וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם, וּגְנָזוֹ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צז, יא): אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק. מֵיתִיבִין לֵיהּ וְהָכְתִיב (בראשית א, א): וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד, אָמַר לָהֶם אַף הִיא אֵינָהּ שִׂמְחָה, שֶׁעֲתִידִין שָׁמַיִם לְהִבָּלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נא, ו): כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ, מֵיתִיבִין לֵיהּ וְהָא כְתִיב וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי, וּשְׁלִישִׁי, וּרְבִיעִי, חֲמִישִׁי, וְשִׁשִּׁי. אָמַר לָהֶם אַף הִיא אֵינָהּ שִׂמְחָה, שֶׁכָּל מַה שֶּׁנִּבְרָא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית צְרִיכִים עֲשִׂיָּה, כְּגוֹן הַחַרְדָּל צָרִיךְ לְהַמְתִּיקוֹ, הַתּוּרְמוֹסִין צְרִיכִין לִמָּתֵק, הַחִטִּים צְרִיכִין לִטָּחֵן. וְהָא כְתִיב (בראשית לט, ב): וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף, אָמַר אַף הִיא אֵינָהּ שִׂמְחָה, דִּכְתִיב (בראשית מ, טו): כִּי שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר. וְהָא כְתִיב (במדבר ז, א): וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת משֶׁה, אָמַר לָהֶם אַף הִיא אֵינָהּ שִׂמְחָה, שֶׁבּוֹ נִגְנַז בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות מ, לה): וְלֹא יָכֹל משֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד. וְהָא כְתִיב (יהושע ה, יג): וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ, אָמַר לָהֶם אַף הִיא אֵינָהּ שִׂמְחָה, שֶׁבּוֹ קָרַע יְהוֹשֻׁעַ שִׂמְלוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ז, ו): וַיִּקְרַע יְהוֹשֻׁעַ שִׂמְלֹתָיו. וְהָא כְתִיב (ויקרא ט, א): וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, אָמַר לָהֶם אַף הִיא אֵינָהּ שִׂמְחָה, שֶׁבּוֹ מֵתוּ נָדָב וַאֲבִיהוּא. וְהָא כְתִיב (שמואל ב ז, א): וַיְהִי כִּי יָשַׁב הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ, אָמַר לָהֶם אַף הִיא אֵינָהּ שִׂמְחָה, שֶׁבּוֹ בָּא נָתָן הַנָּבִיא וְאָמַר לוֹ (מלכים א ח, יט): רַק אַתָּה לֹא תִבְנֶה הַבָּיִת. אָמְרֵי לֵיהּ אָמְרִינַן אֲנַן דִּידָן, אֱמֹר אַתְּ דִּידָךְ, אָמַר לָהֶם (יואל ד, יח): וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס. (זכריה יד, ח): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים. (ישעיה יא, יא): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף ה' שֵׁנִית יָדוֹ. (ישעיה ז, כא): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יְחַיֶּה אִישׁ. (ישעיה כז, יג): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל. (ישעיה ד, ג): וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלַיִם. מֵיתִיבִין לֵיהּ וְהָא כְתִיב (ירמיה לח, כח): וְהָיָה כַּאֲשֶׁר נִלְכְּדָה יְרוּשָׁלָיִם, אָמַר לָהֶם אַף הִיא אֵינָהּ צָרָה, אֶלָּא שִׂמְחָה, שֶׁבּוֹ בַּיּוֹם נָטְלוּ יִשְׂרָאֵל אוֹפָכִין שְׁלֵמָה עַל עֲוֹנוֹתֵיהֶם בַּיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. סְלִיק פְּתִיחָתָא דְרוּת רַבָּה

ר' ישמעאל שאל את ר' עקיבא, שהיה ר' עקיבא דורש אכין ורקין מיעוטין, אתין וגמין ריבוין, א"ל ר' ישמעאל בראשית ברא אלהים שמים וארץ אין כתיב כאן, אלא את השמים ואת הארץ, ישובו של מקרא הוא. א"ל ר' עקיבא כתיב כי לא דבר רק הוא מכם (דברים לב מז), אילו נאמר שמים וארץ, היינו אומרים שתי אלהות הן, אלא את השמים ואת הארץ, הם ומה שנברא עמהם.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם, שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת כְּלוּלוֹת בּוֹ, (תהלים כט, יא): ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם. חִזְקִיָּה אָמַר תַּרְתֵּי, חִזְקִיָּה אָמַר גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁכָּל הַמִּצְווֹת כְּתִיב בְּהוּ (שמות כג, ד ה): כִּי תִרְאֶה, כִּי תִפְגַע, (דברים כב, ו): כִּי יִקָּרֵא, אִם בָּאת מִצְוָה לְיָדְךָ אַתָּה זָקוּק לַעֲשׂוֹתָהּ וְאִם לָאו אִי אַתָּה זָקוּק לַעֲשׂוֹתָהּ, בְּרַם הָכָא (תהלים לד, טו): בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ, בַּקְשֵׁהוּ לִמְקוֹמְךָ וְרָדְפֵהוּ לְמָקוֹם אַחֵר. חִזְקִיָּה אָמַר חוֹרֵי, גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם שֶׁבְּכָל הַמַּסָּעוֹת כְּתִיב (במדבר לג, ה): וַיִּסְעוּ וַיַּחֲנוּ, נוֹסְעִים בְּמַחְלֹקֶת וְחוֹנִים בְּמַחְלֹקֶת, כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ כֻלָּם לִפְנֵי הַר סִינַי נַעֲשׂוּ כֻּלָּם חֲנָיָה אַחַת, הֲדָא דִּכְתִיב (שמות יט, ב): וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל, וַיַּחֲנוּ שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲרֵי שָׁעָה שֶׁאֲנִי נוֹתֵן תּוֹרָה לְבָנָי. בַּר קַפָּרָא אָמַר תְּלַת, בַּר קַפָּרָא אָמַר גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁדִּבְּרוּ הַכְּתוּבִים דִּבְרֵי בַּדָּאוּת בַּתּוֹרָה בִּשְׁבִיל לְהַטִּיל שָׁלוֹם בֵּין אַבְרָהָם לְשָׂרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית יח, יב): אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן, אֲבָל לְאַבְרָהָם לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא (בראשית יח, יג): וַאֲנִי זָקַנְתִּי. בַּר קַפָּרָא אָמַר חוֹרֵי, גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁדִּבְּרוּ הַכְּתוּבִים לָשׁוֹן בָּדוּי בַּנְּבִיאִים בִּשְׁבִיל לְהַטִּיל שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים יג, ג): הִנֵּה נָא אַתְּ עֲקָרָה וְלֹא יָלַדְתְּ וְהָרִית וְיָלַדְתְּ בֵּן, אֲבָל לְמָנוֹחַ לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא (שופטים יג, יג): מִכֹּל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶל הָאִשָּׁה תִּשָּׁמֵר, מִכָּל מָקוֹם סַמָּנִים הִיא צְרִיכָה. בַּר קַפָּרָא אָמַר חוֹרֵי גָּדוֹל שָׁלוֹם, מַה אִם הָעֶלְיוֹנִים שֶׁאֵין לָהֶם לֹא קִנְאָה וְלֹא שִׂנְאָה וְלֹא תַּחְרוּת וְלֹא מַצּוֹת וְרִיבוֹת וְלֹא מַחְלֹקֶת וְלֹא עַיִן רָעָה צְרִיכִין שָׁלוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב כה, ב): עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הַתַּחְתּוֹנִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם כָּל הַמִּדּוֹת הַלָּלוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁדִּבְּרוּ הַכְּתוּבִים לְשׁוֹן בַּדָּיוּת בַּתּוֹרָה לְהַטִּיל שָׁלוֹם בֵּין יוֹסֵף לְאֶחָיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית נ, יז): כֹּה תֹאמְרוּן לְיוֹסֵף אָנָא שָׂא נָא, וְלֹא אַשְׁכְּחָן בְּיַעֲקֹב דְּפַקַד כְּלוּם, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁאֲפִלּוּ בִּשְׁעַת מִלְחָמָה אֵין פּוֹתְחִין אֶלָּא בְּשָׁלוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים כ, י): כִּי תִקְרַב אֶל עִיר וגו', אָמַר רַבִּי יוּדָן בֶּן רַבִּי יוֹסֵי גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁשְּׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִקְרָא שָׁלוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שופטים ו, כד): וַיִּקְרָא לוֹ ה' שָׁלוֹם. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בַּר יוּדָן, מִכָּאן שֶׁאָסוּר לוֹ לְאָדָם לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹם חֲבֵרוֹ בְּמָקוֹם מְטֻנָּף. תָּנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁשֵּׁם הַגָּדוֹל שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִמָּחֶה בַּמַּיִם כְּדֵי לְהַטִּיל שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ. רַבִּי מֵאִיר הֲוָה יָתִיב וְדָרִישׁ בְּלֵילֵי שַׁבַּתָּא הֲוָה תַּמָּן חָדָא אִתְּתָא יַצִּיבָא וְשָׁמְעָה לֵיהּ תָּנְתָא מִדְרָשָׁא, אַמְתִּינַת עַד דִּיחֲסַל מִמִּדְרָשׁ, אָזְלָה לְבֵיתָהּ אַשְׁכְּחָא בּוּצִינָא טָפֵי, אֲמַר לָהּ בַּעְלָהּ אָן הֲוֵית, אָמְרָה לֵיהּ אֲנָא יָתִיבָא וְשָׁמְעָה קָלֵיהּ דָּרוֹשָׁה, אֲמַר לָהּ כֵּן וְכֵן לָא אִעַיַּלְתְּ לְהָכָא עַד דַּאֲזַלְתְּ וְרוֹקַת בְּאַנְפֵּי דָרוֹשָׁה, יְתִיבָא שַׁבַּתָּא קַמַּיְיתָא תִּנְיָנָא וּתְלִיתָא, אֲמָרִין לָהּ מְגֵירָתָא כַּדּוּ אַתּוּן צְהִיבִין, אֲתֵינָן עִמָּךְ לְגַבֵּי דָּרוֹשָׁה, כֵּיוָן דְּחָמֵי יַתְהוֹן רַבִּי מֵאִיר צָפָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, אֲמַר לְהוֹ אִית מִנְּכוֹן אִתְּתָא דְּחַכִּימָא לְמִלְחַשׁ בְּעֵינָא, אֲמָרִין לָהּ מְגֵירָתָא כַּדּוּ אַתְּ אָזְלַת וְרוֹקַת בְּאַנְפֵּיהּ וְתִשְׁרֵי לְבַעֲלִךְ, כֵּיוָן דְּיָתְבָא קַמֵּי אִידְחִילַת מִינֵיהּ, אֲמָרָה לֵיהּ רַבִּי לֵית אֲנָא חַכִּימָא לְמִילְחַשׁ עֵינָא, אֲמַר לָהּ אֲפִלּוּ הָכֵי רוֹקִי בְּאַנְפִּי שְׁבַע זִמְנִין וַאֲנָא מִינְשִׁים, עָבְדָה הָכִין. אֲמַר לָהּ אִיזִילִי אִמְרִי לְבַעֲלִיךָ אַתְּ אֲמַרְתְּ חָדָא זִימְנָא וַאֲנָא רָקֵית שְׁבַע זִימְנִין. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו רַבִּי כָּךְ מְבַזִּין אֶת הַתּוֹרָה, לָא הֲוָה לָךְ לְמֵימַר לְחַד מִינָן לְמִלְחַשׁ לָךְ, אֲמַר לְהוֹ לָא דַּיּוֹ לְמֵאִיר לִהְיוֹת שָׁוֶה לְקוֹנוֹ, דְּתָנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁשֵּׁם הַגָּדוֹל שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִמָּחֶה עַל הַמַּיִם בִּשְׁבִיל לְהַטִּיל שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁכְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ עָשָׂה שָׁלוֹם בֵּין הָעֶלְיוֹנִים לַתַּחְתּוֹנִים, בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן בָּרָא מִן הָעֶלְיוֹנִים וּמִן הַתַּחְתּוֹנִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית א, א): בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ, בַּשֵּׁנִי בָּרָא מִן הָעֶלְיוֹנִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית א, ו): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ, בַּשְּׁלִישִׁי בָּרָא מִן הַתַּחְתּוֹנִים, (בראשית א, ט): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם, בָּרְבִיעִי מִן הָעֶלְיוֹנִים, (בראשית א, יד): יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, בַּחֲמִישִׁי בָּרָא מִן הַתַּחְתּוֹנִים, (בראשית א, כ): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, בַּשִּׁשִּׁי בָּא לִבְראוֹת אָדָם, אָמַר אִם אֲנִי בּוֹרֵא אוֹתוֹ מִן הָעֶלְיוֹנִים הֲרֵי הָעֶלְיוֹנִים רַבִּים מִן הַתַּחְתּוֹנִים בְּרִיאָה אַחַת, אִם אֲנִי בּוֹרֵא אוֹתוֹ מִן הַתַּחְתּוֹנִים הֲרֵי הַתַּחְתּוֹנִים רַבִּים עַל הָעֶלְיוֹנִים בְּרִיאָה אַחַת, מֶה עָשָׂה בְּרָאוֹ מִן הָעֶלְיוֹנִים וּמִן הַתַּחְתּוֹנִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ב, ז): וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה מִן הַתַּחְתּוֹנִים, (בראשית ב, ז): וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים מִן הָעֶלְיוֹנִים, רַבִּי מָנֵי דִּשְׁאַב וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי, גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת וְטוֹבוֹת וְנֶחָמוֹת שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבִיאָן עַל יִשְׂרָאֵל, חוֹתְמִין בְּשָׁלוֹם, בִּקְרִיאַת שְׁמַע פּוֹרֵס סֻכַּת שָׁלוֹם, בַּתְּפִלָּה עוֹשֶׂה שָׁלוֹם, בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים (במדבר ו, כו): וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. וְאֵין לִי אֶלָּא בַּבְּרָכוֹת בַּקָּרְבָּנוֹת מִנַיִן, (ויקרא ז, לז): זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים. אֵין לִי אֶלָּא בַּכְּלָל, בַּפְּרָט מִנַּיִן, (ויקרא ו, ב): זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה, (ויקרא ו, ז): זֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה, (ויקרא ו, יח): זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת, (ויקרא ז, א): זֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם, (ויקרא ז, יא): זֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים, וְאֵין לִי אֶלָּא בְּקָרְבְּנוֹת יָחִיד, בְּקָרְבְּנוֹת צִבּוּר מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר (במדבר כט, לט): אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַה' בְּמוֹעֲדֵיכֶם, וּמְסַיֵּם בִּשְׁלָמִים. וְאֵין לִי אֶלָּא בָּעוֹלָם הַזֶּה בָּעוֹלָם הַבָּא מִנַּיִן, (ישעיה סו, יב): הִנְנִי נֹטֶה אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם. רַבָּנָן אָמְרוּ גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁכְּשֶׁמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בָּא אֵינוֹ פּוֹתֵחַ אֶלָּא בְּשָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נב, ז): מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם.

אמר ר' יצחק לא היה צריך לכתוב את התורה אלא מהחדש הזה לכם, ולמה כתב מבראשית, להודיע כח גבורתו, שנאמר כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים (תהלים קיא ו).

אמר ריש לקיש כביכול דבר היה מפי הקב"ה, בדבר ה' שמים נעשו (שם לג ו), וכתיב בו ברא, אלא ליפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעמל ביגיעה, וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בדבר ה', הוי (אומר) בראשית ברא אלהים.

נורא תהלות, לא מעכשיו אלא מעולם נורא תהלות. ד"א (שמות טו יא) נורא תהלות מדת בשר ודם מוראו על הרחוקים יותר מהקרובים אבל הקב"ה אינו כן אלא מוראו על קרוביו יותר מרחוקיו שנאמר (ויקרא י ג) בקרובי אקדש ואומר (תהלים נ ג) וסביביו נשערה מאד. ואומר (תהלים פט ח) אל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו. ואומר (תהלים פט ט) ה' אלהי צבאות מי כמוך חסין יה ואמונתך סביבותיך מדת בשר ודם עושה פועל אצל בעל הבית חורש עמו וזורע עמו ומנכש עמו מעדר עמו מטבע אחד הוא נותן לו והולך אבל הקב"ה אינו כן אדם תאב לבנים נותן לו שנ' (תהלים קכז ג) הנה נחלת ה' בנים, תאב לחכמה ונותן לו שנ' (משלי ב ו) כי ה' יתן חכמה, תאב לנכסים נותן לו שנ' (דברי הימים א כט יב) והעושר והכבוד מלפניך, מדת בשר ודם כשהוא בונה בונה את התחתון ואחר כך בונה את העליון אבל הקב"ה בונה את העליון ואחר כך בונה את התחתון שנאמר (בראשית א א) בראשית ברא אלהים את השמים ואחר כך ואת הארץ, מדת בשר ודם כשהוא מקרה מקרה בעצים ובאבנים ובעפר שמא במים והקב"ה מקרה עולמו במים שנ' (תהלים קד ג) המקרה במים עליותיו וגו'. מדת בשר ודם אינו יכול לצור צורה במים אבל הקב"ה צר צורה במים שנ' (בראשית א כ) ויאמר אלהים ישרצו המים, מדת בשר ודם אינו יכול לצור צורה בעפר והקב"ה צר צורה בעפר שנ' (תהלים קלט טו) לא נכחד עצמי ממך אשר עשיתי בסתר רוקמתי בתחתיות ארץ. מדת בשר ודם כשהוא בא לצור צורה מתחיל בראשה או באחד מאיבריה ואחר כך גומרה אבל הקב"ה צר צורה כולה כאחת שנ' (ירמיה י טז) כי יוצר הכל הוא ואומר (שמואל א ב ב) ואין צור כאלהינו. אין צייר כאלהינו, מדת בשר ודם הולך אצל עושה צלמים ואומר לו עשה לי צורתו של אבא והלא אומר לו יבא אביך ויעמוד לפני או הבא לי אקונין שלו ואעשה צורתו אבל הקב"ה אינו כן נותן לאדם בן מטפה של מים ודומה לצורת אביו:

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר יו"ד שֶׁבְּשָׂרַי עָלָה וְנִשְׁתַּטֵּחַ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאָמַר, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עֲקַרְתַּנִי מִשְׁמָהּ שֶׁל צַדֶּקֶת זוֹ. אֵשֶׁת צַדִּיק זֶה אַבְרָהָם אָבִינוּ, וְקָרָאתָ שְׁמָהּ שָׂרָה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֵךְ, מִתְּחִלָּה הָיִיתָ בְּסוֹפָן שֶׁל אוֹתִיּוֹת וּבְשֵׁם נְקֵבָה, עַכְשָׁו אֲנִי נוֹתֶנְךָ בִּשְׁמוֹ שֶׁל זָכָר וּבָרִאשׁוֹן שֶׁל אוֹתִיּוֹת, בְּצַדִּיק שֶׁבָּעוֹלָמִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר יג, טז): וַיִּקְרָא משֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ. רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר אֲבוּנָה בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא, לְעֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דוֹרוֹת הָיָה אל"ף קוֹרֵא תִּגָּר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם נְתַתַּנִי בְּרֹאשׁ הָאוֹתִיּוֹת וְלֹא בָרָאתָ בִּי הָעוֹלָם אֶלָּא בְּבי"ת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, א): בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹלָמִי וּמְלוֹאוֹ לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, יט): ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ, לְמָחָר אֲנִי נִגְלֶה וְנוֹתֵן הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי נוֹתֶנְךָ בָּרִאשׁוֹן שֶׁל דִּבְּרוֹת, וּבְךָ אֶפְתַּח תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ, ב): אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ. בַּר חוֹטָא אָמַר לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ אל"ף, שֶׁהוּא מַסְכִּים מֵאֶלֶף דּוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קה, ח): דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר.

כּוֹנַנְתָּ אֶרֶץ וַתַּעֲמֹד, לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם (תהלים קיט, צ, צא), בְּמִשְׁפָּט בָּרָאתָ אֶת הַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים (בראשית א, א). דָּבָר אַחֵר, לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם, אֲפִלּוּ הַיּוֹם בְּמִשְׁפָּט הוּא יוֹצֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר מִשְׁפָּטוֹ יִתֵּן לָאוֹר (צפניה ג, ה). לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם (תהלים קיט, צא). הֵמָּה יֹאבֵדוּ וְאַתָּה תַעֲמֹד (תהלים קב, כז), אַתָּה הוּא קִיּוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם. דָּבָר אַחֵר, וְאַתָּה תַעֲמֹד, אַתָּה תַּעֲמִיד אֲחֵרִים. דָּבָר אַחֵר, וְאַתָּה תַעֲמֹד, בִּדְבָרֶךָ. בְּאֵיזֶה דָּבָר? דָּבָר שֶׁדִּבַּרְתָּ לְאַהֲרֹן שֶׁתְּהֵא הַכְּהֻנָּה מִתְבַּסֶּסֶת בְּיָדוֹ.

כָּל מַה שֶּׁאַתָּה רוֹאֶה תּוֹלְדוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ הֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, א): בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ, בַּשֵּׁנִי בָּרָא מִן הָעֶלְיוֹנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, ו): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ. בַּשְּׁלִישִׁי בָּרָא מִן הַתַּחְתּוֹנִים, (בראשית א, יא): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִּים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ. בָּרְבִיעִי בָּרָא מִן הָעֶלְיוֹנִים, (בראשית א, יד): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִּים יְהִי מְאֹרֹת. בַּחֲמִישִׁי בָּרָא מִן הַתַּחְתּוֹנִים, (בראשית א, כ): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם. בַּשִּׁשִּׁי בָּא לִבְרֹאת אֶת אָדָם אָמַר אִם אֲנִי בּוֹרֵא אוֹתוֹ מִן הָעֶלְיוֹנִים עַכְשָׁיו הָעֶלְיוֹנִים רָבִים עַל הַתַּחְתּוֹנִים בְּרִיָּה אַחַת וְאֵין שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, וְאִם אֲנִי בּוֹרֵא אוֹתוֹ מִן הַתַּחְתּוֹנִים עַכְשָׁיו הַתַּחְתּוֹנִים רָבִים עַל הָעֶלְיוֹנִים בְּרִיָּה אַחַת וְאֵין שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, אֶלָּא הֲרֵי אֲנִי בּוֹרֵא אוֹתוֹ מִן הָעֶלְיוֹנִים וּמִן הַתַּחְתּוֹנִים בִּשְׁבִיל שָׁלוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ב, ז): וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וגו'. עָפָר מִן הָאֲדָמָה, מִן הַתַּחְתּוֹנִים, (בראשית ב, ז): וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים, מִן הָעֶלְיוֹנִים. דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ (איוב כה, ב): הַמְשֵׁל וָפַחַד עִמּוֹ עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הַמְשֵׁל, זֶה גַּבְרִיאֵל. וָפַחַד, זֶה מִיכָאֵל.

דָּבָר אַחֵר, אֶת הַמִּשְׁכָּן, שֶׁהוּא שָׁקוּל כְּנֶגֶד הָעוֹלָם שֶׁקָּרוּי אֹהֶל, כְּשֵׁם שֶׁמִּשְׁכָּן קָרוּי אֹהֶל, כֵּיצַד, כְּתִיב (בראשית א, א): בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים וגו' וּכְתִיב (תהלים קד, ב): נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה, וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב (שמות כו, ז): וְעָשִׂיתָ יְרִיעֹת עִזִּים לְאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן וגו', כְּתִיב בַּשֵּׁנִי (בראשית א, ו): יְהִי רָקִיעַ וגו' וִיהִי מַבְדִּיל וגו', וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב (שמות כו, לג): וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם, בַּשְּׁלִישִׁי (בראשית א, ט): יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם, וּבַמִּשְׁכָּן (שמות ל, יח): וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחשֶׁת וְכַנּוֹ נְחשֶׁת לְרָחְצָה וגו'. בָּרְבִיעִי (בראשית א, יד): יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, וּבַמִּשְׁכָּן (שמות כה, לא): וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר וגו'. בַּחֲמִישִׁי (בראשית א, כ): וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ וגו', וּבַמִּשְׁכָּן (שמות כה, כ): וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם. בַּשִּׁשִּׁי, נִבְרָא אָדָם, וּבַמִּשְׁכָּן (שמות כח, א): וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ. בַּשְּׁבִיעִי, כְּתִיב (בראשית ב, א): וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וגו', וּבַמִּשְׁכָּן (שמות לט, לב): וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן וגו'. בִּבְרִיאַת עוֹלָם כְּתִיב (בראשית ב, ג): וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים, וּבַמִּשְׁכָּן (שמות לט, מג): וַיְבָרֶךְ אֹתָם. בַּשְּׁבִיעִי (בראשית ב, ב): וַיְכַל אֱלֹהִים, וּבַמִּשְׁכָּן: וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת משֶׁה. בַּשְּׁבִיעִי (בראשית ב, ג): וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ, וּבַמִּשְׁכָּן (במדבר ז, א): וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ, הֱוֵי: אֶת הַמִּשְׁכָּן.

[כד] אנכי י"י אלהיך (שמות כ:ב). מהו אנכי, רב א' לא תהו מגלגלין בתורה שנתתי לכם. אנכי לשון נוטריקון הוא, אנא נפשי כתבית יהבית. ד"א למפרע, יהיבה כתיבה נעימים אמריה. א"ר ברכיה הכהן אמ' הקב"ה אנא נהורך כלילך יאוותך. אימתי, כשתקבל עשרת הדיברות. אנכי י"י אלהיך (שמות כ:ב). ר' אחא אמר עשרים וששה דורות היה אלף קורא תיגר לפני הקב"ה לומר, שאני ראשון של אותות ולא בראתה בי את העולם אלא בבית, שנא' בראשית ברא אלהים (בראשית א:א). אמ' לו הקב"ה, חייך שאני פורע לך, תורה נבראת לפני עד שלא יברא העולם שני אלפים שנה, וכשאבוא ליתן תורה לישר' איני פותח אלא באלף, שנא' אנכי י"י אלהיך (שמות שם). א"ר נחמיה מהו אנכי, לשון מצרי הוא. למה הדבר דומה למלך בשר ודם שנישבה בנו ועשה ימים הרבה אצל השבויין, לבש נקמה אביו והלך אצלו והביאו ובא להשיח עמו בלשונן של שבויין. כך הב"ה, עשו ישראל במצרים כל אותן השנים ולמדו שיחתן של מצרים, כשגאלן הב"ה ובא ליתן להם את התורה ולא היו יודעים לשמוע, אמ' הקב"ה הרי אני משיח להם בלשון מצרי, אמ' הקב"ה אנכי, אנוך, כך פתח להם הקב"ה בלשונם, אנכי י"י אלהיך (שם). לפי שנראה להן הקב"ה בים כגיבור עושה מלחמה, ונראה להם בסיני כסופר מלמד תנאה, ונראה להם בימי דניאל כזקן מלמד תורה, נראה להם בימי שלמ' בחור, אמ' להן הקב"ה לא בשביל שאתם רואים אותי בדמוייות הרבה, אלא אני הוא שבים, אני הוא שבסיני, אנכי י"י אלהיך (שם). א"ר חייא ברבא לפי כל עסק ועסק וכל דבר ודבר היה נראה להם. נראה להם בים כגיבור עשה מלחמותיהם של ישר'. נראה בסיני כסופר שהוא מלמד תורה ועומד ביראה. נראה להם בימי דניאל כזקן מלמד תורה, שכך נאה לתורה להיות יוצאה מפי זקנים. נראה להם בחור בימי שלמה, לפי מעשיהם של דור, מראהו כלבנון בחור כארזים (שה"ש ה:טו). אף בסיני נראה להם כסופר מלמד תורה, אנכי י"י אלהיך (שמות שם).

וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים (בראשית ב, ז), כְּתִיב (משלי כט, ד): מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ וגו', מֶלֶךְ זֶה מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ, שֶׁבָּרָא אֶת הָעוֹלָם בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, א): בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים. (משלי כט, ד): וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה, זֶה אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה גְּמַר חַלָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְנִקְרֵאת חַלָּה תְּרוּמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו, כ): רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם וגו', אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן קְצַרְתָּה, כָּאִשָּׁה הַזֹּאת שֶׁהִיא מְשַׁקְשֶׁקֶת עִסָּתָהּ בַּמַּיִם וְהַגְבָּהַת חַלָּתָה מִבֵּנְתַיִם, כָּךְ בַּתְּחִלָּה וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וגו', וְאַחַר כָּךְ וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים וגו'.

רַבִּי פִּינְחָס בֶּן יָאִיר אָמַר כְּנֶגֶד הַדּוֹרוֹת שֶׁהָיוּ מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן וְעַד הַמִּשְׁכָּן, וּכְנֶגֶד הַמִּצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ הִקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִים. קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת, אַל תִּקְרֵי קַעֲרַת אֶלָּא עֲקֶרֶת, זֶה אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁהוּא הָיָה עִקָּרָן שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם. אָמַר רַבִּי שְׁמַעְיָה מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁלְּאָדָם הָרִאשׁוֹן נֶאֱמַר: קַעֲרַת כֶּסֶף, לְפִי שֶׁמִּנְיַן שְׁנֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן הֵם תְּשַׁע מֵאוֹת וּשְׁלשִׁים שָׁנָה, וְקַעֲרַת כֶּסֶף חֶשְׁבּוֹנוֹ תְּשַׁע מֵאוֹת וּשְׁלשִׁים. וּמִנַּיִן שֶׁחָיָה אָדָם הָרִאשׁוֹן תְּשַׁע מֵאוֹת וּשְׁלשִׁים שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ה, ה): וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי אָדָם אֲשֶׁר חַי תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וּשְׁלשִׁים שָׁנָה וַיָּמֹת. לָמָּה שֶׁל כֶּסֶף, לְפִי שֶׁנָּתַן לוֹ שֵׁשׁ מִצְווֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, ז): וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וגו', וְהַתּוֹרָה נִקְרֵאת כֶּסֶף, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יב, ז): כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ. לָמָּה נֶאֱמַר בָּהּ אַחַת, עַל שֵׁם חַוָּה שֶׁנִּבְרָאת מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, כא): וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו. שְׁלשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ, כְּנֶגֶד מֵאָה וּשְׁלשִׁים שָׁנָה שֶׁפֵּרַשׁ מִן הָאִשָּׁה וּלְבַסּוֹף הוֹלִיד לְשֵׁת שֶׁהוּא הָיָה רֹאשׁ תּוֹלְדוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ה, ג): וַיְחִי אָדָם שְׁלשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת, שֶׁמִּמֶּנּוּ הֻשְׁתַּת הָעוֹלָם, לְפִי שֶׁהֶבֶל וְקַיִן נִטְרְדוּ מִן הָעוֹלָם. מִזְרָק, כְּנֶגֶד נֹחַ הַצַּדִּיק שֶׁנִּזְרַק מִן דּוֹר הַמַּבּוּל. לָמָּה כֶּסֶף, עַל שֶׁנִּקְרָא צַדִּיק בְּדוֹרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ז, א): כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה. דָּבָר אַחֵר, עַל מִצְווֹת שֶׁנִּצְטַוָּה נִקְרָא כֶּסֶף, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט, ד): אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָּמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ. אָמַר רַבִּי שְׁמַעְיָה כְּנֶגֶד הַשָּׁנִים שֶׁהָיוּ לְנֹחַ בְּעֵת שֶׁהֶעֱמִיד תּוֹלְדוֹת עוֹלֶה חֶשְׁבּוֹן מִזְרָ"ק אֶחָ"ד כֶּסֶ"ף, צֵא וַחֲשֹׁב אוֹתִיּוֹת שֶׁלָּהֶם וְהֵם עוֹלִים חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים, כְּנֶגֶד חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנִים שֶׁהָיוּ לוֹ בְּעֵת שֶׁהֶעֱמִיד תּוֹלָדוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ה, לב): וַיְהִי נֹחַ בֶּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד נֹחַ וגו'. וּלְכָךְ אֵחַר לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה מִפְּנֵי עֲוֹן דּוֹרוֹ שֶׁהָיָה רוֹאֶה, עַד שֶׁגִּלָּה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִנְיַן הַתֵּבָה, וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה נָשָׂא אִשָּׁה וְהֶעֱמִיד בָּנִים, וְהָיוּ מֵאוֹתָהּ שָׁנָה עַד הַמַּבּוּל מֵאָה שָׁנִים, וְאוֹתָן ז' אֶחָ"ד הָעוֹלִים לְמִנְיַן עֶשְׂרִים שֶׁהֵם יְתֵרִים עַל חֲמֵשׁ מֵאוֹת, הֵם רֶמֶז לְעֶשְׂרִים שָׁנִים שֶׁנִּגְזְרָה גְּזֵרַת הַמַּבּוּל קֹדֶם שֶׁהֶעֱמִיד נֹחַ בָּנִים, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית ו, ג): וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים אֻמּוֹת שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנּוּ. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה שִׁבְעִים, כְּנֶגֶד מֵרֹאשׁ סֵפֶר בְּרֵאשִׁית, עַד קִלְלַת נָחָשׁ, שִׁבְעִים פְּסוּקִים. אָמַר רַבִּי פִּינְחָס שְׁנֵי אוֹיְבִים לֹא נֶאֶרְרוּ עַד שֶׁהִשְּׁלִים עֲלֵיהֶם שִׁבְעִים פְּסוּקִים, הַנָּחָשׁ וְהָמָן הָרָשָׁע. הַנָּחָשׁ מִבְּרֵאשִׁית עַד (בראשית ג, יד): אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה, שִׁבְעִים פְּסוּקִים. הָמָן (אסתר ג, א): מֵאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ וגו', עַד (אסתר ז, י): וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן, שִׁבְעִים פְּסוּקִים, לְתַכְלִית שִׁבְעִים נִתְלָה עַל חֲמִשִּׁים. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים שֵׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים מִן בְּרֵאשִׁית, עַד פָּרָשָׁתוֹ שֶׁל נָחָשׁ, וְאִם תֹּאמַר יֵשׁ בּוֹ אֶחָד יוֹתֵר (בראשית ג, ה): וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים, אֵינוֹ קֹדֶשׁ. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ לְתֶרַח כְּשֶׁהוֹלִיד לְאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יא, כו): וַיְחִי תֶרַח שִׁבְעִים שָׁנָה. שְׁנַיִם חָיוּ בִּשְׁנֵי דוֹרוֹת שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה, קֵינָן בְּדוֹר אֶחָד (בראשית ה, יב): וַיְחִי קֵינָן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְתֶרַח בְּדוֹר שֵׁנִי. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים יָמִים שֶׁבָּכוּ אֶת יַעֲקֹב הֶחָסִיד, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית נ, ג): וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים יָמִים טוֹבִים שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, שִׁבְעַת יְמֵי הַפֶּסַח וּשְׁמוֹנַת יְמֵי הֶחָג, וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְחַג שָׁבוּעוֹת, שְׁתַּיִם וַחֲמִשִּׁים שַׁבָּתוֹת יֵשׁ בִּשְׁנַת הַחַמָּה, הֲרֵי שִׁבְעִים. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים שֵׁמוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שִׁבְעִים שֵׁמוֹת שֶׁיֵּשׁ לְיִשְׂרָאֵל, שִׁבְעִים שֵׁמוֹת לַתּוֹרָה, שִׁבְעִים שֵׁמוֹת לִירוּשָׁלַיִם. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים שָׁנָה שֶׁחִסַּר אָדָם מִשְׁנוֹתָיו וְנָתַן לְדָוִד בֶּן יִשַׁי, לְפִי שֶׁרָאוּי הָיָה לִחְיוֹת אֶלֶף שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, יז): כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת, וְיוֹמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלֶף שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צ, ד): כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה. שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים, שֶׁאָדָם וְנֹחַ שְׁנֵיהֶם קִבְּלוּ מִצְווֹת וְהָיוּ צַדִּיקִים, הֱוֵי: סֹלֶת בְּלוּלָה בַּשֶּׁמֶן לְמִנְחָה. כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב, כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁנִּבְרָא בָּהֶם הָעוֹלָם, וּכְנֶגֶד עֶשֶׂר סְפִירוֹת בְּלִימָה, וּכְנֶגֶד עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ, וּכְנֶגֶד עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם, וּכְנֶגֶד עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וּכְנֶגֶד עֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים שֶׁבָּאָדָם, וּכְנֶגֶד עֶשֶׂר תּוֹלָדוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, וּכְנֶגֶד עֲשָׂרָה נִסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם וַעֲשָׂרָה נִסִּים עַל הַיָּם, וּכְנֶגֶד עֶשֶׂר בְּרִיתוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּפָרָשַׁת מִילָה. מְלֵאָה קְטֹרֶת, כְּנֶגֶד הַמִּילָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁמָּלוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל טז, ו): וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חַיִּי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חַיִּי, הָיָה רֵיחַ הַדָּם וְהָעָרְלָה עָרֵב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּבְשָׂמִים, וְכֵן כְּשֶׁמָּלָן יְהוֹשֻׁעַ כְּמוֹ כֵן הָיָה עָרֵב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (שיר השירים ד, ו): אֵלֵךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר, זוֹ מִילָה שֶׁל מִצְרַיִם, שֶׁעָשׂוּ מִן הָעֲרָלוֹת הַר, מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ כֻּלָּן צְרִיכִין לִמּוֹל, וְהָיָה עָרֵב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּרֵיחַ מָר דְּרוֹר, שֶׁהָיָה רֹאשׁ הַבְּשָׂמִים. (שיר השירים ד, ו): וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה, זוֹ מִילָה שֶׁל בִּיאַת אֶרֶץ כְּנָעַן, שֶׁעָשׂוּ מִן הָעֲרָלוֹת גִּבְעָה, כְּמָה דְתֵימָא (יהושע ה, ג): אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת, וְהָיָה רֵיחָם עָרֵב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּרֵיחַ לְבוֹנָה, הֱוֵי: מְלֵאָה קְטֹרֶת, הַמּוֹר שֶׁהוּא רֹאשׁ לְסַמָּנֵי הַקְּטֹרֶת, וּלְבוֹנָה שֶׁהִיא אַחֲרוֹנָה לְסַמָּנֵי הַקְּטֹרֶת, הִזְכִּיר שְׁנֵיהֶם בַּפָּסוּק. פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר, כְּנֶגֶד (שמות כד, ה): וַיְשַׁלַּח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַה' פָּרִים. אַיִל אֶחָד, כְּנֶגֶד (ויקרא ח, כט): אֵיל הַמִּלֻּאִים לְמשֶׁה הָיָה לְמָנָה. כֶּבֶשׂ אֶחָד, כְּנֶגֶד שְׁנֵי תְמִידִין (שמות כט, לט): אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וגו'. שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת, כְּנֶגֶד שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, שֶׁנּוֹשֵׂא אֶת עֲוֹנוֹת יִשְׂרָאֵל. דָּבָר אַחֵר, פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר, הֲרֵי כָּאן שְׁלשָׁה מִינֵי עוֹלָה, כְּנֶגֶד שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְיָם, כְּנֶגְדָּן נִבְרְכוּ שְׁלשָׁה אָבוֹת, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, (בראשית כו, ד): וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, (בראשית יג, טז): וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, (בראשית כב, יז): וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם. וּשְׂעִיר עִזִּים, כְּנֶגֶד הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (דברים לכ, ב): כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא, לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל הָעוֹלָם לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה הִקְרִיבוּ מִשְּׁלשָׁה מִינִין עוֹלָה, כְּנֶגֶד נֹחַ שֶׁלָּקַח מִכָּל הַבְּהֵמוֹת וְהִקְרִיב עוֹלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ח, כ): וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ. וְלָמָּה לֹא הִקְרִיבוּ עוֹפוֹת, לְפִי שֶׁאֵין עֲנִיּוּת בְּמָקוֹם עֲשִׁירוּת. לָמָּה שָׂעִיר לְחַטָּאת, לְפִי שֶׁנֹּחַ לֹא הִקְרִיב אוֹתָן עוֹלוֹת אֶלָּא לְכַפֵּר עַל קִלְלַת הָאָרֶץ, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית ח, כא): וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם וגו'. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה שְׁלשָׁה מִינֵי עוֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת, כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה טְבָעִים שֶׁבָּרָא מֵהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָעוֹלָם, הַשְּׁלשָׁה הֵם עֶלְיוֹנִים זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה, וְהָרְבִיעִי הוּא הַתַּחְתּוֹן הַכָּבֵד שֶׁבְּכֻלָּן, וְאֵלּוּ הֵן: הָאָרֶץ, הִיא הַכְּבֵדָה שֶׁבְּכֻלָּן, וּכְנֶגְדָּה נַעֲשָׂה הַשָֹּׂעִיר. הַמַּיִם, לְמַעְלָה מִן הָאָרֶץ, הָאֲוִיר, שֶׁמִּמֶּנּוּ נוֹצַר הָרוּחַ, לְמַעְלָה מִן הַמַּיִם. וְהָאֵשׁ, לְמַעְלָה מִן הָאֲוִיר, שֶׁהָאֵשׁ קַלָּה מִכֻּלָּם, שֶׁהִיא עוֹלָה עַד לָרָקִיעַ, וְסִימָן לַדָּבָר כְּשֶׁהַשַּׁלְהֶבֶת נֶעֱקֶרֶת מִן הַגַּחֶלֶת פּוֹרַחַת וְהוֹלֶכֶת הִיא לְמַעְלָה, וְכֵן אָמְרוּ שֶׁהָאֵשׁ סוֹבֶבֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְמַעְלָה עַד לָרָקִיעַ, וּכְנֶגֶד הָאֵשׁ וְהָרוּחַ וְהַמַּיִם שֶׁהֵם עֶלְיוֹנִים, נַעֲשׂוּ שְׁלשָׁה מִינֵי הָעוֹלָה. וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם, כְּנֶגֶד שְׁנֵי מִזְבְּחוֹת שֶׁעָשָׂה יַעֲקֹב, אֶחָד בְּבֵית אֵל וְאֶחָד בִּבְאֵר שָׁבַע. אֵילִם חֲמִשָּׁה, כְּנֶגֶד אֵיתָנֵי עוֹלָם חֲמִשָּׁה, וְאֵלּוּ הֵן (דברי הימים א ב, ו): וּבְנֵי זֶרַח זִמְרִי וְאֵיתָן וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וָדָרַע כֻּלָּם חֲמִשָּׁה. עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה, כְּנֶגֶד הַמִּזְבֵּחַ אָרְכּוֹ חָמֵשׁ אַמּוֹת וְרָחְבּוֹ חָמֵשׁ אַמּוֹת. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד חָמֵשׁ הַרְגָּשׁוֹת וְחָמֵשׁ מֻרְגָּשׁוֹת. זֶה קָרְבַּן וגו', שֶׁהוּא אוֹמֵר בְּסּוֹף כָּל קָרְבָּן נָשִׂיא וְנָשִׂיא, לוֹמַר לָךְ כֵּיוָן שֶׁהִקְרִיבוּ עַל הַסֵּדֶר הַזֶּה הִתְחִיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְקַלֵּס אֶת קָרְבָּנָם, וְאוֹמֵר זֶה קָרְבַּן כָּל אֶחָד וְאֶחָד. (במדבר ז, פד): זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ, וְכִי בַּיּוֹם שֶׁנִּמְשַׁח נַעֲשָׂה כָּל חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, וַהֲלוֹא עַד מְלֹאת שְׁנֵים עָשָׂר יוֹם לֹא נִגְמְרָה חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, אֶלָּא בָּא הַכָּתוּב לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל הַשְּׁבָטִים הֵם שָׁוִים וַחֲבִיבִים כֻּלָּם כְּאֶחָד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהֶעֱלָה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִלּוּ בְּיוֹם רִאשׁוֹן הִקְרִיבוּ כֻּלָּם, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ד, ז): כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ:

אלה תולדות השמים והארץ. זהו שאמר הכתוב ה' בחכמה יסד ארץ (משלי ג יט), אתה מוצא בחכמה ברא הקב"ה שמים וארץ. אמר ר' עזריה בשם ריש לקיש ביום הראשון ברא שמים וארץ, נשתיירו חמשה ימים, ברא אחד מלמעלה ואחד מלמטה, ברא בשני רקיע מלמעלן, בשלישי יקוו המים מלמטן, ברביעי יהי מאורות מלמעלן, בחמישי ישרצו המים מלמטן, נשתייר יום הששי מלהבראות, אמר הקב"ה אם אני בורא מלמעלן, הארץ מתרגזת, ואם אני בורא מלמטן, השמים מתרגזין, מה עשה הקב"ה, ברא אדם מלמטן ונשמה מלמעלן, הוי אומר ה' בחכמה יסד ארץ.

מי כמוך באלים ה' כיון שראו שאבד פרעה וחילו בים ואבדה מלכות מצרים ושפטים שנעשו בע"ז שלהם פתחו כולם והודו למקום ואמרו מי כמכה באלים ה': ולא ישראל בלבד אלא אף אומות העולם כיון שראו מה שאירע למצרים וע״ז שלהן כפרו כלן בע"ז שלהן והודו למקום ואמרו מי כמכה באלים ה': וכן רחב אומרת (יהושע ב' י') כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם ונשמע ונמס לבבינו וגו' וכן את מוצא לעתיד לבוא שעתידין אומות העולם לכפור בע"ז שלהן שנ' (ישעיה ב' ב') ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו אשר עשו לו להשתחוות לחפור פירות ולעטלפים לבוא בנקרות הצורים ובסעפי הסלעים מפני מה מפני פחד ה' ומהדר גאונו בקומו לערוץ הארץ מהוא אומר (שם י"ח) והאלילים כליל יחלף: ד"א מי כמכה באלים ה' מי כמוך בנסים וגבורות שעשית לנו על הים וכן הוא אומר (תהלים ק"ו כ״ב) נוראות על ים סוף: ד"א מי כמכה באלים ה' מי כמוך שרואה בעלבון בניו ושותק וכן הוא אומר (ישעיה מ"ב י״ד) החשיתי מעולם אחריש אתאפק שתקתי לשעבר מכאן ואילך כיולדה אפעה אשם ואשאף יחד אחריב הרים וגבעות וגו' והולכתי עורים בדרך לא ידעו: ד"א מי כמכה באלו שעומדין לפניך במרום וכן הוא אומר (תהלים פ"ט ז') כי מי בשחק יערוך לה' ידמה לה' בבני אלים: ד"א מי כמכה באלו שקראו עצמן אלהות: פרעה קרא עצמו אלוה שנ' (יחזקאל כ"ט ג') לי יארי ואני עשיתיני מה כתיב בו הנני אליך ואל יאריך: סנחריב קרא עצמו אלוה שנ' (מ"ב י"ח ל"ה) מי בבל אלהי הארצות אשר הציל את ארצו מידי כי יציל ה' את ירושלים מידי מה כתב בו (שם י"ט ל"ז) ויהי הוא משתחוה בית נסרוך אלהיו ואדרמלך ושראצר מידי הכוהו בחרב: וכן נבובדנצר וכן חירם מלך צר: ד"א מי כמכה באלים באלו שאחרים קורין אותן אלהות מה טיבן פה להם ולא ידברו (תהלים קט״ו ה') אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא אמר עשר הדברות בדיבור אחד שנ' (כ' א') וידבר אלהים את כל הדברים [האלה] לאמר: ואומר (ירמיה כ"ג כ"ט) הלא כה דברי כאש נאם ה': עינים להם ולא יראו (תהלים קט"ו ה') אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ (זכריה ד' י'): ואומר בכל מקום עיני ה' צופות רעים וטובים (משלי ט"ו ג'): אזנים להם ולא ישמעו (תהלים קט"ו ו') אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא (שם ס"ה ג') שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו ואומר (שם י' י"ז) תכין לבם תקשיב אזניך: אף להם ולא יריחון (תהלים קט"ו ו') אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא (ויק' א' י') אשה ריח ניחח לה' ואומר (בראשית ח' כ"א) וירח ה' את ריח הניחח: ידיהם ולא ימישון (תהלים קט"ו ז') אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים (ישעיה מ"ח י"ג) ואומר אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי (שם מ"ה י"ב): רגליהם ולא יהלכו (תהלים קט"ו ז') אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ויצא ה' ונלחם בגוים ההם (זכריה י"ד ג') ואומר (שם ד') ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזתים: לא יהגו בגרונם (תהלים קט"ו ז') אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא חכו ממתקים וכלו מחמדים (שה"ש ה' ט"ז) ואומר והגה מפיו יצא (איוב ל"ז ב'): מי כמכה נאדר בקדש. גאה אתה ואדיר בקודש שלא כמדת בשר ודם מדת המקום: בשר ודם אין יכול לדבר שני דברים כאחד אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא אמר עשר הדברות בדבור אחד כענין שנ' (כ' א') וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר: ד"א שלא כמדת בשר ודם מדת המקום בשר ודם אין יכול לשמוע משני בני אדם כאחד אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא כל באי עולם עומדין ומתפללין לפניו ושומיע תפלתם כאחת שנ' (תהלים ס"ה ג') שומיע תפלה עדיך כל בשר יבואו: ד"א שלא כמדת בשר ודם מדת המקום בשר ודם פועל עושה מלאבה אצל בעל הבית זוריע עמו חוריש עמו מנכש עמו מטביע (עמו והוא) [אחד] נותן לו: אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא תאב לבנים נתן לו שנ' (תהלים קכ"ז ג') הנה נחלת ה' בנים: תאב לחכמה נתן לו שנ' (משלי ב' ו') כ ה' יתן חכמה: תאב לנכסים נתן לו שנ' (דהי"א כ"ט י"ב) והעושר והכבוד מלפניך: נורא תהלות. שלא כמדת בשר ודם מדת המקום בשר ודם מוראו על הרחוקים יתר מן הקרובים אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא מוראו על הקרובים יתר מן הרחוקים שנ' (תהלים נ' ג') וסביביו נסערה מאד: ואומר (שם פ"ט ה') אל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו: ואומר(איוב כ"ה ב') המשל ופחד עמו: ואומר (ויקרא י' ג') בקרובי אקדש: עשה פלא. שלא כמידת בשר ודם מדת המקום בשר ודם בונה תחתון ואח"כ בונה עליון אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא בונה עליון ואחר כך בונה תחתון שנ' (בראשית א' א') בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ: ד"א עשה פלא שלא כמדת בשר ודם מדת המקום בשר ודם כשהוא מקרה מקרה בעצים ואבנים ועפר אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא כשהוא מקרה אינו מקרה אלא במים שנ' (תהלים ק"ד ג') המקרה במים עליותיו: ד"א עשה פלא שלא כמדת בשר ודם מדת המקום בשר ודם אין יכול לצור צורה במים אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא צר צורה במים שנ' (בראשית א' כ') ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה: ד"א עשה פלא שלא כמדת בשר ודם מדת המקום בשר ודם אין יכול לצור צורה באפילה אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא צר צורה באפילה שנ' (תהלים קל"ט ט"ו) אשר עשיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ: ד"א עשה פלא שלא כמדת בשר ודם מדת המקום בשר ודם כשהוא צר צורה מתחיל מראשו או מרגליו או מאחר מכל איבריו אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא כשהוא צר צורה צר הכל כאחד שנ' (ירמיה י' ט"ו) כי יוצר הכל הוא ואומר (ש"א ב' ב') ואין צור כאלהינו אין צייר כאלהינו: בשר ודם צר צורה והוא נותן פאפוסיא בתוך סממנין והקב״ה יצר את האדם מסמן אחד גלגל זה של עין שחור והקיפו לבן והשנים לבנות והקיפן אדום:.בשר ודם אינו יכול לצור צורה בתוך צורה והקב״ה יצר את האדם במעי אמו: בשר ודם צר צורה ואינה זזה ממקומה והקב"ה יצר את האדם והוא מהלך מסוף העולם עד סופו: בשר ודם צר צורה ואינו רואה ושומעת ולא מדברת והקב״ה יצר את האדם והוא רואה ושומיע ומדבר: בשר ודם צר צורה ואינו יכול לעשות לה [נפש ו]קרבים [והקב״ה יצר את האדם ועשה לו נפש וקרבים הוא שדויד אומר (תהלים ק"ג א') ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו]: ד"א עושה פלא עשה פלא אין כתיב כן אלא עשה פלא עם האבות ועתיד לעשות עם בנים וכן הוא אומר (מיכה ז' ט"ו) כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ואומר (תהלים קל"ט י"ד) אודך על כי נוראות נפלאתי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד:

דָּבָר אַחֵר, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קד, יט): עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ, הַרְבֵּה מַעֲשִׂים כָּתַב משֶׁה בַּתּוֹרָה סְתוּמִים עָמַד דָּוִד וּפֵרְשָׁם, אָנוּ מוֹצְאִין מִמַּעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית מִשֶּׁבָּרָא שָׁמַיִם וָאָרֶץ בָּרָא הָאוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, א): בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, וְאַחַר כָּךְ (בראשית א ג): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר. וְדָוִד פֵּרְשׁוֹ מֵאַחַר שֶׁבָּרָא אוֹר בָּרָא שָׁמָיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ב): עֹטֶה אוֹר כַּשַֹּׂלְמָה, וְהָדַר (תהלים קד, ב): נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה, הֲרֵי לָמַדְנוּ מִשֶּׁבָּרָא אוֹר בָּרָא שָׁמָיִם. שְׁלשָׁה בְּרִיּוֹת קָדְמוּ אֶת הָעוֹלָם, הַמַּיִם וְהָרוּחַ וְהָאֵשׁ. הַמַּיִם הָרוּ וְיָלְדוּ אֲפֵלָה, הָאֵשׁ הָרָה וְיָלְדָה אוֹר, הָרוּחַ הָרָה וְיָלְדָה חָכְמָה, וּבְשֵׁשׁ בְּרִיּוֹת אֵלּוּ הָעוֹלָם מִתְנַהֵג, בָּרוּחַ, בַּחָכְמָה, וּבָאֵשׁ, וּבָאוֹר, וּבַחשֶׁךְ, וּבַמָּיִם. לְפִיכָךְ דָּוִד אָמַר (תהלים קד, א): בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה' ה' אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְאֹד, אָדָם רוֹאֶה עַמּוּד נָאֶה אוֹמֵר בָּרוּךְ הַמַּחְצָב שֶׁנֶּחְצַב מִמֶּנּוּ. נָאֶה הָעוֹלָם, בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁחֲצָבוֹ וּבְרָאוֹ בְּדָבָר, אַשְׁרֶיךָ הָעוֹלָם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָלַךְ [המליך] בָּךְ. בָּשָׂר וָדָם צָר אִיקוּנִין שֶׁלּוֹ עַל הַטַּבְלָא שֶׁל עֵץ, הַטַּבְלָא גְדוֹלָה מִצּוּרָתוֹ, הָאֱלֹהִים יְהִי שְׁמוֹ מְבֹרָךְ הוּא גָדוֹל וְאִיקוֹנִין שֶׁלּוֹ גְּדוֹלָה. הָעוֹלָם קָטָן וְהוּא גָּדוֹל מִן הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כו, ד): כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר צוּר עוֹלָמִים, שְׁנֵי עוֹלָמִים עָלָיו אֵינָן חֲשׁוּבִין כְּלוּם, לְכָךְ נֶאֱמַר: ה' אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְאֹד, מִשֶּׁעָטַף אֶת הָאוֹר חָזַר וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ב): עֹטֶה אוֹר כַּשַֹּׂלְמָה וגו'. בָּשָׂר וָדָם מִשֶּׁבּוֹנֶה אֶת הַבַּיִת הוּא בּוֹנֶה אֶת הָעֲלִיָּה, הָאֱלֹהִים אֵינוֹ כֵן, מִשֶּׁמָּתַח מַעֲזִיבָה בָּנָה עֲלִיָּה, וּמִשֶּׁבָּנָה עֲלִיָּה הֶעֱמִיד אוֹתָן עַל אֲוִיר הָעוֹלָם עַל בְּלִימָה, וְאַחַר כָּךְ הִתְקִין מַרְכְּבוֹתָיו עֲנָנִים, וְאַחַר כָּךְ הָאִסְטִיס שֶׁלּוֹ עַל סְעָרָה. וּמִי מוֹדִיעֲךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ, דָּוִד, שֶׁהוּא פֵּרַשׁ מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים, לְהוֹדִיעַ לְבָאֵי עוֹלָם גְּבוּרָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ג): הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו הַשָֹּׂם עָבִים רְכוּבוֹ, לֹא בִנְחשֶׁת וְלֹא בְבַרְזֶל אֶלָּא בִּגְזוּזְטְרָאוֹת שֶׁל מָיִם, וְאַחַר כָּךְ בָּנָה אֶת הָעֲלִיּוֹת, לֹא בְאֶבֶן וְלֹא בְגָזִית אֶלָּא רְכָסִים שֶׁל מָיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו. בָּשָׂר וָדָם עוֹשֶׂה סַרְגְּלָא שֶׁלּוֹ חֲזָקָה שֶׁתִּשָֹּׂא כָּל מַשָֹּׂאוֹ, וְעוֹשֶׂה אוֹתָהּ בְּבַרְזֶל בִּנְחשֶׁת וּבְכֶסֶף וּבְזָהָב, וְהָאֱלֹהִים יְהִי שְׁמוֹ מְבֹרָךְ הֶעָנָן אֵין בּוֹ מַמָּשׁ וְעוֹשֶׂה סַרְגְּלִין שֶׁלּוֹ עָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר: הַשָֹּׂם עָבִים רְכוּבוֹ. בָּשָׂר וָדָם אִם הָיָה לְפָנָיו דֶּרֶךְ שֶׁל שְׁקִיעָה מְהַלֵּךְ הוּא עַל אֲבָנִים שֶׁהֵם קָשִׁים, וְהָאֱלֹהִים אֵינוֹ כֵן אֶלָּא עוֹזֵב אֶת הֶעָנָן הַנִּרְאֶה וּמְהַלֵּךְ עַל הָרוּחַ שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ג): הַמְהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי רוּחַ. בָּשָׂר וָדָם מַכְתִּיב לוֹ סִטְרַטְיוֹטִין גִּבּוֹרִים בְּרִיאִים כְּדֵי לִלְבּוֹשׁ קַסְדָּא וְשִׁרְיוֹן וּכְלֵי זַיִן, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִכְתִּיב סִטְרַטְיוֹטִין שֶׁלּוֹ שֶׁאֵינָן נִרְאִין, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ד): עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת, הָרוּחַ יוֹצֵא וְהַבָּרָק אַחֲרָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ד): מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לוֹהֵט. מִשֶּׁבָּרָא רָקִיעַ בָּרָא מַלְאָכִים בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וּבוֹ בַיּוֹם בָּרָא גֵּיהִנֹּם, שֶׁאֵין כָּתוּב בּוֹ כִּי טוֹב, כְּגוֹן בָּשָׂר וָדָם שֶׁהוּא קוֹנֶה עֲבָדִים וְאוֹמֵר עֲשׂוּ אַסְפַּתִּין, אָמְרוּ לוֹ לָמָּה כָּךְ, אָמַר לָהֶם שֶׁאִם יִמְרְדוּ יִשְׁמְעוּ אַסְפִּיקוּלָא, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹרֵא אֲנִי גֵּיהִנֹּם שֶׁאֵין כָּתוּב בּוֹ כִּי טוֹב, שֶׁאִם יֶחֶטְאוּ בְּנֵי אָדָם יוֹרְדִין לְתוֹכוֹ. וּמִנַּיִן שֶׁנִּבְרֵאת גֵּיהִנֹּם בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, שֶׁכֵּן הַנָּבִיא מְפָרֵשׁ (ישעיה ל, לג): כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה, מִן הַיּוֹם שֶׁאָדָם יָכוֹל לוֹמַר אֶתְמוֹל, וְאֵימָתַי אָדָם יָכוֹל לוֹמַר אֶתְמוֹל, בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, שֶׁיּוֹם אֶחָד בַּשַּׁבָּת לְפָנָיו. וְאַחַר כָּךְ בָּרָא יַבָּשָׁה בַּשְּׁלִישִׁי בַּשַּׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ה): יָסַד אֶרֶץ עַל מְכוֹנֶיהָ, וְאוֹתָהּ שָׁעָה אֶחָד עָרוּם וְאֶחָד לָבוּשׁ, כְּגוֹן בָּשָׂר וָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי עֲבָדִים, הִפְשִׁיט כְּסוּתוֹ שֶׁל אֶחָד וְהִלְבִּישָׁהּ לַחֲבֵרוֹ, כָּךְ אָמַר הָאֱלֹהִים (בראשית א, ט): יִקָּווּ הַמַּיִם, גִּלָּה אֶת הָאָרֶץ וְכִסָּה אֶת הַתְּהוֹם. וְכֵן דָּוִד אוֹמֵר (תהלים קד, ו): תְּהוֹם כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ, (תהלים קד, ז): מִן גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן, כְּגוֹן בָּשָׂר וָדָם שֶׁרָאָה גִתּוֹ מְלֵאָה עֲנָבִים וְהַכֶּרֶם לִבְצֹר, אָמְרוּ לוֹ וְהֵיכָן אַתָּה נוֹתֵן שְׁאָר עֲנָבִים, בִּשְׁבִיל שֶׁהַגַּת קְטַנָּה, אָמַר לָהֶם אֲנִי עוֹשֶׂה גַת שֶׁתִּטֹּל לְכָל הָעֲנָבִים שֶׁבַּכֶּרֶם, מֶה עָשָׂה רָפַשׁ הָעֲנָבִים וּבָעַט רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וְאַחַר כָּךְ הֵבִיא אֶת הָעֲנָבִים שֶׁבַּכֶּרֶם וְהֶחֱזִיק הַגַּת כָּל הָעֲנָבִים, כָּךְ הָיָה כָּל הָעוֹלָם מָלֵא מַיִם בְּמַיִם וְהָאָרֶץ שְׁקוּעָה בַּמַּיִם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בראשית א, ט): וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה, אָמְרוּ הַמַּיִם הֲרֵי הָעוֹלָם אָנוּ מְלֵאִים וְעַד עַכְשָׁו צַר לָנוּ לְהֵיכָן אָנוּ הוֹלְכִין, יְהִי שְׁמוֹ מְבֹרָךְ בָּעַט בָּאוֹקְיָנוֹס וַהֲרָגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כו, יב): בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם וּבִתְבוּנָתוֹ מָחַץ רָהַב, וְאֵין מָחַץ אֶלָּא לְשׁוֹן הֲרִיגָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ה, כו): וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ. כְּשֶׁהָרַג אוֹתָן יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהֵן בּוֹכִין עַד הַיּוֹם הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לח, טז): הֲבָאתָ עַד נִבְכֵי יָם. וְלָמָּה הָרַג אוֹתָן, שֶׁהַבַּיִת שֶׁהוּא מַחֲזִיק מֵאָה חַיִּים מַחֲזִיק אֶלֶף מֵתִים, לְכָךְ נִקְרָא אוֹקְיָנוֹס יַם הַמָּוֶת, וְעָתִיד אֱלֹהִים לְרַפֹּאתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מז, ח): אֶל הַיָּמָּה הַמּוּצָאִים וְנִרְפְּאוּ הַמָּיִם. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ שְׁאָר הַמַּיִם שֶׁבָּעַט בְּאוֹקְיָנוֹס, לְקוֹל צַעֲקָתוֹ בָּרְחוּ חַבְרֵיהֶן, כְּמוֹ חַמָּר בָּשָׂר וָדָם שֶׁהוּא הוֹלֵךְ וְהָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי עֲבָדִים, אוֹתָן הָרִאשׁוֹנִים רָצִין וּבוֹרְחִין, כָּךְ הָיוּ שְׁאָר הַמַּיִם שֶׁבָּעוֹלָם בּוֹרְחִים מִקּוֹל צַעֲקָתוֹ שֶׁל אוֹקְיָנוֹס, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ז): מִן גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן, וְהָיוּ בּוֹרְחִין וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין לְהֵיכָן בּוֹרְחִין, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ח): יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת אֶל מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם, כְּגוֹן עֶבֶד בָּשָׂר וָדָם שֶׁאָמַר לוֹ אֲדוֹנוֹ הַמְתֵּן לִי בַּשּׁוּק, וְלֹא אָמַר לוֹ הֵיכָן יַמְתִּין, הִתְחִיל הָעֶבֶד אוֹמֵר שֶׁמָּא אֵצֶל בַּסִילְקִי אָמַר לִי לְהַמְתִּינוֹ אוֹ שֶׁמָּא אֵצֶל בֵּית הַמֶּרְחָץ אָמַר לִי, אוֹ שֶׁמָּא בְּצַד פִּיטְרוֹן אָמַר לִי, עָלָה מְצָאוֹ סְטָרוֹ מִסְטָר, אָמַר לוֹ עַל שַׁעַר פַּלְטֵרִין שֶׁל אִפַּרְכוֹס שְׁלַחְתִּיךָ, כָּךְ הָיוּ הַמַּיִם חוֹזְרִים כְּשֶׁשָּׁמְעוּ שֶׁאָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בראשית א, ט): יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד, לֹא לַדָּרוֹם וְלֹא לַצָּפוֹן אָמַר לָהֶם אֶלָּא הָיוּ פוֹזְרִין, יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת, סְטָרָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִסְטָר אָמַר לָהֶם לִמְקוֹמוֹ שֶׁל לִוְיָתָן אָמַרְתִּי לָכֶם לֵילֵךְ. מִנַּיִן כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ח): אֶל מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם, וְזֶה מְקוֹמוֹ שֶׁל לִוְיָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד כו): לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ, (תהלים קד, ט): גְּבוּל שַׂמְתָּ בַּל יַעֲבֹרוּן, כְּגוֹן בָּשָׂר וָדָם שֶׁהִכְנִיס בְּהֶמְתּוֹ לְדִיר וְנָעַל הַמַּסְגֵּר בְּפָנֶיהָ כְּדֵי שֶׁלֹא תֵצֵא וְתִרְעֶה אֶת הַתְּבוּאָה, כָּךְ נָעַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַיָּם בַּחוֹל וְהִשְׁבִּיעוֹ שֶׁלֹא יֵצֵא מִן הַחוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ה, כב): אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם. (תהלים קד, י): הַמְשַׁלֵּחַ מַעֲיָנִים בַּנְחָלִים, כְּגוֹן בָּשָׂר וָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲקָלִים שֶׁל זֵיתִים, כָּבַשׁ אֶת הַקּוֹרָה זֶה עַל זֶה, וְהַשֶּׁמֶן יוֹרֵד מִלְמַעְלָה וְהַשֶּׁמֶן יוֹרֵד מִלְּמַטָּה, כָּךְ הָהָר מִכָּאן וְהָהָר מִכָּאן כְּבוּשִׁין עַל הַמַּעְיָנוֹת וְהֵן מַקְטִיעִין וְיוֹצְאִין מִבֵּין הֶהָרִים, לְכָךְ כְּתִיב: הַמְשַׁלֵּחַ מַעֲיָנִים בַּנְּחָלִים. אַחַר כָּךְ מַה דָּוִד אוֹמֵר (תהלים קד, יט): עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים, שְׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה חַלּוֹנוֹת בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָקִיעַ, מֵאָה וּשְׁמוֹנִים וּשְׁלשָׁה בַּמִּזְרָח, וּמֵאָה וּשְׁמוֹנִים וּשְׁנַיִם בַּמַּעֲרָב, מֵהֶן בָּרָא לַשֶּׁמֶשׁ וּמֵהֶן בָּרָא לַלְּבָנָה, שֶׁיְהֵא הָעוֹלָם שָׁט אַחֲרָיו וְהוּא מְהַלֵּךְ כֻּלָּן חוּץ מֵאַחַד עָשָׂר חַלּוֹנוֹת שֶׁאֵין הַלְּבָנָה נִכְנֶסֶת לְאֶחָד מֵהֶן, כְּגוֹן אִפַּרְכוֹס וְדֻכָּס, שֶׁהָיוּ נוֹטְלִין דּוֹנָטִיבָא. אִפַּרְכוֹס נוֹטֵל לְפִי כְבוֹדוֹ וְדֻכָּס לְפִי כְבוֹדוֹ. כָּךְ הַשֶּׁמֶשׁ נִקְרָא גָּדוֹל וְהַלְּבָנָה נִקְרֵאת קָטָן, לְכָךְ הַשֶּׁמֶשׁ נִקְרָא גָּדוֹל שֶׁהוּא גָדוֹל עַל הַלְּבָנָה אַחַד עָשָׂר יוֹם, לְכָךְ בָּרָא הַלְּבָנָה בִּשְׁבִיל מוֹעֲדוֹת שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל מַרְבִּין וּמְמַעֲטִין כַּלְּבָנָה וְאֵינוֹ רַע לָהּ בַּעֲבוּר תַּקָּנַת הַמּוֹעֲדוֹת, שֶׁכָּל הַשָּׁנָה מוֹנָה לַחַמָּה לִשְׁנֵי עוֹלָם וּלְשָׁנִים שֶׁל בְּנֵי אָדָם, וְהוּא שֶׁיּוֹדֵעַ קִצּוֹ שֶׁל כָּל אָדָם וְאָדָם כַּמָּה שָׁנִים רָאָה הַשֶּׁמֶשׁ וְכָל הֵימְךָ לוֹמַר שֶׁבִּשְׁבִיל אֵלּוּ הַמּוֹעֲדוֹת עָשָׂה אֶת הַלְּבָנָה, עָמַד דָּוִד וּפֵרַשׁ עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים, אָמְרוּ לוֹ לְדָוִד עַד שֶׁאָנוּ בְּמִצְרַיִם נָטַלְנוּ חֹדֶשׁ שֶׁל לְבָנָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם.

אנכי ה' אלהיך וגו'. אמר ר' אחא כ"ו דורות היה אל"ף קורא תגר לפני הקב"ה לומר שאני ראש לכל האותיות, ולא בראת בי את העולם אלא בב', בראשית ברא אלהים (בראשית א א), אמר הקב"ה חייך שאפרע לך, התורה שנבראת אלפים שנה עד שלא נברא העולם, וכשאבוא ליתן תורה לישראל (כך) [בך] אני פותח, אנכי ה' אלהיך. אמר ר' נחמיה מהו אנכי לשון מצרי הוא, למה הדבר דומה, למלך שנשבה בנו, ועשה ימים רבים עם השבאים, למד סיחתן של אותן השבאים, כשעשה נקמה באויביו והביאו ובא להסיח עמו בלשונו, ולא היה יודע, מה עשה, התחיל לספר עמו בלשון השבאים, כך עשה הקב"ה עם ישראל, כל אותן השנים שהיו ישראל במצרים, למדו סיחתן של מצרים, כשגאלן הקב"ה בא ליתן להם את התורה, לא היו יודעים לשמוע, אמר הקב"ה הריני מסיח עמהם בלשון מצרי, אנוך, אדם שהוא מבקש לומר לחבירו במצרים אני, הוא אומר אנוך, כך פתח הקב"ה בלשונם ואמר אנכי.

ד"א [עשה לך שתי חצוצרות כסף]. זש"ה ירא את ה' בני ומלך (משלי כד כא) אמר ר' יצחק בר אלעזר דקיסרין מה שעשתה חכמה עטרה לראש, עשתה ענוה (שוליים) [סוליים] לרגלה, כתיב ראשית חכמה יראת ה' (תהלים קיא י), כתיב להלן עקב ענוה יראת ה' (משלי כב ד), לכך אמר שלמה ירא את ה' בני ומלך, מהו ומלך, אלא המליכהו עליך, ד"א ומלך, ומלוך על יצר הרע שנקרא מלך, שנאמר ובא אלימלך גדל וגו' (קהלת ט יד), ד"א ומלך, מן המלך, יכול אם יאמר לך המלך עבוד ע"ז שתשמע לו, ת"ל ירא את ה' בני, כך נבוכדנצר אמר לחנניה מישאל ועזריה לעבוד ע"ז לא שמעו לו, אלא אמרו לו לאלהך לא איתנא פלחין ולצלם דהבא די הקימת לא נסגד (דניאל ג יח), הצדא שדרך מישך ועבד נגו (שם שם יד), [אונטוס אתם אומרים, אתמול כל מי שהיה מבקש ליקח לו ע"ז, היה הולך לירושלים, שנאמר ופסיליהם מירושלים ומשומרון (ישעיה י י), ועכשיו באתם להצדות ע"ז שלי, הצדא שדרך מישך ועבד ונגו], לא כך אמר לכם הקב"ה שתהיו שומעין למלכות, כל מה שהיא אומרת לכם, שנאמר אני פי מלך שמר (קהלת ח ב), אמרו לו אתה מלך עלינו למסין ולארנוניות, אבל לעבוד ע"ז נבוכדנצר וכלב שוה, ענו שדרך מישך ועבד נגו [ואמרין למלכא נבוכדנצר] לא (חששין) [חשחין] אנחנא על (דנא) [דנא וגו'] הן איתי אלהנא וגו' (דניאל ג ט זיז), אמרו בין מציל ובין אינו מציל ידיע (להוי) [להוא] לך וגו' (שם שם יח), הוי ירא את ה' בני ומלך. עם שונים אל תתערב (משלי כד כא), עם אותן שואמרין שהן שתי אלהות בעולם אל תתערב להם שסופן לאבד מן העולם, שנאמר והיה בכל הארץ נאם ה' פי שנים [בה] יכרתו [יגועו] והשלישית יותר בה (זכריה יג ח), מי הם השלישית אלו ישראל, שנאמר ביום ההוא (יהיו) [יהיה] ישראל שלישיה (ישעיה יט כד), הוי ירא את ה' בני ומלך.

וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת (בראשית ב, יח), תְּנֵינַן בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם, וְאֵלּוּ הֵן (בראשית א, א): בְּרֵאשִׁית (בראשית א, ב): וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת (בראשית א, ג): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר (בראשית א, ו): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ (בראשית א, ט): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם (בראשית א, יא): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְּשֵׁא הָאָרֶץ (בראשית א, יד): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת (בראשית א, כ): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם (בראשית א, כד): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ (בראשית א, כו): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם. מְנַחֵם בַּר יוֹסֵי מוֹצִיא וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת, וּמֵבִיא וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם. אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בֶּן קוּרְשָׁאי מַאֲמָר נִתַּן לָרוּחַ בִּפְנֵי עַצְמָהּ.

בית שמאי אומרים השמים נבראו תחלה ואח"כ הארץ, שנאמר (בראשית א, א): "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ". ובית הלל אומרים הארץ נבראת תחלה, שנאמר (תהלים קב, כו): "לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ וּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ שָׁמָיִם". בית שמאי אומר שמים נבראת תחלה, שנאמר (ישעיהו מח, יג): "אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם". נכנס תחרות ביניהם על הדבר הזה עד ששרתה שכינה ביניהם והסכימו אלו עם אלו ששניהם נבראו בשעה אחת וברגע אחד:

דבר אחר ותתן לי מגן ישעך. מדבר באברהם שהיה יושב והשכינה עומדת. רבי ברכיה (אמר) בשם רבי לוי אמר ביקש אברהם לעמוד אמר לו הקב"ה שב. סימן טוב הוא לבניך שהן יושבין ואני עומד שנאמר (תהלים פב א) אלקים נצב בעדת אל. ר' שמואל בר חייא ור' יודן בשם רבי חנינא על כל שבח ושבח שישראל משבחין להקב"ה הוא משרה שכינתו עליהם. מה טעם (שם כב ד) ואתה קדוש יושב תהלות. אמר רבי סימון בשעה שנגלה הקב"ה על אברהם היה מצטער על מילתו. אמר הקב"ה למלאכים לכו אצלו ונטפל עמהם השכינה ומעכב לו עד שהלכו המלאכים שנאמר (בראשית יח כב) ויפנו משם. אמר רבי סימון תיקון סופרים הוא שהשכינה עומדת וממתנת לו. הוי וענותך תרבני. אמר רבי חייא תלמיד הולך לפני רבו בלילה מי נוטל לו הפנס לא התלמיד. והקב"ה נוטל את הפנס לפני ישראל. שנאמר (שמות יג כא) וה' הולך לפניהם יומם. הוי וענותך תרבני. רבי לוליאני בשם רבי ישמעאל אמר בנוהג שבעולם הרב אומר והתלמיד עונה. אבל הקב"ה אינו כן (שם יט יט) משה ידבר והאלקים יעננו בקול. הוי וענותך תרבני. אמר בן עזאי מלך בשר ודם כשהוא מזכיר מזכיר שמו ואחר כך קטיגמא שלו. והקב"ה אינו כן מזכיר קטיגמא שלו ואחר כך שמו שנאמר (בראשית א א) בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. הוי וענותך תרבני. אמר ר' אבא ראית מימיך הרב והתלמיד עסוקין בתורה והרב אומר לתלמיד הוגעתיך רב לך. והקב"ה לימד תורה לישראל ארבעים יום ובסוף אמר להן הוגעתי אתכם וציערתי שנאמר (דברים א ו) ה' אלקינו דבר אלינו בחורב לאמר. אמר ר' שמעון בנוהג שבעולם התלמיד והרב עומדין הרב אומר לתלמיד לך והמתן לי במקום פלוני והתלמיד הולך וממתין לו. והקדוש ברוך הוא אומר ליחזקאל (יחזקאל ג כב) קום צא אל הבקעה ושם אדבר אותך. וכתיב (שם כג) ואצא אל הבקעה. הוי וענותך תרבני. רבי יודן בשם רבי חמא אמר לעתיד לבוא הקב"ה מושיב מלך משיח לימינו שנאמר (תהלים קי א) נאם ה' לאדוני שב לימיני. ואברהם לשמאלו ופניו מתכרכמין ואומר בן בני יושב על הימין ואני על השמאל. והקב"ה מפייסו ואומר בן בנך לימיני ואני על ימינך. כביכול (שם ה) ה' על ימינך. הוי וענותך תרבני:

כתוב אחד אומר בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, וכתוב אחד אומר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים (בראשית ב ד), בית שמאי אומרים שמים נבראו תחילה, בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, ובית הלל אומרים ארץ נבראת תחילה, שנאמר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. אמר ר' יהודה בר' אילעי, המקרא עוזר לבית הלל, שנאמר לפנים הארץ יסדת (תהלים קב כז), ור' חנינא אמר ממקומך אתה למד, שנאמר בראשית ברא אלהים וגו', ומה כתיב אחריו והארץ היתה תהו וגו'. אמר ר' שמעון בן יוחי תמיה אני איך נחלקו אבות העולם בבריאת שמים וארץ, והיך נבראו כאלפס וככיסוייה, כך ברא הקב"ה השמים והארץ, שנאמר אף ידי יסדה ארץ [וימיני טפחה שמים] (ישעיה מח יג). למה הקדים הקב"ה שמים לארץ, וארץ לשמים, ללמדך ששניהם שקולין כאחת. ר' תנחומא בר אבא אמר בבריאה שמים קדמו לארץ, אבל בעשייה ארץ קדמה לשמים.

וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה. שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, עַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים. אַתָּה מוֹצֵא, עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דּוֹרוֹת מִשֶּׁנִּבְרָא הָעוֹלָם עַד שֶׁנִּתְּנָה תּוֹרָה. וְהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַנְהִיג אוֹתָן בְּחֶסֶד. וּכְנֶגְדָן אָמַר דָּוִד שִׁשָּׁה וְעֶשְׂרִים פְּעָמִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ בְּהַלֵּל הַגָּדוֹל. אָמַר רַבִּי אֶחָא בְּשֵׁם רַב הוּנָא, אַף מֹשֶׁה רְמָזָן לְיִשְׂרָאֵל בַּיָּם, שֶׁאָמַר עַם זוּ שְׁנֵי פְעָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: נָחִיתָ בְּחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאַלְתָּ (שמות טו, יג). וּכְתִיב: עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ (שם פסוק טז), אֵלּוּ עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דּוֹרוֹת שֶׁהָיוּ מִשֶּׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וְעַד שֶׁנִּתְּנָה הַתּוֹרָה. נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ (שם פסוק יג), זוֹ הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרָא עֹז, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן (תהלים כט, יא). מָשָׁל לְמַה הָיָה הָעוֹלָם דּוֹמֶה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. לִטְרַסְקָל שֶׁל שְׁתֵּי רַגְלַיִם שֶׁאֵינוֹ יָכֹל לַעֲמֹד. כֵּיוָן שֶׁעָמַד הַמִּשְׁכָּן, עָמַד הָעוֹלָם וְנִתְבַּסֵּס, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן. לְהָקִים מִשְׁכָּן אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֶת הַמִּשְׁכָּן, לְרַבּוֹת בְּרִיאַת הָעוֹלָם, שֶׁכָּתוּב בּוֹ, אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ.

אלהים ברא בראשית (בראשית א א),

[ה] תני ר' חייא מתחילת ברייתו של עולם צפה הקב"ה בית המקדש בנוי וחרב ובנוי. בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ (בראשית א:א), בנוי. והארץ היתה תהו ובהו (שם ב), הרי חרב. ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור (שם ג), הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבא. ר' שמואל בר נחמן לפי שבעולם הזה מהלכין לאור החמה ביום ולאור הלבנה בלילה, אבל לעתיד לבוא אינן עומדין להלוך לא לאור החמה ביום ולא לאור הלבנה בלילה, ומה טע', לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנוגה הירח לא יאיר לך (ישעיה ס:יט). לאור מי מהלכין, לאורו של הקב"ה, הד"ה דכת' והיה לך י"י לאור עולם וג' (שם שם יט). א"ר חנינה חלונות היו בבית המקדש ומהם היתה אורה יוצאת לעולם, ומה טעמ', ויעש לבית חלוני שקופים אטומים (מלכים א' ו:ד), שקופות היו, אטומות היו, מקטינות מבפנים ומרחיבות מבחוץ כדי להוציא אורה לעולם. א"ר לוי בנוהג שבעולם אדם בונה לו טרקלין ועושה לו חלונותיו מקטינות מבחוץ ומרחיבות מבפנים כדי להכניס אורה לתוכה, אבל חלונות בית המקדש לא היו כן, אלא מקטינות מבפנים ומרחיבות מבחוץ כדי להוציא אורה לעולם. ר' ברכיה בשם ר' בצלה, כת' וחלונות לו ולאילמיו (יחזקאל מ:כה), כחלונות אין כת' כן, אלא כהחלונות (שם), חלונות כהות היו, אטומות היו, מקטינות מבפנים ומרחיבות מבחוץ כדי להוציא אורה לעולם. ר' שמעון בן יוצדק שלח שאל את ר' שמואל בר נחמן, א' ליה לפי ששמעתי שאתה בעל הגדה, מאיכן היתה אורה יוצא לעולם, א' ליה נתעטף הקב"ה באיצטלית לבנה והיה כל העולם כולו מבהיק מזיו הדרו. אמרה ליה בלחישה, א' ליה מקרא מלא הוא, עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה (תהלים קד:ב), ואת אומרה לי בלחישה, א' ליה כשם שאמרו לי בלחישה כך אמרתי לך בלחישה. ואילולי שדרשה ר' יצחק ברבים לא היה איפשר לאומרה. קמיי כן מה הוון אמרין, ר' ברכיה א' ממקום בית המקדש היתה אורה יוצא לעולם. ומה טעמא, והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים וקולו כקול מים רבים והארץ האירה מכבודו (יחזקאל מג:ב), ואין כבודו אלא בית המקדש דכת' כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו (ירמיה יז:יב).

‎וַיִּקַח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּיבֵם. זֶה אֶחָד מֵעֲשָׂרָה דְּבָרִים שֶׁשִּׁנּוּ רַבּוֹתֵינוּ לְתַלְמַי הַמֶּלֶךְ בְּשָׁעָה שֶׁכָּתְבוּ לוֹ אֶת הַתּוֹרָה יְוָנִית, וְאֵלּוּ הֵן: אֱלֹהִים בָּרָא בְּרֵאשִׁית (בראשית א, א). אֶעֱשֶׂה אָדָם בְּצֶלֶם וּבִדְמוּת (בראשית א, כו). זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאוֹ (בראשית א, כז). וַיְכַל בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. הָבָה אֵרְדָה וְאָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם (בראשית יא, ז). וַתִּצְחַק שָׂרָה בִּקְרוֹבֶיהָ (בראשית יח, יב). כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ שׁוֹר וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ אֵבוּס (בראשית מט, ו). וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל נוֹשֵׂא אָדָם. (שמות ד, כ). וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ גֹּשֶׁן וּבְאֶרֶץ כְּנָעַן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה (שמות יב, מ). וַיִּשְׁלַח אֶת זַאֲטוּטֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְאֶל זַאֲטוּטֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ (שמות כד, יא). אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹהֶיךָ (דברים ד, יט) אֹתָם לְהָאִיר לְכָל הָעַמִּים אֲשֶׁר תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם. אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי לָאֻמּוֹת לְעָבְדָן (דברים יז, ג). וְכָתְבוּ לוֹ אֶת צְעִירַת הָרַגְלַיִם, וְלֹא כָתְבוּ לוֹ אֶת הָאַרְנֶבֶת (ויקרא יא, ו). לְפִי שֶׁאִשְׁתּוֹ שֶׁל תַּלְמַי הַמֶּלֶךְ אַרְנֶבֶת שְׁמָהּ, שֶׁלֹּא יֹאמַר שָׂחֲקוּ בִי הַיְּהוּדִים וְכָתְבוּ לִי שֵׁם אִשְׁתִּי בְּתוֹרָתָם.

אמר להם נח שובו מדרכיכם וממעשיכם הרעי' שלא יבוא עליכם מי המבול ויכרית כל זרע בני אדם אמרו לו הרי אנו מונעים עצמינו מפריה ורביה שלא להוציא זרע בני אדם מה היו עושין כשהן באין אצל נשותיהן היו משחיתים מקור זרעם על הארץ כדי שלא להוציא זרע בני אדם שנאמר וירא אלהים את הארץ והנה נשחת' דכל אמרו אם מי המבול יבא עלינו הרי אנו גבוהי קומה ואין המים מגיעים עד צוארינו ואם מי תהומו' מעלה עלינו הרי פרסות רגלינו לסתום את התהומו' מה היו עושין פושטין כפות רגליה' וסתמו את כל התהומות מה עשה הקב"ה הרתיח מי תהומו' והיו שולקין את בשרם ופושטין את עורן מעליהם שנאמר בעת יזורבו נצמתו בחומו נדעכו ממקומן אל תקרי בחומו אלא בחמימו'.

רַבִּי יוֹחָנָן פָּתַח (ישעיה כב, א): מַשָֹּׂא גֵיא חִזָּיוֹן, גֵּיא שֶׁכָּל הַחוֹזִים מִתְנַבְּאִים עָלֶיהָ, גֵּיא שֶׁכָּל הַחוֹזִים עוֹמְדִים מִמֶּנָּה, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כָּל נָבִיא שֶׁלֹא נִתְפָּרֵשׁ שֵׁם עִירוֹ יְרוּשַׁלְמִי הָיָה. גֵּיא חִזָּיוֹן, שֶׁהִשְׁלִיכוּ דִּבְרֵי חוֹזִים לָאָרֶץ, (ישעיה כב, א): מַה לָּךְ אֵפוֹא כִּי עָלִית כֻּלָּךְ לַגַּגּוֹת, וּלְאִיגָרָא סָלְקִין לוֹ, אָמַר רַבִּי לֵוי אֵלּוּ גַּסֵּי הָרוּחַ. תְּשֻׁאוֹת מְלֵאָה, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן יַעֲקֹב הַלָּשׁוֹן הַזֶּה מְשַׁמֵּשׁ שְׁלשָׁה לְשׁוֹנוֹת: צָרוֹת, מְרַגְּשׁוֹת, אֲפֵלָה. צָרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לט, ז): תְּשֻׁאוֹת נוֹגֵשׂ לֹא יִשְׁמָע. מְרַגְשׁוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כב, ב): תְּשֻׁאוֹת מְלֵאָה. אֲפֵלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ל, ג): אֱמֶשׁ שׁוֹאָה וּמְשֹׁאָה. (ישעיה כב, ב): עִיר הוֹמִיָּה, קַרְתָּא מְעַרְבַּבְתָּא. קִרְיָה עֲלִיזָה, קַרְתָּא דְּחַיָּיתָא. (ישעיה כב, ב): חֲלָלַיִךְ לֹא חַלְּלֵי חֶרֶב וְלֹא מֵתֵי מֵלְחָמָה, וּמָה הֵן (דברים לב, כד): מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף. (ישעיה כב, ב): כָּל קְצִינַיִךְ נָדְדוּ יַחַד מִקֶּשֶׁת אֻסָּרוּ, מִקַּשְׁיוּתָם נִמְסְרוּ לַמַּלְכֻיּוֹת. דָּבָר אַחֵר, כָּל קְצִינַיִךְ נָדְדוּ יַחַד מִקֶּשֶׁת אֻסָּרוּ, שֶׁהָיוּ מַתִּירִין גִּידֵי קַשְׁתוֹתָם וְאוֹסְרִין בָּהֶן, כָּל נִמְצָאַיִךְ אֻסְּרוּ יַחְדָּו מֵרָחוֹק בָּרָחוּ. מַרְחִיקִים מִלִּשְׁמֹעַ דִּבְרֵי תוֹרָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (ירמיה לא, ב): מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי. (ישעיה כב, ד): עַל כֵּן אָמַרְתִּי שְׁעוּ מִנִּי אֲמָרֵר בַּבֶּכִי, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ בִּשְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת בִּקְּשׁוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לוֹמַר שִׁירָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלֹא הִנִּיחָן, וְאֵלּוּ הֵן: בְּדוֹר הַמַּבּוּל, וּבַיָּם, וּבְחֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. בְּדוֹר הַמַּבּוּל מַה כְּתִיב (בראשית ו, ג): וַיֹּאמֶר ה' לֹא יָדוֹן רוּחִי בָּאָדָם לְעֹלָם. בַּיָּם כְּתִיב (שמות יד, כ): וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה. וּבְחֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ כְּתִיב (ישעיה כב, ד): עַל כֵּן אָמַרְתִּי שְׁעוּ מִנִּי אֲמָרֵר בַּבֶּכִי אַל תָּאִיצוּ לְנַחֲמֵנִי. אַל תֹּאסִפוּ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא אַל תָּאִיצוּ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, נִחוּמִין אֵלּוּ שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים לְפָנַי, נִאוּצִין הֵן לִי, לָמָּה (ישעיה כב, ה): כִּי יוֹם מְהוּמָה וּמְבוּסָה וּמְבוּכָה לַה' אֱלֹהִים צְבָאוֹת. יוֹם מְעֻרְבָּב יוֹם דְּבִזָּה יוֹם דִּבְכִיָּה. בְּגֵי חִזָּיוֹן, גֵּי שֶׁכָּל הַחוֹזִים מִתְנַבְּאִים עָלֶיהָ. מְקַרְקַר קִר וְשׁוֹעַ אֶל הָהָר, שֶׁהָיוּ מְקַרְקְרִים קִירוֹת בָּתֵּיהֶם וְעוֹשִׂין אוֹתָם מָגִנִּים, וּמַעֲמִידִים אוֹתָן עַל שׁוֹעֵיהֶם. וְעֵילָם נָשָׂא אַשְׁפָּה, רַב אָמַר הֲדָא קִבּוּץ דְּגִירֵי, בְּרֶכֶב אָדָם פָּרָשִׁים וְקִיר עֵרָה מָגֵן, שֶׁהָיוּ מְקַרְקְרִים קִירוֹת בָּתֵּיהֶם וְעוֹשִׂים אוֹתָם מָגִנִּים. וַיְהִי מִבְחַר עֲמָקַיִךְ מָלְאוּ רָכֶב. רַב אָמַר כִּמְלֹא עֻמְקָהּ שֶׁל מֵי יָם. וְהַפָּרָשִׁים שֹׁת שָׁתוּ הַשָּׁעְרָה, מִשְׁתְּיֵי אָזְלִין וּמִשְׁתְּיֵי אָתְיָין וּמִתְחַמְאִין סָגְיָן. וַיְגַל אֵת מָסַךְ יְהוּדָה, גַּלֵּי דְּכַסְיָא. וַתַּבֵּט בַּיּוֹם הַהוּא אֶל נֶשֶׁק בֵּית הַיָּעַר, תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי כְּלֵי זַיִן הָיָה לְיִשְׂרָאֵל בְּסִינַי וְהָיָה שֵׁם הַמְּפֹרָשׁ חָקוּק עָלָיו, וּכְשֶׁחָטְאוּ נֻטַּל מֵהֶן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות לג, ו): וַיִּתְנַצְּלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב. כֵּיצַד נֻטַּל מֵהֶן, רַבִּי אַיְּבוּ וְרַבָּנָן, רַבִּי אַיְּבוּ אָמַר מֵאֵלָיו הָיָה נִקְלָף. וְרַבָּנָן אָמְרֵי מַלְאָךְ הָיָה יוֹרֵד וּמְקַלְּפוֹ. וְאֵת בְּקִיעֵי עִיר דָּוִד רְאִיתֶם כִּי רָבּוּ וגו' וְאֶת בָּתֵּי יְרוּשָׁלָיִם סְפַרְתֶּם וַתִּתְצוּ הַבָּתִּים לְבַצֵּר הַחוֹמָה, מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ נוֹתְצִין בָּתֵּיהֶם וּמוֹסִיפִין עַל הַחוֹמָה, וְלֹא כְבָר עָשָׂה חִזְקִיָּהוּ כֵּן, הֲלֹא כְתִיב (דברי הימים ב לב, ה): וַיִּתְחַזַּק וַיִּבֶן אֶת כָּל הַחוֹמָה הַפְּרוּצָה וגו', אֶלָּא, חִזְקִיָּה בַּה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּטַח, אֲבָל אַתֶּם לֹא הִבְטַחְתֶּם, הַיְנוּ הוּא דְּאָמַר (ישעיה כב, יא): וְלֹא הִבַּטְתֶּם אֶל עֹשֶׂיהָ וְיֹצְרָהּ מֵרָחוֹק לֹא רְאִיתֶם. וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד, אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּתִיב (תהלים צו, ו): הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו, וְאַתָּה אוֹמֵר כְּדֵין. אֲמַר לְהוֹן אֲנָא מַלֵּיף לְכוֹן, הַיְינוּ הוּא דַאֲמַר (ישעיה לב, יא): פְּשֹׁטָה וְעֹרָה וַחֲגוֹרָה עַל חֲלָצָיִם, כָּךְ תִּהְיוּ מַסְפִּידִין עַל שָׁדַיִם סֹפְדִים, עַל חֻרְבָּן רִאשׁוֹן וְעַל חֻרְבָּן שֵׁנִי. עַל שְׂדֵי חֶמֶד, עַל בֵּית חֶמְדָתִי שֶׁעָשִׂיתִי אוֹתוֹ כְּשָׂדֶה, הַיְינוּ הוּא דְּאָמַר (מיכה ג, יב): צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ. עַל גֶּפֶן פֹּרִיָּה, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים פ, ט): גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ. דָּבָר אַחֵר, וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא וגו', זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ עַל יְדֵי בְּנֵי קֹרַח (תהלים מב, ה): אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְאֶשְׁפְּכָה עָלַי נַפְשִׁי וגו', כְּנֶגֶד מִי אֲמָרוּהוּ בְּנֵי קֹרַח לַמִּקְרָא הַזֶּה, לֹא אֲמָרוּהוּ אֶלָּא כְּנֶגֶד כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁאָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם זְכוּרָה אֲנִי בִּטָּחוֹן וְשַׁאֲנָן וְשַׁלְוָה שֶׁהָיִיתִי שְׁרוּיָה בּוֹ וְעַכְשָׁו נִתְרַחֵק מִמֶּנִּי, וַאֲנִי בּוֹכִיָּה וּמִתְאַנַּחַת וְאוֹמֶרֶת מִי יְשִׂימֵנִי כַּשָּׁנִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהָיָה מִקְדָּשׁ בָּנוּי, וּבְתוֹכוֹ אַתָּה יוֹרֵד מִשְּׁמֵי מָרוֹם וּמַשְׁרֶה שְׁכִינָתְךָ עָלַי, וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם מְקַלְסִין אוֹתִי, וּכְשֶׁהָיִיתִי מְבַקֶּשֶׁת רַחֲמִים עַל עֲוֹנַי אַתָּה עוֹנֶה אוֹתִי, וְעַכְשָׁו אֲנִי בְּבוּשָׁה וּכְלִמָּה. וְעוֹד אָמְרָה לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם שָׁמְמָה עָלַי נַפְשִׁי כְּשֶׁאֲנִי עוֹבֶרֶת עַל בֵּיתְךָ וְהוּא חָרֵב וְקוֹל דְּמָמָה בְּתוֹכוֹ, וָאֹמַר מָקוֹם שֶׁזַּרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם הִקְרִיבוּ קָרְבָּן לְפָנֶיךָ וְהַכֹּהֲנִים עוֹמְדִים עַל הַדּוּכָן, וְהַלְוִיִּם מְקַלְסִים בְּכִנּוֹרוֹת, יִהְיוּ שׁוּעָלִים מְרַקְּדִים בּוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איכה ה, יח): עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם שׁוּעָלִים הִלְכוּ בוֹ. אֶלָּא מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁעֲוֹנוֹתַי גָּרְמוּ לִי, וּנְבִיאֵי הַשֶּׁקֶר שֶׁהָיוּ בְּתוֹכִי שֶׁהִתְעוּ אוֹתִי מִדֶּרֶךְ חַיִּים לְדֶרֶךְ הַמָּוֶת, לְכָךְ נֶאֱמַר: אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְאֶשְׁפְּכָה עָלַי נַפְשִׁי וגו'. דָּבָר אַחֵר, וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וגו', בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲרִיב אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אָמַר, כָּל זְמַן שֶׁאֲנִי בְּתוֹכוֹ אֵין אֻמּוֹת הָעוֹלָם נוֹגְעִין בּוֹ, אֶלָּא אֶכְבּשׁ אֶת עֵינַי מִמֶּנּוּ, וֶאֱשָׁבַע שֶׁלֹא אֱזָקֵק לוֹ עַד עֵת קֵץ, וְיָבוֹאוּ הָאוֹיְבִים וְיַחְרִיבוּ אוֹתוֹ, מִיָּד נִשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּימִינוֹ וְהֶחֱזִירָהּ אֲחוֹרָיו, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (איכה ב, ג): הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ מִפְּנֵי אוֹיֵב, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִכְנְסוּ אוֹיְבִים לַהֵיכָל וּשְׂרָפוּהוּ, וְכֵיוָן שֶׁנִּשְׂרַף אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוּב אֵין לִי מוֹשַׁב בָּאָרֶץ, אֲסַלֵּק שְׁכִינָתִי מִמֶּנָּה וְאֶעֱלֶה לִמְכוֹנִי הָרִאשׁוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (הושע ה, טו): אֵלֵךְ אָשׁוּבָה אֶל מְקוֹמִי עַד אֲשֶׁר יֶאְשְׁמוּ וּבִקְּשׁוּ פָנָי. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹכֶה וְאוֹמֵר אוֹי לִי מֶה עָשִׂיתִי, הִשְׁרֵיתִי שְׁכִינָתִי לְמַטָּה בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, וְעַכְשָׁו שֶׁחָטְאוּ חָזַרְתִּי לִמְקוֹמִי הָרִאשׁוֹן, חַס וְשָׁלוֹם שֶׁהָיִיתִי שְׂחוֹק לַגּוֹיִם וְלַעַג לַבְּרִיּוֹת, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּא מטטרו"ן וְנָפַל עַל פָּנָיו וְאָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֲנִי אֶבְכֶּה וְאַתָּה לֹא תִבְכֶּה, אָמַר לוֹ אִם אֵין אַתָּה מַנִּיחַ לִי לִבְכּוֹת עַכְשָׁו, אֶכָּנֵס לְמָקוֹם שֶׁאֵין לְךָ רְשׁוּת לִכָּנֵס וְאֶבְכֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יג, יז): וְאִם לֹא תִשְׁמָעוּהָ בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה נַפְשִׁי מִפְּנֵי גֵוָה וגו'. אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת בּוֹאוּ וְנֵלֵךְ אֲנִי וְאַתֶּם וְנִרְאֶה בְּבֵיתִי מֶה עָשׂוּ אוֹיְבִים בּוֹ, מִיָּד הָלַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְיִרְמְיָה לְפָנָיו, וְכֵיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אָמַר בְּוַדַּאי זֶהוּ בֵּיתִי וְזֶהוּ מְנוּחָתִי שֶׁבָּאוּ אוֹיְבִים וְעָשׂוּ בוֹ כִּרְצוֹנָם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹכֶה וְאוֹמֵר אוֹי לִי עַל בֵּיתִי, בָּנַי הֵיכָן אַתֶּם, כֹּהֲנַי הֵיכָן אַתָּם, אוֹהֲבַי הֵיכָן אַתֶּם, מָה אֶעֱשֶׂה לָכֶם, הִתְרֵיתִי בָּכֶם וְלֹא חֲזַרְתֶּם בִּתְשׁוּבָה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִרְמְיָה, אֲנִי דוֹמֶה הַיּוֹם לְאָדָם שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן יְחִידִי וְעָשָׂה לוֹ חֻפָּה וּמֵת בְּתוֹךְ חֻפָּתוֹ, וְאֵין לְךָ כְּאֵב לֹא עָלַי וְלֹא עַל בְּנִי, לֵךְ וּקְרָא לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וּמשֶׁה מִקִּבְרֵיהֶם, שֶׁהֵם יוֹדְעִים לִבְכּוֹת. אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֵינִי יוֹדֵעַ הֵיכָן משֶׁה קָבוּר, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֵךְ עֲמֹד עַל שְׂפַת הַיַּרְדֵּן וְהָרֵם קוֹלְךָ וּקְרָא בֶּן עַמְרָם בֶּן עַמְרָם עֲמֹד וּרְאֵה צֹאנְךָ שֶׁבְּלָעוּם אוֹיְבִים. מִיָּד הָלַךְ יִרְמְיָה לִמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה וְאָמַר לַאֲבוֹת הָעוֹלָם, עִמְדוּ שֶׁהִגִּיעַ זְמַן שֶׁאַתֶּם מִתְבַּקְּשִׁין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמְרוּ לוֹ לָמָּה, אָמַר לָהֶם אֵינִי יוֹדֵעַ, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה מִתְיָרֵא שֶׁלֹא יֹאמְרוּ בְּיָמֶיךָ הָיְתָה לְבָנֵינוּ זֹאת. הִנִּיחָן יִרְמְיָה וְעָמַד עַל שְׂפַת הַיַּרְדֵּן וְקָרָא בֶּן עַמְרָם בֶּן עַמְרָם עֲמֹד הִגִּיעַ זְמַן שֶׁאַתָּה מְבֻקָּשׁ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לוֹ מָה הַיּוֹם מִיּוֹמַיִם שֶׁאֲנִי מְבֻקָּשׁ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר לוֹ יִרְמְיָה אֵינִי יוֹדֵעַ. הִנִּיחוֹ משֶׁה וְהָלַךְ אֵצֶל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁהָיָה מַכִּיר אוֹתָן מִשְּׁעַת מַתַּן תּוֹרָה, אָמַר לָהֶם מְשָׁרְתֵי עֶלְיוֹנִים כְּלוּם אַתֶּם יוֹדְעִים מִפְּנֵי מָה אֲנִי מִתְבַּקֵּשׁ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמְרוּ לוֹ בֶּן עַמְרָם אִי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ חָרֵב וְיִשְׂרָאֵל גָּלוּ, וְהָיָה צוֹעֵק וּבוֹכֶה עַד שֶׁהִגִּיעַ לַאֲבוֹת הָעוֹלָם, מִיָּד אַף הֵם קָרְעוּ בִגְדֵיהֶם וְהִנִּיחוּ יְדֵיהֶם עַל רָאשֵׁיהֶם וְהָיוּ צוֹעֲקִים וּבוֹכִין עַד שַׁעֲרֵי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִיָּד וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק, וְאִלְמָלֵא מִקְרָא שֶׁכָּתוּב אִי אֶפְשָׁר לְאָמְרוֹ, וְהָיוּ בוֹכִין וְהוֹלְכִין מִשַּׁעַר זֶה לְשַׁעַר זֶה, כְּאָדָם שֶׁמֵּתוֹ מוּטָל לְפָנָיו, וְהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סוֹפֵד וְאוֹמֵר אוֹי לוֹ לַמֶּלֶךְ שֶׁבְּקַטְנוּתוֹ הִצְלִיחַ וּבְזִקְנוּתוֹ לֹא הִצְלִיחַ. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, בְּשָׁעָה שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בָּא אַבְרָהָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹכֶה וּמְמָרֵט זְקָנוֹ וְתוֹלֵשׁ שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ וּמַכֶּה אֶת פָּנָיו וְקוֹרֵע אֶת בְּגָדָיו וְאֵפֶר עַל רֹאשׁוֹ, וְהָיָה מְהַלֵּךְ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וְסוֹפֵד וְצוֹעֵק, אָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִפְּנֵי מָה נִשְׁתַּנֵּיתִי מִכָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן שֶׁבָּאתִי לִידֵי בּוּשָׁה וּכְלִמָּה זֹאת, כֵּיוָן שֶׁרָאוּהוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אַף הֵם קָשְׁרוּ הֶסְפֵּד שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת וְאוֹמְרִין (ישעיה לג, ח): נָשַׁמּוּ מְסִלּוֹת שָׁבַת עֹבֵר אֹרַח וגו', מַאי נָשַׁמּוּ מְסִלּוֹת, אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְסִלּוֹת שֶׁהִתְקַנְתָּ לִירוּשָׁלַיִם שֶׁלֹא יְהוּ עוֹבְרֵי דְרָכִים פּוֹסְקִים מֵהֶם הֵיאַךְ הָיוּ לִשְׁמָמָה. שָׁבַת עֹבֵר אֹרַח, אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דְּרָכִים שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹבְרִים וְשָׁבִים בָּהֶם בַּחַגִּים הֵיאַךְ שָׁבְתוּ. הֵפֵר בְּרִית, אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הוּפַר בְּרִית שֶׁל אַבְרָהָם אֲבִיהֶם, שֶׁעַל יָדוֹ מִתְיַשֵּׁב הָעוֹלָם, וְעַל יָדוֹ הִכִּירוּךָ בָּעוֹלָם שֶׁאַתָּה אֵל עֶלְיוֹן קוֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. מָאַס עָרִים. אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָאַסְתָּ יְרוּשָׁלַיִם וְצִיּוֹן לְאַחַר שֶׁבָּחַרְתָּ בָּהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה יד, יט): הֲמָאֹס מָאַסְתָּ אֶת יְהוּדָה [ו]אִם בְּצִיּוֹן גָּעֲלָה נַפְשֶׁךָ וגו'. (ישעיה לג, ח): לֹא חָשַׁב אֱנוֹשׁ. אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲפִלּוּ כְּדוֹר אֱנוֹשׁ שֶׁהָיוּ רֹאשׁ לְעוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים לֹא חָשַׁבְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִזְקַק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, אָמַר לָהֶם, מַה לָּכֶם קוֹשְׁרִין מִסְפֵּד בָּעִנְיָן הַזֶּה שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת. אָמְרוּ לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִפְּנֵי אַבְרָהָם אוֹהַבְךָ שֶׁבָּא לְבֵיתְךָ וְסָפַד וּבָכָה מִפְּנֵי מָה לֹא הִשְׁגַּחְתָּ עָלָיו, אָמַר לָהֶם מִיּוֹם שֶׁנִּפְטַר אוֹהֲבִי מִלְּפָנַי לְבֵית עוֹלָמוֹ לֹא בָא לְבֵיתִי, וְעַכְשָׁו (ירמיה יא, טו): מַה לִּידִידִי בְּבֵיתִי, אָמַר אַבְרָהָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מִפְּנֵי מָה הִגְלֵיתָ אֶת בָּנַי וּמְסַרְתָּן בִּידֵי הָאֻמּוֹת וַהֲרָגוּם בְּכָל מִיתוֹת מְשֻׁנּוֹת, וְהֶחֱרַבְתָּ אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מָקוֹם שֶׁהֶעֱלֵיתִי אֶת יִצְחָק בְּנִי עוֹלָה לְפָנֶיךָ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם בָּנֶיךָ חָטְאוּ וְעָבְרוּ עַל כָּל הַתּוֹרָה וְעַל עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת שֶׁבָּהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ט, יא): וְכָל יִשְׂרָאֵל עָבְרוּ אֶת תּוֹרָתֶךָ. אָמַר אַבְרָהָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מִי מֵעִיד בָּהֶם בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁעָבְרוּ אֶת תּוֹרָתֶךָ, אָמַר לוֹ תָּבֹא תוֹרָה וְתָעִיד בָּהֶם בְּיִשְׂרָאֵל, מִיָּד בָּאָה תוֹרָה לְהָעִיד בָּהֶן, אָמַר לָהּ אַבְרָהָם בִּתִּי אַתְּ בָּאָה לְהָעִיד בָּהֶן בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁעָבְרוּ עַל מִצְוֹתַיִךְ וְאֵין לָךְ בּשֶׁת פָּנִים מִפָּנַי, זִכְרִי יוֹם שֶׁהֶחֱזִירֵךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן וְלֹא רָצוּ לְקַבְּלֵךְ עַד שֶׁבָּאוּ בָנַי לְהַר סִינַי וְקִבְּלוּ אוֹתָךְ וְכִבְּדוּךְ, וְעַכְשָׁו אַתְּ בָּאָה לְהָעִיד בָּהֶם בְּיוֹם צָרָתָם. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעָה תּוֹרָה כָךְ עָמְדָה לְצַד אֶחָד וְלֹא הֵעִידָה בָּהֶן. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם יָבֹאוּ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת וְיָעִידוּ בָּהֶן בְּיִשְׂרָאֵל. מִיָּד בָּאוּ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת, בָּאָה אל"ף לְהָעִיד בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁעָבְרוּ עַל הַתּוֹרָה, אָמַר לָהּ אַבְרָהָם, אל"ף אַתְּ רֹאשׁ לְכָל הָאוֹתִיּוֹת וּבָאת לְהָעִיד בְּיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם צָרָתָם, זִכְרִי יוֹם שֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַר סִינַי וּפָתַח בָּךְ (שמות כ, ב): אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, וְלֹא קִבְּלוּךְ אֻמָּה וְלָשׁוֹן אֶלָּא בָּנַי, וְאַתָּ בָּאת לְהָעִיד בְּבָנַי. מִיָּד עָמְדָה אל"ף לְצַד אֶחָד וְלֹא הֵעִידָה בָּהֶן. בָּאתָה בי"ת לְהָעִיד בָּהֶם בְּיִשְׂרָאֵל, וְאָמַר לָהּ אַבְרָהָם בִּתִּי אַתְּ בָּאת לְהָעִיד עַל בָּנַי, שֶׁהֵם זְרִיזִין בַּחֲמִשָּׁה חֻמְשֵׁי תוֹרָה שֶׁאַתְּ בְּרֹאשׁ הַתּוֹרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית א, א): בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, מִיָּד עָמְדָה בי"ת לְצַד אֶחָד וְלֹא הֵעִידָה כְּלוּם. בָּאתָה גימ"ל לְהָעִיד בְּיִשְׂרָאֵל, אָמַר לָהּ אַבְרָהָם גימ"ל אַתְּ בָּאת לְהָעִיד בְּבָנַי שֶׁעָבְרוּ עַל הַתּוֹרָה, כְּלוּם יֵשׁ אֻמָּה שֶׁמְקַיֶּמֶת מִצְוַת צִיצִית שֶׁאַתְּ נְתוּנָה בָּרֹאשׁ, אֶלָּא בָּנַי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים כב, יב): גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ. מִיָּד עָמְדָה גימ"ל לְצַד אֶחָד וְלֹא הֵעִידָה כְּלוּם. וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ כָּל הָאוֹתִיּוֹת שֶׁהִשְׁתִּיקָן אַבְרָהָם, נִתְבַּיְּשׁוּ וְעָמְדוּ בְּעַצְמָן וְלֹא הֵעִידוּ בְּיִשְׂרָאֵל. מִיָּד פָּתַח אַבְרָהָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם לְמֵאָה שָׁנָה נָתַתָּ לִי בֵּן, וּכְשֶׁעָמַד עַל דַּעְתּוֹ וְהָיָה בָּחוּר בֶּן שְׁלשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנִים אָמַרְתָּ לִי הַעֲלֵהוּ עוֹלָה לְפָנַי, וְנַעֲשֵׂיתִי עָלָיו כְּאַכְזָרִי וְלֹא רִחַמְתִּי עָלָיו, אֶלָּא אֲנִי בְּעַצְמִי כָּפַתְתִּי אוֹתוֹ, וְלֹא תִזְכֹּר לִי זֹאת וְלֹא תְרַחֵם עַל בָּנַי. פָּתַח יִצְחָק וְאָמַר רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּשֶׁאָמַר לִי אַבָּא (בראשית כב, ח): אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶֹּׂה לְעֹלָה בְּנִי, לֹא עִכַּבְתִּי עַל דְּבָרֶיךָ וְנֶעֱקַדְתִּי בִּרְצוֹן לִבִּי עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וּפָשַׁטְתִּי אֶת צַוָּארִי תַּחַת הַסַּכִּין, וְלֹא תִזְכֹּר לִי זֹאת וְלֹא תְרַחֵם עַל בָּנַי. פָּתַח יַעֲקֹב וְאָמַר רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לֹא עֶשְׂרִים שָׁנָה עָמַדְתִּי בְּבֵית לָבָן, וּכְשֶׁיָּצָאתִי מִבֵּיתוֹ פָּגַע בִּי עֵשָׂו הָרָשָׁע וּבִקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת בָּנַי וּמָסַרְתִּי עַצְמִי לְמִיתָה עֲלֵיהֶם, וְעַכְשָׁו נִמְסְרוּ בְּיַד אוֹיְבֵיהֶם כַּצֹּאן לְטִבְחָה, לְאַחַר שֶׁגִּדַּלְתִּים כְּאֶפְרוֹחִים שֶׁל תַּרְנְגוֹלִים וְסָבַלְתִּי עֲלֵיהֶם צַעַר גִּדּוּל בָּנִים, כִּי רֹב יָמַי הָיִיתִי בְּצַעַר גָּדוֹל בַּעֲבוּרָם, וְעַתָּה לֹא תִזְכֹּר לִי זֹאת לְרַחֵם עַל בָּנַי. פָּתַח משֶׁה וְאָמַר רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לֹא רוֹעֶה נֶאֱמָן הָיִיתִי עַל יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה וְרַצְתִּי לִפְנֵיהֶם כְּסוּס בַּמִּדְבָּר, וּכְשֶׁהִגִּיעַ זְמַן שֶׁיִּכָּנְסוּ לָאָרֶץ גָּזַרְתָּ עָלַי בַּמִּדְבָּר יִפְּלוּ עַצְמוֹתַי, וְעַכְשָׁו שֶׁגָּלוּ שָׁלַחְתָּ לִי לִסְפֹּד וְלִבְכּוֹת עֲלֵיהֶם, זֶהוּ הַמָּשָׁל שֶׁאוֹמְרִים בְּנֵי אָדָם מִטּוּב אֲדוֹנִי לֹא טוֹב לִי וּמֵרָעָתוֹ רַע לִי. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר משֶׁה לְיִרְמְיָה לֵךְ לְפָנַי שֶׁאֵלֵךְ וַאֲבִיאֵם וְאֶרְאֶה מִי מַנִּיחַ יָדוֹ עֲלֵיהֶם. אָמַר לוֹ יִרְמְיָה אִי אֶפְשָׁר לֵילֵךְ בַּדֶּרֶךְ מִפְּנֵי הַהֲרוּגִים, אָמַר לוֹ אַף עַל פִּי כֵן, מִיָּד הָלַךְ משֶׁה וְיִרְמְיָה לְפָנָיו, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְנַהֲרוֹת בָּבֶל, רָאוּהוּ לְמשֶׁה וְאָמְרוּ זֶה לָזֶה בָּא בֶּן עַמְרָם מִקִּבְרוֹ לִפְדוֹתֵינוּ מִיַּד צָרֵינוּ, יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי. מִיָּד אָמַר לָהֶם משֶׁה בָּנַי לְהַחֲזִיר אֶתְכֶם אִי אֶפְשָׁר שֶׁכְּבָר נִגְזְרָה גְּזֵרָה, אֶלָּא הַמָּקוֹם יַחֲזִיר אֶתְכֶם בִּמְהֵרָה וְהִנִּיחַ אוֹתָם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הֵרִימוּ קוֹלָם בִּבְכִיָּה גְדוֹלָה עַד שֶׁעָלְתָה בְּכִיָּתָם לַמָּרוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קלז, א): עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ. כֵּיוָן שֶׁבָּא משֶׁה אֵצֶל אֲבוֹת הָעוֹלָם אָמְרוּ לוֹ מֶה עָשׂוּ הָאוֹיְבִים בְּבָנֵינוּ, אָמַר לָהֶם, מֵהֶם הָרְגוּ, וּמֵהֶם כָּפְתוּ יְדֵיהֶם לַאֲחוֹרֵיהֶם, וּמֵהֶם אֲסוּרִים בְּכַבְלֵי בַרְזֶל, וּמֵהֶם נִפְשָׁטִים עֲרֻמִּים, וּמֵהֶם מֵתוּ בַּדֶּרֶךְ וְנִבְלָתָם לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ, וּמֵהֶם מֻשְׁלָכִים לַחַמָּה רְעֵבִים וּצְמֵאִים, מִיָּד פָּתְחוּ כֻּלָּם וּבָכוּ וְקוֹנְנוּ בְּקִינוֹת וַי עַל דִּמְטָא לִבְנַן, הֵיכֵי הֲוֵיתוּן כְּיַתְמֵי בְּלָא אַבָּא, הֵיכֵי דְּמַכִיתוּן בְּטִיהֲרָא וּבְקַיְיטָא בְּלָא לְבוּשָׁא וּבְלָא כְסוּ. הֵיכֵי סַגֵּיתוּן בְּטוּרֵי וּבַחֲצָצֵי חֲלִיצֵי מְסָאנֵי וּבְלֹא סַנְדְּלָא. הֵיכֵי טַעֲנִיתוּן מוֹבְלֵי טְעוּנֵי דְּחָלָא, הֵיכֵי הֲווֹ יְדֵיכוֹן כְּפִיתוּן לַאֲחוֹרֵיכוֹן, הֵיכֵי לָא בְּלַעְתּוּן רוֹקָא בְּפוּמֵיכוֹן. פְּתַח משֶׁה וַאֲמַר לִיטָא שִׁמְשָׁא אַמַּאי לָא חֲשַׁכְתְּ בְּשָׁעָה דְּעָאל שַׂנְאָה לְבֵית מַקְדְּשָׁא. אַהֲדַר לֵיהּ שִׁמְשָׁא בְּחַיָּיךְ משֶׁה רַעֲיָא מְהֵימְנָא, הֵיכֵי אֶהֱוֵי חָשׁוֹכָא דְּלָא שַׁבְקִין לִי וְלָא רָפוּ לִי דְּנָקְטִין לִי בְּשִׁיתִּין שׁוֹטֵי דְנוּרָא וְאָמְרִין לִי פּוֹק וּנְהַר נְהוֹרָיךְ. תּוּב פְּתַח משֶׁה וַאֲמַר וַי עַל זִיוָךְ מַקְדְּשָׁא הֵיכֵי חָשַׁךְ, וַי כִּי מְטָא זִמְנֵיהּ דִּיחָרֵב וְהֵיכְלָא מְכַלֵּי וְדַרְדְּקֵי דְבֵי רַב מִתְקַטְלִין וַאֲבוּהוֹן אָזְלִין בַּשִּׁבְיָה וְגָלוּתָא וּבְחַרְבָּא. תּוּב פְּתַח משֶׁה וַאֲמַר, שַׁבָּאֵי אִי בְּחַיֵּיכוֹן אַתּוּן קָטוֹלֵי, לָא תִקְטְלוּן קָטוֹלָא אַכְזְרָאָה וְלָא תְשַׁוּוֹן כַּלָּאָה גְמִירָא, וְלָא תִקְטְלוּן בְּרָא בְּאַנְפּוֹהִי דְּאַבָּא, וּבְרַתָּא בְאַנְפַּהּ דְּאִמָּא, דִּמְטָא זִימְנָא דְּמָרֵי שְׁמַיָא חוּשְׁבָּנָא חֲשִׁיב מִנְכוֹן. וְכַשְׂדָּאֵי רַשִּׁיעַיָא לָא עָבְדִין הָכֵי אֶלָּא מוֹתְבִין לֵיהּ לִבְרָא בְּכַנְפֵיהּ דְּאִמֵּיהּ וְאָמְרִין לֵיהּ לַאֲבוּהָ קוּם נַכְסֵיהּ, בַּכְיָא אִמֵּיהּ וְנָתְרִין דִּמְעָתָא עֲלוֹהִי וַאֲבוּהִי תְּלָה לֵיהּ רֵישֵׁיהּ. וְעוֹד אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ (ויקרא כב, כח): וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד, וַהֲלֹא כְּבָר הָרְגוּ בָּנִים וְאִמּוֹתֵיהֶם כַּמָּה וְכַמָּה וְאַתָּה שׁוֹתֵק. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קָפְצָה רָחֵל אִמֵּנוּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמְרָה רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי לְפָנֶיךָ שֶׁיַּעֲקֹב עַבְדְּךָ אֲהָבַנִּי אַהֲבָה יְתֵרָה וְעָבַד בִּשְׁבִילִי לְאַבָּא שֶׁבַע שָׁנִים, וּכְשֶׁהִשְׁלִימוּ אוֹתָן שֶׁבַע שָׁנִים וְהִגִּיעַ זְמַן נִשֹּׂוּאַי לְבַעְלִי, יָעַץ אָבִי לְהַחְלִיפֵנִי לְבַעְלִי בִּשְׁבִיל אֲחוֹתִי, וְהֻקְשָׁה עָלַי הַדָּבָר עַד מְאֹד כִּי נוֹדְעָה לִי הָעֵצָה, וְהוֹדַעְתִּי לְבַעְלִי וּמָסַרְתִּי לוֹ סִימָן שֶׁיַּכִּיר בֵּינִי וּבֵין אֲחוֹתִי כְּדֵי שֶׁלֹא יוּכַל אָבִי לְהַחֲלִיפֵנִי, וּלְאַחַר כֵּן נִחַמְתִּי בְּעַצְמִי וְסָבַלְתִּי אֶת תַּאֲוָתִי וְרִחַמְתִּי עַל אֲחוֹתִי שֶׁלֹא תֵצֵא לְחֶרְפָּה, וְלָעֶרֶב חִלְּפוּ אֲחוֹתִי לְבַעְלִי בִּשְׁבִילִי, וּמָסַרְתִּי לַאֲחוֹתִי כָּל הַסִּימָנִין שֶׁמָּסַרְתִּי לְבַעְלִי, כְּדֵי שֶׁיְהֵא סָבוּר שֶׁהִיא רָחֵל. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנִּכְנַסְתִּי תַּחַת הַמִּטָּה שֶׁהָיָה שׁוֹכֵב עִם אֲחוֹתִי וְהָיָה מְדַבֵּר עִמָּהּ וְהִיא שׁוֹתֶקֶת וַאֲנִי מְשִׁיבַתּוּ עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר, כְּדֵי שֶׁלֹא יַכִּיר לְקוֹל אֲחוֹתִי וְגָמַלְתִּי חֶסֶד עִמָּהּ, וְלֹא קִנֵּאתִי בָּהּ וְלֹא הוֹצֵאתִיהָ לְחֶרְפָּה. וּמָה אֲנִי שֶׁאֲנִי בָּשָׂר וָדָם עָפָר וָאֵפֶר לֹא קִנֵּאתִי לַצָּרָה שֶׁלִּי וְלֹא הוֹצֵאתִיהָ לְבוּשָׁה וּלְחֶרְפָּה, וְאַתָּה מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, רַחֲמָן, מִפְּנֵי מָה קִנֵאתָ לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁאֵין בָּהּ מַמָּשׁ, וְהִגְלֵיתָ בָּנַי וְנֶהֶרְגוּ בַּחֶרֶב וְעָשׂוּ אוֹיְבִים בָּם כִּרְצוֹנָם. מִיָּד נִתְגַּלְגְּלוּ רַחֲמָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר, בִּשְׁבִילֵךְ רָחֵל אֲנִי מַחֲזִיר אֶת יִשְׂרָאֵל לִמְקוֹמָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה לא, טו): כֹּה אָמַר ה' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ. וּכְתִיב (ירמיה לא, טז): כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ וגו', וּכְתִיב (ירמיה לא, יז): וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם.

דָּבָר אַחֵר, הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים פו, ח): אֵין כָּמוֹךְ בָאֱלֹהִים ה' וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ, לָמָה אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים ה', שֶׁאֵין מִי שֶׁיַּעֲשֶׂה כְּמַעֲשֶׂיךָ, כֵּיצַד בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, בָּשָׂר וָדָם עוֹשֶׂה לוֹ שְׁבִיל בַּדֶּרֶךְ, שֶׁמָּא יָכוֹל הוּא לַעֲשׂוֹת שְׁבִיל בַּיָּם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן אֶלָּא עוֹשֶׂה לוֹ שְׁבִיל בְּתוֹךְ הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עז, כ): בַּיָּם דַּרְכֶּךָ וּשְׁבִילְךָ בְּמַיִם רַבִּים וְעִקְבוֹתֶיךָ לֹא נוֹדָעוּ. בָּשָׂר וָדָם מְפַשְׁפֵּשׁ שְׁטָרוֹתָיו, אִם מָצָא שֶׁמִּתְחַיְבִים לוֹ בְּנֵי אָדָם הוּא מוֹצִיא שְׁטָרוֹתָיו וְגוֹבֶה מֵהֶם, וְאִם מָצָא שֶׁהוּא חַיָּב לְאָדָם כּוֹבְשׁוֹ וְאֵינוֹ מוֹצִיאוֹ, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, מָצָא שֶׁאָנוּ חַיָּבִין לוֹ הוּא כּוֹבְשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ז, יט): יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבּשׁ עֲוֹנוֹתֵינוּ, וְאִם מוֹצֵא לָנוּ זְכוּת הוּא מוֹצִיא, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה נא, י): הוֹצִיא ה' אֶת צִדְקֹתֵינוּ. בָּשָׂר וָדָם בְּשָׁעָה שֶׁמְבַקֵּשׁ לִבְנוֹת פָּלָטִין, מִשֶּׁהוּא בּוֹנֶה אֶת הַתַּחְתּוֹנִים אַחַר כָּךְ הוּא בּוֹנֶה אֶת הָעֶלְיוֹנִים, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא מִשֶּׁבָּרָא אֶת הָעֶלְיוֹנִים בָּרָא אֶת הַתַּחְתּוֹנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, א): בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם [ואחר כך] וְאֵת הָאָרֶץ. בָּשָׂר וָדָם בִּזְמַן שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לִקַּח לוֹ עֶבֶד אִם יֵשׁ עָלָיו עוֹרְרִים אֵינוֹ לוֹקְחוֹ, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן אֶלָּא אוֹמֵר (דברים ד, לד): אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי. בָּשָׂר וָדָם תַּלְמִיד טוֹעֵן פָּנָּס לִפְנֵי רַבּוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן (שמות יג, כא): וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם. בָּשָׂר וָדָם הָעֶבֶד מַרְחִיץ רַבּוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא (יחזקאל טז, ט): וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם. בָּשָׂר וָדָם הָעֶבֶד מַלְבִּישׁ רַבּוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא (יחזקאל טז, י): וָאַלְבִּשֵׁךְ רִקְמָה, בָּשָׂר וָדָם הָעֶבֶד מַנְעִיל אֶת רַבּוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן (יחזקאל טז, י): וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ. בָּשָׂר וָדָם הָעֶבֶד טוֹעֵן אֶת רַבּוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא (שמות יט, ד): וָאֶשָֹּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים. בָּשָׂר וָדָם הָרַב יָשֵׁן וְהָעֶבֶד עוֹמֵד עַל גַּבּוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכא, ד): לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל. בְּבָשָׂר וָדָם הַמַּיִם מִלְּמַעְלָן וְהַלֶּחֶם מִלְּמַטָּן, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן אֶלָּא הַמַּיִם מִלְּמַטָּן זוֹ הַבְּאֵר, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כא, יז): עֲלִי בְאֵר וגו', וְהַלֶּחֶם מִלְּמַעְלָה: הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם וגו', הֱוֵי: אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים ה' וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ.

ה' אהבתי וגו'. זה שקול כנגד בריאת עולמך. בראשון כתיב (בראשית א א) בראשית ברא אלקים את השמים. ובמשכן כתיב (שמות כו ז) ועשית יריעות עזים. בשני יהי רקיע ויהי מבדיל. במשכן והבדילה הפרכת. בשלישי יקוו המים. ובמשכן (שמות ל יח) ועשית כיור נחשת וגו' לרחצה. ונתת שמה מים. ברביעי יהי מארות. במשכן (שמות כה לא) ועשית מנורת זהב. בחמישי ישרצו המים נפש חיה. ובמשכן (שם כ) והיו הכרובים. בששי נעשה אדם. ובמשכן (שמות כח א) ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך. בשביעי ויכלו ויקדש אותו. ובמשכן (במדבר ז א) וימשחם ויקדש אותם. הדא הוא דכתיב (דברים ד כו) העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ. לשמיע בקול תודה. אמר רבי אבין זה הלל שיש בו לשעבר ויש בו לעתיד לבוא. (תהלים קו א) הודו לה' כי טוב:

דָּבָר אַחֵר, וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (משלי כט, ד): מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁבָּרָא אֶת עוֹלָמוֹ בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, א): בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, בָּרָא ה' לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא אֱלֹהִים. וַיֹּאמֶר ה' יְהִי רָקִיעַ אֵינוֹ אוֹמֵר, אֶלָּא אֱלֹהִים, וְכֵן כֻּלְּהוֹן. וְכֵן דָּוִד אוֹמֵר (תהלים עה, ח): כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט, לְלַמֶּדְךָ שֶׁבַּדִּין נִבְרָא הָעוֹלָם. (משלי כט, ד): וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה, זֶה אָדָם, מַה דַּרְכָּהּ שֶׁל אִשָּׁה בְּשָׁעָה שֶׁהִיא מְבַקֶּשֶׁת לְהַפְרִישׁ חַלָּתָהּ, מְגַבֶּלֶת אֶת הַקֶּמַח וְאַחַר כָּךְ נוֹטֶלֶת חַלָּה, כָּךְ עָשָׂה הָאֱלֹהִים, גִּבֵּל אֶת הָעוֹלָם וְאַחַר כָּךְ נָטַל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, ו): וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ, וְאַחַר כָּךְ (בראשית ב, ז): וַיִּיצֶר, כֵּיוָן שֶׁחָטָא אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים (בראשית ג, יז): אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ, לְכָךְ נֶאֱמַר: וְאִישׁ תְּרוּמוֹת. דָּבָר אַחֵר, מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ, זֶה יְהוֹשָׁפָט, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב יט, ו): וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אֶל הַשֹּׁפְטִים רְאוּ מָה אַתֶּם עֹשִׂים. וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה, זֶה חָכָם, שֶׁהוּא יוֹדֵעַ הֲלָכוֹת וּמִדְרָשׁוֹת וְאַגָּדוֹת, וְיָתוֹם וְאַלְמָנָה הוֹלְכִין אֶצְלוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה דִּין בֵּינֵיהֶן, וְהוּא אוֹמֵר לָהֶן עָסוּק אֲנִי בְּמִשְׁנָתִי אֵינִי פָּנוּי, וְאָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים מַעֲלֶה אֲנִי עָלֶיךָ כְּאִלּוּ הֶחֱרַבְתָּ אֶת הָעוֹלָם, לְכָךְ נֶאֱמַר: וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָה. דָּבָר אַחֵר, מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט, ו): וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים. וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה, אֵלּוּ דּוֹר הַמַּבּוּל שֶׁלֹא הָיוּ עוֹשִׂין אֶת הַדִּין, רְאֵה מַה כְּתִיב בָּהֶם (איוב כד, ג ד): חֲמוֹר יְתוֹמִים יִנְהָגוּ יַטּוּ אֶבְיֹנִים מִדָּרֶךְ. אָמַר רַבִּי אַחָא בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן לָהֶם אַרְבָּעָה דְבָרִים, תּוֹרָה וְיִסּוּרִין וַעֲבוֹדַת קָרְבָּנוֹת וּתְפִלָּה, וְלֹא בִקְּשׁוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כא, יד): וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ, אֵלּוּ הַיִּסּוּרִין. (איוב כא, יד): וְדַעַת דְּרָכֶיךָ לֹא חָפַצְנוּ, זֶה תּוֹרָה. (איוב כא, טו): וּמַה שַּׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ, אֵלּוּ הַקָּרְבָּנוֹת. (איוב כא, טו): וּמַה נּוֹעִיל כִּי נִפְגַע בּוֹ, זֶה תְּפִלָּה. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִי גָרַם לָכֶם שֶׁתֹּאבְדוּ מִן הָעֶרֶב שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה וּמִן הַבֹּקֶר שֶׁל הָעוֹלָם הַבָּא, מִפְּנֵי שֶׁלֹא קִבַּלְתֶּם אֶת הַתּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ דִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ד, כ): מִבֹּקֶר לָעֶרֶב יֻכַּתּוּ, לָמָּה, מִבְּלִי מֵשִׂים לָנֶצַח יֹאבֵדוּ, וְאֵין מֵשִׂים אֶלָּא דִינִין, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם.

מבריאת העולם עד דור המבול ע"כ שיטה ראשונה. מן דור המבול עד דורו של מנשה שיטה שניה. דורו של מנשה למה"ד למלך בשר ודם שעמד ותפס וכנס כל עבדיו שלו ונתן שליטים בידם של כולם ויצא עמהם לשדה וכשהלכו לשדה מצאו אדם אחד שהוא טמון בסלע תפסוהו ברגליו והוציאו אותו מן הסלע ויחרו פניו התחילו מנפחין לו באפיו ומשפשפין לו בפניו וכ"כ היו מנפחין לו באפיו ומשפשפין לו בפניו עד שהרבה דברים בפניהם וכיון שריבה את דבריו בפניהם מיד השליכו את השליטים שלהם מידם לארץ ואמרו לו ממקום שנפלו שם לא יעלו משם לעולם שנאמר (ישעיה ב) ובאו במערות צורים ובמחלות עפר מפני פחד ה' ומהדר גאונו בקומו לערוץ הארץ ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו אשר עשו לו להשתחות לחפור פרות ולעטלפים לבא בנקרות הצורים ובסעפי הסלעים מפני פחד ה' ומהדר גאונו בקומו לערוץ הארץ חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא. ומדורו של מנשה עד שנבנה הבית השני שיטה שלישית הרי שלשה אלפים וד' מאות ושמונה שנה ומשנבנה הבית האחרון עד שנחרב ד' מאות ועשרים שנה ומשנחרב הבית האחרון עד עכשיו הרי תשע מאות שנה ומשנבנה הבית האחרון עד ימות בן דוד שיבנה הבית שלא יחרב עד עולם היא שיטה רביעית ומן ימות בן דוד עד שיחרב העולם ויתבטל ונשגב ה' לבדו ביום ההוא יום שכולו שבת היא שיטה חמישית. אבי שבשמים גלוי וידוע הוא שאתה יושב ומצפה להן לישראל מתי יגיעו ימות בן דוד ותמצא בישראל מהן בעלי מקרא ומהן בעלי משנה מהן בעלי משא ומתן באמונה. מעיד אני עלי שמים וארץ שהקב"ה יושב ומצפה להן לישראל יותר ממה שמצפה האב לבנו והאשה לבעלה שיעשו תשובה כדי שיגאל אותם ויבנה להם בית המקדש שלא יחרב לעולם ויחזור ויתקיימו לפניו שתי שורות של מה"ש העומדים לפניו ויאמרו שירה לפניו. שורה האחת העומדת לפניו מקדישים את שמו בכל יום תמיד מיציאת החמה ועד שקיעת החמה ואומרים ק' ק' ק' ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו (ישעיה ו) שורה השנית העומדת לפניו מקדישים את שמו בכל יום תמיד משקיעת החמה ועד יציאת החמה ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו (יחזקאל ג) ומה ת"ל ממקומו אלא לפי שאין הבריות רואין אותו שאפילו מלאכי השרת אינן רואין אותו שאפילו החיות הקודש הנושאים את כסא כבודו אינן רואין את הכבוד שלו. בית ישראל אני כפרתן בכל מקומות מושבותן משיצאו ישראל ממצרים עד שנכנסו ישראל לארץ מ' שנה היה כמה היה הקב"ה מגפפן וכמה מחבקן וכמה מנשקן ומשנכנסו לארץ עד שנבנה הבית ראשון ד' מאות וארבעים שנה היתה ידו של הקדוש ב"ה פשוטה עליהן להצילן מכל צר ואויב וכן משנחרב הבית הראשון עד שנבנה הבית האחרון שבעים שנה היתה ידו פשוטה עליהן להצילם מכל צר ואויב וכן משחרב הבית האחרון ועד עכשיו ט' מאות שנה כמה מגפפן כמה מחבקן כמה מנשקן. מכאן ואילך אם נעמוד אנו ובנינו ובני בנינו ויהיה לנו פה מלא שירה כים ולשוננו רנה כהמון גליו ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע וידינו פרושות כנשרי שמים ורגלינו קלות כאילות אין אנו יכולין להודות לך ה' אלקינו ואלקי אבותינו ולברך את שמך על אחת מאלף אלפי אלפים ורבי רבבות הנסים והטובות שעשית עמנו ולעתיד לבא כמה מאיר הקדוש ברוך הוא פני הצדיקים שיהיו כשיטה ראשונה משל למה"ד למלך ב"ו ששלח אל עבדיו ובני ביתו שהוא בא להם בסוסים ובפרשים ובחיילות הרבה שיכינו לו אהל יפה ונחמד כדי שיבא וישרה עמהם בשכונה שלהם. כיון ששמעו עבדיו ובני ביתו מיד יצאו אף הם לקראתו בסוסים ובפרשים ועמהם חיילות הרבה ואמרו לו שכבר הכינו לו אהל יפה ונחמד כדי שיבא וישרה עמהם בשכונה שלהם ואם לא עשו כך שלא יצאו לקראתו בשמחה ולא הכינו לו אהל יפה מיד מגרש אותם המלך לכך נאמר ויגרש את האדם (בראשית ג) ומפני מה לא נאמר ויגרש את הבהמה ויגרש את החיה ואת העופות אלא מעיד אני עלי שמים וארץ שהבהמה חיה ועוף אין ממללין ואין קורין ואין שונין לפיכך תלה הכתוב באדם לכך נאמר ויגרש את האדם. למעלה הימנו מה הוא אומר (בראשית ג) וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה בזעת אפך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב כיון שאמר הקב"ה לאדם וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה נזדעזעו כל אבריו א"ל הקב"ה הואיל ונזדעזעו אבריך תאכל לחם שנאמר בזעת אפיך תאכל לחם וגו' עד ואל עפר תשוב. אל עפר תלך לא נאמר אלא ואל עפר תשוב מכאן רמז לתחית המתים מן התורה לכך נאמר ואל עפר תשוב. ומה נשתנה הבי"ת מכל הכ"ב אותיות שבה ברא הקב"ה את עולמו שנאמר (בראשית א) בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ והלא אין ראוי לומר אלא אלקים ברא בראשית ומה ת"ל בראשית ברא אלקים אלא צא ולמד מתינוק זה שהיום פותחין ואומרים לו אל"ף בי"ת ולמחר אומרים לו בי"ת אל"ף וממי אתה למד אלא למד מן הברכות והקללות האמורות במשנה תורה לכן התורה נאמרה בתחלה בבי"ת בי"ת אל"ף אל"ף שנאמר בראשית ברא אלקים את. ועוד טעם אחר לכך התורה נאמרת תחלה בב' שהוא לשון ברכה ולא נאמרה באל"ף בתחלה שהוא לשון קללה של ארור וא"ת הלא כתיב בבי"ת בכה תבכה (איכה א) הא נאמר באל"ף איכה ישבה בדד (איכה א) וקללה של ארור וכל הצדיקים העומדים בתחיית המתים לימות בן דוד שוב אינן חוזרין לעפרן לעולם שנאמר (ישעיה ד) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים. ולאנה הולכין אלא בשעה שהקב"ה יהא מקבל פני הצדיקים לעתיד לבא יבואו לפניו כבנים לפני האב וכעבדים לפני אדוניהם וכתלמידים לפני רבן שנאמר (זכריה יד) הנה יום בא לה' וגו' ויצא ה' ונלחם בגוים וגו' ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים אשר על פני ירושלים מקדם ונבקע הר הזיתים מחציו מזרחה וימה וגו' ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש וגו' ובא ה' אלקי כל קדושים עמך והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה והיה לעת ערב יהיה אור והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון בקיץ ובחורף יהיה והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. וכן יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו שתראנו בבנינה של ירושלים במהרה בימינו אמן.

אנכי אנכי הוא מנחמכם מי את [ותיראי מאנוש ימות ומבן אדם חציר ינתן] וגו' (ישעיה נ"א י"ב): ילמדינו רבינו המתפלל להיכן הוא צריך לכוין את לבו. כך שנו רבותינו יכוין אדם לבו נגד בית קדשי הקדשים (ברכות פ"ד מ"ה). רבי אליעזר בן יעקב אומר היה מתפלל בחו"ל יכוין לבו לארץ ישראל. היה מתפלל בארץ ישראל יכוין לבו לירושלים. היה מתפלל בירושלים יכוין לבו לבית המקדש. היה מתפלל בבית המקדש יכוין לבו לבית קדשי הקדשים. אמר ר' אבין הלוי ברבי כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות (שה"ש ד' ד') מהו לתלפיות תל שכל הפניות פונים בו. ואחר כל השבח הזה כתב פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך (זכריה י"א א'). וכן אמרו שלח אש בעצמותי (איכה א' י"ג). אמרו לו ישראל רבון העולמים עד אימתי כך לא הכתבת בתורתך שלם ישלם המבעיר את הבערה (שמות כ"ב ה') ואתה הוא שהבערת שנאמר ממרום שלח אש בעצמותי (איכה שם) ואתה צריך לבנותו ולנחם אותנו לאע"ימלאך אלא אתה בכבודך. אומר להם הקדוש ברוך הוא חייכם כך אני עושה שנאמר בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס (תהלים קמ"ז ב') ואני הוא שמנחם אתכם ומניין ממה שקראו בעניין הנביא אנכי אנכי הוא מנחמכם: אנכי אנכי הוא מנחמכם כך פתח רבי תנחומא ברבי זהו שאמר רוח הקודש על ידי איוב ואשברה מתלעות עול ומשיניו אשליך טרף (איוב כ"ט י"ז) לפי שאתה מוצא את איוב זה אדם גדול ועשיר וכל מי שהוא עשיר אינו [משגיח] על דין דלים תאמר שהיה איוב כן לא אלא נתן נפשו על (הדכים) [הדינים] ולא עוד אלא שהוא היה שופט והוא היה שוטר שכן אמרה תורה שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך (דברים ט"ז י"ח) אמר רבי אלעזר אם אין שוטר אין שופט [השופט] דן את הדין והשוטר מעשה את הדין. אמר רבי שבתי צריך הדיין שיהא לפי המקל לפי הרצועה לפי מה שהוא שלא יהא חשוד והמקל והרצועה גדולים (והקשרים) [וכשרים]. אמר איוב התורה איימה על הדיין שיהא עושה את הדין והשוטר שיהא מוציא את הגזל (אמר איוב) אני לא עשיתי כן אלא אני הייתי הדיין ואני הייתי השוטר ואף עפ"י שהיה השוטר עומד לפני לא הייתי ממתין לו שהוא יוציא את הגזל אלא כיון שהייתי דן את הדין אני עומד הייתי על הגזלן ומשבר את שיניו להוציא מתוכם את הגזל ואשברה מתלעות עול ומשיניו אשליך טרף. אבחר דרכם ואשב ראש [וגו'] (שם שם כ"ה) שהיה מושיב (ראש) הדיינים והיה אומר לכל אחד ואחד דרכו ויושב בראש כולם כמלך אבחר דרכם [ואשב ראש] ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם. דבר אחר אבחר דרכם ואשב ראש [בזמן] שהיתה ההלכה והמעשה מכוונים לפני הייתי מוציאה והמעשה שהיה קהה הייתי שואלו (ומבחרו) [ומבהרו] אבחר דרכם ואשב ראש מהו ואשכון כמלך בגדוד אלא שהייתי מרשיע לרשע ומחייב לחייב הייתי יושב ואוכלוסים עומדים לפני ואילו היה אותו שהיה רשע (ומבקש) [מבקש] שלא לקיים את הדין מן היראה של אותם שהיו עומדים עלי בגדוד היה מתיירא ומקיים את הדין אשכון כמלך בגדוד ואם היה יצר הרע בא להטעותי שלא לילך ולנחם את האבילים לומר שאני אדם גדול לא הייתי שומע אלא [כאשר] אבילים ינחם למה שהייתי אומר אין אני טוב מבוראי הקדוש ברוך הוא אין ברייה בעולם (או מלך) חי וקים כמותו או מלך גדול כיוצא בו והוא בכבודו מנחם את ישראל שנאמר אנכי אנכי הוא מנחמכם: דבר אחר אנכי אנכי הוא מנחמכם כך פתח ר' תנחומא בי רבי זהו שנאמרה ברוח הקודש על ידי דוד מלך ישראל אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלקים אלקיך שמן ששון מחבריך (תהלים מ"ה ח') אהבת צדק זה אברהם אבינו שהפסוק הזה נדרש באברהם אבינו באהרן ובישעיהו. אהבת צדק (היה) זה אברהם שבשעה שראה הקב"ה כל אותם הדורות שהיו עכו"ם ואברהם עמד ופירש מהם ולא השוה להם אלא היו כולם עכו"ם ואברהם עמד ונתחכם מאיליו ועבד הקדוש ברוך הוא לכך כתב בו ויגד לאברהם העברי (בראשית י"ד י"ג) מהו העברי שכל העולם כולו לעבר אחד והוא היה לעבר אחד והיה אוהב להקדוש ברוך הוא ועובדו לכך קורא אותו הקב"ה עברי וזרע אברהם (אוהבי) [אוהבו אמר] הקב"ה אהבת צדק וצוית את בניך שיעשו אף הם צדקה ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט וגו' (שם י"ח י"ט) ותשנא (רשעים) [רשע] של דורות שלך שהיו עובדי עכו"ם ושמא הפסדת הרי עשרה צדיקים ראשי דורות היו מלפנים ולא זכה אחד מהם להתעלה בעולם אלא אתה על כן משחך אלקים שמן ששון מחביריך. דבר אחר אהבת צדק ותשנא רשע זה היה אהרן שתפש את האמת שנאמר תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון וגו' (מלאכי ב' ו') ותשנא רשע שבשעה שעשו ישראל אותו המעשה לא היה שבט לוי עמהם אלא שנאו הרשע אמר לו הקדוש ברוך הוא ושמא הפסדת על כן משחך אלקים שמן ששון מחביריך הרי כל ישראל עומדים לפני המשכן וי"א שבטים מקיפים אותו [עם] שבטו של לוי משפחות הגרשוני משפחת העמרמי משפחת היצהרי ומשפחת הקהתי ומכל אלו העומדים חייך [אין] אני אומר למשה שיבחר מכולם אלא לך ולבניך קח את אהרן ואת בניו אתו (ויקרא ח' ב'). נבא (לענייה) [לעניין] אהבת צדק זה ישעיה שבשעה ששמע ישעיה מצעק ואומר את מי אשלח (ישעיה ו' ח') אמרו רבותינו היה הקדוש ברוך כביכול צועק ומיילל בפני עצמו את מי אשלח מי מקבל עליו מעכשיו לילך בשליחותי ששלחתי את מיכה והכוהו ויגש צדקיהו בן כנענה ויכה את מיכה (מלכים א' כ"ב כ"ד) שלחתי את זכריהו והרגוהו שלחתי את ירמיה והשליכוהו לבור את מי אשלח מי מקבל עליו לילך התחיל ישעיה משיב ואומר הריני לפניך ואומר הנני שלחני (ישעיה שם) כיון שראה את מלאכי השרת מקלסים להקב"ה ולא שיתף קילוסו עמהם התחיל מיצר על הדבר ואומר אוי לי כי נדמתי כי איש [וגו'] (שם שם ה') דברים שלא היה אפשר לראות (ולהיות) [ולחיות] ראיתי ולא (חתי) [מתי] ולא היה לי לשתף קילוסי עם קילוסן של מלאכי השרת שאילולי שיתפתי קילוסי עם קילוסם שלהם הייתי חי וקיים לעולם כמותם היאך היה לי שדממתי אוי לי כי נדמתי עם (ההוא) [שהוא] עומד ומשתומם על הדבר הוציא דבר יתר מפניו ואמר [כי איש טמא שפתים אנכי] ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב (שם) א"ל הקדוש ברוך הוא אמרת כי איש טמא שפתים אנכי הותרה לך על שהיית שליט בעצמך שמא בבניי היית שליט שהיית עומד ואומר עליהם ובתוך עם טמא שפתים מיד נטל את שלו שנ' ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו [רצפה במלקחים לקח מעל המזבח] (שם שם ו') גחלת אין כתב כאן אלא רצפה מהו רצפה אמר ר' שמואל בר נחמן רץ פה שאמר דלטורא על בניי במלקחים [וגו'] מהו במלקחים להודיעך כחו של צדיק אמר הקדוש ברוך הוא למלאך ליטול גחלת מעל המזבח וליתן על פיו נטל המלאך גחלת במלקחתו מתוך המזבח של מעלה והוא משליך אותה ונוטל מלקחת אחרת ונותן את הגחלת בשתיהן והוא הולך ונותן את הגחלת בשפתיו של ישעיה אמר הנה נגע זה על שפתיך וסר עונך וחטאתך תכופר (שם שם ז') והרי המלאך של אש הוא וכשנטל הגחלת במלקחת אחת ניכוה עד שנטל מלקחת אחרת במלקחים לקח מעל המזבח וישעיה לקח הגחלת על פיו ולא הרגיש ויגע על פיו (שם) וכיון שראה ישעיה כן התחיל מצדיק את ישראל ומלמד עליהם סניגוריא מהו אומר בסוף נבואתו ה' אלקים נתן לי לשון למודים [לדעת לעות את יעף דבר בבקר בבקר יעיר לי אזן לשמע כלמודים] (שם נ' ד') אמר ר' יצחק הכהן בן חמה בשם ר' חלקיהו בשם ר' סימון מהו לשון [למודים] לדעת לעות את יעף דבר שהוא פתח לי לשון למודים (לדעת לעות) [ללמד עליהם סניגוריא] מהו אומר בסוף ה' אלקים פתח לי אוזן (שם שם ה') הוא פתח לי אוזן לשמוע קולו כשאמר את מי אשלח ונתן בי דעת לומר הנני שלחני וה' אלקים פתח לי אוזן ואנכי לא מריתי (שם) לפיכך ואחור לא נסוגתי (שם) לא נעשיתי אחור (לנבואת) [לנבואה] אלא [נתנביתי יותר] לכל הנביאים שכן אתה מוצא את ישעיה שנתנבא נבואות הרבה יותר מכל הנביאים ולא עוד אלא שנתנבא על כל אומות העולם משא בערב (שם כ"א י"ג) משא מואב (שם ט"ו א') משא דומה (שם כ"א י"א) מי גרם לישעיה לבא לכל השבח הזה ולכל הכבוד הזה על שצידק את ישראל ולימד עליהם זכות אמר דוד אהבת צדק אהבת לצדק את בריותיו ותשנא רשע שנאת להרשעים על כן משחך אלקים אלקיך שמן ששון מחביריך רוח אלקים עלי יען משח ה' אותי (שם ס"א א'). ונפתח עוד שם בפרשת רוח אלקים עלי יען משח אותי על כן משחך אלקים. (אלקים) שמן ששון מחביריך שזכה להתנבאות יותר מכל הנביאים ולא עוד אלא שנתנבא נחמות הרבה יותר מכל הנביאים ועוד שהיו נבואותיו נבואות כפולים עורי עורי (שם נ"א ט') התעוררי התעוררי (שם שם י"ז) שוש אשיש (שם ס"א י') נחמו נחמו (שם מ' א') אנכי אנכי הוא מנחמכם. פתח בכל אילו הפרשיות: דבר אחר אנכי אנכי למה שני פעמים אנכי אנכי אלא לפי שבסיני קבלו שני אנכי אנכי ה' אלקיך (שמות כ' ב') כי אנכי ה' אלקיך אל קנא (שם שם ה') לפיכך הקב"ה מנחמכם בשני אנכי [אנכי] אנכי הוא מנחמכם: דבר אחר אנכי אנכי כך פתח ר' תנחומא ברבי זה שאמר הכתוב: מי את ותראי מאנוש ימות ומבן אדם חציר ינתן מי את למה את מתיירא שמא אין את יודעת מי את אין את בתו של אברהם בתו [של יצחק ובתו] של יעקב ובתם של שלשה הררי עולם ואת מתיירא מן ברייה ומן אנוש שהיום הוא חי למחר הוא מת מאנוש ימות אלא אין את יודעת מה עשיתי (כל) [לכל] מי שנזדווג (לאברהם) [להם] אמרפל שנזדווג לאברהם תחילה להשליכו לתוך כבשן האש לא הצלתי אותו וחזרתי אותו בידו אלא עוד יצחק שנזדווגו לו פלשתים ואבימלך ושלחו אותו ממקומם ויאמר אבימלך אל יצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד (בראשית כ"ו ט"ז) לא חזר עוד לפניו ויאמרו ראה ראינו כי היה ה' עמך (שם שם כ"ח) אלא יעקב אביכם שנזדווג לו עשו וברח לפניו לא חזר ונפל בידו ופינה מלפניו וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו (שם ל"ו ו') מי את ותראי ובתו של אותם ומתייראית שאבותיכם כל מי שנזדווג להם נפל לפניהם אף אתם כל מי שיבא ויזדווג לכם נופל לפניכם: דבר אחר [מי את ותראי וגו'] מאנוש ימות את מתיירא אמר רבי יהודה ברבי שמעון למי שהיה רואה תולעת והיה מתיירא ממנו רואה בגחלת נקראת גומרת לילו אמרו לו מזו אתה מתיירא בלילה היא גחלת ויוקדת יבא הבקר ואתה רואה שאינה אלא תולעת כך אמר להם הקדוש ברוך הוא מאנוש אתם מתייראים תולעה הוא אף כי אנוש רימה ובן אדם תולעה (איוב כ"ה ו') מאנוש אתם מתייראים אמרו לפניו רבש"ע והרי שיעבודם של מלכיות קשה (היה) [הוא] אמר להם מפני שהעולם הזה לילה (היה) [הוא] ושולטים בו יבא בוקר ואתם רואים אותם שאינם אלא תולעה איזה בקר מה ישעיה אומר שומר מה מלילה [וגו'] אתא בוקר [וגם לילה] וגו' (ישעיה כ"א י"א וי"ב): ותשכח ה' עושך בצרת המן הכתוב מדבר שנתייראו (לאחר שעה) [לשעה אחת] ונתייאשו מן הגאולה אמר רבי שמואל בר נחמן ראוים היו ישראל שלא ליגאל מצרת המן על שנתייאשו מן הגאולה אילולי שהסכימו לדעת יעקב אביהם יעקב שמע מפי הדיבור והנה אנכי עמך (בראשית כ"ח ט"ו) ונתיירא מן עשו ויירא יעקב מאד וייצר לו (שם ל"ב ח'). דבר אחר ותשכח ה' עושך נוטה שמים ויוסד ארץ (ישעיה שם י"ב) מה ענין זה אצל זה אלא היו ישראל מתפחדים שהיו לקוחים למיתה ולהריגה ונתיאשו מן הגאולה אמר להם שכחתם מה שאמרתי לירמיה (מה שכתבתי) כה אמר ה' אם ימדו שמים [מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל] וגו' (ירמיה ל"א ל"ז) [אתם] רואים את השמים במקומם ואת הארץ במקומה ואתם מתייראים ותפחד [תמיד] כל היום [מפני חמת המציק כאשר כונן להשחית ואיה חמת המציק] (ישעיה שם) פרוסטומא שלו פרושה מיום ליום ומחודש לחודש (אסתר ג' ז') והיו מתבהלים בכל יום מפני חמת המציק זה המן איש צר ואויב המן הרע הזה (שם ז' ו') ואיה חמת המציק: [מהר צעה להפתח ולא ימות לשחת ולא יחסר לחמו] (ישעיה שם י"ד) מהו מהר צועה להפתח אלא מן אדם שהוא ממהר בפסיעתו בשביל להיפתח בשביל שלא ימות וממהר בפסיעתו לכאן ולכאן ורץ לכל מקום שלא יחסר לחמו (ואתם מתייראים) [את מתייראית] הוי מי את ותראי א"ר פנחס הכהן בן חמא בשם ר' חלקיה בשם ר' סימון מהו לא ימות לשחת ולא יחסר לחמו אלא האדם הזה חסר לחמו מת כיון שאינו אוכל הוא מת לא חסר לחמו מת כיון שאוכל ואינה נפנה ומקלקל את המזון הראשון הוא מת וסימן בחולה כיון שנפנה אינו מת מיהר צועה להפתח לא ימות לשחת. דבר אחר אמר רבי חגי בשם ר' חמא בר אבא אימתי אינו מת כשאינו חסר לחמו אבל אם היה פתוח וחסר לחמו הרי הוא מת ושאינו חולה מעים מיהר צועה להפתח אינו מת לא ימות לשחת אימתי לא יחסר לחמו. ומזכיר יציאת מצרים כשם שיציאת מצרים במסות באותות ומופתים כך הפרוסה אמר רבי יהושע בן לוי תדע לך שכן למדתי מן הלל הגדול שהוא אומר לגוזר ים סוף לגזרים [וגו'] (תהלים קל"ו י"ג) ויוצא ישראל מתוכם (שם שם י"א) נותן לחם לכל בשר (שם שם כ"ה) הקיש הפרוסה לקריעת ים סוף וליציאת מצרים שהיא שקולה כנגד שתיהם לא יחסר לחמו אנכי ה' אלקיך רוגע הים למה סמך יציאת מצרים ללחם אלא שכשם שעשה הקב"ה כמה ניסים לגאול את ישראל ממצרים כן הוא עושה בפרוסה הזו שאדם נותן לתוך פיו וכשם שביאתו (ויציאתו ממצרים) [כך יציאתו] מהר צועה להפתח אנכי ה' אלקיך אמר ר' שמואל בר נחמן רצונך לידע מה כחה של פרוסה זו שאדם נותן לתוך פיו שהיא קשה יותר מן הגאולה מניין אתה מוצא בשעה שיוסף מקריב את בניו לפני אביו שיברכם תלה את הגאולה במלאך המלאך הגואל אותי מכל רע (בראשית מ"ח ט"ז) אבל כשבא לפרוסה מה [הוא] אומר האלקים הרועה אותי (שם שם ט"ו) הוי יפה אמר ישעיה לא ימות לשחת לא יחסר לחמו אנכי ה' אלקיך רוגע הים: דבר אחר אנכי (ה' אלקיך) [אנכי הוא מנחמכם] זש"ה אשר הראיתני צרות רבות ורעות [תשוב תחייני ומתהומות הארץ תשוב תעלני] (תהלים ע"א כ') אתה מוצא מתחילת ברייתו של עולם נולד מלך המשיח שעלה במחשבת עד שלא נברא העולם כן הוא [אומר] ויצא חוטר מגזע ישי (ישעיה י"א א') אינו אומר (כן) כאן ויצא אלא [ויצא] היך אתה מוצא כתב בבריאת עולם שהוא מזכיר שיעבודם של מלכיות ושל גואל מלך המשיח בראשית ברא אלקים [וגו'] והארץ היתה תהו ובהו [וחשך על פני תהום ורוח אלקים מרחפת על פני המים] (בראשית א' א' וב') תהו זו מלכות בבל ראיתי את הארץ והנה תהו (ירמיה ד' כ"ג) ובהו זו מלכות מדי שנאמר ויבהילו להביא את המן (אסתר ו' י"ד) [וחשך] זו מלכות יון שהיו גזירותיה קשות כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל על פני תהום זו מלכות אדם הרשעה דוד רואה אותם ארבעתם היאך הם באות בכח ומשתעבדות בישראל התחיל תמיה עליהם ואומר אשר הראיתני צרות רבות ורעות (רבים) [רבות] שתיים מלכות מדי ומלכות אדום תשוב תחייני ומתהומות הארץ תשוב תעליני אמר תחייני מן הראשונה משיעבודה של מלכות בבל תשוב תחייני מן השנייה משיעבודה של מדי תעליני מן השלישית משיעבודה של יון מתהומות הארץ תשוב תעליני זו אדום הרשע ומניין אתה אומר שמתחילת ברייתו של עולם היה מלך המשיח ורוח אלקים מרחפת זה מלך המשיח וכן הוא אומר ונחה עליו רוח ה' (ישעיה י"א ב') ואימתי מרחפת על פני המים כשתשפכו כמים לבבכם נכח פני ה' אנכי אנכי הוא מנחמכם: דבר אחר אנכי אנכי הוא מנחמכם זש"ה כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו (הושע ו' א') למי שעלה לו מכה וקורעה הרופא כיון שראה (הרופא) [אותו] שהיה בו מכה שלא נתרפאה מכתו מיד היה מחזר אצל הרופאים אחרים ולא (היה מוציא) [היו מוצאים] לו רפואה (אמר) [אומר] לו אתה הולך אצל כמה רופאים ולא (מצאו) [מצוי] להם כדי לרפאותך שאינם יודעים מה היתה המכה ניכרת אלא אם מבקש אתה להתרפאות לך אצל אותו שקורע אותך והוא מרפא אותך כך הנביא אמר כל מה (שאתה מפלי') [שאתם מפליגים] דעתכם מן הקץ הנחמות רחוקים מכם עשו תשובה והקב"ה גואל אתכם משיעבודם של מלכיות שהוא הוא שהכה והוא הוא שמרפא לכו ונשובה עד ה' כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו אמר הקדוש ברוך הוא אני הוא שהכיתי אני הוא שמרפא (לכו ונשובה עד ה') אני הוא שהכיתי שנאמר ממרום שלח אש בעצמותי (איכה א' י"ג) ואני הוא שמרפא אנכי אנכי הוא מנחמכם: דבר אחר אנכי אנכי הוא מנחמכם באנכי בראתי את העליונים באנכי בראתי את התחתונים [שנאמר אנכי ה' עשה כל נטה שמים לבדי רקע הארץ מיאתי] (ישעיה מ"ד כ"ד) באנכי בראתי את אדם הראשון [שנאמר אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי] (שם מ"ה י"ב) באנכי דברתי עם אברהם [שנאמר אנכי מגן לך וגו'] (בראשית ט"ו א') באנכי דברתי עם יצחק וירא אליו ה' בלילה ההוא ויאמר אנכי האל אלקי אביך (שם כ"ו כ"ד) כשנגלה על יעקב לא נגלה עליו באנכי אלא באני שנאמר והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' אלקי אברהם אביך (שם כ"ח י"ג) לפיכך נתיירא ויירא יעקב מאד (שם שם י"ז) למה נתיירא אמר על אבותי לא נגלה בלשון הזה באני אלא באנכי תאמר מה עון אירעני שלא הסיח עמי בלשון הזה שהיה מסיח עם אבותי כיון שראהו הקב"ה שהיה מצטער על הדבר מיד התחיל מדבר עמו באנכי והנה אנכי עמך (שם שם ט"ו) (ואנכי) [באנכי] ירדתי עמו למצרים אנכי ארד עמך מצרים (שם מ"ו ד') באנכי העליתי [אותו] משם ואנכי אעלך גם עלה (שם) באנכי נגליתי על הגואל שנאמר הנה אנכי אלקי אביך (שמות ג' ו') באנכי בראתי את הדיבור ושמתי בפיו ואנכי אהיה עם פיך (שם ד' ט"ו) אמר רבי חמא בר חנינא קשה גליפת שפתים שהוא שקול כנגד ברייתו (שבריאת) [של עולם שבבריאת] העולם ומלואו כתב (בבריותיו) [ברייתו] אלה תולדות השמים [והארץ] בהבראם (בראשית ב' ד') ובגליפת שפתים כתב בורא ניב שפתים (ישעיה נ"ז י"ט) אמר ר' שמואל בר נחמן אם מבקש אתה לידע כוחו של דבור מה שברא הקדוש ברוך הוא (כל) [בלשון] הזה פעמים שאדם מדבר דבר אחד והוא (כופף) [הופך] את לשונו ויש דבר שהוא פשיט בו עד שיניו ובתיבה אחת מצינו אחד עשר מאגניות משמשים (ובעלילות') [וכעלילותיכם] (יחזקאל כ' מ"ד) באנכי נתתי את הדברות אנכי ה' אלקיך (שמות כ' ב') באנכי [אני] מוליכם במדבר (באנכי אני מנחמכם) לכן הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר (הושע ב' ט"ז) באנכי אני בונה ציון הנה אנכי מרביץ בפוך אבנייך (ישעיה נ"ד י"א) [באנכי אני מביא גואל הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו'] (מלאכי ג' כ"ג) באנכי אני מנחמכם אנכי אנכי הוא מנחמכם: דבר אחר אנכי אנכי הוא מנחמכם כך פתח רבי תנחומא בי רבי זה שאמר הכתוב מה אעידך ומה אדמה לך (איכה ב' י"ג) אמר להם הקב"ה מה עדיות לא העדתי ביד הנביאים אמר ר' יעקב דכפר חנין תשעים שנה עשה הקדוש ברוך הוא משלח ומעיד בישראל מניין ויעד ה' בישראל וביהודה [ביד כל נביאו כל חזה וגו'] (מלכים ב' י"ז י"ג) (שפירש) [ספור] אותיות ויעד ואתה מוצא תשעים וי"ו ששה יו"ד עשרה ע' שבעים ד' ארבעה הרי תשעים הרי (נמצאה צ') [נמצאת למד] שתשעים שנה היה הקדוש ברוך הוא מעיד וכן הקב"ה אומר להם כמה שלוחים שלחתי לכם ולא שמעתם להם [כמו] שכתב ואשלח עליכם את כל עבדי הנביאים [יום] השכם ושלוח (ירמיה ז' כ"ה) לאמר שובו נא מדרככם הרעים (מלכים שם) כמה נביאים היה הקדוש ברוך הוא משלח אצל ישראל בכל יום שיעידו בהם שנאמר ואשלח עליהם [את] כל עבדי הנביאים (ירמיה שם) מיעוט נביאים שנים אחד בבוקר ואחד במנחה וחבירו אומר נביא אחד היה הקב"ה מחדש להם בכל יום שילך ויעיד בהם והיה אף ירמיה בא עמו שני פעמים בכל יום בין בבקר בין בערב והיה מעיד בישראל עמהם מניין שכן הוא ואדבר עליכם השכם ודבר לא שמעתם (שם שם י"ג) אמר ר' פנחס הכהן בן ר' חמא ור' חלקיה בשם רבי סימון אומר רבי יעקב דכפר חנניא תשעים שנה עשה הושע לעצמו מעיד בישראל שכן כתב דבר ה' אשר היה אל הושע בן בארי בימי עזיהו יותם אחז יחזקיהו [וגו'] תחילת דבר ה' בהושע ויאמר ה' אל הושע (הושע א' א' וב') אלא תחילת מלכותו של עוזיהו ואתה מוצא שעוזיהו מלך חמישים ושתים שנה ויותם שש עשרה שנה ואחז שש עשרה שנה הרי שמונים וארבע שנים ובשנה (לאחזיהו) [ששית לחזקיהו] גלו עשרת השבטים כמ"ש בארה בנו אשר הגלה תגלת פלנאסר מלך אשור (דהי"א ה' ו') הוי תשעים שנה היה הקדוש ברוך הוא מעיד בישראל על ידי הושע ולא עשו תשובה כמ"ש ואשלח עליכם (על ידי נביאים) [את כל עבדי הנביאים] (ירמיה שם) לפיכך הוא אומרע"יירמיה מה יש (לו) [לי] להעיד בכם שנא' מה אעידך [וגו'] הבת ירושלים. דבר אחר מה אעידך מה תכשיטים שלא קישטתי אתכם ואין הלשון הזה אעידך אלא לשון עדי כמ"ש ועתה הורד עדיך מעליך [וגו'] ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב (שמות ל"ג ה' ו') ואתה מוצא אמר רבי תנחומא ברבי בשעה שיצאו ישראל ממצרים ובאו למדבר סיני וקבלו את התורה באותה שעה קישטם הקב"ה בשלש עשרה תכשיטים ואלו הן יחזקאל (מפרשה) [מפרשם] כמ"ש וארחצך במים (יחזקאל ט"ז ט') מן טנופת עכו"ם ואשטוף דמייך מעליך (שם) זה דם המילה ודם הפסח ואסוכך בשמן (שם) זה שמן המשחה ואלבישך ריקמה (שם שם י') אמר רבי יוחנן בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני אמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כ"ד ז) מיד ירדו ששים ריבוא של מלאכי השרת (וזוניאות) [ועטרות] בידם ונותנים לכל אחד ואחד מישראל עטרה ורבי אבא בר' כהנא בשם רבי יוחנן אמר מאה ועשרים ריבוא של מלאכי השרת ירדו עם הקדוש ברוך הוא ששים ריבוא קושרים עטרות וששים ריבוא חוגרים אותם בזוניות ורשב"י אמר זיין היו נותנים להם ושם המפורש חקוק עליו ור' חנינא בר נתן דציפרין אמר זונאיות היו נותנים להם ור' שמעון אומר ארגוונים היו מלבישים אותם. דבר אחר ואלבישך ריקמה זה מעשה המשכן שהיה מרוקם שכן כתב ויעש פרוכת תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר [וגו'] מעשה רוקם (שמות ל"ו ל"ה עד ל"ז) ואנעלך תחש (יחזקאל שם) אילו עורות המשכן כמה שכתב ועשית מכסה לאהל עורות אילים מאדמים ומכסה עורות תחשים [מלמעלה] (שמות כ"ו י"ד) ר' יהודה אומר מאינון ור' נחמיה אומר חיה טהורה היא (וגדולה) [וגדילה] היא במדבר אמר רבי אלעזר ברבי יוסי ורבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש (שאמרו) [אמרו] בשם רבי מאיר לפי שעה נבראתה ונגנזה. וכן כתב (וישלח לו) [ושלח לי] עצי ארזים ברושים אלמוגים (דהי"ב ב' ז') ובמקום אחר כתב ויעש המלך את את עצי האלמוגים [וגו' לא בא כן עצי אלמגים ולא נראה עד היום הזה] (מלכים א' י' י"ב) א"ר אבא אבליגה א"ר הונא הכהן בן אבון גלומי היו וכיון שהיה מראים אותם לשמיר היו כמוג הזה. ד"א אלמוגים אמר רבי אבא אלמוגים אבליג א"ר חוניא הכהן בן אבין בשם ר' יוסף (אמר) לשעתם נבראו ונגנזו ואחבשך בשש (יחזקאל שם) אילו שמונה בגדי כהונה של כהן גדול שהיה בהם שש כמה שכתב ואת המצנפת שש ואת פארי המגבעות שש [וגו'] (שמות ל"ט כ"ח) ואכסך משי (יחזקאל שם) אמר הקדוש ברוך הוא לישראל עשיתי אתכם (משש) [ממש] בעולם אני אמרתי אלקים אתם (תהלים פ"ב ו') כך דרש רבי אייבו ורבי יהודה בר' סימון אמר אילו ענני כבוד שהיו מקיפים אותם במדבר כמה שכתב לא ימוש עמוד ענן יומם (שמות י"ג ע"ב) ואעדך עדי (יחזקאל שם י"א) שקישט אותם הקדוש ברוך הוא בכל מיני תכשיטים ואתנה צמידים על ידיך (שם) אילו שני לוחות הברית ורביד על גרונך (שם) זה ספר התורה (הזה) לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה (יהושע א' ח') ואתן נזם על אפך (יחזקאל שם י"ב) אפך כמגדל הלבנון (שה"ש ז' ה') ועגילים על אזניך (יחזקאל שם) זו סנהדרין ששנו רבותינו סנהדרין הייתה כחצי גורן עגולה (סנהדרין פ"ד מ"ט). (אומר) [דבר אחר] ועגילים על אזניך א"ר ברכיה הכהן ברבי אילו הדברות (שהיו הדברות) [שהיה הדבר] מבקש לצאת והיה הכרוז יוצא (לפניך) [לפניו] ואומר לפני מחיצות האש סלקו עצמיכם מלפני הדיבור שלא יצא וישרוף אתכם ומיד היו המלאכים של אש מסלקין עצמן והחיות מסלקין עצמם כדי שלא ישרפו מנשבו של דיבור ומפני שהיה אשו של דיבור קשה מאשם של מלאכים שהמלאכים אינם אלא מאש של תחת כסא הכבוד מן אותו הנהר שראה דניאל נהר דינור נגיד ונפיק מן קדמוהי (דניאל ז' י') שמשם הם נבראים אבל אשו של דיבור לא הייתה אלא מתוך ימינו של הקב"ה שכן [כתיב] מימינו אש דת למו (דברים ל"ג ב') נמצאת אומר למה היה הכרוז [והדיבור היה] יוצא מפיו של הקדוש ברוך הוא ובא ויושב על אזנו ומתעגל עליה זה היא ועגילים על אזניך ועטרת תפארת בראשך (יחזקאל שם) זו היא השכינה ויעבר מלכם לפניהם וה' בראשם (מיכה ב' י"ג) הרי כל התכשיטים הללו היה הקב"ה אומר להם כמה יש עוד תכשיטים לקשט אתכם מה אעידך. דבר אחר מה אעידך ומה אדמה לך אמר הקדוש ברוך הוא כמה זימונים נזדמנתי אתכם בענן כמה שכתב ונועדתי שמה לבני ישראל (שמות כ"ט מ"ג) בים בסיני במדבר במשכן ומה אדמה לך כמה דמויות [נדמיתי] לכם בים נדמיתי לכם כגיבור עושה מלחמות כמו שכתב ה' איש מלחמה (שם ט"ו ג') כן בסיני נדמיתי כזקן מלמד תורה (כשהיה) [שכן נאה תורה כשהיא] יוצאה מפי הזקינים במשכן נדמיתי לכם כחתן נכנס לחופתו הוי מה אדמה לך אמר הקב"ה לישראל לא נדמיתי לנביאים דמויות הרבה כשאמרו לך (ומחזרי) [שובי ותחזרי] ביך כמו שכתב ואנכי חזון הרביתי וביד הנביאים אדמה (הושע י"ב י"א) מהו ואנכי חזון הרביתי לא נראיתי לכם חזון חזיונות הרבה לא ראה ישעיה שרפים של שש שש כנפים שנאמר שרפים עומדים ממעל שש שש כנפים ושש כנפים לאחד (ישעיה ו' ב') ויחזקאל ראה אותם ארבעה כמה שכתב ויהי בשלשים שנה וגו' וארא מראות אלקים [וגו'] ומתוכה דמות ארבע חיות [וגו'] וארבע כנפים לאחד וארבע כנפים [וגו'] (יחזקאל א' א' עד וי"ו) אמר הקדוש ברוך הוא שמא תאמר מה ראה ישעיה לראות שש ויחזקאל ארבעה והוא אומר לכם משחרב בית המקדש בטלו [אותן] שהיו מעופפים [בהם] אמר הקב"ה הואיל ובטל (חורבן) [הרובן] של מטן בטל עוד של מעלן אמר רבי יעקב דכפר חנין והכל ממך לומר ראה מה כתיב על כן מלאו מתני חלחלה (ישעיה כ"א ג') לא נראיתי יושב ובוכה כמה שכתב אם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה דמוע תדמע ותרד עיני דמעה (ירמיה י"ג י"ז) לא שלחתי ואמרתי לכם אם אתם מבקשים לעשות תשובה אלא אפילו למעני (אעשה) [עשו] כמ"ש תנו לה' אלקיכם כבוד בטרם יחשך (שם שם ט"ז) אמר הקדוש ברוך הוא חזק הייתי כצור ועשיתני כחיה יושבת על משבר כמה שכתב צור ילדך תשי (דברים ל"ב י"ח). ומה אשוה לך אמר להם הקדוש ברוך הוא איזו אומה גידלתי כיוצא בך שאנחם אותך בה אמר רבי אבהו אין הקדוש ברוך הוא פושט ידו ועושה (אותות צרות) [אומות צדות] כמה שכתב אך לא בעי ישלח יד ואם בפידו להם שוע (איוב ל' כ"ד) אך לא בעי זו היא (צרות) [צדות] ואם הביא עליהם שבר הוא משעשע אותם אלו באלו כמה שכתב ואם בפידו להם שוע ורצונך לידע שבשעה שאומות נופלים הקב"ה מנחמם זו בזו שכן אתה מוצא שבשעה שנפלו המצרים ופרעה היה מתנחמים באשור שכן כתב בן אדם את זרוע מלך מצרים שברתי (יחזקאל ל' כ"א) אל מי דמית [וגו'] הנה אשור ארז בלבנון (שם ל"א ב' וג') מלך בעולם יפה ענף (בין עבותים) (שם) [בן אבות] וחורש מיצל (שם) זכות (עומדות) [אבות עומדת] לו וגבה קומה (שם) קוזמרקרטור בעולם ובין עבותים הייתה צמרתו (שם) מבין עבותים משעה שנעשה כל העולם קליעה אחת (מלהכעיס) [להכעיס] להקדוש ברוך הוא הניח עצתם ויצא לו כמה שכתב מן הארץ ההוא יצא אשור וגו' (בראשית י' י"א) אמר רבי שמעון בן לקיש מן העצה ההיא יצא אשור מים גידלוהו (שם) שכן כתב האדם והבהמה והבקר אל ירעו ומים אל ישתו (יונה ג' ז') בשביל אותם המים נתגדל בעולם הוי מים גדלוהו על ידי מי נתרומם בעולם על ידי יונה שעלה מן התהום כמה שכתב תהום רוממתהו (יחזקאל שם) ויגע הדבר אל מלך נינוה (יונה שם ו') הוי פרעה והמצריים מתנחמים באשור וכשנפל אשור הוא מתנחם במצרים שכן כתב התיטבי מנא אמון (נחום ג' ח') התיטבי מנא זו אלכסנדריא אמון שהיה אומניתו של כל העולם הברטי' הזה. דבר אחר אמון אומנתם של בניו אמר הקב"ה לישראל בשעה שאומות העולם נופלות אני מנחמם אילו באילו אבל אתם לאיזה אומה השויתי אתכם שאנחם אתכם בה [הוא] שכתב מה אשוה לך ואנחמך (או) לאיזה אומה עשיתי ארון כפורת כרובים מזבח שולחן. דבר אחר מה אשוה לך ואנחמך אמר רבי אבא למה גלו עשרת השבטים לרוח אחת ושבט יהודה לרוח אחת אלא כדי שיהא אילו מתנחמים באילו ואילו מתנחמים באילו והקדוש ברוך הוא אומר להם נחמו נחמו עמי (ישעיה מ' א') פעמים. היה רבי תנחומא פותחו בנחמו נחמו עמי אן הרעת הזו. כי גדול כים שברך [מי ירפא לך] (איכה שם) אמר רבי חילפא דרומיה אילו אומר כי גדול כמת שברך לא היה להם לישראל תקומה אלא שאומר כי גדול כים שברך מה הים מצפה לרפואה אף ישראל מצפים כשיבנה בית המקדש והמים יוצאים מתחת בית המקדש כמה שכתב והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חצים אל הים הקדמוני וחציים אל הים האחרון (זכריה י"ד ח') והם נכנסים לאוקיינוס וממתיקים אותו כמה שכתוב [כי באו] שמה המים האלה ורפאתיהו (יחזקאל מ"ז ט') ואוקיינוס יוצא לים ומרפא אותו הוי מי ירפא לך מי שהוא מרפא מכת הים הוא מרפא מכתך. דבר אחר (מי ירפא לך) [מה אשוה לך ואנחמך] כשאשוה לך כמה שכתב והתהלכתי בתוככם (ויקרא כ"ו י"ב) באותה השעה ואנחמך אני בכבודי בא ומנחמכם (אתכם) אנכי אנכי הוא מנחמכם: דבר אחר אנכי אנכי הוא מנחמכם אמר הקב"ה כך היא אומנותי בו בדבר שאני מכה אני מרפא אדם מכה באיזמל ומרפא ברטייה (אומנותי) [אומנותו] אינו כך אלא בדבר שהוא מכה בו בדבר הוא מרפא שנאמר כי אעלה ארוכה לך ממכותייך ארפאך נאם ה' (ירמיה ל' י"ז) כיצד בא וראה חטאו ישראל בנחלים כמה שנאמר הנחמים באילים תחת עץ רענן שוחטי הילדים בנחלים תחת סעיפי הסלעים (ישעיה נ"ז ה') לקו בנחל קישון שנאמר ויורידם אליהו אל נחל קישון וישחטם (מלכים א' י"ח מ') ומתנחמים בנחלים שנאמר ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל (יחזקאל מ"ז י"ב). חטאו בנהרים שנאמר ועתה מה לך לדרך מצרים [וגו'] לשתות מי נהר (ירמיה ב' י"ח) ולקו בנהרים על נהרות בבל (תהלים קל"ז א') ומתנחמים בנהרים הנני נוטה אליה כנהר שלום (ישעיה ס"ו י"ב) חטאו בהרים שנאמר ועל ראשי ההרים יזבחו (הושע ד' י"ג) ולקו בהרים ובטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף (ירמיה י"ג ט"ז) ומתרפאים בהרים שנאמר מה נאוו על ההרים רגלי מבשר (ישעיה נ"ב ז') והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס (יואל ד' י"ח). חטאו בארץ בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם ויטמאו אותה (יחזקאל ל"ו י"ז) ולקו בארץ ארצכם שממה (ישעיה א' ז') ומתנחמים בארץ וארצך תיבעל (שם ס"ב ה'). חטאו בזרע זרע מריעים (שם א' ד') ולקו בזרע זרע רב תוציא השדה [וגו'] (דברים כ"ח ל"ח) מתנחמים בזרע זרע קודש מצבתה (ישעיה ו' י"ג). חטאו בעץ אומרים לעץ אבי אתה (ירמיה ב' כ"ז) ולקו בעץ ונערים בעץ כשלו (איכה ה' י"ג) ומתנחמים [בעץ] כימי העץ ימי עמי (ישעיה ס"ה כ"ב). חטאו בענבים ענבמו ענבי רוש (דברים ל"ב ל"ב) ולקו בענבים אין ענבים בגפן (ירמיה ח' י"ג) ומתנחמים בענבים ודם ענב תשתה חמר (דברים שם י"ד). חטאו בתאינים כביכורה בתאינה (הושע ט' י') ולקו בתאינים ואין תאינים (ירמיה שם) ומתנחמים בתאינים התאינה חנטה פגיה (שה"ש ב' י"ג). חטאו בנחשים חמת למו כדמות חמת נחש (תהלים נ"ח ה') לקו בנחשים כי הנני משלח בכס נחשים צפעונים (ירמיה ח' י"ז) ומתנחמים בנחשים ושעשע יונק על חור פתן (ישעיה י"א ח'). חטאו באריות דכתב שריה בקרבה אריות שואגים (צפניה ג' ג') ולקו באריות עלה אריה מסובכו (ירמיה ד' ז') ומתנחמים באריות ואריה כבקר יאכל תבן (ישעיה שם ז') חטאו בזאבים דכתב (כהנים) [שפטיה] זאיבי ערב (צפניה שם) ולקו בזאב זאב ערבות ישדדם (ירמיה ה' ו') ומתנחמין בזאב זאב וטלה ירעו כאחד (ישעיה ס"ה כ"ה). חטאו בעגל בחורב ולקו בעגל אפרים עגלה (לא) מלומדה אוהבתי לדוש (הושע י' י"א) (ומתנחמות) [ומתנחמים] בעגל ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק (מלאכי ג' כ'). חטאו בבתולה אלי כבתולה חגורת שק על בעל נעוריה (יואל א' ח') ולקו בבתולה נשים בציון עינו בתולות [בערי יהודה] (איכה ה' י"א) ומתנחמים בבתולה שובי שובי בתולת ישראל אל עריך אלה (ירמיה ל"א כ"א). חטאו בכלה התשכח (אשה עולה) [בתולה עדיה כלה קשריה] (ירמיה ב' ל"ב) ולקו בכלה שנאמר והשבתי מערי יהודה [וגו'] קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה (שם ז' ל"ד) ומתנחמים בכלה ומשוש חתן על כלה (ישעיה ס"ב ה'). חטאו בזקינים שנאמר ושבעים מזקני ישראל ויאזנייהו בן שפן (יחזקאל ח' י"א) ולקו בזקנים ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון (איכה ב' י') ומתנחמים בזקנים דכתיב עוד ישבו זקנים וזקנות (זכריה ח' ד') חטאו בכהנים [שנא' מחטאת נביאיה עונות כהניה (איכה ד' י"ג) ולקו בכהנים כהני וזקני בעיר גועו (שם א' י"ט) ומתנחמים בכהנים] דכתיב ואתם כהני ה' תקראו משרתי אלקינו וגו' (ישעיה ס"א ו). חטאו במלכים דכתב ואתה שימה לנו מלך לשפטינו ככל הגוים (שמואל א' ח' ה') ולקו במלכים דכתב אתן לך מלך באפי ואקח בעברתי (הושע י"ג י"א) ומתנחמים במלכים ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם (מיכה ב' י"ג). חטאו בראש ראשיה בשוחד ישפוטו (מיכה ג' י"א) ולקו בראש שנאמר כל ראש לחלי (ישעיה א' ה') ומתנחמים בראש דכתיב וה' בראשם (מיכה ב' שם). חטאו במצח כי כל בית ישראל חזקי מצח (יחזקאל ג' ד') ולקו במצח והצרעת זרחה במצחו (דהי"ב כ"ו י"ט) ומתנחמים במצח דכתיב והיה על מצח אהרן (שמות כ"ח ל"ח). חטאו בעין דכתיב ומסקרות עינים (ישעיה ג' ט"ז) ולקו בעינים דכתיב ויעצם את עיניהם (שם כ"ט י') ומתנחמים בעין דכתיב כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון (שם נ"ב ח'). חטאו באזנים דכתיב (כבדו אזן) [ואזניהם הכבידו] משמוע (זכריה ז' י"א) לקו באזן דכתב החרשים שמעו (ישעיה מ"ב ל"ח) ומתנחמים באזן דכתיב עוד יאמרו באזנייך בני שכולייך (שם מ"ט כ'). חטאו באף דכתב והנם שולחים את (הזמורות) [הזמורה] אל אפם (יחזקאל ח' י"ז) ולקו באף [כי על אפי וגו' היתה לי העיר הזאת וגו' (ירמיה ל"ב ל"א) ומתנחמים באף דכתיב] אפך כמגדל הלבנון (שה"ש ז' ה'). חטאו בשפתים דכתיב (בשפתותיכם ידברו) [שפתותיכם דברו] שקר (ישעי' נ"ט ג') ולקו בשפתיים יכרת ה' כל שפתי חלקות (תהלים י"ב ד') ומתנחמים בשפתותים כחוט השני שפתותיך (שה"ש ד' ג'). חטאו בשיניים דכתיב הנושכים בשניהם (מיכה ג' ה') ולקו בשיניים ויגרס בחצץ שני (איכה ג' ט"ז) ומתנחמים בשיניים ולבן שינים מחלב (בראשית מ"ט י"ב). חטאו בפה שתו בשמים פיהם (תהלים ע"ג ט') ולקו בפה ויאכלו את ישראל בכל פה (ישעיה ט' י"א) ומתנחמים בפה ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר (שם מ' ה'). חטאו בגרון ותלכנה נטויות גרון (שם ג' ט"ז) ולקו בגרון (קבר פתוח גרונם ומתנחמים בגרון) קרא בגרון אל תחשך (שם נ"ח א') ומתנחמים בגרון רוממות אל בגרונם (תהלים קמ"ט ו'). חטאו בלב ולבם שמו שמיר (זכריה ז' י"ב) ולקו בלב כי רבות אנחותי ולבי דוי (איכה א' כ"ב) ומתנחמים בלב דברו על לב ירושלים (ישעיה מ' ב'). חטאו בידים ידיכם דמים מלאו (שם א' ט"ו) ולקו בידים כי לקחה מיד ה' כפליים בכל חטאתיה (שם מ' ב') ומתנחמים בידים יוסף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו (שם י"א י"א). חטאו במעים ובטנם תכין מרמה (איוב ט"ו ל"ה) ולקו במעים מעי מעי אוחילה (ירמיה ד' י"ט) ומתנחמים במעים בטנך ערימת חיטים (שה"ש ז' ג'). חטאו ברגל כי רגליהם לרע ירוצו (משלי א' ט"ז) ולקו ברגל מכף רגל ועד ראש אין בו מתום (ישעיה א' ו') ומתנחמים ברגל הנה על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום (נחום ב' א'). חטאו בכנפיים גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים (ירמיה ב' ל"ד) לקו בכנפות [לאחוז בכנפות] הארץ (איוב ל"ח י"ג) ומתנחמים בכנפות [מכנף] הארץ זמירות שמענו (ישעיה כ"ד ט"ז). חטאו בהוא דכתיב כחשו בה' ויאמרו לא הוא (ירמיה ה' י"ב) ולקו בהוא והמה מרו ועצבו את רוח קדשו ויהפוך להם לאויב והוא נלחם בם (ישעיה ס"ג י') ומתנחמים בהוא אנכי אנכי הוא מנחמכם כך דרש רבי תנחומא אמן אמן סלה וכן יהי רצון:

וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב (ויקרא כו, מב), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קב, כו): לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ וּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ שָׁמָיִם, בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הַשָּׁמַיִם נִבְרְאוּ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, א): בְּרֵאשִׁית בָּרָא וגו'. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים הָאָרֶץ נִבְרֵאת תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ שָׁמַיִם, אֵלּוּ וְאֵלּוּ מְבִיאִים טַעַם לְדִבְרֵיהֶם, טַעֲמָן דְּבֵית שַׁמַּאי דְּאִינוּן אָמְרֵי הַשָּׁמַיִם נִבְרְאוּ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הָאָרֶץ, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה לוֹ כִסֵּא, מִשֶּׁעֲשָׂאוֹ עָשָׂה אַפִּיפִירוֹן שֶׁלּוֹ, כָּךְ (ישעיה סו, א): כֹּה אָמַר ה' הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי. טַעֲמָן דְּבֵית הִלֵּל דְּאָמְרֵי הָאָרֶץ נִבְרֵאת תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ שָׁמַיִם, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁבָּנָה פָּלָטִין, מִשֶּׁבָּנָה הַתַּחְתּוֹנִים בָּנָה הָעֶלְיוֹנִים, כָּךְ כְּתִיב (בראשית ב, ד): בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא וַאֲנָא אֲמָרִית טַעְמָא: לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ וּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ שָׁמָיִם. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא מִמָּקוֹם שֶׁהַמִּקְרָא מְסַיֵּעַ לְבֵית שַׁמַּאי מִשָּׁם בֵּית הִלֵּל מְסַלְקִין אוֹתוֹ, עַל דַּעְתֵּין דְּבֵית שַׁמַּאי דְּאִינוּן אָמְרֵי הַשָּׁמַיִם נִבְרְאוּ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ, עַל דַּעְתֵּין דְּבֵית הִלֵּל דְּאָמְרֵי הָאָרֶץ נִבְרֵאת תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ שָׁמַיִם, דִּכְתִיב (בראשית א, ב): וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְהָאָרֶץ כְּבָר נִבְרֵאת. רַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם חֲכָמִים אָמַר לַבְּרִיאָה שָׁמַיִם קָדְמוּ, וּלְשִׁכְלוּל הָאָרֶץ קָדְמָה. בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, תָּמֵהַּ אֲנִי אֵיךְ נֶחְלְקוּ אֲבוֹת הָעוֹלָם עַל בְּרִיַּת שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא נִבְרְאוּ אֶלָא כְּאִלְפָס וְכִסּוּי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מח, יג): אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, אִם כְּדַעַת שֶׁאָמַר אַבָּא בְּכָל מָקוֹם הוּא מַקְדִּים שָׁמַיִם לְאֶרֶץ, וּבְמָקוֹם אֶחָד הוּא אוֹמֵר: בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שְׁקוּלִין, שָׁוִין זֶה כָּזֶה. בְּכָל מָקוֹם הוּא מַקְדִּים תּוֹרִים לִבְנֵי יוֹנָה, וּבְמָקוֹם אֶחָד הוּא אוֹמֵר (ויקרא יב, ו): וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר, מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שָׁוִין זֶה כָּזֶה. בְּכָל מָקוֹם הוּא מַקְדִּים משֶׁה לְאַהֲרֹן וּבְמָקוֹם אֶחָד הוּא אוֹמֵר (שמות ו, כו): הוּא אַהֲרֹן וּמשֶׁה, מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שָׁוִין זֶה כָּזֶה. בְּכָל מָקוֹם הוּא מַקְדִּים יְהוֹשֻׁעַ לְכָלֵב וּבְמָקוֹם אֶחָד הוּא אוֹמֵר (במדבר לב, יב): בִּלְתִּי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שָׁוִין זֶה כָּזֶה. בְּכָל מָקוֹם הוּא מַקְדִּים כִּבּוּד אָב לְכִבּוּד אֵם וּבְמָקוֹם אֶחָד הוּא אוֹמֵר (ויקרא יט, ג): אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שְׁקוּלִים זֶה כָּזֶה, אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים הָאָב קוֹדֵם לָאֵם בְּכָל מָקוֹם מִפְּנֵי שֶׁהוּא וְאִמּוֹ חַיָּבִין בִּכְבוֹד אָבִיו. בְּכָל מָקוֹם מַקְדִּים אַבְרָהָם לָאָבוֹת וְכָאן וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב, מְלַמֵּד שֶׁשְּׁלָשְׁתָּן שָׁוִין זֶה כָּזֶה.

דָּבָר אַחֵר, וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מג, א): וְעַתָּה כֹּה אָמַר ה' בֹּרַאֲךָ יַעֲקֹב וְיֹצֶרְךָ יִשְׂרָאֵל, רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי רְאוּבֵן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעוֹלָמוֹ עוֹלָמִי עוֹלָמִי אוֹמַר לְךָ מִי בְּרָאֲךָ מִי יְצָרְךָ, יַעֲקֹב בְּרָאֲךָ יַעֲקֹב יְצָרְךָ, כַּכָּתוּב: בֹּרַאֲךָ יַעֲקֹב וְיֹצֶרְךָ יִשְׂרָאֵל. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר בְּהֵמוֹת לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא בִּזְכוּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב מ, טו): הִנֵּה נָא בְהֵמוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמָּךְ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּרַבִּי נְחֶמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא בְּרַבִּי יִצְחָק אָמַר שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא בִּזְכוּת יַעֲקֹב, דִּכְתִיב (תהלים עח, ה): וַיָּקֶם עֵדוּת בְּיַעֲקֹב, וְאֵין עֵדוּת הָאָמוּר כָּאן אֶלָּא שָׁמַיִם וָאָרֶץ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (דברים ל, יט): הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא בִּזְכוּת יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (בראשית א, א): בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ב, ג): קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה. אָמַר רַבִּי אַחָא שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא בִּזְכוּת משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, כא): וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ הַכֹּל לֹא נוֹצָר אֶלָּא בִּזְכוּת יַעֲקֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה י, טו): לֹא כְאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקֹב כִּי יוֹצֵר הַכֹּל הוּא, בִּשְׁבִיל יַעֲקֹב יָצַר הַכֹּל. רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר אַבְרָהָם לֹא נִצּוֹל מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ אֶלָּא בִּזְכוּת יַעֲקֹב, מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה עוֹמֵד וְנִדּוֹן לִפְנֵי שִׁלְטוֹן וְיָצָא דִינוֹ לִפְנֵי שִׁלְטוֹן לִשָּׂרֵף, צָפָה אוֹתָהּ הַשִּׁלְטוֹן בָּאִצְטְרוֹלוֹגוֹס שֶׁלּוֹ וְרָאָה שֶׁעָתִיד לְהוֹלִיד בַּת שֶׁהִיא נִשַּׂאת לַמֶּלֶךְ, אָמַר כְּדַי הוּא לְהִנָּצֵל בִּזְכוּת בִּתּוֹ שֶׁהוּא עָתִיד לְהוֹלִיד, כָּךְ אַבְרָהָם יָצָא דִינוֹ מִלִּפְנֵי נִמְרוֹד לִשָּׂרֵף, וְצָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיַּעֲקֹב עָתִיד לָצֵאת מִמֶּנּוּ, אָמַר כְּדַאי הוּא לִנָּצֵל בִּזְכוּת יַעֲקֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה כט, כב): כֹּה אָמַר ה' אֶל בֵּית יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם. וְרַבָּנָן אָמְרִין אַבְרָהָם עַצְמוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּזְכוּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית יח, יט): כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, וְאֵין צְדָקָה וּמִשְׁפָּט אֶלָּא בְּיַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צט, ד): מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בְּיַעֲקֹב אַתָּה עָשִׂיתָ.

ומושב בני ישראל וגו'. כתוב אחד אומר שלשים שנה וארבע מאות שנה, וכתוב אחד אומר ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה (בראשית טו). כיצד יתקיימו שני מקראות הללו? שלשים שנה עד שלא נולד יצחק נגזרה גזרה בין הבתרים. רבי אומר, כתוב אחד אומר ועבדום וענו אותם ד' מאות שנה, וכתוב אחד אומר ודור רביעי ישובו הנה. כיצד יתקיימו שני כתובין אלו? אמר הקדוש ב"ה, אם עושין תשובה אני גואלם לדורות, ואם לאו אני גואלם לשנים. ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים (ובארץ כנען ובארץ גושן ל' שנה וד' מאות שנה) וזה אחד מן הדברים שכתבו לתלמי המלך. כיוצא בו כתבו אליו, אלהים ברא בראשית. אעשה אדם בצלם ובדמות. זכר ונקוביו בראם, ויכל ביום הששי וישבות ביום השביעי. הבה ארדה ואבלה שם שפתם. ותצחק שרה בקרוביה לאמר. כי באפם הרגו (איש) [שור] וברצונם עקרו אבוס. ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על (נושא אדם, לא חמור) אחד מהם נשאתי. אשר חלק ה' אלהיך אותם להאיר לכל העמים. אשר לא צויתי (לאומות) לעבדם, וכתבו לו ואת צעירת הרגלים. ומושב בני ישראל וגו'. ויהי מקץ שלשים שנה מגיד, שמכיון שהזמן הגיע לא עכבן הכתוב כהרף עין. בחמשה עשר בניסן באו מלאכי השרת לאברהם לבשרו. בט"ו בניסן נגזרה גזרה בין הבתרים, שנאמר ויהי מקץ, קץ אחד לכולן. ויהי בעצם היום הזה יצאו [וגו' אלו צבאות מלאכי השרת] וכן אתה מוצא, כל זמן שישראל משועבדין כביכול שכינה עמהם. שנאמר ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו (שמות כד). וכשנגאלו מה הוא אומר, וכעצם השמים לטוהר. ונאמר בכל צרתם לו צר (ישעיה סב). אין לי אלא צרת ציבור, צרת יחיד מנין? תלמוד לומר יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה (תהלים צא). ואומר ויקח אדוני יוסף אותו. (ואו') [וגו'] ויהי ה' את יוסף (בראשית לט) ואומר מפני עמך אשר פדית ממצרים גוי ואלהיו (דברי הימים א י״ז:כ״א). רבי אליעזר אומר עבודה זרה עברה עם ישראל בים, שנאמר ועבר בים צרה והכה בים גליו (זכריה י'). ואי זה? זה צלמו של מיכה. רבי עקיבא אומר, אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו, כביכול אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, עצמך פדית. וכן את מוצא בכל מקום שגלו שכינה עמהם. גלו למצרים שכינה עמהם, שנאמר הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים (שמואל א ב'). גלו לבבל שכינה עמהן, שנאמר ושמתי כסאי בעילם (ירמיה מט). גלו לאדום שכינה עמהן, שנאמר מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה (ישעיה סג). וכשעתידין לחזור, כביכול שכינה עמהן. שנאמר ושב ה' אלהיך (דברים ל) אינו אומר והשיב אלא ושב. ואומר אתי מלבנון כלה (שיר השירים ד) וכי מלבנון היא באה, והלא מלבנון הוא עולה. כביכול אני ואת (ללבנון) עולים.

אין כמוך באלקים ה'. מלך בשר ודם בונה את התחתונים ואחר כך בונה העליונים אבל הקב"ה אינו כן בנה את העליונים ואחר כך בנה את התחתונים שנאמר (בראשית א א) בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. בשר ודם אין צורתו עושה צורה אבל הקב"ה צורתו עושה צורה שנאמר (שם כ) ישרצו המים שרץ נפש חיה. ואדם בצורתו של הקב"ה ועושה צורה. ושמים וארץ צורתו של הקב"ה שנאמר (שם ב ד) אלה תולדות השמים והארץ. הוי אין כמוך באלקים ה'. כל גוים אשר עשית יבואו וישתחוו לפניך ה'. בעון ולא בעון (פי' רוצים ולא רוצים) תבירי קדל. ויכבדו לשמך. למה כי גדול אתה ועושה נפלאות וגו'. אמר רבי תנחום בשר ודם מקלסין אותו בפניו ומקלסין אפרכיו עמו למה שהם מקולסין עמו בקלוסו והם נוטלין עמו במשאו. אבל הקב"ה אין אדם נושא עמו במשאו. תדע לך שכן רבי חנינא ורבי יוחנן אמרי בשני או בחמישי נבראו המלאכים במזמור למעלה: