Мидраш к Берешит 49:9

גַּם יְהוּדָה שִׂטְנוֹ שֶׁל עֵשָׂו, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן (ישעיה יא, ז). פֵּרוּשׁ, אַרְיֵה שֶׁהוּא יְהוּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה (בראשית מט, ט), כַּבָּקָר זֶה יוֹסֵף, יֹאכַל תֶּבֶן, כְּלוֹמַר זֶה יוֹסֵף שֶׁיָּדִין עֵשָׂו שֶׁהוּא תֶבֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ (עובדיה א, יח). וּמִנַּיִן שֶׁאַף כֻּלָּם יְדִינוּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: מָה אִמְּךָ לְבִיָּא (יחזקאל יט, א), מִכָּאן שֶׁכֻּלָּם יְדִינוּהוּ.

כִּי חָיוֹת הֵנָּה, אִם תֹּאמַר מְיַלְּדוֹת הֵנָה, וְכִי מְיַלֶּדֶת אֵינָהּ צְרִיכָה מְיַלֶּדֶת אַחֶרֶת לְסַיְיעָהּ, אֶלָּא כָּךְ אָמְרוּ לוֹ אֻמָּה זוֹ כְּחַיּוֹת הַשָֹּׂדֶה נִמְשָׁלוֹת שֶׁאֵין צְרִיכוֹת מְיַלְּדוֹת, יְהוּדָה, נִמְשַׁל כְּאַרְיֵה, דִּכְתִיב (בראשית מט, ט): גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה. דָּן, (בראשית מט, יז): יְהִי דָן נָחָשׁ. נַפְתָּלִי (בראשית מט, כא): אַיָּלָה שְׁלֻחָה. יִשָֹּׂשכָר, (בראשית מט, יד): חֲמֹר גָּרֶם. יוֹסֵף (דברים לג, יז): בְּכוֹר שׁוֹרוֹ. בִּנְיָמִין (בראשית מט, כז): זְאֵב יִטְרָף. וְעַל שְׁאָר כְּתִיב (יחזקאל יט, ב): מָה אִמְּךָ לְבִיָּא בֵּין אֲרָיוֹת רָבָצָה. וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹת. מֶה הָיָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת, שֶׁקִּבֵּל דִּבְרֵיהֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְלֹא הִזִּיק לָהֶן. דָּבָר אַחֵר, וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא בֶּן רַבִּי אַבָּא, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (איוב כח, כח): וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת ה' הִיא חָכְמָה, מַהוּ שְׂכַר הַיִּרְאָה, תּוֹרָה. לְפִי שֶׁיָּרְאָה יוֹכֶבֶד מִפְּנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֶעֱמִיד מִמֶּנָּה משֶׁה, שֶׁכָּתוּב בּוֹ (שמות ב, ב): כִּי טוֹב הוּא, וְנִתְּנָה הַתּוֹרָה עַל יָדוֹ, שֶׁנִּקְרֵאת (משלי ד, ב): לֶקַח טוֹב. וְנִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג, כב): זִכְרוּ תּוֹרַת משֶׁה עַבְדִּי. וּמִרְיָם, יָצָא מִמֶּנָּה בְּצַלְאֵל, שֶׁהָיָה מָלֵא חָכְמָה, דִּכְתִיב (שמות לא, ג): וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים וגו'. וְעָשָׂה אָרוֹן לַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת: טוֹב, הֱוֵי: וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹת. וַיִּרֶב הָעָם, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (איכה ג, לז): מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי ה' לֹא צִוָּה, אִם פַּרְעֹה צִוָּה לַהֲרֹג אֶת הַזְּכָרִים מַה הוֹעִיל בִּגְזֵרָתוֹ ה' לֹא צִוָּה, אֶלָּא וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד.

(שם א טו) ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות רב ושמואל חד אמר אשה ובתה וחד אמר כלה וחמותה מאן דאמר אשה ובתה יוכבד ומרים ומאן דאמר כלה וחמותה יוכבד ואלישבע תניא כמ״ד אשה ובתה דתניא שפרה זו יוכבד ולמה נקרא שמה שפרה שמשפרת את הולד. ד״א שפרה שפרו ורבו ישראל בימיה. פועה זו מרים ולמה נקרא שמה פועה שהיתה פועה לולד ד״א שהיתה פועה ברוח הקודש ואומרת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל. ויאמר בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים מאי אבנים אמר ר׳ יוחנן סימן גדול מסר להן. (שמות ל) אם בן הוא והמתן אותו ואם בת היא וחיה אמר ר׳ חנינא סימן גדול מסר להן בן פניו למטה בת פניה למעלה. (שם) ותיראן המילדות את האלהים ולא עשו כאשר דבר אליהן ותחיין את הילדים תנא לא דיין שלא המיתו אותם אלא שהיו מספקות להם מים ומזון. (שם) ותאמרן המילדות אל פרעה כי לא כנשים המצריות העבריות כי חיות הנה מאי חיות אילימא חיות ממש אטו חיה לא צריכה חיה אחריתי לאולודה אלא אמרו לו אומה זו כחיה נמשלת יהודה (בראשית מט ט) גור אריה יהודה דן (שם) יהי דן נחש עלי דרך (שם) נפתלי אילה שלוחה (שם) יששכר חמור גרם יוסף (דברים לג יז) בכור שורו הדר לו (שם) בנימין זאב יטרף דכתיב ביה כתיב ביה דלא כתיב ביה כתיב ביה (יחזקאל יט ב) ואמרת מה אמך לביא בין אריות רבצה בתוך כפירים רבתה גוריה:

וכך היו הלוים חונים סביבות המשכן שנאמר והלוים יחנו סביב למשכן העדות. משה ואהרן ובניו וסמוך להם יהודה יששכר וזבולון שנאמר והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה. בני קהת מן הדרום וסמוך להם ראובן ושמעון וגד. בוא וראה שהשבטים הסמוכים למשה ולאהרן כלם גדולים בתורה. יהודה (שם מט) לא יסור שבט מיהודה. יששכר (דברי הימים א י״ב:ל״ג) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים. (שופטים ה׳:י״ד) ומזבולון מושכים בשבט סופר. על שהיו שכנים לתורה היו כלם בני תורה אבל השלשת השבטים הסמוכים לבני קהת שהיו בניו בני מחלוקת דכתיב (במדבר ט״ז:א׳) ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי נכנסו עמם במחלוקת שהרי און בן פלת מבני ראובן היה. וגם בחרו להם ארץ הגלעד. ושמעון יצא ממנו זמרי בן סלוא. בני גרשון מן המערב. וסמוכין להם אפרים ומנשה עמם ארבעה מארבע רוחות וארון וענן הולך דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה. וענן שכינה שהיה ביניהן. ואחד מסיך על גביהן שנא' (במדבר י׳:ל״ג-ל״ד) וענן ה' עליהם יומם. הענן שהיה הולך לפניהם היה הורג נחשים ועקרבים ומשוה להם הדרך. והמסיך עליהן מפני השרב ומפני הצינה. סימן היה למשה רבינו כשמסתלק הענן אשר על המשכן היה אומר ( שם יא) קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך כיון שהיה הענן מסתלק מיד היו מתקנין את עצמן למסע ומשוים כליהם על הבהמה. תקע בחצוצרות נסע יהודה ודגלו. תחלה הנשיא ושבטו אחריו ואשר חונים אחריו עמו יששכר וזבולון וסימניות לכל דגל ודגל מפה צבועה והעננים היו עומדין על גביהן וכמין קורה היה יוצא מתוך הענן שהיו יודעין לאיזה רוח הן הולכין וכך היה מסען לכל דגל ודגל. בדגל יהודה היה מצוייר בו ארי על שם (בראשית מ״ט:ט׳) גור אריה יהודה. דגל ראובן שני לו עם שמעון וגד מצוייר בו דודאים דמות אדם על שם (שם ל) וימצא דודאים:

ד"א ויגש אליו יהודה. זש"ה אחד באחד יגשו ורוח לא יבא ביניהם (איוב מא ח), זה יהודה ויוסף, שכל מה שנתגאה יוסף בא יהודה ונצח אותו, שנאמר ולא יכול יוסף להתאפק (בראשית מה א), למה היו דומין, לשור שהיה יוצא והיו כל החיות בורחות מפניו, והיה בועט לזה ומנגח לזה, ובא האריה ולא עמד לפניו, אלא נראה הארי ובקשו לשור ולא נמצא, כך יוסף נמשל בשור, שנאמר בכור שורו הדר לו (דברים לג יז), והשבטים נמשלו לחיות, והיה יוסף מתגאה עליהם ומבעט אותם, ויתנכר אליהם, ומנגח לזה, ויקח מאתם את שמעון, לא עשה, אלא כיון שיצא הארי, גור איה יהודה (בראשית מט ט), בקשו לשור ולא נמצא, אלא ולא יכול יוסף להתאפק, למה, ליש גבור בבהמה ולא ישוב מפני כל (משלי ל ל), אפילו מפני שכתיב בו ויכלכל. אף לעתיד לבא משוח מלחמה עתיד לעמוד מיוסף, ומשוח העומד מיהודה קשה ממנו, שנאמר וגברתי את בית יהודה [ואת בית יוסף אושיע] (זכריה י ו).

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה, מִי הוּא שָׂרוֹ שֶׁל שׁוֹר, אֲרִי. כָּךְ יוֹסֵף שׁוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ (דברים לג, יז). וִיהוּדָה אֲרִי, שֶׁנֶּאֱמַר: גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה (בראשית מט, ט). מִי עָמַד כְּנֶגֶד הַשּׁוֹר, הָאֲרִי, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה.

כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, זֶה יַעֲקֹב אָבִינוּ, שֶׁהָיְתָה מִטָּתוֹ שְׁלֵמָה לְפָנָיו וְלֹא נִמְצָא בָּהּ פְּסֹלֶת. מַהוּ כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַר סִינַי וְאָמְרוּ (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, אוֹתָהּ שָׁעָה לֹא הָיָה בָהֶם לֹא זָבִים וְלֹא מְצֹרָעִין וְלֹא חִגְּרִין וְלֹא סוּמִין לֹא אִלְּמִין וְלֹא חֵרְשִׁין, לֹא שׁוֹטִין וְלֹא שַׁמָּמִין, לֹא טִפְּשִׁין וְלֹא חֲלוּקֵי לֵב, עַל אוֹתָהּ שָׁעָה נֶאֱמַר: כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, כֵּיוָן שֶׁחָטְאוּ לֹא הָיוּ יָמִים קַלִּים וְהָיוּ בָם זָבִים וּמְצֹרָעִים חִגְּרִין וְסוּמִין, אִלְּמִים חֵרְשִׁים שׁוֹטִים וְטִפְּשִׁין, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נֶאֱמַר (במדבר ה, ב): וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב. אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ כְּתִיב (במדבר ז, יב): וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן וגו', בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי הִקְרִיב נְתַנְאֵל קָרְבָּנוֹ, וְלָמָּה עָשָׂה יְהוּדָה טְפֵלָה, שֶׁלֹא יִתְגָּאֶה יְהוּדָה וְיֹאמַר הוֹאִיל וַאֲנִי הִקְרַבְתִּי תְּחִלָּה אֲנִי הוּא גָדוֹל שֶׁבְּכֻלָּם, אֶלָּא הֶעֱלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם כְּאִלּוּ הִקְרִיבוּ כֻּלָּם בְּיוֹם רִאשׁוֹן וּבְיוֹם אַחֲרוֹן. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כְּתִיב (במדבר ז, פד): זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח, וַהֲלֹא כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶן הִקְרִיב מִזְרָק אֶחָד כַּף אַחַת, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר קַעֲרֹת כֶּסֶף שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, מִזְרְקֵי כֶסֶף שְׁנֵים עָשָׂר, כַּפּוֹת זָהָב שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, אֶלָּא שֶׁלֹא יֹאמַר יְהוּדָה הוֹאִיל וַאֲנִי הִקְרַבְתִּי תְּחִלָּה אֲנִי גָדוֹל שֶׁבְּכֻלָּם, לְפִיכָךְ הֶעֱלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם כְּאִלּוּ הִקְרִיבוּ כֻּלָּם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן וּבַיּוֹם הָאַחֲרוֹן. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה כְּתִיב (בראשית מט, כח): כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר, מֵאַחַר שֶׁבֵּרְכָן חָזַר וּבֵרְכָן, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁיָּשַׁב יַעֲקֹב אָבִינוּ וּמְשָׁלָן בְּחַיּוֹת, מָשַׁל לִיהוּדָה בְּאַרְיֵה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט, ט): גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה. דָּן לְנָחָשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט, יז): יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ. נַפְתָּלִי לְאַיָּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט, כא): נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה. בִּנְיָמִין לִזְאֵב, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט, כז): בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף, וְחָזַר וּקְרָאָן כֻּלָּן זְאֵבִים, כֻּלָּן נְחָשִׁים, כֻּלָּן שְׂרָפִים, כֻּלָּן עַקְרַבִּים, תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵן, שֶׁהֲרֵי דָּן שֶׁקְּרָאוֹ נָחָשׁ חָזַר וּקְרָאוֹ אַרְיֵה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, כב): דָּן גּוּר אַרְיֵה. אָמַר רַבִּי אִידֵי מָצִינוּ בַּקָּרְבָּנוֹת שֶׁל נְשִׂיאִים מַה שֶּׁהִקְרִיב זֶה הִקְרִיב זֶה, זֶה הִקְרִיב עוֹלָה, וְזֶה הִקְרִיב עוֹלָה. זֶה מִנְחָה, וְזֶה מִנְחָה. זֶה חַטָּאת, וְזֶה חַטָּאת. זֶה שְׁלָמִים, וְזֶה שְׁלָמִים, לָמָּה שֶׁכֻּלָּם שְׁלֵמִים וְשָׁוִין כְּאֶחָד. וּמָה רָאָה הַכָּתוּב לְיַחֲסָן בַּסֵּפֶר, וְאֵלֶּה שְׁמוֹת רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי, רַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי לֵוִי, חַד אָמַר מִפְּנֵי שֶׁקִּנְטְרָן אֲבִיהֶם, וְחַד אָמַר מִפְּנֵי שֶׁיִּחֲסָן אֵצֶל משֶׁה וְאַהֲרֹן, וְלֵית אֲנַן יָדְעִין מַאן דַּאֲמַר דָּא וּמַאן דַּאֲמַר דָּא, אֶלָּא מִן דַּאֲמַר רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן בְּשֵּׁם רַבִּי הוּנָא (משלי טו, לא): אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין הֱוֵי רַבִּי הוּנָא הוּא דְאָמַר מִפְּנֵי שֶׁקִּנְטְרָן. וּלְפִי שֶׁקִּבְּלוּ תּוֹכַחַת אֲבִיהֶם זָכוּ לְהִתְיַחֵס בְּצַד משֶׁה וְאַהֲרֹן, לְכָךְ נֶאֱמַר: כֻּלָּךְ יָפָה, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר לְפִי שֶׁכָּל הַשְּׁבָטִים לֹא שָׁמְרוּ יִחוּסֵיהֶן בְּמִצְרַיִם, וּרְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי שָׁמְרוּ יִחוּסֵיהֶן בְּמִצְרַיִם. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר לְפִי שֶׁכָּל הַשְּׁבָטִים עָבְדוּ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בְּמִצְרַיִם, וְשֵׁבֶט רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי לֹא עָבְדוּ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. וְרַבָּנָן אָמְרִין לְפִי שֶׁכָּל הַשְּׁבָטִים לֹא נָהֲגוּ שְׂרָרָה בְּמִצְרַיִם עַל יִשְׂרָאֵל, וּשְׁבָטִים הַלָּלוּ נָהֲגוּ שְׂרָרָה בְּמִצְרַיִם. כֵּיצַד, מֵת רְאוּבֵן נִתְּנָה שְׂרָרָה לְשִׁמְעוֹן. מֵת שִׁמְעוֹן נִתְּנָה שְׂרָרָה לְלֵוִי. מֵת לֵוִי, בָּא לִתֵּן שְׂרָרָה לִיהוּדָה יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה הַנִּיחוּ אוֹתָהּ עַד שֶׁיַּגִּיעַ זְמַנָּהּ, וְאֵימָתַי הִגִּיע זְמַנָּהּ אַחֲרֵי מִיתַת יְהוֹשֻׁעַ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שופטים א, א ב): וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ, וַיֹּאמֶר ה' יְהוּדָה יַעֲלֶה, שְׁלשָׁה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לוֹ, יְהוּדָה, עָתְנִיאֵל, יַעְבֵּץ. רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא זֶה בֹּעַז. רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי זֶה עָתְנִיאֵל. כְּתִיב (יחזקאל כב, יח): בֶּן אָדָם הָיוּ לִי בֵית יִשְׂרָאֵל לְסִיג כֻּלָּם וגו', אָמַר זְכַרְיָה אֲנָא חֲמִיתֵהּ אָלוֹכוּרְסִין. (זכריה ד, ב ג): רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ וגו' וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ וגו', תְּרֵין אָמוֹרָאֵי חַד אָמַר גּוֹלָה, וְחַד אָמַר גּוֹאֲלָהּ, מַאן דְּאָמַר גּוֹלָה, שֶׁגָּלוּ בְּבָבֶל וְגָלְתָה שְׁכִינָה עִמָּהֶם. וּלְמַאן דְּאָמַר גּוֹאֲלָהּ הוּא פָּרוֹקָהּ, דִּכְתִיב (ישעיה מז, ד): גֹּאֲלֵנוּ ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ וגו', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹאִיל וְכָךְ כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ.

וַתַּעֲבֹר חַיַּת הַשָּׂדֶה, אֵלּוּ בְּנֵי יַעֲקֹב שֶׁנִּמְשְׁלוּ כְּחַיּוֹת, גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה (בראשית מט, ט), דָּן גּוּר אַרְיֵה (דברים יג, כב), כְּלָבִיא שָׁכֵן, נַפְתָּלִי אַיָּלָה, וְכֵן כֻּלָּם. וַתִּרְמֹס אֶת הַחוֹחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר.

בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן וגו' (אסתר ג, ז), תָּנֵי כְּשֶׁאָמַר הָמָן הָרָשָׁע לְאַבֵּד אֶת יִשְׂרָאֵל, אָמַר הֵיאַךְ אֲנִי שׁוֹלֵט בָּהֶן, הֲרֵינִי מַפִּיל גּוֹרָלוֹת. וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת (יואל ד, ג): וְאֶל עַמִּי יַדּוּ גוֹרָל. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רָשָׁע בֶּן רָשָׁע, גּוֹרָלְךָ עוֹלֶה לְהִצָּלֵב, הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל, עָלָיו נָפַל הַגּוֹרָל, לָמָּה (תהלים קכה, ג): כִּי לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרֶשַׁע עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים. בַּתְּחִלָּה הִפִּיל פּוּר בַּיָּמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: מִיּוֹם לְיוֹם, הִפִּיל פּוּר בְּיוֹם אֶחָד בְּשַׁבָּת, עָמַד שָׂרוֹ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בִּי נִבְרְאוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וְאָמַרְתָּ (ירמיה לג, כה): אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי, יֵשׁ בְּרִית בִּבְשָׂרָם, דִּכְתִיב (בראשית יז, ט): וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר, וּכְתִיב (בראשית יז, יג): וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם, וְיֵשׁ בְּרִית בְּפִיהֶם, זוֹ תּוֹרָה, דִּכְתִיב (יהושע א, ח): לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ, וְאָמַרְתָּ (ירמיה לא, לו): אִם יִמַּדּוּ שָׁמַיִם מִלְּמַעְלָה וְיֵחָקְרוּ מוֹסְדֵי אֶרֶץ לְמָטָּה וגו', וּכְתִיב (ירמיה לא, לה): גַּם זֶרַע יִשְׂרָאֵל יִשְׁבְּתוּ מִהְיוֹת גּוֹי לְפָנַי כָּל הַיָּמִים, וְרָשָׁע זֶה מְבַקֵּשׁ לְאַבְּדָן, עֲקֹר שָׁמַיִם וָאָרֶץ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ אַתָּה מְכַלֶּה אוֹתָן. הִפִּיל פּוּר בְּיוֹם שֵׁנִי, וְעָמַד שָׂרוֹ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בְּיוֹם שֵׁנִי הִבְדַּלְתָּ בֵּין מַיִם הָעֶלְיוֹנִים לַמַּיִם הַתַּחְתּוֹנִים, וְכֵן יִשְׂרָאֵל מֻבְדָּלִים הֵם מִן הָאֻמּוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ויקרא כ, כו): וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי, וְרָשָׁע זֶה רוֹצֶה לְאַבְּדָן, הֲפֹךְ עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים וְאַחַר כַּלֵּה אוֹתָם. יוֹם שְׁלִישִׁי הִפִּיל פּוּר, וְעָמַד שָׂרוֹ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יוֹם שְׁלִישִׁי בּוֹ נִבְרְאוּ זְרָעִים, וְיִשְׂרָאֵל מַפְרִישִׁין מֵהֶם תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת, וּבוֹ נִבְרְאוּ אִילָנוֹת, וְיִשְׂרָאֵל מְקַלְּסִין לְפָנֶיךָ בָּהֵן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ויקרא כג, מ): וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר וגו', וּבוֹ נִקְווּ הַמַּיִם לַיָּם, וּלְיִשְׂרָאֵל נִגְזַר שְׁנֵים עָשָׂר גְּזָרִים בַּיָּם, וְעַכְשָׁו אִם יִשְׂרָאֵל בְּטֵלִים אָנוּ הֵיאַךְ קַיָּמִין. יוֹם רְבִיעִי הִפִּיל פּוּר, וְעָמַד שָׂרוֹ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יוֹם רְבִיעִי בּוֹ נִבְרְאוּ הַמְאוֹרוֹת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה ס, ג): וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ, וּבוֹ נִבְרְאוּ הַכּוֹכָבִים וּבָנֶיךָ נִמְשְׁלוּ לְכוֹכָבִים, אִם תְּאַבְּדֵם הֵיאַךְ אָנוּ קַיָּמִין. הִפִּיל פּוּר יוֹם חֲמִישִׁי, עָמַד שָׂרוֹ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יוֹם חֲמִישִׁי בּוֹ נִבְרְאוּ עוֹפוֹת [ובהמות], וּמֵהֶם צִוִּיתָ לְהַקְרִיב קָרְבָּנוֹת, וּבָהֶם אַתָּה מְכַפֵּר וּמִתְרַצֶּה לַבְּרִיּוֹת, וְאִם הֵם בְּטֵלִים מִי מַקְרִיב קָרְבָּן. הִפִּיל פּוּר בְּיוֹם שִׁשִּׁי, עָמַד שָׂרוֹ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יוֹם שִׁשִּׁי בּוֹ נִבְרָא אָדָם הָרִאשׁוֹן וְקָרָאתָ לְבָנֶיךָ בִּשְׁמוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל לד, לא): וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם, וְאִם אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְעָקְרָן עֲקֹר כָּל הָאָדָם וְאַחַר כָּךְ יִשְׁלֹט בָּהֶם. בְּיוֹם שַׁבָּת הִפִּיל פּוּר, עָמַד שָׂרוֹ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יוֹם שַׁבָּת בּוֹ נִגְמְרוּ כָּל מַעֲשֶׂיךָ וְנִשְׁתַּכְלְלוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ב, ב): וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וּכְתִיב (שמות לא, יז): בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִיא לְעֹלָם, וְאִם אַתָּה מְבַקֵּשׁ לַעֲקֹר אוֹתָם, עֲקֹר אֶת הַשַּׁבָּת וּבַטֵּל אוֹתָהּ, וְאַחַר כָּךְ אַתָּה מְכַלֶּה אוֹתָם. כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתוֹ רָשָׁע שֶׁאֵין הַגּוֹרָל נוֹפֵל בּוֹ בַּיָּמִים, חָזַר לֶחֳדָשִׁים. הִתְחִיל בְּחֹדֶשׁ נִיסָן, וְעָלָה בּוֹ זְכוּת פֶּסַח. בְּאִיָּר, זְכוּת פֶּסַח קָטָן וּזְכוּת הַמָּן שֶׁנִּתַּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ. בְּסִיוָן, זְכוּת הַתּוֹרָה. בְּתַמּוּז, זְכוּת הָאָרֶץ, וְעוֹד לָמָּה לֹא עָלָה הַגּוֹרָל בְּתַמּוּז וְאָב, שֶׁאָמְרוּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם דַּיֵּנוּ פֻּרְעָנוּת שֶׁאֵרְעוּ בָּנוּ לְבָנֶיךָ, בְּתַמּוּז חֲמִשָּׁה וּבְאָב חֲמִשָּׁה. עָלָה אֱלוּל, זְכוּת הַשְׁלָמַת הַחוֹמָה שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם שֶׁבּוֹ נִשְׁלְמָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (נחמיה ו, טו): וַתִּשְׁלַם הַחוֹמָה בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לֶאֱלוּל, וְגַם זְכוּת מַעֲשַׂר בְּהֵמָה, כְּהַהִיא דִּתְנֵינַן תַּמָּן בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעֲשַׂר בְּהֵמָה. עָלָה בְּתִשְׁרֵי, זְכוּת שׁוֹפָר וְכִפּוּר וּרְגָלִים. עָלָה בְּמַרְחֶשְׁוָן, זְכוּת שָׂרָה אִמֵּנוּ שֶׁבּוֹ מֵתָה. כִּסְלֵו, זְכוּת חֲנֻכָּה. עָלָה טֵבֵת, זְכוּת עֶזְרָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (עזרא י, טז): וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי הַגּוֹלָה וַיִּבָּדְלוּ עֶזְרָא הַכֹּהֵן וגו' וַיְכַלּוּ בַכֹּל אֲנָשִׁים הַהשִׁיבוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת וגו'. עָלָה שְׁבָט, זְכוּת אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה, בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה בּוֹ נִתְקַבְּצוּ בּוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל עַל פִּילֶגֶשׁ בַּגִּבְעָה, וְעַל צֶלֶם מִיכָה. עָלָה רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר, וְלֹא מָצָא בּוֹ שׁוּם זְכוּת. הִתְחִיל הָרָשָׁע לִשְׂמֹחַ, חָזַר וּבָדַק בַּמַּזָּלוֹת, טָלֶה, זְכוּת פֶּסַח. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות יב, ג): אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת. שׁוֹר, נִמְצָא זְכוּת יוֹסֵף שֶׁנִּקְרָא שׁוֹר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים לג, יז): בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ, וּזְכוּת קָרְבָּן שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כב, כז): שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד. תְּאוֹמִים נִמְצָא בוֹ זְכוּת פֶּרֶץ וְזֶרַח שֶׁנִּקְרְאוּ תְּאוֹמִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית לח, כז): וְהִנֵּה תְאוֹמִים בְּבִטְנָהּ. אַרְיֵה, זְכוּת דָּנִיֵּאל שֶׁהָיָה מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה הַנִּקְרָא אַרְיֵה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט, ט): גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה. בְּתוּלָה, זְכוּת חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה שֶׁהֵן דּוֹמִין כִּבְתוּלָה שֶׁלֹא יְדָעָהּ אִישׁ זוּלָתִי בַּעֲלָהּ, כָּךְ הֵם לֹא שִׁנּוּ אֱלֹהֵיהֶם וְדָתוֹתֵיהֶם וְהֶחֱזִיקוּ בְּיַהֲדוּתָן [ביהודתן]. מֹאזְנַיִם, זֶה אִיּוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ו, ב): לוּ שָׁקוֹל יִשָּׁקֵל כַּעְשִׂי. עַקְרָב, זֶה יְחֶזְקֵאל, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל ב, ו): וְאֶל עַקְרַבִּים אַתָּה יוֹשֵׁב. קֶשֶׁת, זֶה יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (בראשית מט, כד): וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ. גְּדִי, זֶה יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כז, טז): וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים. דְּלִי, זֶה משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שמות ב, יט): וְגַם דָּלֹה דָּלָה לָנוּ. בָּא לוֹ מַזָּל דָּגִים שֶׁהוּא מְשַׁמֵּשׁ בְּחֹדֶשׁ אֲדָר, וְלֹא נִמְצָא לוֹ זְכוּת, וְשָׂמַח מִיָּד וְאָמַר אֲדָר אֵין לוֹ זְכוּת, וּמַזָּלוֹ אֵין לוֹ זְכוּת, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁבַּאֲדָר מֵת משֶׁה רַבָּן. וְהוּא לֹא יָדַע שֶׁבְּשִׁבְעָה בַּאֲדָר מֵת משֶׁה וּבְשִׁבְעָה בַּאֲדָר נוֹלַד משֶׁה, וְאָמַר כְּשֵׁם שֶׁהַדָּגִים בּוֹלְעִין כָּךְ אֲנִי בּוֹלֵעַ אוֹתָן. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רָשָׁע, דָּגִים פְּעָמִים נִבְלָעִין וּפְעָמִים בּוֹלְעִין, וְעַכְשָׁיו אוֹתוֹ הָאִישׁ נִבְלַע מִן הַבּוֹלְעִין. אָמַר רַבִּי חָנָן הֲדָא הוּא דִכְתִיב (אסתר ט, א): וְנַהֲפֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָה בְּשׂנְאֵיהֶם, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא (מלכים ב יד, כז): וְלֹא דִּבֶּר ה' לִמְחוֹת אֶת [שם ישראל], אֶלָּא כָּךְ דִּבֵּר (שמות יז, יד): כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק.

וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן, זֶה יְהוּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה. כַּבָּקָר, זֶה יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּכוֹר שׁוֹרוֹ (דברים לג, יז). נִמְצְאוּ אוֹכְלִין כְּאֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵשְׁבוּ לְפָנָיו הַבְּכֹר כִּבְכֹרָתוֹ. וּכְתִיב: וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת מֵאֵת פָּנָיו. הֱוֵי אוֹמֵר, וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן.

‎וְאֶת יְהוּדָה וְגוֹ'. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם (ישעיה יא, יג). לְפִי שֶׁהָיָה יַעֲקֹב אָבִינוּ סָבוּר שֶׁיְּהוּדָה הָרַג אֶת יוֹסֵף בְּשָׁעָה שֶׁהֵבִיאוּ לוֹ אֶת הַכֻּתֹּנֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנֵי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ (בראשית לז, לג). וְאֵין חַיָּה אֶלָּא יְהוּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה (בראשית מט, ט). וְהָיָה אוֹמֵר יַעֲקֹב לִיהוּדָה, אַתָּה הוּא שֶׁטָּרַפְתָּ אוֹתוֹ. לְפִיכָךְ וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו. וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו וְגוֹ'.

גור אריה יהודה. בתחלה גור כשלטון, ולבסוף אריה כמלך:

ד"א זאב וטלה ירעו כאחד, זאב זה בנימין, שנאמר בנימין זאב יטרף (בראשית מט כז), וטלה אלו השבטים, שנאמר שה פזורה ישראל וגו' (ירמיה נ יז), ידעו כאחד, אימתי כשירד בנימין עמהם, והיה יעקב אומר לא ירד בני עמכם (בראשית מב לח), כיון שהגיע השעה וירד עמהם, היו ממצעין אותו ומשמרין אותו, וכן יוסף וישא עיניו וירא את בנימין אחיו בן אמו וגו' (שם מג כט), אריה זה יהודה, שנאמר גור אריה יהודה (שם מט ט), כבקר זה יוסף שנאמר בכור שורו הדר לו (דברים לג יז), יאכל תבן שנמצאו אוכלים כאחת, שנאמר וישבו לפניו הבכור כבכורתו (בראשית מג לג) לפיכך ואת יהודה שלח לפניו.

ד"א גור אריה יהודה. זה משיח בן דוד, שעתיד לצאת משני שבטים, אביו מיהודה ואמו מדן ובשניהם כתיב גור אריה, בדן כתיב [דן] גור אריה (דברים לג כב), וביהודה כתיב גור אריה [יהודה]:

מטרף בני עלית. כלומר ממה שהייתי חושדך שהייתי אומר טרוך טורף יוסף, לא הייתי אומר בשבילך, לפי שהיית מלך, ומאותה חשדא סילקת את עצמך, לפיכך לעתיד לבוא יהא כורע ורובץ כאריה, זה משיח בן דוד בין האומות, שירבץ בם ואין מי יקימנו:

[ואת יהודה שלח]. אמר הכתוב וסרה קנאת אפרים (ישעיה יא יג), לפי שהיה יעקב אבינו סבור שיהודה הרג את יוסף, לפי שהביא לו את הכתונת, שנאמר ויכירה ויאמר כתונת בני חיה רעה אכלתהו (בראשית לז לג), ואין חיה רעה אלא אריה ויה יעקב אומר לו אתה טרפת אותו, ואתה עתיד לטרוף לאחיו, לא טרפתה אותו אלא מן הקנאה, מיד ויקרע יעקב שמלותיו וגו' (שם שם לד).

וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה', מיד תפסו להם אומנות אבותם אומנות אברהם יצחק ויעקב. באברהם הוא אומר בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח ויקרא בשם ה' (בראשית יב) ויטע אשל בבאר שבע וגו' (שם כא), ביצחק הוא אומר ויצחק בא מבוא באר לחי רואי (שם כד) וכתיב ויצא יצחק לשוח בשדה (שם) אין שיחה אלא תפלה שנ' ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי (תהלים נה) וכתיב אשפוך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד וגו' (שם קמב) וכתיב תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' וגו' (שם קב), ביעקב מהו אומר ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש (בראשית כח) אין פגיעה אלא תפלה שנ' ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי (ירמיה ז) וכתיב יפגעו נא בה' צבאות לבלתי בואו הכלים הנותרים בית ה' (שם כז) וכה"א אל תראי תולעת יעקב מתי ישראל (ישעיה מא) מה תולעת זו אינה מכה את הארז אלא בפה כך אין להם לישראל אלא תפלה ואומר ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי (בראשית מח) וכי בחרבו ובקשתו לקחה אלא לומר לך חרבי זו תפלה בקשתי זו בקשה וכה"א גור אריה יהודה וגו' (שם מט) ואו' וזאת ליהודה ויאמר שמע ה' קול יהודה (דברים לג) וכן ירמיה אמר ארור הגבר אשר יבטח באדם (ירמיה יז) ובתפלה מהו אומר ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו (שם) וכן אמר דוד לגולית אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון ואני בא אליך בשם ה' צבאות אלהי ישראל (שמ"א יז) וכתיב אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו (תהלים כ) וכן באסא הוא אומר ויקרא אסא אל ה' אלהיו ויאמר ה' אין עמך לעזור בין רב לאין כח עזרנו אלהי כי עליך נשעננו ובשמך באנו על ההמון הזה ה' אלהינו אתה אל יעצור עמך אנוש (דה"ב יד), במשה מהו אומר וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום וגו' וירדו אבותינו מצרימה ונצעק אל ה' וישמע קולנו (במדבר כ) אמר להם אתם מתגאים על מה שהוריש לכם אביכם יצחק דכתיב הקול קול יעקב וישמע ה' את קולינו ואנו מתגאים על מה שהוריש לנו אבינו יצחק דכתיב והידים ידי עשו ועל חרבך תחיה (בראשית כז) הה"ד ויאמר אליו אדום לא תעבור בי פן בחרב אצא לקראתך (במדבר כ) שאינן בטוחים אלא בחרב ואף כאן אתה אומר וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה' תפשו להם אומנות אבותיהם אומנות אברהם יצחק ויעקב.

כֵּיוָן שֶׁהָלְכוּ אֶחָיו אֵצֶל יוֹסֵף, וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת בִּנְיָמִן אָחִיו בֶּן אִמּוֹ, שָׂמַח בּוֹ, שֶׁרָאָה בוֹ דְּמוּת דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל אָבִיו. מִיָּד וַיְצַו אֶת אֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ לֵאמֹר מַלֵּא אֶת אַמְתְּחֹת הָאֲנָשִׁים אֹכֶל וְגוֹ'. אָמַר לִמְנַשֶּׁה, מַלֵּא אֶת אַמְתְּחֹת וְגוֹ'. וְאֶת גְּבִיעִי גְּבִיעַ הַכֶּסֶף תָּשִׂים בְּפִי וְגוֹ'. הַבֹּקֶר אוֹר וְהָאֲנָשִׁים שֻׁלְּחוּ. אָמַר יוֹסֵף, אִם אֲנִי מְשַׁלֵּחַ אוֹתָם בַּלַּיְלָה, אֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לָהֶן, לְפִי שֶׁנִּמְשְׁלוּ כַּחַיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה (בראשית מט, ט). וּלְדָן אָמַר, דָּן גּוּר אַרְיֵה (דברים לג, כב). יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ (בראשית מט, יז). נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה (בראשית מט, כא). הֵם יָצְאוּ אֶת הָעִיר לֹא הִרְחִיקוּ. אָמַר יוֹסֵף, אִם יַרְחִיקוּ, אֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לָהֶן. קוּם רְדֹף, כָּל זְמַן שֶׁאֵימַת הָעִיר עֲלֵיהֶן. וְהִשַּׂגְתֶּם, הֱוֵי שׁוֹגֵג אוֹתָם בִּדְבָרִים, אַחַת קָשָׁה וְאַחַת רַכָּה, הֲלוֹא זֶה אֲשֶׁר יִשְׁתֶּה אֲדֹנִי בּוֹ וְגוֹ'.

וישא עיניו וירא את בנימן אחיו בן אמו (בראשית מג כט), שמח שהיה דומה לאמו, שכך כתיב בן אמו, מיד ויצו את אשר על ביתו לאמר מלא את אמתחות האנשים אוכל וגו' (שם מד א) אמר למנשה, מלא את אמתחות, ואת גביעי גביע הכסף וגו' (שם שם ב), הבקר אור והאנשים שלחו (שם שם ג), למה לא שלחן בלילה, אמר יוסף אם אני שלח אותן בלילה, אין כל בריה יכולה להן, לפי שנמשלו לחיות, גור אריה יהודה (בראשית מט ט), דן גור אריה (דברים לג כב), יהי דן נחש (בראשית מט יז), נפתלי אילה שלוחה (שם שם כא) בנימן זאב יטרף (שם שם כז).

כל מה שהצדיקים עושים ברוח הקודש עושין, יעקב כשבירך את יהודה בירכו באריה שנאמר גור אריה יהודה (בראשית מט ט), כנגד מלכות בבל, שכתיב בו קדמייתא כאריה (דניאל ז ד), וחנניה מישאל ועזריה מזדווגין לה, ליוסף זיווגו כנגד מלכות רומי הרשעה הזו. אמר ר' שמואל בר נחמן מסורת של אגדה היא שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל [שנאמר אם לא יסחבום צעירי הצאן (ירמיה מט כ)]. ומשה זיווג שבטו של לוי כנגד מלכות יון בני חשמונאי שהיה מלוי, ולוי שבט שלישי הוא, וזו מלכות יון שלישית, לוי שלש אותיות, ויון שלש אותיות זה מקריב פרים וזה כותב על קרן השור אין להן חלק באלהי ישראל, אלו מרובין ואלו מועטין, ראה אותן משה ובירכן, שנאמר ברך ה' חילו וגו' (דברים לג יא), ויעקב זיווג לבנימן כנגד מלכות מדי, וכתיב במלכות מדי, וארו (חיווא) [חיוה] אחרי (תיניינה דמייא) [תנינה דמיה] לדוב (דניאל ז ה), שהרי הקישה כנגד שבט בנימן שנמשל בו, שנאמר בנימן זאב יטרף, מה הזאב הזה חוטף כך היה שבטו של בנימן חוטף, שנאמר וראיתם (את) [והנה אם יצאו] בנות שילה וגו' וחטפתם לכם (שופטים כא כא).

נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב לְמַטֵּה יְהוּדָה (במדבר ז, יב), לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ נַחְשׁוֹן, עַל שֵׁם שֶׁיָּרַד תְּחִלָּה לַנַּחְשׁוֹל שֶׁבַּיָּם. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה מִי שֶׁקִּדֵּשׁ אֶת שְׁמִי בַּיָּם הוּא יַקְרִיב תְּחִלָּה, וְזֶה הָיָה נַחְשׁוֹן, וְכֵן עָשָׂה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר ז, יב): נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב וגו', יִחֲסוֹ הַכָּתוּב עַל שֵׁם שִׁבְטוֹ, שֶׁבַח לוֹ, שֶׁבַח לְאָבִיו, שֶׁבַח לְשִׁבְטוֹ, אוֹ שֶׁגָּבָה מִשִּׁבְטוֹ וְהֵבִיא, תַּלְמוּד לוֹמַר (במדבר ז, יז): זֶה קָרְבַּן נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב, מִשֶּׁלּוֹ הֵבִיא וְלֹא שֶׁגָּבָה מִשִּׁבְטוֹ וְהֵבִיא, אֶלָּא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב, יִחֲסוֹ הַכָּתוּב עַל שֵׁם שִׁבְטוֹ:

וְקָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף וגו' (במדבר ז, יג), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר השירים ד, ז): כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ, מְדַבֵּר בְּיִשְׂרָאֵל, תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַר סִינַי לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה וְלֹא הָיוּ בָּהֶם לֹא סוּמִים וְלֹא חֵרְשִׁים וְלֹא שׁוֹטִים וְלֹא אִלְמִים וְלֹא פִּסְחִים וְלֹא חִגְרִים, וְעַל אוֹתָהּ שָׁעָה הוּא אוֹמֵר: כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ, עַד שֶׁחָטְאוּ בָּעֵגֶל וְנַעֲשׂוּ בָּהֶם זָבִים וּמְצֹרָעִים, כְּמָה דְתֵימָא (שמות לב, כה): וַיַּרְא משֶׁה אֶת הָעָם כִּי פָרֻעַ וגו', וּכְתִיב (ויקרא יג, מה): וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ, וְעַל אוֹתָהּ שָׁעָה הוּא אוֹמֵר (במדבר ה, ב): וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב, אֲבָל לִפְנֵי הַר סִינַי כֻּלָּם שְׁלֵמִים הָיוּ, הֱוֵי: כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וגו'. דָּבָר אַחֵר כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, מְדַבֵּר בַּשְּׁבָטִים, וְאִם תֹּאמַר כֵּיצַד הָיוּ כֻּלָּם יָפִים, שֶׁהֲרֵי יַעֲקֹב אֲבִיהֶם בֵּרַךְ לַשְּׁבָטִים וּמְקַנְתֵּר לִרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי, וְהֵיאַךְ אַתָּה אוֹמֵר: כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אַף עַל פִּי שֶׁבֵּרַךְ אֶת הַשְּׁבָטִים הָאַחֲרוֹנִים וְקִנְתֵּר לָרִאשׁוֹנִים, אֶלָּא חָזַר וּבֵרְכָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט, כח): כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר וגו', עָשָׂה אוֹתָם יוֹנְקִים זֶה מִזֶּה. מַהוּ (בראשית מט, כח): וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ וגו', מִשֶּׁבֵּרְכָן חָזַר וּבֵרְכָן, אֶלָּא מְלַמֵּד כְּשֶׁבֵּרַךְ יַעֲקֹב אָבִינוּ אֶת בָּנָיו וְהָיָה מוֹשְׁלָן בְּחַיּוֹת, מָשַׁל יְהוּדָה בְּאַרְיֵה (בראשית מט, ט): גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה. מָשַׁל דָּן בְּנָחָשׁ, (בראשית מט, יז): יְהִי דָן נָחָשׁ וגו'. נַפְתָּלִי בְּאַיָּלָה (בראשית מט, כא): נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה וגו'. בִּנְיָמִן בִּזְאֵב, (בראשית מט, כז): בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף, אַף עַל פִּי כֵן חָזַר וְקָרָא כֻּלָּם אֲרָיוֹת, כֻּלָּם נְחָשִׁים, כֻּלָּם אַיָּלוֹת, כֻּלָּם זְאֵבִים. תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵּן, שֶׁהֲרֵי דָּן שֶׁקְּרָאוֹ נָחָשׁ חָזַר וּקְרָאוֹ אַרְיֵה, (דברים לג, כב): דָּן גּוּר אַרְיֵה וגו', הָא לָמַדְתָּ שֶׁחָזַר וְכָלַל רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי בְּבִרְכַּת אֲחֵיהֶם, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וגו', וּלְכָךְ חָזַר הַכָּתוּב וּמָנָה לִרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי לְעַצְמָם בְּסֵפֶר וְאֵלֶּה שְׁמוֹת, וְלֹא מָנָה הַשְּׁבָטִים אֲחֵרִים. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לְכָךְ מָנָה רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי לְעַצְמָם, שֶׁכָּל הַשְּׁבָטִים לֹא שָׁמְרוּ יִחוּסֵיהֶם בְּמִצְרַיִם וּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי שָׁמְרוּ יִחוּסֵיהֶם, לְכָךְ הוּא מוֹנֶה שָׁם יִחוּסָם. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר כָּל הַשְּׁבָטִים הָיוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בְּמִצְרַיִם וְשֵׁבֶט רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי לֹא עָבְדוּ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וְלָכֵן זָכוּ לִמָּנוֹת לְעַצְמָם. וְרַבָּנָן אָמְרִין כָּל הַשְּׁבָטִים לֹא הִנְהִיגוּ שְׂרָרָה בְּמִצְרַיִם רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי הִנְהִיגוּ שְׂרָרָה בְּמִצְרַיִם, מֵת רְאוּבֵן נָתְנוּ שְׂרָרָה לְשִׁמְעוֹן, מֵת שִׁמְעוֹן נָתְנוּ שְׂרָרָה לְלֵוִי, מֵת לֵוִי בִּקְשׁוּ לָתֵת שְׂרָרָה לִיהוּדָה וְיָצָאת בַּת קוֹל וְאָמְרָה לָהֶם הַנִּיחוּ אוֹתָהּ עַד שֶׁיַּגִּיעַ זְמַנָּהּ, אֵימָתַי הִגִּיעַ זְמַנָּהּ, לְאַחַר מִיתָתוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ (שופטים א, א ב): וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ וַיִּשְׁאֲלוּ וגו' וַיֹּאמֶר ה' יְהוּדָה יַעֲלֶה וגו'. רַבִּי לֵוִי וְרַבִּי חָנִין, חַד מִנְּהוֹן אֲמַר לְכָךְ חָזַר וְיִחֵס אֵלּוּ שְׁלשָׁה הַשְּׁבָטִים מִפְּנֵי שֶׁקִּנְתְּרָן אֲבִיהֶם. וְאַחֲרִינָא אֲמַר מִפְּנֵי שֶׁיִּחֲסָן אֵצֶל משֶׁה וְאַהֲרֹן. וְלֵית אֲנַן יָדְעִין מַאן אֲמַר דָּא וּמַאן אֲמַר דָּא, מִמַּה דְּאָמַר רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי חָנִין בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק (משלי טו, לא): אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין, הֱוֵי הוּא רַבִּי חָנִין דְּאָמַר מִפְּנֵי שֶׁקִּנְתְּרָן. וּלְפִי שֶׁקִּבְּלוּ תּוֹכַחַת אֲבִיהֶם זָכוּ לְהִתְיַחֵס בְּצַד משֶׁה וְאַהֲרֹן, לְכָךְ נֶאֱמַר: כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וגו'. דָּבָר אַחֵר כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וגו', לְפִי שֶׁיִּרְמְיָה אוֹמֵר (ירמיה ו, ל): כֶּסֶף נִמְאָס קָרְאוּ לָהֶם, וִיחֶזְקֵאל קוֹרֵא אוֹתָם סִיגִים (יחזקאל כב, יח): בֶּן אָדָם הָיוּ לִי בֵית יִשְׂרָאֵל לְסִיג וגו', בָּא זְכַרְיָה וְאָמַר (זכריה ד, ב): רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת וגו', שֶׁל זָהָב הִיא כֻּלָּהּ, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וגו'. דָּבָר אַחֵר כֻּלָּךְ יָפָה וגו', מְדַבֵּר בִּנְשִׂיאֵי הַשְּׁבָטִים בְּעֵת שֶׁהִקְרִיבוּ לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, לֹא הִקְרִיבוּ כֻּלָּם בְּיוֹם אֶחָד אֶלָּא כָּל אֶחָד וְאֶחָד יוֹמוֹ, כְּמָה דְתֵימָא (במדבר ז, יא): נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם, יָכוֹל מִי שֶׁהִקְרִיב רִאשׁוֹן הוּא הָיָה חָבִיב יוֹתֵר, וִיהוּדָה שֶׁהִקְרִיב תְּחִלָּה הוּא יִהְיֶה חָבִיב מִכֻּלָּם, לְכָךְ אָמַר רַבִּי חֶלְבוֹ, בְּכָל הַשְּׁבָטִים כְּתִיב: קָרְבָּנוֹ, קָרְבָּנוֹ, וּבִנְשִׂיא יְהוּדָה כְּתִיב: וְקָרְבָּנוֹ, אֶתְמְהָא, הוּא הִקְרִיב רִאשׁוֹן וְאָמַר: וְקָרְבָּנוֹ, לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר כֵּן, אֶלָּא הָרִאשׁוֹן קָרְבָּנוֹ, וְהָאַחֲרוֹנִים וְקָרְבָּנוֹ, לָמָּה כֵן, אָמַר רַבִּי בְּרֶכְיָה הַכֹּהֵן בַּר רַבִּי, בִּשְׁבִיל יְהוּדָה שֶׁהִקְרִיב רִאשׁוֹן, שֶׁאִם בָּא לְהִתְגָּאוֹת עַל אֶחָיו וְלוֹמַר אֲנִי מְכֻבָּד מִכֶּם שֶׁאֲנִי הִקְרַבְתִּי תְּחִלָּה, הֵם מְשִׁיבִים אוֹתוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ אַתָּה הוּא שֶׁהִקְרַבְתָּ אַחֲרוֹן, שֶׁכָּךְ כְּתִיב וְקָרְבָּנוֹ, עָשָׂה אוֹתְךָ טְפֵלָה לַאֲחֶיךָ, הֱוֵי: כֻּלָּךְ יָפָה וגו':

יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, מַהוּ יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹרֵא אֲנִי לְיִשְׂרָאֵל יוֹנָה, דִּכְתִיב (הושע ז, יא): וַיְהִי אֶפְרַיִם כְּיוֹנָה פּוֹתָה אֵין לֵב, אֶצְלִי הֵם כְּיוֹנָה אֲבָל אֵצֶל אֻמּוֹת הָעוֹלָם כְּמִין חַיּוֹת, דִּכְתִיב (בראשית מט, ט) גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, (בראשית מט, כא) נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה, (בראשית מט, יז) יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ (בראשית מט, כז) בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף, וְכָל שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים מְשׁוּלִים כְּחַיּוֹת, לְפִי שֶׁהָאֻמּוֹת נִלְחָמִים לְיִשְׂרָאֵל וְאוֹמְרִים לְיִשְׂרָאֵל מָה אַתֶּם רוֹצִים מִן הַשַּׁבָּת וּמִן הַמִּילָה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַגְבִּירָן לְיִשְׂרָאֵל וְנַעֲשִׂין בִּפְנֵי הָאֻמּוֹת כְּחַיּוֹת לְהַכְנִיעָן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲבָל אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נַעֲשִׂים כְּיוֹנָה תַּמָּה וְשׁוֹמְעִין לוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות ד, לא): וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ה'. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, משֶׁה אַתְּ עוֹמֵד וְצוֹעֵק, כְּבָר שָׁמַעְתִּי יִשְׂרָאֵל וְצַעֲקָתָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות יד, טו): מַה תִּצְעַק אֵלָי, אֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לְךָ. לְפִיכָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל אֶצְלִי הֵם תְּמִימִים כְּיוֹנִים, אֲבָל בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם הֵם עֲרוּמִים כִּנְחָשִׁים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ג, טז): עֲנוֹ שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ וְאָמְרִין לְמַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר, אִין לְמַלְכָּא לָמָּה נְבוּכַדְנֶצַּר, וְאִין נְבוּכַדְנֶצַּר לָמָּה מַלְכָּא, אֶלָּא כָּךְ אָמְרוּ לוֹ, אִם לְפָסִים וְגֻלְגְּלֻיּוֹת וְדֵימוּסְיוֹת וְאַרְנוֹנִיּוֹת מֶלֶךְ אַתְּ עָלֵינוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: לְמַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר, וְאִם לְדָבָר זֶה שֶׁאַתְּ אוֹמֵר לָנוּ לְהִשְׁתַּחֲווֹת לְצַלְמָךְ, נְבוּכַדְנֶצַּר אַתְּ, וּנְבוּכַדְנֶצַּר שְׁמָךְ, הוּא גַבְרָא וְחַד נְבוֹ עָלֵינוּ כַּחֲדָא, נְבוּכַדְנֶצַּר, נָבַח כְּכַלְבָּא, נָפִיחַ כְּקוּלְתָה, נָצַר כְּצַרְצְרָה, מִיָּד נְבַח כְּכַלְבָּא וְאִתְעֲבֵד כְּכַדָּא וּנְצַר כְּצַרְצְרָה. כְּתִיב (קהלת ח, ב): אֲנִי פִּי מֶלֶךְ שְׁמֹר, אָמַר רַבִּי לֵוִי אֲנִי פִּי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים אֶשְׁמֹר, אוֹתוֹ הַפֶּה שֶׁאָמַר לָנוּ בְּסִינַי (שמות כ, ב): אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, (קהלת ח, ב): וְעַל דִּבְרַת שְׁבוּעַת אֱלֹהִים, עַל שֵׁם (שמות כ, ז): לֹא תִשָֹּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא.

כָּל מַה שֶּׁהָיוּ הַצַּדִּיקִים עוֹשִׂין, בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ עוֹשִׂין. יַעֲקֹב שֶׁבֵּרַךְ יְהוּדָה הִמְשִׁילוֹ כְּאַרְיֵה, שֶׁנֶּאֱמַר: גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה. וּמְזַוְּגוֹ כְּנֶגֶד מַלְכוּת בָּבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ: קַדְמָיְתָא כְאַרְיֵה (דניאל ז, ד), וְדָנִיֵּאל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה מִזְדַּוְּגִין לָהּ. וּלְיוֹסֵף מִזְדַּוֵּג כְּנֶגֶד מַלְכוּת אֱדוֹם.

[ותצא דינה], זש"ה ההוה אשר בלבנון (מ"ב יד ט), זה היה חמור אבי שכם, שלח אל הארז אשר בלבנון (שם), זה יעקב, שנאמר צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה (תהלים צב יג), תנה את בתך לבני לאשה (מ"ב שם), שהוא אומר תנו נא אותה לו לאשה (בראשית לד ח), ותעבר חית השדה (מ"ב יד ט), אלו השבטים שהיו משולים בחיות, שנאמר גור אריה יהודה (בראשית מט ט), בנימין זאב יטרף, (שם שם כז), נפתלי אילה שלוחה (שם שם כא), יששכר חמור גרם (שם שם יד), ותרמוס את החוח (מ"ב שם), זה חמור ושכם בנו שהרגו לפי חרב על ידי דינה, שנאמר ותצא דינה בת לאה, בכל מקום נטפלת התינוקת בזכרים, וכאן היא נטפלת באמה, אלא שהתחילה הקלקלה באמה.

כי חיות הנה. אמרו לו אומה זו משולות כחיות, מה החיה אינה צריכה מילדת בשעת לידתה, כך אלו אינם צריכות, וכן כתיב גור אריה יהודה (בראשית מ"ט ט'), דן יהי דן נחש (שם שם י"ז), נפתלי אילה שלוחה (שם שם כ"א), יששכר חמור גרם (שם שם י"ד), בנימין זאב יטרף (שם שם כ"ז), יוסף בכור שורו (דברים ל"ב י"ז), ולפיכך אינם צריכים חיות:

הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר השירים ב, יד): יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, הָיָה לוֹמַר יוֹנָה בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע וּמַהוּ שֶׁאָמַר יוֹנָתִי, אֶלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל יוֹנָתִי, רְאֵה מַה כְּתִיב (הושע ז, יא): וַיְהִי אֶפְרַיִם כְּיוֹנָה פוֹתָה אֵין לֵב, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶצְלִי הֵם כְּיוֹנָה פוֹתָה, כָּל מַה שֶּׁאֲנִי גוֹזֵר עֲלֵיהֶם עוֹשִׂים וְשׁוֹמְעִים לִי, אֲבָל אֵצֶל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים קָשִׁים הֵם כַּחַיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט, ט): גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, (בראשית מט, כז): בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף, (בראשית מט, יז): יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ, לְפִיכָךְ הֵם קָשִׁים כְּנֶגֶד עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, לָמָּה שֶׁעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אוֹמְרִין לָהֶם מָה אַתֶּם מְבַקְּשִׁין מִן הַשַּׁבָּת הַזּוֹ שֶׁאַתֶּם שׁוֹמְרִים, מִן הַמִּילָה הַזּוֹ שֶׁאַתֶּם מוּלִים, וְהֵם מְבַקְּשִׁים לְבַטֵּל לָהֶם אֶת הַמִּצְווֹת וְהֵם נַעֲשִׂים כְּנֶגְדָם קָשִׁין כַּחַיּוֹת, אֲבָל אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּיוֹנָה תַמָּה, וְשׁוֹמְעִים לוֹ כָּל מַה שֶּׁהוּא גוֹזֵר עֲלֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ד, לא): וַיַּאֲמֵן הָעָם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, לְכָךְ נֶאֱמַר (שיר השירים ב, יד): יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת כֵּיוָן שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם הָיוּ נוֹשְׂאִין עֵינֵיהֶן וְהָיוּ הַמִּצְרִים רוֹדְפִים אַחֲרֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, י): וּפַרְעֹה הִקְרִיב [וגו'], נוֹסְעִים אֵינוֹ אוֹמֵר אֶלָּא נֹסֵעַ, כֵּיוָן שֶׁיָּצָא פַרְעֹה וְהַמִּצְרִיִּים לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם תָּלוּ עֵינֵיהֶם לַשָּׁמַיִם וְרָאוּ שָׂרָן שֶׁל מִצְרַיִם פּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר, כֵּיוָן שֶׁרָאוּ אוֹתוֹ נִתְיָרְאוּ הַרְבֵּה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, י): וַיִּירְאוּ מְאֹד, וּמַהוּ וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם, שָׂרָן שֶׁל מִצְרַיִם הָיָה שְׁמוֹ מִצְרַיִם, שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַפִּיל אֻמָּה עַד שֶׁהוּא מַפִּיל שָׂרָן תְּחִלָּה. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בִּנְבוּכַדְנֶצַּר שֶׁהִפִּיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשָׂרוֹ תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ד, כח): עוֹד מִלְּתָא בְּפֻם מַלְכָּא קָל מִן שְׁמַיָא נְפַל, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן אָבִין שָׂרוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר קָל שְׁמוֹ, וְהִפִּילוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אַף שָׂרוֹ שֶׁל פַּרְעֹה מִצְרַיִם שְׁמוֹ וְהָיָה פּוֹרֵחַ לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם, כֵּיוָן שֶׁהִשְׁקִיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַמִּצְרִים בַּיָּם לֹא שִׁקַּע תְּחִלָּה אֶלָּא שָׂרָן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, כז): וַיְנַעֵר ה' אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם, זֶה שָׂרָן שֶׁל מִצְרַיִם, וְאַחַר כָּךְ (תהלים קלו, טו): וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ, וְכֵן סוּסֵיהֶם וְרוֹכְבֵיהֶם רָמָה בַיָּם אֵינוֹ אוֹמֵר, אֶלָּא (שמות טו, א): סוּס וְרֹכְבוֹ, זֶה הַשַֹּׂר שֶׁלָּהֶן, הֱוֵי: וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם. וּמַהוּ וּפַרְעֹה הִקְרִיב, אֶלָּא שֶׁהִקְרִיב אֶת יִשְׂרָאֵל לַתְּשׁוּבָה שֶׁעָשׂוּ. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, יָפָה הָיְתָה הַקְרָבַת פַּרְעֹה לְיִשְׂרָאֵל מִמֵּאָה צוֹמוֹת וּתְפִלּוֹת, לָמָּה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁרָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם וְרָאוּ אוֹתָן, נִתְיָרְאוּ מְאֹד וְתָלוּ עֵינֵיהֶם לַמָּרוֹם וְעָשׂוּ תְּשׁוּבָה וְהִתְפַּלְּלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, י): וַיִּצְעֲקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה', אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לְמשֶׁה, מֶה עָשִׂיתָ לָנוּ, עַכְשָׁו הֵם בָּאִים וְעוֹשִׂים לָנוּ כָּל מַה שֶּׁעָשִׂינוּ עִמָּהֶם, שֶׁהָרַגְנוּ בְּכוֹרֵיהֶם וְנָטַלְנוּ מָמוֹנָם וּבָרַחְנוּ, לֹא אַתָּה אָמַרְתָּ לָנוּ (שמות ה ג, כב): וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיוּ עוֹמְדִים וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִים מַה לַּעֲשׂוֹת, וְהָיָה הַיָּם סוֹגֵר, וְהַשֹּׂוֹנֵא רוֹדֵף, וְהַחַיּוֹת מִן הַמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ה יד, ג): סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר, אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר אֵין סָגַר אֶלָּא חַיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ו, כג): אֱלָהִי שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ וּסֲגַר פֻם אַרְיָוָתָא. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ מֻקָּפִין מִשָּׁלשׁ רוּחוֹת, הַיָּם סוֹגֵר, וְהַשֹּׂוֹנֵא רוֹדֵף וְהַחַיּוֹת מִן הַמִּדְבָּר, תָּלוּ עֵינֵיהֶם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם וְצָעֲקוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה', וְלָמָּה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָהֶם כָּךְ, אֶלָּא שֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְאַוֶּה לִתְפִלָּתָן. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה בָּא בַּדֶּרֶךְ וְהָיְתָה בַּת מְלָכִים צוֹעֶקֶת לוֹ בְּבַקָּשָׁה מִמְךָ הַצִּילֵנִי מִיַּד הַלִּסְטִים, שָׁמַע הַמֶּלֶךְ וְהִצִּילָהּ, לְאַחַר יָמִים בִּקֵּשׁ לִשָֹּׂא אוֹתָהּ לְאִשָּׁה, הָיָה מִתְאַוֶּה שֶׁתְּדַבֵּר עִמּוֹ וְלֹא הָיְתָה רוֹצָה, מֶה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ גֵּרָה בָהּ הַלִּסְטִים כְּדֵי שֶׁתִּצְעַק וְיִשְׁמַע הַמֶּלֶךְ, כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ עָלֶיהָ הַלִּסְטִים הִתְחִילָה צוֹעֶקֶת לַמֶּלֶךְ, אָמַר לָהּ הַמֶּלֶךְ לְכָךְ הָיִיתִי מִתְאַוֶּה לִשְׁמֹעַ קוֹלֵךְ. כָּךְ יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁהָיוּ בְּמִצְרַיִם וְהָיוּ מְשַׁעְבְּדִים בָּהֶם הִתְחִילוּ צוֹעֲקִים וְתוֹלִין עֵינֵיהֶם לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב, כג): וַיְהִי בַּיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וגו' וַיִּזְעָקוּ, מִיָּד (שמות ב, כה): וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הִתְחִיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹצִיאָן מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה, וְהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַקֵּשׁ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹלָם פַּעַם אַחֶרֶת וְלֹא הָיוּ רוֹצִין, מֶה עָשָׂה, גֵּרָה לְפַרְעֹה לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וּפַרְעֹה הִקְרִיב, מִיָּד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה', בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְכָךְ הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ, לִשְׁמֹעַ קוֹלְכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ב, יד): יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, הַשְׁמִיעִנִּי קוֹל אֵינוֹ אוֹמֵר, אֶלָּא (שיר השירים ב, יד): הַשְּׁמִיעִנִּי אֶת קוֹלֵךְ אוֹתוֹ הַקּוֹל שֶׁכְּבָר שָׁמַעְתִּי בְּמִצְרַיִם, לְכָךְ כְּתִיב: הַשְּׁמִיעִנִּי אֶת קוֹלֵךְ, כֵּיוָן שֶׁהִתְפַּלְּלוּ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה מָה אַתָּה עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל, כְּבָר קָדְמָה תְּפִלָּתָן שֶׁל בָּנַי לִתְפִלָּתֶךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: מַה תִּצְעַק אֵלָי.

דָּבָר אַחֵר, אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (עמוס ג, ח): אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא, וְזֶהוּ דִכְתִיב (ירמיה י, ז): מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם כִּי לְךָ יָאָתָה, אָמְרוּ הַנְּבִיאִים לְיִרְמְיָהוּ מָה רָאִיתָ לוֹמַר מֶלֶךְ הַגּוֹיִם, כָּל הַנְּבִיאִים קוֹרִין אוֹתוֹ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וְאַתָּה קוֹרֵא אוֹתוֹ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם. אָמַר לָהֶן שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ (ירמיה א, ה): נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ, וַאֲנִי אָמַרְתִּי מֶלֶךְ הַגּוֹיִם, לוֹמַר אִם עַל בָּנָיו וְעַל בְּנֵי בֵיתוֹ לֹא חָס עַל אֲחֵרִים הוּא חָס, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח, לו): נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ. מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם, מִי לֹא יִתְיָרֵא מִמְּךָ, מָשָׁל לְדָנֵיסְטוּס שֶׁמִּלֵּא כִיסוֹ זְהוּבִים וְהָיָה עוֹמֵד וְצוֹוֵחַ מִי שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ יָבוֹא וְיִשְׁאַל, וְהָיוּ הַכֹּל שׁוֹמְעִים וּבוֹרְחִים, לוֹמַר כְּשֶׁיָּבוֹא לִפָּרַע מִמִּי שֶׁלָּוָה מִי יוּכַל לַעֲמֹד. כָּךְ כִּבְיָכוֹל יָרַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְסִינַי לִתֵּן הַדִּבְּרוֹת שֶׁלֹא יִהְיֶה הָעוֹלָם מִתְמוֹטֵט, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח, ט): אֶרֶץ רָעָשָׁה אַף שָׁמַיִם נָטְפוּ, וְכֵן (שופטים ה, ה): הָרִים נָזְלוּ מִפְּנֵי ה', וְכֵן (איוב כו, יא): עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוּ, וְיִשְׂרָאֵל מַרְתִּיתִין, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט, טז): וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם, וְהָהָר מְרַתֵּת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט, יח): וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד, כָּל אֵלּוּ לָמָּה אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁדִּבֵּר דִּבְּרוֹת שֶׁל חַיִּים, וְהַנָּבִיא צוֹוֵחַ: אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא. אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה, וּמַה אִם בְּשָׁעָה שֶׁהוּא נוֹתֵן חַיִּים לָעוֹלָם, אֶרֶץ רָעָשָׁה, כְּשֶׁיָּבוֹא לִפְרֹעַ מִן הָרְשָׁעִים שֶׁעָבְרוּ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (נחום א, ו): לִפְנֵי זַעְמוֹ מִי יַעֲמוֹד, (מלאכי ג, ב): וּמִי מְכַלְכֵּל אֶת יוֹם בּוֹאוֹ, כְּשֶׁהוּא רָצוּי, אֵין בְּרִיָה יְכוֹלָה לַעֲמֹד בְּכֹחוֹ, כְּשֶׁהוּא קָם בַּחֲרוֹן אַפּוֹ, מִי יַעֲמֹד לְפָנָיו, הֱוֵי (ירמיה י, ז): מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם, דָּבָר אַחֵר, אַרְיֵה שָׁאָג, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (הושע יא, י): אַחֲרֵי ה' יֵלְכוּ כְּאַרְיֵה יִשְׁאָג, אָמַר רַבִּי סִימוֹן, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁנִּכְנַס בַּפָּלָטִין שֶׁלּוֹ, שָׁמְעָה מַטְרוֹנָה שֶׁלּוֹ וְנָתְנָה מָקוֹם וְהָיְתָה מְרַתֶּתֶת, אִם הַמַּטְרוֹנָה מִתְיָרֵאת מַה יַּעֲשׂוּ הַשְּׁפָחוֹת וְהָעֲבָדִים. כָּךְ כְּשֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל שָׁמְעוּ קוֹלוֹת וָמֵתוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ה, ו): נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ, אִם יִשְׂרָאֵל כָּךְ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. דָּבָר אַחֵר, אַרְיֵה שָׁאָג, אָמְרֵי רַבָּנָן בְּשֵׁם רַבִּי הוֹשְׁעְיָא שָׁאַל בַּלְצָא אֶת רַבִּי עֲקִיבָא אָמַר לוֹ, מֵהֵיכָן הָרַעַשׁ נַעֲשָׂה, אָמַר לוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִסְתַּכֵּל בְּבָתֵּי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּבְעוֹבְדֶיהָ הֵיאַךְ נְתוּנִים בְּשֶׁקֶט וּבְשַׁלְוָה בָּעוֹלָם, וְרוֹאֶה בֵּיתוֹ חָרֵב וְנָתוּן בְּיָדָם שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, כִּבְיָכוֹל הוּא מְקַנֵּא וְשׁוֹאֵג, וּמִיָּד הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ רוֹעֲשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ד, טז): מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג וּמִיְרוּשָׁלָיִם יִתֵּן קוֹלוֹ. וְיִשְׂרָאֵל מָה הָיוּ עוֹשִׂין, כִּבְיָכוֹל הוּא מֵגֵּן עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ד, טז): וַה' מַחֲסֶה לְעַמּוֹ. דָּבָר אַחֵר, אַרְיֵה שָׁאָג, בּוֹא וּרְאֵה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִקְרָא אַרְיֵה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כט, א): הוֹי אֲרִיאֵל אֲרִיאֵל, וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד נִקְרָא אַרְיֵה, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל יט, כ): מָה אִמְּךָ לְבִיָּא בֵּין אֲרָיוֹת רָבָצָה. יִשְׂרָאֵל נִקְרָא אַרְיֵה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט, ט): גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה. וּנְבוּכַדְנֶצַּר נִקְרָא אַרְיֵה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ד, ז): עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ, וְהֶחֱרִיב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְנָטַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד וְהֶגְלָה אֶת יִשְׂרָאֵל, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר (נחום ב, יב): אַיֵּה מְעוֹן אֲרָיוֹת, הֵיכָן הֵם בָּנַי. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה (ירמיה כה, ל): שָׁאֹג יִשְׁאַג עַל נָוֵהוּ. דָּבָר אַחֵר, אַרְיֵה שָׁאָג, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, מְקַבְּלִין אַתֶּם עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, אָמְרוּ לוֹ, הֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צב, ד): עֲלֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל, עָלַי לְקַבֵּל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וּמַהוּ (עמוס ג, ח): ה' אֱלֹהִים דִּבֶּר מִי לֹא יִנָּבֵא, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן, כְּשֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַתּוֹרָה, צִפּוֹר לֹא צָוַח, עוֹף לֹא פָּרַח, שׁוֹר לֹא גָּעָה, אוֹפַנִּים לֹא עָפוּ, שְׂרָפִים לֹא אָמְרוּ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ, הַיָּם לֹא נִזְדַּעֲזָע, הַבְּרִיּוֹת לֹא דִּבְּרוּ, אֶלָּא הָעוֹלָם שׁוֹתֵק וּמַחֲרִישׁ, וְיָצָא הַקּוֹל: אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (דברים ה, יט): אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר ה' אֶל כָּל קְהַלְכֶם קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, מַהוּ וְלֹא יָסָף, אֶלָּא כְּשֶׁאָדָם קוֹרֵא לַחֲבֵרוֹ יֵשׁ לְקוֹלוֹ בַּת קוֹל, וְהַקּוֹל שֶׁהָיָה יוֹצֵא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֹא הָיָה לְקוֹלוֹ בַּת קוֹל, וְאִם תָּמֵהַּ אַתָּה עַל זוֹ, הֲרֵי אֵלִיָּהוּ שֶׁבָּא לַכַּרְמֶל כִּנֵּס כָּל הַכְּמָרִים וְאָמַר לָהֶם (מלכים א יח, כז): קִרְאוּ בְקוֹל גָּדוֹל כִּי אֱלֹהִים הוּא, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הִדְמִים כָּל הָעוֹלָם וְהִשְׁתִּיק הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים, וְהָיָה הָעוֹלָם תֹּהוּ וָבֹהוּ כְּאִלּוּ לֹא הָיָה בְּרִיָּה בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יח, כט): וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה וְאֵין קָשֶׁב, שֶׁאִם יְדַבֵּר הֵם אוֹמְרִים הַבַּעַל עָנָנוּ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה כְּשֶׁדִּבֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַר סִינַי, הִשְׁתִּיק כָּל הָעוֹלָם, כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הַבְּרִיּוֹת שֶׁאֵין חוּץ מִמֶּנּוּ, וְאָמַר: אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, וְלֶעָתִיד לָבוֹא כְּתִיב (ישעיה נא, יב): אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם.

ל״ה) גור אריה יהודה (בראשית מ״ט:ט׳) אתה שהודית בך אמך והודית במעשה תמר כל השבטים יודוך. מטרף בני עלית, מטרפה של תמר נתעלית שכבר היתה טרופה היא ושני בניה אלא שהודית והצלת אותה, אף בניך חנניה מישאל ועזריה ניצולין.

תפלה למשה איש האלקים. זה שאמר הכתוב (משלי טו ח) זבח רשעים תועבת ה'. זה בלעם ובלק. אימתי בשעה שאמר לו בלעם לבלק (במדבר כג א-כט) בנה לי בזה שבעה מזבחות. אמר לו הקב"ה רשע ממך אני מקבל קרבנות (קהלת ד ו) טוב מלא כף נחת. רוצה לומר הקומץ של סולת שבני מקריבין לפני עם התמיד טוב עלי מכל הקרבנות שאתה מקריב לי. למה כי תועבה הם לפני שנאמר זבח רשעים תועבת ה'. ובמה אני חפץ בתפלת הצדיקים. שנאמר (משלי טו ח) ותפלת ישרים רצונו. אלו ישראל. הוי תפלה למשה. רבנן ורבי יהודה ברבי סימון. רבנן אמרו ארבעה סדרו תפלה וקנטרו דברים לפני המקום. ירמיה אמר (ירמיה לב טז) ואתפלל לפני ה' (ואומר) אחרי תתי את ספר המקנה. (ועל ידי) שקינטר דברים מה כתיב למעלן (שם כד) הנה הסוללות באו העיר. וחבקוק סדר תפלה שנאמר (חבקוק ג א) תפלה לחבקוק הנביא. מה כתיב למעלה (חבקוק א ג) למה תראני עמל ואון תביט. ודוד אמר דכתיב (תהלים יז א) תפלה לדוד שמעה ה' צדק. מה כתיב למעלה מן הענין (שם י יד) כי אתה עמל וכעס תביט. וכן משה סדר תפלה (דברים ט כו) ואתפלל אל ה' ואומר ה' אלקים. מה כתיב למעלה (שמות לב יא) למה ה' יחרה אפך בעמך. רבי יהודה ברבי סימון אמר בתוך תפלתן שם קנטורן. ירמיה אמר (ירמיה לב טז) ואתפלל אל ה'. ומהו אומר (שם יב א) צדיק אתה ה' כי אריב אליך. שאני היום ומחר אינני ואני אריב עמך. וכל כך למה שאתה צדיק כי אריב אליך. חבקוק אמר (חבקוק ג א) תפלה לחבקוק הנביא. ומהו אומר (שם ב) שמעתי שמעך יראתי. דוד סידר תפלה שנאמר (תהלים יז א) תפלה לדוד. מהו אומר (שם יז יד) ממתים ידך ה' ממתים מחלד. ומשה אמר (דברים ט כו) ואתפלל אל ה'. ומהו אומר (שם) אל תשחת עמך ונחלתך. פתח בהשחתה. אמר לו הקב"ה איני משחית. (במדבר יד כ) סלחתי כדברך. אמר דוד (תהלים נז א) למנצח אל תשחת. הוי תפלה למשה איש האלקים. אמר רבי חלבו שלש עשרה ספרי תורות כתב משה באותו היום שיצא מן העולם אחד לכל שבט ושבט ואחד שהיה מונח בארון שאם יבקשו ישראל לזייף מתוכה לא היו יכולין. ואחד עשר שבטים בירך ולשבט שמעון לא בירך שהיה בלבו עליו על מה שעשה בשטים. אמר ר' יהושע דסיכנין בשם רבי לוי אף על פי כן טפלו עם יהודה שנאמר (יהושע יט ט) מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון. למה שמעון דומה לשור אחד שהיו עסקיו רעים מה עשו קשרו לו ארי על אבוסו והוא רואה אותו ותש כחו. כך נמשל יהודה כארי שנאמר (בראשית מט ט) גור אריה יהודה. לכך טפלו עמו. אמר רבי יודן לא העמיד שופט. כיוצא בו אתה אומר (שופטים ג לא) ואחריו שמגר בן ענת. שלא העמיד מלך. כיוצא בדבר אתה אומר (מלכים-א טז טו) וזמרי מלך שבעת ימים בתרצה. ואחד עשר מזמורים אמר משה כנגד אחד עשר שבטים:

דָּבָר אַחֵר, וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה, זוֹ הִיא שֶׁנֶּאֱמַר בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ עַל יְדֵי שְׁלֹמֹה (קהלת ז, יט): הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם וגו', כְּנֶגֶד מִי אָמַר שְׁלֹמֹה הַמִּקְרָא הַזֶּה, לֹא אֲמָרוֹ אֶלָּא כְּנֶגֶד יוֹסֵף הַצַּדִּיק, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּשָׁעָה שֶׁתָּפַס יוֹסֵף הַצַּדִּיק אֶת בִּנְיָמִין וְאָמַר לָהֶם לְאֶחָיו (בראשית מד, יז): הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ הוּא יִהְיֶה לִי עָבֶד, אָמַר לוֹ יְהוּדָה בִּנְיָמִין אַתְּ תָּפוֹס וְשָׁלוֹם בְּבֵית אַבָּא, מִיָּד כָּעַס יְהוּדָה וְשָׁאַג בְּקוֹל גָּדוֹל וְהָלַךְ קוֹלוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה עַד שֶׁשָּׁמַע חוּשִׁים בֶּן דָּן וְקָפַץ מֵאֶרֶץ כְּנַעַן וּבָא אֵצֶל יְהוּדָה וְשָׁאֲגוּ שְׁנֵיהֶם וּבִקְשָׁה אֶרֶץ מִצְרַיִם לֵהָפֵךְ, עֲלֵיהֶם אָמַר אִיּוֹב (איוב ד, י): שַׁאֲגַת אַרְיֵה וְקוֹל שָׁחַל. שַׁאֲגַת אַרְיֵה, זֶה יְהוּדָה, שֶׁכָּתוּב בּוֹ (בראשית מט, ט): גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה. וְקוֹל שָׁחַל, זֶה חוּשִׁים בֶּן דָּן, שֶׁשְּׁנֵיהֶם נִמְשְׁלוּ כַּאֲרִי, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, כב): וּלְדָן אָמַר דָּן גּוּר אַרְיֵה. (איוב ד, י): שִׁנֵּי כְפִירִים נִתָּעוּ, אֵלּוּ גִּבּוֹרָיו שֶׁל יוֹסֵף, שֶׁכֵּיוָן שֶׁכָּעַס יְהוּדָה נָשְׁרוּ שִׁנֵּיהֶם שֶׁל כֻּלָּם. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אַף אֶחָיו כֵּיוָן שֶׁרָאוּ יְהוּדָה שֶׁכָּעַס אַף הֵם נִתְמַלְּאוּ חֵמָה וּבָעֲטוּ בָּאָרֶץ וְעָשׂוּ אוֹתָהּ תְּלָמִים תְּלָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ד, יא): לַיִשׁ אֹבֵד מִבְּלִי טָרֶף, זֶה יְהוּדָה שֶׁמָּסַר עַצְמוֹ עַל בִּנְיָמִין, אָמַר שֶׁמָּא יִמְחֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אוֹתוֹ עָוֹן שֶׁהִטְעֵיתִי אֶת אַבָּא וְאָמַרְתִּי לוֹ אֲנִי מְבִיאוֹ לָךְ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְמַלֵּא חֵמָה עַל יוֹסֵף, כֵּיוָן שֶׁרָאָה יוֹסֵף סִימָנִין שֶׁל יְהוּדָה, מִיָּד נִזְדַּעֲזֵעַ וְנִבְהַל אָמַר אוֹי לִי שֶׁמָּא יַהַרְגֵנִי, וּמָה הֵן סִימָנִין שֶׁהָיוּ בוֹ בִּיהוּדָה, שֶׁל בֵּית שִׁילוֹ אָמְרוּ שְׁנֵי שִׁלְטוֹנִין זוֹלְגוֹת דָּם, וְיֵשׁ אוֹמְרִים כְּמִין שִׁלְטֵי הַגִּבּוֹרִים, וַחֲמִשָּׁה לְבוּשִׁים הָיָה לוֹבֵשׁ, נִימָה אַחַת הָיְתָה לוֹ בְּלִבּוֹ כֵּיוָן שֶׁהָיָה כּוֹעֵס הָיָה קוֹרֵעַ אֶת כֻּלָּם. מֶה עָשָׂה יוֹסֵף בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אוֹתוֹ עַמּוּד שֶׁל אֶבֶן שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עָלָיו בָּעַט בּוֹ וַעֲשָׂאוֹ גַּל שֶׁל צְרוֹרוֹת, מִיָּד תָּמַהּ יְהוּדָה וְאָמַר זֶה גִּבּוֹר מִמֶּנִּי, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָחַז יְהוּדָה חַרְבּוֹ לְשָׁלְפָהּ מִתַּעֲרָהּ וְאֵינָהּ נִשְׁלֶפֶת לוֹ, אָמַר יְהוּדָה וַדַּאי זֶה יְרֵא שָׁמַיִם הוּא לְכָךְ נֶאֱמַר (קהלת ז, יט): הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם.

וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו (בראשית מו, כח), כְּתִיב (ישעיה סה, כה): זְאֵב וְטָלֶה יִרְעוּ כְאֶחָד וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן, בּוֹא וּרְאֵה כָּל מַה שֶּׁהִכָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה מְרַפֵּא אוֹתָן לֶעָתִיד לָבוֹא, הָעִוְרִים מִתְרַפְּאִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לה, ה): אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי עִוְרִים, וְהַפִּסְחִים מִתְרַפְּאִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לה, ו): אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם, וּכְשֵׁם שֶׁאָדָם הוֹלֵךְ כָּךְ הוּא בָּא, הוֹלֵךְ עִוֵּר וּבָא עִוֵּר, חֵרֵשׁ וּבָא חֵרֵשׁ, אִלֵּם וּבָא אִלֵּם, כְּשֵׁם שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לָבוּשׁ כָּךְ הוּא בָּא לָבוּשׁ, מִמִּי אַתְּ לָמֵד מִשְּׁמוּאֵל, שֶׁרָאָה אוֹתוֹ שָׁאוּל מַהוּ אוֹמֵר לָאִשָּׁה (שמואל א כח, יד): מַה תָּאֳרוֹ וַתֹּאמֶר אִישׁ זָקֵן וְהוּא עֹטֶה מְעִיל, שֶׁכָּךְ הָיָה לָבוּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ב, יט): וּמְעִיל קָטֹן תַּעֲשֶׂה לוֹ אִמּוֹ. וְלָמָּה כְּשֵׁם שֶׁהָאָדָם הוֹלֵךְ כָּךְ הוּא בָּא, שֶׁלֹא יֹאמְרוּ כְּשֶׁהֵם חַיִּים לֹא רִפְּאָן מִשֶּׁמֵּתוּ רִפְּאָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאַחַר כָּךְ הֱבִיאָן דּוֹמֶה שֶׁאֵינָן אוֹתָן אֶלָּא אֵלּוּ אֲחֵרִים הֵם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם כֵּן יַעַמְדוּ כְּמוֹ שֶׁהָלְכוּ וְאַחַר כָּךְ אֲנִי מְרַפֵּא אוֹתָן, לָמָּה (ישעיה מג, י): לְפָנַי לֹא נוֹצַר אֵל, וַאֲנִי מְרַפֵּא אוֹתָן. וְאַף הַחַיּוֹת מִתְרַפְּאוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סה, כה): זְאֵב וְטָלֶה יִרְעוּ כְאֶחָד, הַכֹּל מִתְרַפְּאִים מִי שֶׁהֵבִיא מַכָּה עַל הַכֹּל אֵינוֹ מִתְרַפֵּא, אֶלָּא (ישעיה סה, כה): וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ, לָמָּה שֶׁהוּא הוֹרִיד הַבְּרִיּוֹת לֶעָפָר. דָּבָר אַחֵר, זְאֵב וְטָלֶה, זְאֵב, זֶה בִּנְיָמִין. וְטָלֶה, אֵלּוּ הַשְּׁבָטִים. שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה נ, יז): שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל. יִרְעוּ כְאֶחָד, אֵימָתַי כְּשֶׁיָּרַד בִּנְיָמִין עִמָּהֶם וְהָיָה יַעֲקֹב אוֹמֵר לָהֶם (בראשית מב, לח): לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם, וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ הַשָּׁעָה וְיָרַד עִמָּהֶם הָיוּ מְמַצְעִים אוֹתוֹ וְהָיוּ מְשַׁמְּרִין אוֹתוֹ, וְכֵן בְּיוֹסֵף אוֹמֵר (בראשית מג, כט): וַיִּשָֹּׂא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת בִּנְיָמִין. אַרְיֵה, זֶה יְהוּדָה (בראשית מט, ט): גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה. כַּבָּקָר, זֶה יוֹסֵף (דברים לג, יז): בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ, נִמְצְאוּ אוֹכְלִים כְּאַחַת (בראשית מג, לג): וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָיו וגו' וַיִּשָֹּׂא מַשְֹּׂאֹת, הֱוֵי וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן, לְפִיכָךְ וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו.

גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה (בראשית מט, ט), מְלַמֵּד שֶׁנָּתַן לוֹ גְּבוּרָה שֶׁל אֲרִי, וְחֻצְפָּה שֶׁל גּוּרָיו. (בראשית מט, ט): מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ, מִטַּרְפּוֹ שֶׁל יוֹסֵף עָלִיתָ וְנִתְעַלֵּיתָ, מִטַּרְפָּהּ שֶׁל תָּמָר עָלִיתָ וְנִתְעַלֵּיתָ. (בראשית מט, ט): כָּרַע רָבַץ, מִפֶּרֶץ עַד דָּוִד. (במדבר כד, ט): כָּרַע שָׁכַב, מִדָּוִד עַד צִדְקִיָּהוּ. יֵשׁ אוֹמְרִים כָּרַע רָבַץ, מִפֶּרֶץ עַד צִדְקִיָּהוּ, כָּרַע שָׁכַב, מִצִּדְקִיָּהוּ עַד מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. כָּרַע רָבַץ, בָּעוֹלָם הַזֶּה, כָּרַע שָׁכַב, לֶעָתִיד לָבוֹא. כָּרַע רָבַץ, בְּשָׁעָה שֶׁאֵין שׂוֹנְאִים, כָּרַע שָׁכַב, בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ שׂוֹנְאִים, עָמַד, כָּל קֳבֵל שׂוֹנְאִים.

כִּי לֹא יַעֲשֶׂה ה' אֱלֹהִים דָּבָר וגו' (עמוס ג, ז), יַעֲקֹב זִוֵּג שְׁנַיִם כְּנֶגֶד שְׁנַיִם, וּמשֶׁה זִוֵּג שְׁנַיִם כְּנֶגֶד שְׁנַיִם, יְהוּדָה כְּנֶגֶד מַלְכוּת בָּבֶל, זֶה נִמְשַׁל בְּאַרְיֵה וְזֶה נִמְשַׁל בְּאַרְיֵה, זֶה נִמְשַׁל בְּאַרְיֵה (בראשית מט, ט): גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, וְזֶה נִמְשַׁל בְּאַרְיֵה (דניאל ז, ד): קַדְמָיְתָא כְאַרְיֵה, בְּיַד מִי מַלְכוּת בָּבֶל נוֹפֶלֶת, בְּיַד דָּנִיֵּאל שֶׁהוּא בָּא מִשֶּׁל יְהוּדָה. בִּנְיָמִין כְּנֶגֶד מַלְכוּת מָדַי, זֶה נִמְשַׁל בִּזְאֵב וְזוֹ נִמְשְׁלָה בִּזְאֵב, זֶה נִמְשַׁל בִּזְאֵב (בראשית מט, כז): בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף וגו', וְזוֹ נִמְשְׁלָה בִּזְאֵב (דניאל ז, ה): וַאֲרוּ חֵיוָה אָחֳרִי תִנְיָנָה דָּמְיָה לְדֹב, רַבִּי חֲנִינָא אָמַר לְדֹב כְּתִיב, דֵּב הָיָה שְׁמָהּ, הִיא דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן (ירמיה ה, ו): עַל כֵּן הִכָּם אַרְיֵה מִיַּעַר, זוֹ בָּבֶל (ירמיה ה, ו): זְאֵב עֲרָבוֹת יְשָׁדְדֵם, זוֹ מָדַי. בְּיַד מִי מַלְכוּת מָדַי נוֹפֶלֶת בְּיַד מָרְדְּכַי שֶׁהוּא בָּא מִשֶּׁל בִּנְיָמִין. לֵוִי, כְּנֶגֶד מַלְכוּת יָוָן, זֶה שֵׁבֶט שְׁלִישִׁי וְזוֹ מַלְכוּת שְׁלִישִׁית. זֶה אוֹתִיּוֹתָיו מְשֻּׁלָּשִׁין וְזוֹ אוֹתִיּוֹתֶיהָ מְשֻׁלָּשִׁין. אֵלּוּ תּוֹקְעֵי קַרְנַיִם וְאֵלּוּ תּוֹקְעֵי סוֹלְפִּירִים. אֵלּוּ לוֹבְשֵׁי כּוֹבָעִים וְאֵלּוּ לוֹבְשֵׁי קִיסִים. אֵלּוּ לוֹבְשֵׁי מִכְנָסַיִם וְאֵלּוּ לוֹבְשֵׁי פֶּמִלַּלְיָא. אֵלּוּ מְרֻבִּים בְּאֻכְלוּסִין וְאֵלּוּ מוּעָטִין בְּאֻכְלוּסִין. בָּאוּ מְרֻבִּים וְנָפְלוּ בְּיַד מוּעָטִין, בְּאֵיזוֹ זְכוּת, מִבִּרְכָתוֹ שֶׁל משֶׁה, שֶׁאָמַר (דברים לג, יא): מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו. בְּיַד מִי מַלְכוּת יָוָן נוֹפֶלֶת, בְּיַד בְּנֵי חַשְׁמוֹנָאי שֶׁהֵם מִשֶּׁל לֵוִי. יוֹסֵף כְּנֶגֶד מַלְכוּת אֱדוֹם, זֶה בַּעַל קַרְנַיִם וְזֶה בַּעַל קַרְנַיִם. זֶה בַּעַל קַרְנַיִם (דברים לג, יז): בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ. וְזֶה בַּעַל קַרְנַיִם (דניאל ז, כ): וְעַל קַרְנַיָּא עֲשַׂר דִּי בְרֵאשַׁהּ. זֶה פֵּרַשׁ מִן הָעֶרְוָה וְזֶה נִדְבַּק בָּעֶרְוָה. זֶה חָס עַל כְּבוֹד אָבִיו, וְזֶה בִּזָּה עַל כְּבוֹד אָבִיו. זֶה כְּתִיב בּוֹ (בראשית מב, יח): אֶת הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא, וְזֶה כְּתִיב בּוֹ (דברים כה, יח): וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים. בְּיַד מִי מַלְכוּת נוֹפֶלֶת, בְּיַד מְשׁוּחַ מִלְחָמָה שֶׁהוּא בָּא מִשֶּׁל יוֹסֵף. רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן מָסֹרֶת הוּא שֶׁאֵין עֵשָׂו נוֹפֵל אֶלָּא בְּיַד בָּנֶיהָ שֶׁל רָחֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה מט, כ): אִם לוֹא יִסְחָבוּם צְעִירֵי הַצֹּאן, וְלָמָּה הוּא קוֹרֵא אוֹתָן צְעִירֵי הַצֹּאן, שֶׁהֵן צְעִירֵיהֶן שֶׁל שְׁבָטִים.