Мидраш к Берешит 33:18

(ע״ב) תנו רבנן ג׳ מיני הדרוקן הן של עבירה עבה ושל רעב תפוח ושל כשפים דק. שמואל הקטן חש ביה אמר רבונו של עולם מי מפיס איתסי. אביי הש ביה אמר רבא ידענא ביה בנחמני דמכפין נפשיה. רבא חש ביה והא רבא הוא דאמר נפישי קטילי קדר מנפיחי כפן. שאני רבא דאנסי ליה רבנן בעידניה בעל כרחיה. תנו רבנן ד׳ סימנין הן. סימן לעבירה הדרוקן. סימן לשנאת חנם ירקון סימן לגסות הרוח עניות. סימן ללשון הרע אסכרה. ת״ר אסכרה בא לעולם על המעשר (ע״ב) ר״א ברבי יוסי אומר על לה״ר. אמר רבא ואיתימא ריב״ל מאי קראה (תהלים סג יב) והמלך ישמח באלהים יתהלל כל הנשבע בו כי יסכר פי דוברי שקר. איבעיא להו ר״א ברבי יוסי על לשון הרע קאמר או דילמא אף על לשון הרע נמי קאמר. ת״ש כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה היו שם רבי יהודה ור״א ברבי יוסי ור״ש נשאלה שאלה זו בפניהם מכה זו מפני מה מתחלת בבני מעים וגומרת בפה. נענה רבי יהודה בר׳ אלעאי ראש המדברים בכל מקום ואמר אע״פ שכליות יועצות ולב מבין ולשון מחתך. פה גומר. נענה רבי אלעזר ברבי יוסי ואמר מפני שאוכלין בה דברים טמאים. דברים טמאים ס״ד. אלא שאוכלין בה דברים שאינן מתוקנים. נענה רבי שמעון ואמר בעון ביטול תורה. אמרו לו נשים יוכיחו. שמבטלים את בעליהן. עובדי כוכבים יוכיחו. שמבטלים את ישראל. תינוקות יוכיחו. שמבטלים את אביהם. תינוקות של בית רבן יוכיחו התם בדרבי גוריון דאמר רבי גוריון ואיתימא רב יוסף בר שמעיה בזמן שהצדיקים בדור צדיקים נתפסים על הדור אין צדיקים בדור תינוקות של בית רבן נתפסים על הדור. א״ר יצחק בר זעירי ואמרי לה אמר רבי שמעון בן נזירא מאי קרא (שה״ש א ח) אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן וגו׳ ואמרינן גדיים הממושכנים על הרועים. שמע מינה אף על לשון הרע קאמר שמע מינה. ואמאי קרו ליה ראש המדברים בכל מקום דיתבי רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ויתיב יהודה בן גרים גבייהו פתח רבי יהודה ואמר כמה נאים מעשיהם של אומה זו תקנו שווקים תקנו גשרים תקנו מרחצאות. רבי יוסי שתק. נענה ר״ש בן יוחאי ואמר כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן תקנו שווקים להושיב בהם זונות. מרחצאות לעדן בהם עצמן. גשרים ליטול מהם מכסים. הלך יהודה בן גרים וספר דבריהם ונשמעו למלכות אמרו יהודה שעילה יתעלה. יוסי ששתק יגלה לצפורי. שמעון שגינה יהרג. אזל הוא ובריה טשו בי מדרשא. כל יומא הוות מייתי להו דביתהו ריפתא וכוזא דמיא וכרכי. כי תקיף גזירתא א״ל לבריה נשים דעתן קלה עליהן דילמא מצערי לה ומגליא לן. אזלו טשו במערתא אתרחיש ניסא איברי להו חרובא ועינא דמיא והוו משלחי מנייהו והוו יתבי עד צוארינהו בחלא כולי יומא גרסי בעידן צלויי לבשו מיכסו ומצלו והדר משלחי מנייהו כי היכי דלא ליבלו. איתיבו תריסר שני במערתא אתא אליהו וקם אפתחא דמערתא אמר מאן לודעיה לבר יוחי דמית קיסר ובטיל גזירתיה. נפקו חזו אינשי דקא כרבי וזרעי אמר מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה כ״מ שנותנין עיניהם מיד נשרף יצתה בת קול ואמרה להם להחריב עולמי יצאתם חזרו למערתכם. הדור אזול איתיבו תריסר ירחי שתא אמרי משפט רשעים בגיהנם י״ב חדש יצתה בת קול ואמרה צאו ממערתכם. נפקו כל היכא דהוה מחי רבי אלעזר הוי מסי רבי שמעון א״ל בני די לעולם אני ואתה. בהדי פניא דמעלי שבתא חזו ההוא סבא דהוה נקיט תרי מדאני אסא ורהיט בין השמשות אמרו ליה הני למה לך אמר להו לכבוד שבת ותסגי לך בחד חד כנגד זכור וחד כנגד שמור אמר ליה לבריה חזי כמה חביבין מצות על ישראל יתיב דעתייהו. שמע רבי פנחס בן יאיר חתניה נפק לאפיה עייליה לבי בני׳ הוה קא אריך ליה לבשריה. חזא דהוו ביה פילי בגופיה הוה קא בכי וקא נתרן דמעת עיניה וקמצווח ליה. אמר ליה אוי לי שראיתיך בכך א״ל אשריך שראיתני בכך שאלמלי לא ראיתני בכך לא מצאת כי כך. דמעיקרא כי הוה מקשי רשב״י קושיא הוה מפרק ליה רבי פנחם בן יאיר תריסר פירוקי. לסוף כי מקשי רבי פנחס בן יאיר קושיא הוה מפרק ליה רשב״י כ״ד פירוקי. אמר הואיל ואיתרחיש ניסא איזיל איתקן מלתא דכתיב (בראשית לג יח) ויבא יעקב שלם ואמר רב שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו (שם) ויחן את פני העיר אמר רב מטבע תקן להם ושמואל אמר שווקים תקן להם ור׳ יוחנן אמר מרחצאות תקן להם. א״ל איכא מילתא דבעי לתקוני א״ל איכא דוכתא דאית ביה ספק טומאת (דף לד) ואית להו צערא לכהני לאקופי אמר איכא איניש דידע דאתחזק הכא טהרה. אמר ליה ההוא סבא כאן קצץ בן זכאי תורמסי תרומה. עבד איהו נמי הכי כל היכא דהוה קשי טהריה וכל היכא דהוה רפי צייניה. אמר ההוא סבא טיהר בן יוחאי בית הקברות. אמר ליה אלמלי לא היית עמנו ואפילו היית עמנו ולא נמנית עמנו יפה אתה אומר. עכשיו שהיית עמנו ונמנית עמנו יאמרו זונות מפרכסות זו את זו ת״ח לא כל שכן. יהב ביה עיניה ונח נפשיה. נפק לשוקא חזייה ליהודה בן גרים אמר עדיין יש לזה בעולם. נתן בו עיניו ועשהו גל של עצמות:

כו תָּנוּ רַבָּנָן: שְׁלֹשָׁה מִינֵי הִדְרוֹקָן הֵן: שֶׁל עֲבֵרָה עָבֶה. וְשֶׁל רָעָב תָּפוּחַ. וְשֶׁל כְּשָׁפִים דַּק. שְׁמוּאֵל הַקָּטָן חָשׁ בֵּיהּ, אָמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִי מֵפִיס? אִתְּסִי. אַבַּיֵי חָשׁ בֵּיהּ, אָמַר (רבה) [רָבָא]: יָדַעְנָא בֵּיהּ בְּנַחְמָנִי, דְּמַכְפִּין נַפְשֵׁיהּ. רָבָא חָשׁ בֵּיהּ, וְהָא רָבָא הוּא דְּאָמַר: נְפִישֵׁי קְטִילֵי קֵדָר, מִנְּפִיחֵי כָּפָן? שַׁאנִי רָבָא דְּאַנְסֵי לֵיהּ רַבָּנָן בְּעִידְנֵיהּ, בְּעַל כָּרְחוֹ. תָּנוּ רַבָּנָן: אַרְבָּעָה סִימָנִים הֵן: סִימָן לַעֲבֵרָה, הִדְרוֹקָן. סִימָן לְשִׂנְאַת חִנָּם, יֵרָקוֹן. סִימָן לְגַסּוּת הָרוּחַ, עֲנִיּוּת. סִימָן לְלָשׁוֹן הָרָע, אַסְכָּרָה. תָּנוּ רַבָּנָן: אַסְכָּרָה בָּאָה לָעוֹלָם עַל הַמַּעֲשֵׂר. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: עַל לָשׁוֹן־הָרָע. אָמַר (רבה) [רָבָא], וְאִי תֵּימָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מַאי קְרָא? (תהילים ס״ג:י״ב) "וְהַמֶּלֶךְ יִשְׂמַח בֵּאלֹהִים, יִתְהַלֵּל כָּל הַנִּשְׁבָּע בּוֹ, כִּי יִסָּכֵר פִּי דּוֹבְרֵי שָׁקֶר". אִיבָּעְיָא לְהוּ: רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי, עַל לָשׁוֹן הָרַע קָאָמַר, אוֹ דִּילְמָא, אַף עַל לָשׁוֹן הָרַע נַמִּי קָאָמַר? תָּא שְׁמַע: כְּשֶׁנִּכְנְסוּ רַבּוֹתֵינוּ לְכֶרֶם בְּיַבְנֶה, הָיוּ שָׁם רַבִּי יְהוּדָה, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן. נִשְׁאֲלָה שְׁאֵלָה זוֹ בִּפְנֵיהֶם: מַכָּה זוֹ, מִפְּנֵי מַה מַּתְחֶלֶת בִּבְנֵי־מֵעַיִם וְגוֹמֶרֶת בַּפֶּה? נַעֲנָה רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלָעִאי, רֹאשׁ הַמְדַבְּרִים בְּכָל מָקוֹם, וְאָמַר: אַף עַל פִּי שֶׁכְּלָיוֹת יוֹעֲצוֹת, וְלֵב מֵבִין, וְלָשׁוֹן מְחַתֵּךְ פֶּה גּוֹמֵר. נַעֲנָה רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי וְאָמַר: מִפְּנֵי שֶׁאוֹכְלִין בָּהּ דְּבָרִים טְמֵאִים. [דְּבָרִים] טְמֵאִים, סַלְקָא דַּעְתָּךְ?! אֶלָּא שֶׁאוֹכְלִין בָּהּ דְּבָרִים שֶׁאֵינָן מְתֻקָּנִים. נַעֲנָה רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר: בַּעֲוֹן בִּטּוּל תּוֹרָה. אָמְרוּ לוֹ: נָשִׁים יוֹכִיחוּ! שֶׁמְּבַטְּלוֹת אֶת בַּעֲלֵיהֶן. כּוּתִים יוֹכִיחוּ! שֶׁמְּבַטְּלִין אֶת יִשְׂרָאֵל. תִּינוֹקוֹת יוֹכִיחוּ! שֶׁמְּבַטְּלִים אֶת אֲבִיהֶם. תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן יוֹכִיחוּ! הָתָם כִּדְרַבִּי גּוּרְיוֹן, דְּאָמַר רַבִּי גּוּרְיוֹן, וְאִיתֵּימָא רַב יוֹסֵף בְּרַבִּי שְׁמַעְיָה: בִּזְמַן שֶׁהַצַּדִּיקִים בַּדּוֹר, צַדִּיקִים נִתְפָּסִים עַל הַדּוֹר. אֵין צַדִּיקִים בַּדּוֹר, תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן נִתְפָּסִים עַל הַדּוֹר. אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר זְעִירִי, וְאַמְרֵי לָהּ, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְזִירָא: מַאי קְרָא? (שיר השירים א׳:ח׳) "אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים, צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן" וְגוֹ'. וְאַמְרִינָן, גְּדָיִים הַמְּמֻשְׁכָּנִים עַל הָרוֹעִים, שְׁמַע מִינָהּ: אַף עַל לָשׁוֹן הָרַע [נַמִּי] קָאָמַר, שְׁמַע מִינָהּ! וְאַמַּאי קָרוּ לֵיהּ, "רֹאשׁ הַמְדַבְּרִים בְּכָל מָקוֹם"? דְּיַתְבֵי רַבִּי יְהוּדָה, וְרַבִּי יוֹסֵי, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְיָתִיב יְהוּדָה בֶּן גֵּרִים גַּבַּיְהוּ; פָּתַח רַבִּי יְהוּדָה וְאָמַר: כַּמָּה נָאִים מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל אֻמָּה זוֹ, תִּקְּנוּ שְׁוָקִים, תִּקְּנוּ גְּשָׁרִים, תִּקְּנוּ מֶרְחֲצָאוֹת. רַבִּי יוֹסֵי שָׁתַק. נַעֲנָה רַבִּי שִׁמְעוֹן [בֶּן יוֹחַאי] וְאָמַר: כָּל מַה שֶּׁתִּקְּנוּ, לֹא תִּקְּנוּ אֶלָּא לְצֹרֶךְ עַצְמָן; תִּקְּנוּ שְׁוָקִים, לְהוֹשִׁיב בָּהֶם זוֹנוֹת, מֶרְחֲצָאוֹת, לְעַדֵּן בָּהֶם עַצְמָן, גְּשָׁרִים, לִטֹּל מֵהֶם מְכָסִים. הָלַךְ יְהוּדָה בֶּן גֵּרִים וְסִפֵּר (דברים) [דִּבְרֵיהֶם], וְנִשְׁמְעוּ לַמַּלְכוּת. אָמְרוּ: יְהוּדָה שֶׁעִלָּה, יִתְעַלֶּה. יוֹסֵי שֶׁשָּׁתַק, יִגְלֶה לְצִפּוֹרִי. שִׁמְעוֹן שֶׁגִּנָּה, יֵהָרֵג. אָזַל הוּא וּבְרֵיהּ, טָשׁוּ בֵּי מִדְרָשָׁא. כָּל יוֹמָא הֲוָת מַיְתִּי לְהוּ דְּבִיתְהוּ רִיפְתָּא וְכוּזָא דְּמַיָּא, וְכַרְכֵי. כִּי תָּקִיף גְּזֵירָתָא, אָמַר לֵיהּ לִבְרֵיהּ: נָשִׁים, דַּעְתָּן קַלָּה עֲלֵיהֶן, דִּילְמָא מְצַעֲרֵי לָהּ וּמְגַלְּיָא לָן. אָזְלוּ, טָשׁוּ בִּמְעַרְתָּא. אִתְרָחִישׁ נִיסָא, אִיבְרִי לְהוּ חֲרוּבָא וְעֵינָא דְּמַיָּא, (והוו יתבי) וַהֲווּ מְשַׁלְּחֵי מָנַיְהוּ, וַהֲווּ יַתְבֵי עַד צַוָּארַיְהוּ בְּחָלָא. כּוּלֵי יוֹמָא גַּרְסֵי, בְּעִדָּן צְלוּיֵי, לָבְשׁוּ, מִיכְסוּ, וּמַצְלוּ, וַהֲדָר מְשַׁלְּחֵי מָנַיְהוּ, כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיבְלוּ. אִיתִיבוּ תְּרֵיסַר שְׁנֵי בִּמְעַרְתָּא. אָתָא אֵלִיָּהוּ וְקָם אַפִּתְחָא דִּמְעַרְתָּא, אָמַר: מַאן לוֹדְעֵיהּ לְבַר (יוחאי) [יוֹחַי] דְּמִית קֵיסָר, וּבָטִיל גְּזֵירְתֵּיהּ? נָפְקוּ, חָזוּ אִינְּשֵׁי דְּקָא כָּרְבֵי וְזָרְעֵי, אָמַר: מַנִּיחִין חַיֵּי עוֹלָם וְעוֹסְקִין בְּחַיֵּי שָׁעָה?! כָּל מָקוֹם שֶׁנּוֹתְנִין עֵינֵיהֶם, מִיָּד נִשְׂרָף. יָצְתָה בַּת־קוֹל וְאָמְרָה לָהֶם: לְהַחֲרִיב עוֹלָמִי יְצָאתֶם? חִזְרוּ לִמְעָרַתְכֶם! הֲדוּר אָזוּל, אִיתִיבוּ תְּרֵיסַר יַרְחָא שַׁתָּא, אַמְרֵי: מִשְׁפַּט רְשָׁעִים בְּגֵיהִנֹּם, שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. יָצְתָה בַּת־קוֹל וְאָמְרָה: צְאוּ מִמְּעָרַתְכֶם! נָפְקוּ, כָּל הֵיכָא דַּהֲוָה מַחְיֵי רַבִּי אֶלְעָזָר, הֲוָה מָסִי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי. אָמַר לוֹ: בְּנִי, דַּי לָעוֹלָם אֲנִי וְאַתָּה. בַּהֲדֵי פַּנְיָא דְּמַעֲלֵי שַׁבְּתָא, חָזוּ הַהוּא סָבָא, דַּהֲוָה נָקִיט תְּרֵי מְדָאנֵי אָסָא, וְרָהִיט בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. אָמְרוּ לֵיהּ: הַנֵי לָמָּה לָךְ? אָמַר לְהוּ: לִכְבוֹד שַׁבָּת. וְתִסְגֵּי לָךְ בְּחַד? חַד כְּנֶגֶד 'זָכוֹר', וְחַד כְּנֶגֶד 'שָׁמוֹר' . אָמַר לֵיהּ לִבְרֵיהּ: חָזִי כַּמָּה חֲבִיבִין מִצְווֹת עַל יִשְׂרָאֵל, יָתִיב דַּעְתַּיְהוּ. שָׁמַע רַבִּי פִּינְחָס בֶּן יָאִיר חַתְנֵיהּ, וְנָפַק לְאַפֵּיהּ. עַיְּילֵיהּ לְבֵי בַּאנִי, הֲוָה קָא אָרִיךְ לֵיהּ לְבִישְׂרֵיהּ, חָזָא דַּהֲווּ בֵּיה פִּילֵי בְּגוּפֵיהּ, הֲוָא קָא בָּכִי, קָא נַתְרָן דִּמְעַת עֵינֵיהּ, וְקָמַצְוַוח לֵיהּ. אָמַר לֵיהּ: אוֹי לִי שֶׁרְאִיתִיךָ בְּכָךְ. אָמַר לֵיהּ: אַשְׁרֶיךְ שֶׁרְאִיתַנִי בְּכָךְ, שֶׁאִלְמָלֵא לֹא רְאִיתַנִי בְּכָךְ, לֹא מָצָאתָ בִּי כָּךְ, דְּמֵעִיקָרָא, כִּי הֲוָה מַקְשִׁי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי קוּשְׁיָא, הֲוָה מְפָרֵק לֵיהּ רַבִּי פִּינְחָס בֶּן יָאִיר תְּרֵיסַר פֵּירוּקֵי. לְסוֹף, כִּי [הֲוָה] מַקְשִׁי רַבִּי פִּינְחָס בֶּן יָאִיר קוּשְׁיָא, הֲוָה מְפָרֵק לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה פֵּירוּקֵי. אָמַר: הוֹאִיל וְאִתְרָחִישׁ נִיסָא, אֵיזִיל אַתְקִין מִלְּתָא, דִּכְתִיב: (בראשית ל״ג:י״ח) "וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם", וְאָמַר רַב: 'שָׁלֵם' בְּגּוּפוֹ, 'שָׁלֵם' בְּמָמוֹנוֹ, 'שָׁלֵם' בְּתוֹרָתוֹ. (בראשית ל״ג:י״ח) "וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר", אָמַר רַב: מַטְבֵּעַ תִּקֵּן לָהֶם. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: שְׁוָקִים תִּקֵּן לָהֶם. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מֶרְחֲצָאוֹת תִּקֵּן לָהֶם. אָמַר: אִיכָּא מִלְּתָא דְּבָעִי לְתִיקוּנֵי? אָמְרוּ לֵיהּ: אִיכָּא דּוּכְתָּא, דְּאִית בֵּיהּ סְפֵק טוּמְאָה, וְאִית לְהוּ צַעֲרָא לַכֹּהֲנִים לְאַקּוּפֵי. אָמַר: אִיכָּא אִינִישׁ דְּיָדַע דְּאִיתְחַזֵּק הָכָא טָהֳרָה? אָמַר לֵיהּ הַהוּא סָבָא: כָּאן קִצֵּץ בֶּן זַכַּאי תּוּרְמוּסֵי תְּרוּמָה. עָבַד אִיהוּ נַמִּי הָכִי, כָּל הֵיכָא דַּהֲוָה קָשִׁי, טַהֲרֵיהּ. וְכָל הֵיכָא דַּהֲוָה רָפִי, צַיְּינֵיהּ. אָמַר הַהוּא סָבָא: טִהֵר בֶּן יוֹחַאי בֵּית הַקְּבָרוֹת. אָמַר לֵיהּ: (אילמלא) [אִלְמָלֵי] (לא) הָיִיתָ עִמָּנוּ, וַאֲפִלּוּ הָיִיתָ עִמָּנוּ וְלֹא נִמְנֵיתָ עִמָּנוּ, יָפֶה אַתָּה אוֹמֵר. עַכְשָׁיו שֶׁהָיִיתָ עִמָּנוּ, וְנִמְנֵיתָ עִמָּנוּ, יֹאמְרוּ: זוֹנוֹת מְפַרְכְּסוֹת זוֹ אֶת זוֹ, תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לֹא כָּל שֶׁכֵּן?! יָהַב בֵּיהּ עֵינֵיהּ וְנָח נַפְשֵׁיהּ. נָפַק לְשׁוּקָא, חַזְיֵיהּ לִיהוּדָה בֶּן גֵּרִים, אָמַר: עֲדַיִן יֵשׁ לָזֶה בָּעוֹלָם? נָתַן בּוֹ עֵינָיו וְעָשָׂהוּ גַּל [שֶׁל] עֲצָמוֹת.

דָּבָר אַחֵר, מִמְתִים יָדְךָ ה', מַה גִּבּוֹרִים הֵם שֶׁנָּטְלוּ אֶת שֶׁלָּהֶם מִתַּחַת יָדְךָ ה', וְאֵיזֶה זֶה, זֶה דּוֹרוֹ שֶׁל שְׁמַד. מִמְתִים יָדְךָ, מוּמָתִים מִיָּדְךָ. מֵחֶלֶד, אֵלּוּ שֶׁהֶעֱלָה בְּשָׂרָן חֲלוּדָאוֹת עַל קִדּוּשׁ שִׁמְךָ, מִי הֵן, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ, עֲבַדוּן הֵן טְמִירִין בִּמְעַרְתָּה תְּלַת עֲשַׂר שְׁנִין בִּשְׁמָדָא עַד דִּסְלֵיק בִּשְׂרְהוֹן חֲלוּדָה, וַהֲווֹן אָכְלִין חֲרוּבִין וּתְמָרִין, וּלְסוֹף תְּלַת עֲשַׂר שְׁנִין נְפַק רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי וִיתֵיב לֵיהּ עַל פִּילֵי דִמְעַרְתָּא, חֲמָא חַד צַיָּד פָּרֵיס מְצוּדְתֵיהּ לְמֵצָד צִפֳּרִין, שָׁמַע בְּרַת קָלָא אֲמָרָה דִימוֹס וְאִשְׁתֵּזְבַת, זְמַן תִּנְיָנוּת שָׁמַע בְּרַת קָלָא אֲמָרָה סְפִיקֻלָא וְאִתְּפַשַֹּׂת, אָמַר אֲפִלּוּ צִפּוֹר מִבַּלְעֲדֵי שְׁמַיָא לָא יִבְרַח כָּל שֶׁכֵּן נַפְשָׁתָנָא, נֵיחוֹת וְנִיתַּסַּאי בַּהֲדֵין מוֹי דְמוֹקֵד דִּטְבֶרְיָה, נָחֲתוּן וְאִיתַּסּוּן בְּמוֹי דְּמוֹקֵד דִּטְבֶרְיָא, אָמְרִין צְרִיכִין אָנוּ לַעֲשׂוֹת טוֹבָה וְנֵיהֲנֵי לַהֲלוֹן בְּנֵי אַתְרָא כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה יַעֲקֹב אָבִינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לג, יח): וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר, שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה אִיטְלִיס וּמוֹכֵר לָהֶם בְּזוֹל, עָשׂוּ אִיטְלִיס וּמָכְרוּ בְּזוֹל. אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם תֹּאמַר שֶׁיֵּשׁ לִי חֵלֶק עִמָּהֶם לָעוֹלָם הַבָּא, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דָּוִד, לֹא צְפוּנְךָ תְּמַלֵּא בִטְנָם, צְפוּנָם תְּמַלֵּא בִטְנְךָ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וּצְפוּנְךָ תְּמַלֵּא בִטְנָם, כָּל עַמָּא מִיתֵרָא עוּתְרָא אָכְלִין, אִיתְבַּשַֹּׂר דָּוִד שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. וְעוֹד אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֵלּוּ בָּאִין מִכֹּחַ תּוֹרָה וּמִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁיֵּשׁ בְּיָדָם, אֲבָל אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ לְעוֹלָם.