Мидраш к Берешит 26:15

וישלח יעקב וגו']. זש"ה מחזיק באזני כלב עובר מתעבר על ריב לא לו (משלי כו יז), מי הוא זה, זה יעקב, כיון שיצא מבית אביו מה כתיב וידר יעקב נדר (בראשית כח כ), מה אמר אם יהיה אלהים עמדי (שם), כך השיבו הקב"ה והנה אנכי עמך (שם שם טו), רבותינו אמרו על הכל השיבו חוץ מן הפרנסה, ר' אושעיא אמר אף על הפרנסה השיבו, שנאמר כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך (בראשית כו טו), למה אמר שתי פעמים אשר אשר, כביכול דבר קשה, אמר ר' אושעיא אמר לו הקב"ה אשריי ואשריך כשאעשה לך הדבר הזה, חזר ותבע ושבתי בשלום (שם שם כא), א"ל והשבותיך (שם שם טו), אמר ר' חנינא ב"ר יצחק אשריו לילוד אשה שכך שמע מבוראו, ראו כל מה שתבע מבוראו הבטיחו, ועל כל ההבטחות הללו הוא משלח ואומר כה תאמרון לאדני לעשו, הוי יפה נאמר מחזיק באזני כלב, אימתי כששלח יעקב אצל עשו.

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר, דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְּבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, כֹּהֵן בַּעַל מוּם מַהוּ שֶׁיִּשָּׂא אֶת כַּפָּיו. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, כֹּהֵן שֶׁיֵּשׁ בְּיָדָיו מוּמִין, לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו. וְרַבִּי הָיָה שׁוֹנֶה, כֹּהֵן שֶׁיֵּשׁ מוּמִין בְּכֻלּוֹ, לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף מִי שֶׁהָיוּ יָדָיו צְבוּעוֹת אסְטִיס אוֹ קוּצָה אוֹ פוּאָה, לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו. לָמָּה, לְפִי שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם שֶׁמִּסְתַּכְּלִין בּוֹ. רַבִּי הוֹשַׁעְיָה הַגָּדוֹל שׁוֹנֶה, אִם רֹב אַנְשֵׁי הָעִיר מְלַאכְתָּן בְּכָךְ, מֻתָּר לוֹ לִישָׂא אֶת כַּפָּיו, כְּשֵׁם שֶׁיֵּשׁ בַּדָּרוֹם עוֹרוֹת צְבוּעוֹת אַרְגָּמָן וּמִבֵּין יְדֵיהֶן צְבוּעוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִתְּחִלָּה אֲנִי הָיִיתִי מְבָרֵךְ בְּרִיּוֹתַי. מִכָּאן וְאֵילָךְ הֲרֵי הַבְּרָכוֹת מְסוּרוֹת לָכֶם וְתִהְיוּ מְבָרְכִין אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. לְפִיכָךְ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה שֶׁיַּזְהִיר לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו, שֶׁיְּהוּ מְבָרְכִין אֶת יִשְׂרָאֵל. מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁקָּרְאוּ דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְּבָרְכוּ. כֹּה תְּבָרְכוּ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ (דברים כו, טו). אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לַכֹּהֲנִים אַתָּה אוֹמֵר שֶׁיְּבָרְכוּ אוֹתָנוּ. אֵין אָנוּ צְרִיכִין אֶלָּא לְבִרְכָתְךָ וְלִהְיוֹתֵנוּ מִתְבָּרְכִין מִפִּיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַרְתִּי לַכֹּהֲנִים שֶׁיְּהוּ מְבָרְכִין אֶתְכֶם, אֲנִי עוֹמֵד עִמָּהֶם וּמְבָרֵךְ אֶתְכֶם. לְפִיכָךְ הַכֹּהֲנִים פּוֹרְשִׂין אֶת כַּפֵּיהֶם, לוֹמַר, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹמֵד אַחֲרֵינוּ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלּוֹנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים (שה״‎ש ב, ט), מַה בֵּין אֶצְבָּעוֹת שֶׁל כֹּהֲנִים. מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים, בְּשָׁעָה שֶׁפּוֹשְׁטִין כַּפֵּיהֶם. לְכָךְ נֶאֱמַר: כֹּה תְּבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

סתמום פלשתים. כדי שילך לו יצחק ויחפור חמשה בארות, כנגד חמשה חומשי תורה: