Мидраш к Тегилим 45:8

קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ וגו' (ויקרא ח, ב), זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים מה, ח): אָהַבְתָּ צֶדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע וגו'. רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי עֲזַרְיָה פָּתַר קְרָיָא בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ, בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ רַחֲמִים עַל סְדוֹמִיִּים אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם נִשְׁבַּעְתָּ שֶׁאִי אַתָּה מֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה נד, ט): כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי, מַבּוּל שֶׁל מַיִם אִי אַתָּה מֵבִיא מַבּוּל שֶׁל אֵשׁ אַתָּה מֵבִיא, מַה אַתָּה מַעֲרִים עַל הַשְּׁבוּעָה, אִם כֵּן לֹא יָצָאתָ יְדֵי שְׁבוּעָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית יח, כה): חָלִלָה לְךָ מֵעֲשׂת כַּדָּבָר הַזֶּה, אָמַר לְפָנָיו (בראשית יח, כה): חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט, אִם מִשְׁפָּט אַתָּה מְבַקֵּשׁ אֵין כָּאן עוֹלָם אִם עוֹלָם אַתָּה מְבַקֵּשׁ אֵין כָּאן מִשְׁפָּט, אַתְּ בָּעֵי תְּפוֹשׂ חַבְלָא בִּתְרֵין רֵישֵׁי, בָּעֵית עַלְמָא וּבָעֵית דִּינָא דְּקוּשְׁטָא אִם אֵין אַתְּ מְוַתֵּר צִיבְחַר לֵית עוֹלָמָךְ יָכֵיל קָאֵים. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם (תהלים מה, ח): אָהַבְתָּ צֶדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע, אָהַבְתָּ לְצַדֵּק בְּרִיּוֹתַי וְשָׂנֵאתָ מִלְּחַיְּבָן (תהלים מה, ח): עַל כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶיךָ, מַהוּ מֵחֲבֵרֶיךָ, אָמַר לוֹ חַיֶּיךָ שֶׁעֲשָׂרָה דוֹרוֹת שֶׁמִּנֹּחַ עַד אֶצְלְךָ עִם אֶחָד מֵהֶם לֹא דִבַּרְתִּי וְעִמְּךָ אֲנִי מְדַבֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יב, א): וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ.

[ד] אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחביריך (תהלים מה:ח). ר' עזריה בשם ר' אחא פתר קריא באבינו אברהם, את מוצ' קודם עד שלא הביא הקב"ה מבול על הסדומיים א' אבינו אברהם לפני הקב"ה, רבון העולמים נשבעת שאין את מבי' מבול לעולם, ומה טעמ', כי מי נח זאת לי אשר נשבעת מעבור מי נח עוד על הארץ (ישעיה נד:ט), מבול של מים את אין מביא, שמא מבול של אש את מביא, מה את מערי' על השבועה, חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק כרשע וג' (בראשית יח:כה), השופט כל הארץ לא יעשה משפט (שם), אם משפט את מבקש אין עולם, ואם עולם את מבקש אין משפט, מה את מיציר חבלה ביתרין ראשוי, בעי עלמך ובעי דינא דקושטא, אין לית את מוותר צבחר לית עלמא יכיל קאים. א' לו הקב"ה, אברהם, אהבת צדק ותשנא רשע (תהלים מה:ח), אהבת לצדק את ביריותיי, ותשנא רשע, שנאת' מלחייבן, על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחביריך. מהו מחביריך, א' לו הק' מנוח ועד אצלך לא דברתי עם אחד מהם אלא עימך אני מדבר תחילה, הד"ה דכ' אחר הדברים האלה היה דבר י"י אל אברם במחזה לאמר וג' (בראשית טו:א). ר' עזריה בשם ר' יודה בר' סימון פתר קריה בישעיה, א' ישעיה מטייל הייתי בבית תלמודי ואשמע את קול י"י אומר, את מי אשלח ומי ילך לנו וג' (ישעיה ו:ח), אמ' שלחתי את עמוס והיו קורין אותו פסילוס. א"ר פנחס למה נקרא שמו עמוס, שהיה פסילוס בלשונו. אמרו הניח הקב"ה את כל עולמו ולא הישרה שכינתו אלא על הדין פסילוסא, על הדין קטיע לישנא. שלחתי את מיכה והיו מכים אתו על הלחי, בשבט יכו על הלחי את שופט ישראל (מיכה ד:יד), מעתה מי אשלח ומי ילך לנו (ישעיה ו:ח), מיד, ואומר הנני שלחני (שם). א' לו הקב"ה, ישעיה, בניי סרבנים הם, טרחנים הם, מקבל את עלך ללקות ולהתבזות מהם, אמ' לו על מנת כן, גווי נתתי למכים ולחיי למורטים וג' (ישעיה נ:ו), ואיני כדיי שאלך בשליחותך אצל בניך. א' לו הקב"ה, ישעיה, אהבת צדק (תהלים מה:ח), אהבת לצדק את בניי, ותשנא רשע (שם), שנאתה מלחייבן, על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחביריך (שם). מהו מחביריך, אמ' לו הקב"ה חייך שכל נביאים המתנבאים נביא מפי נביא, נחה רוח אליהו על אלישע (מלכים ב' ב:טו), נחה רוח משה על שבעים זקנים, ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים איש הזקנים (במדבר יא:כה), אבל את מתנבא מפי הגבורה, רוח י"י אלהים עלי יען משח וג' (ישעיה סא:א). ולא עוד אלא שכל הנביאים המתנבאים מתנבאי' נבואות פשוטות, אבל את מתנבא נבואות כפולות, עורי עורי (שם נא:ט), התעוררי התעוררי (שם נא:יז), שוש אשיש (שם סא:י), אנכי אנכי (שם נא:יב), נחמו נחמו עמי (שם מ:א).

וירד משה מן ההר אל העם מלמד שלא הלך לתוך ביתו ופנה לעסיקין אחרים: מניין שכשהיה מחזיר את השליחות לא היה מחזירה אלא בבקר ת"ל (ל"ד ד') ויפסל שני לוחות אבנים כראשונים וישכם משה בבקר ויעל אל הר סיני זה הכלל לכל שנצטוה מה ת"ל (שם) כאשר צוה ה' אותו אלא זה בנין אב שכשהיה משה מחזיר את השליחות לא היה מחזירה אלא בבקר: ויקדש את העם. הפרישם מן האשה לפי שהתורה נקראת קדושה: שנ' (משלי טw י') ודעת קדושים בינה לפיכך צריך האדם להתקדש לה כדי שתדבק בו: והלא דברים קל וחומר מה אם לחם ומים שאי אפשר לגוף להיות שלא בהן נתקדש מהן משה רבינו ארבעים יום עד שניתנה לו תורה על אחת כמה וכמה שצריך לאדם ליטהר לה מכל טומאת הגוף וכן הוא אומר(תהלים י"ט י') יראת ה' טהורה אימתי היא טהורה כשאדם מטהר עצמו מהטומאות לכך נמשלה התורה בשמן לומר לך מה השמן הזה כל המשקין אדם יכול להכנס בהן דולוס חוץ מן השמן כך דברי תורה אין אדם יכול להכניס בהן דולוס: ומניין שנמשלו דברי תורה בשמן שנ' (תהלים מ"ה ח') על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחביריך: ד"א אשתו היא טהורה כשאדם מטהר עצמו מלהשתמש בה שלא יאמר הואיל ואני חכם חייבין בני אדם לשמשיני חייבין בני אדם להר[נ]סיני: הלל היה אומר ודישתמש בתגא חלף: הא כל הנאות מדברי תורה נמל חלקו מן העולם: ומה בלשאצר שנשתמש בכלי בית המקדש נעקר מן העולם המשתמש בכלי שבו נברא העולם על אחת כמה וכמה: ד"א אימתי היא טהורה כשאדם מטהר עצמו מן הגיאות: ר' יוסי ביר' יהודה אומר מפני מה תלמידי חכמים מתים כשהן קטנים לא מפני שנואפין ולא מפני שגוזלין אלא מתוך שהן גסין בעצמן: ד"א יראת ה' טהורה אימתי היא טהורה כשאדם מטהר עצמו מאהבת כסף וזהב שכן הנביא אומר (מ"א י"ג ח') אם תתן לי את חצי ביתיך לא אבוא עמך: וכן אלישע אומר (מ"ב ה' ט"ז) חי ה' אשר עמדתי לפניו אם אקח: וכן דניאל אומר (דניאל ה' י"ז) מתנתך לך להוין ונבזביתך לאחרן הב: אמר ר' יוסי בנו של ר' חלפתא פעם אחת הייתי מהלך בדרך מצאני אדם אחד ונתן לי שלום אמר לי מאין באתה אמרתי לו מבני עיר גדולה של חכמים ושל סופרים באתי אמר לי רצונך שתשב אצלי ואתן לך פרנסה וכסף וזהב אמרתי לו אפילו אתה נותן לי כל ממון שבעולם איני יושב: אמר לי ולא קבלת עליך אמרתי לו והלא כל הרוחות והנשמות שאתה רואה בעולם כולן חוזרין לעפר ואין עומד לאדם בשעת מיתתו אלא דברי תורה בלבד: ואף ירושלים לא חרבה אלא מפני פשעה של תורה שנ' (מיכה א' ה') בפשע יעקב כל זאת אמר לי ברוך המקום שנתן לבם דברי תורה שתהיו עסוקין בה ובטוחים ועוזבים כל הבלי עולם אמרתי לו יהי רצון שלא תעלה קנאתינו על לב אחרים ולא קנאת אחרים על לבינו ונפטרתי ממנו: ד"א אימתי היא טהורה כשאדם מטהר עצמו מן העבירות: הא לפי שדברי תורה צריכין טהרה וקדושה לכך נאמר ויקדש את העם: ויכבסו שמלותם. אין לי אלא כבוס בגדם מניין שהן טעונין טבילה דין הוא ומה אם בשעה שאין טעונין כבו בגדים טעונין טבילה: כאן שנטענו כבוס בגדים דין הוא שיטענו טבילה: