Мидраш к Шмот 17:3

ויצמא שם העם למים מלמד שנגע בהם צמאון ולהלן (ט"ו כ"ג) ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה לא נגע בהן צמאון אבל כאן נגע בהן צמאון: ויאמר למה זה העליתנו ממצרים. אמר להן דרך ארץ אדם כועס בתוך ביתו אין נותן פניו אלא בקטן אבל כאן נתנו פניהם בגדול: להמית אתי ואת בני ואת מקני בצמא. מיכאן היה ר' יאשיה אומר נפל ביתו הבל לכותא: ד"א להמית אתי ואת בני ואת מקני. אמרו בהמתו של אדם אינה אלא חייו הא כאיזה צד אדם יוצא לדרך ואין בהמתו עמו מסתגף הוא:

וַיָּבֹא עֲמָלֵק, מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן (שמות יז, א): וַיִּסְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם, לָעָם לֹא הָיָה, לַצֹּאן וְלַבָּקָר הָיָה, מִיָּד בָּאוּ לַעֲשׂוֹת מְרִיבָה עִם משֶׁה וְאָמְרוּ לוֹ (שמות יז, ג): לָמָּה זֶה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם, מִכָּן הָיָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר נְפַל בֵּיתָא חֲבָל לְכַוָּתָא. (שמות יז, ג): אֲנִי וּמִקְנַי בַּצָּמָא, יֵשׁ אוֹמְרִים בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל אָדָם אֵינָהּ אֶלָּא חַיָּיו, יוֹצֵא אָדָם לַדֶּרֶךְ אִם אֵין בְּהֶמְתּוֹ עִמּוֹ מִסְתַּגֵּף הוּא. מִיָּד עָמַד משֶׁה בִּתְפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יז, ד): וַיִּצְעַק משֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר, מַהוּ לֵאמֹר, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הוֹדִיעֵנִי אִם הוֹרְגִים אוֹתִי אִם לָאו, אָמַר לוֹ מָה אִכְפַּת לָךְ (שמות יז, ה): עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם, מַהוּ עֲבֹר, אָמַר לוֹ עֲבֹר עַל דִּבְרֵיהֶם. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, מַהוּ עֲבֹר, אָמַר הֱוֵי דוֹמֶה לִי, מָה אֲנִי מְשַׁלֵּם טוֹבָה תַּחַת רָעָה, אַף אַתָּה הֱוֵי מְשַׁלֵּם טוֹבָה תַּחַת רָעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ז, יח): מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עֲבֹר עַל חַטָּיָא שֶׁלָּהֶם, וְרַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם, מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּאֲוָה יָבוֹא וִידַבֵּר כְּנֶגְדֶּךָ. וְקַח אִתְּךָ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁיִּהְיוּ עֵדִים שֶׁלֹא יְהוּ אוֹמְרִים לְךָ מַעְיָנוֹת הָיוּ שָׁם. (שמות יז, ה): וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מַטֶּה זֶה שֶׁל פֻּרְעָנוּת הוּא, הוּא הִבְאִישׁ הַמַּיִם בְּמִצְרַיִם וְהוּא הֵבִיא עֶשֶׂר מַכּוֹת עַל הַמִּצְרִים. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין מִדָּתִי כְּמִדַת בָּשָׂר וָדָם שֶׁהוּא מַכֶּה בְּאִזְמֵל וּמְרַפֵּא בִּרְטִיָּה, אֲבָל אֲנִי בַּמֶּה שֶׁאֲנִי מַכֶּה בּוֹ אֲנִי מְרַפֵּא, לְכָךְ נֶאֱמַר: וּמַטְךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר קַח בְּיָדְךָ, כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הַכֹּל שֶׁהוּא שֶׁל בְּרָכָה. (שמות יז, ו): וְהִכִּיתָ בַצּוּר, מַהוּ וְהִכִּיתָ בַצּוּר, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם מְבַקְּשִׁים הֵם מִן הָאֶבֶן הַזּוֹ הוֹצִיא לָהֶם, אִם מִן הָאֶבֶן הַזּוֹ תֵּן לָהֶם, כֵּיוָן שֶׁיָּצְאוּ הַמַּיִם הִשְׁקוּ כָּל אָהֳלֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. מַה כְּתִיב שָׁם (שמות יז, ז): וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַסָּה וּמְרִיבָה, וּמַה מְּרִיבָה הָיְתָה שָׁם, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אָמְרוּ אִם רִבּוֹן הוּא עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא רִבּוֹן עָלֵינוּ, נַעַבְדֶּנּוּ, וְאִם לָאו נִמְרֹד בּוֹ. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר אִם מַסְפִּיק לָנוּ מְזוֹנוֹתֵינוּ כְּמֶלֶךְ שֶׁהוּא שָׁרוּי בַּמְּדִינָה וְאֵין בְּנֵי הַמְּדִינָה צְרִיכִין לוֹ כְּלוּם, נַעַבְדֶּנּוּ, וְאִם לָאו נִמְרֹד בּוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ אִם מְהַרְהֲרִים אָנוּ בִּלְבָבֵנוּ וְהוּא יוֹדֵעַ מַה שֶּׁאָנוּ מְהַרְהֲרִים, נַעַבְדֶּנוּ, וְאִם לָאו נִמְרֹד בּוֹ. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם בִּקַּשְׁתֶּם לִבְדֹּק אוֹתִי יָבוֹא הָרָשָׁע וְיִבְדֹּק אֶתְכֶם, מִיָּד וַיָּבֹא עֲמָלֵק, מַה כְּתִיב שָׁם (שמות יז, ז): הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן וַיָּבֹא עֲמָלֵק, וְכִי מָה עִנְיַן זֶה אֵצֶל זֶה, מָשָׁל לְתִינוֹק שֶׁהָיָה רוֹכֵב עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל אָבִיו וְרָאָה חֲבֵרוֹ שֶׁל אָבִיו, אָמַר לוֹ, רָאִיתָ אֶת אַבָּא, אָמַר לוֹ אָבִיו אַתָּה רוֹכֵב עַל כְּתֵפִי וְאַתָּה שׁוֹאֵל עָלַי, הֲרֵינִי מַשְׁלִיכֲךָ וְיָבוֹא הַשֹּׂוֹנֵא וְיִשְׁלֹט בָּךְ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, אֲנִי נָשָׂאתִי אֶתְכֶם עַל עַנְנֵי כָּבוֹד וְאַתֶּם אוֹמְרִים: הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ, לְפִיכָךְ יָבוֹא הַשֹּׂוֹנֵא וְיִשְׁלֹט בָּכֶם, הֱוֵי: וַיָּבֹא עֲמָלֵק.