Еврейская Библия
Еврейская Библия

Мидраш к Йешайау 65:15

וְהִנַּחְתֶּ֨ם שִׁמְכֶ֤ם לִשְׁבוּעָה֙ לִבְחִירַ֔י וֶהֱמִיתְךָ֖ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה וְלַעֲבָדָ֥יו יִקְרָ֖א שֵׁ֥ם אַחֵֽר׃

И вы оставите свое имя для проклятия Моим избранным: 'Так пусть Господь убьет тебя'; Но Он назовет Своих слуг другим именем;

במדבר רבה

וְהִשְׁקָהּ אֶת הַמַּיִם וגו' (במדבר ה, כז), הָיָה רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר (גמרא סוטה כ-א): אִם נִמְחֲקָה מְגִלָּה וְאָמְרָה אֵינִי שׁוֹתָה מֵחֲמַת רְתִיתָא, מַשְׁקִין אוֹתָהּ בְּעַל כָּרְחָהּ, אֲבָל אִם אָמְרָה מֵחֲמַת בַּרְיוּתָא, אֵין מַשְׁקִין אוֹתָהּ, שֶׁהֲרֵי הִיא בְּדוּקָה וְעוֹמֶדֶת. (במדבר ה, כז): וּבָאוּ בָהּ וגו' לָמָּה נֶאֱמַר, לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר (במדבר ה, כו): וְצָבְתָה בִטְנָהּ, אֵין לִי אֶלָּא בִטְנָהּ וִירֵכָהּ, שְׁאָר אֵבָרִים מִנַּין, תַּלְמוּד לוֹמַר: וּבָאוּ בָהּ, (במדבר ה, כו): וְהָיְתָה לְאָלָה, שֶׁיִּהְיוּ אָלִין בָּהּ יְאָרְעִיךְ כְּשֵׁם שֶׁאֵרַע לִפְלוֹנִית, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה סה, טו): וְהִנַּחְתֶּם שִׁמְכֶם לִשְׁבוּעָה לִבְחִירַי וֶהֱמִיתְךָ אֲדֹנָי אֱלֹהִים וְלַעֲבָדָיו יִקְרָא שֵׁם אַחֵר, וּמָצִינוּ לְמֵדִים שֶׁהָרְשָׁעִים שְׁבוּעָה לַצַּדִּיקִים, וּמִנַּיִן שֶׁהַצַּדִּיקִים בְּרָכָה לָרְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ד, ב): וְהִתְבָּרְכוּ בוֹ גּוֹיִם, וְאוֹמֵר (בראשית מח, כ): וַיְבָרְכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה.
Ask RabbiBookmarkShareCopy

ספרי במדבר

(והשקה את האשה עד) וצבתה בטנה ונפלה ירכה, אין לי אלא בטנה וירכה שאר אבריה מנין, תלמוד לומר ובאו בה, אני אקרא ובאו בה מה תלמוד לומר וצבתה בטנה ונפלה ירכה, אבר שהתחיל בעבירה ממנו תתחיל הפורענות. כיוצא בו אתה אומר וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם עד בהמה מי שהתחיל בעבירה ממנו התחילה הפורענות. כיוצא בו אתה אומר ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים מי שהתחיל בעבירה ממנו התחילה הפורענות. כיוצא בו אתה אומר ואכבדה בפרעה ובכל חילו פרעה התחיל בעבירה ממנו התחילה הפורענות. כיוצא בדבר אתה אומר הכה תכה את יושבי העיר ההיא לפי חרב מי שהתחיל בעבירה ממנו התחילה הפורענות. אף כאן וצבתה בטנה ונפלה ירכה אבר שהתחיל בעבירה הוא התחיל בפורענות. והלא דברים קל וחומר אם מדת פורענות ממועטת אבר שהתחיל בעבירה ממנו התחילה הפורענות קל וחומר למדת הטובה מרובה. והיתה האשה לאלה שיהיו אלין בה ואומרים יארעך כשם שאירע לפלונית. לשבועה שיהיו נשבעים בה שיארעך כשם שאירע לפלונית וכן הוא אומר (ישעיה ס"ה) והנחתם שמכם לשבועה לבחירי. נמצינו למדין, שהרשעים, שבועה לצדיקים. ומנין שהצדיקים ברכה לרשעים שכן הוא אומר (ירמיה ד') והתברכו בו גוים ובו יתהללו ואומר ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך (בראשית יב) ואומר ויברכם ביום ההוא לאמר (שם מ"ח):
Ask RabbiBookmarkShareCopy

תנא דבי אליהו רבה

הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך וגו'. (שמות כג) ברוך המקום ברוך הוא שבחר בהן בישראל יותר מבכל מעשה ידיו וקנה אותם קנין גמור וקרא אותם בנים ועבדים לשמו. בא וראה מה נאמר בהן בישראל (שמות ו) לכן אמור לבני ישראל אני ה' וגו' ולקחתי אתכם לי לעם וגו' והבאתי אתכם אל הארץ וגו'. יהי רצון מלפניך אבי שבשמים שלא תתנני ביד שליח לעולם מה כתיב מקודם (שמות יט) בחדש השלישי וגו' ואחריו מה כתיב (שמות כא) ואלה המשפטים ואחריו מה כתיב הנה אנכי שולח מלאך וגו'. משלו משל למה"ד למלך בשר ודם שבא בסוסים ובפרשים ובחיילות הרבה כיון ששמעו עבדיו ובני ביתו נזדעזעו ופחדו ורעדו וחרדו חרדה גדולה והמלך היה חכם ופקח ובעל בינה ומחשבה. מה עשה בא וישב במדינה סמוך לביתו ואמר להשרים והדוכסין שלו כמה בעלי בתים יש להם תנו להם כך וכך חטין ושעורין לאכילה וצמר ופשתים להלבישם כמה עניים ואביונים יש בהם כמה סומין ופסחין וחרשים יש בהם תנו להם כך וכך חטין ושעורין לאכילה וצמר ופשתים להלבישם. כמה נערים וקטנים וכמה זקנים וזקנות יש בהם תנו להם כך וכך חטין ושעורין לאכילה וצמר ופשתים להלבישם. מיד נחו עבדיו ובני ביתו מן הפחד והחרדה. כך כשנגלה הקב"ה ליתן התורה לישראל לא נגלה עליהם אלא במאתים וארבעים ושנים אלפים רבבות מלאכים שנאמר (תהלים סח) רכב אלקים רבותים אלפי שנאן ונאמר (חבקוק ג) אלוה מתימן יבוא וגו'. אף כשבא הקב"ה ושכן על הר סיני היה עמו עשרים ושנים אלף מלאכים ממונים על ישראל ונוטלין כל א' וא' מישראל שנים עשר מיל שנאמר כנשר יעיר קנו וגו' יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו (דברים לב) וכשעמדו אבותינו על הר סיני לקבל את התורה באותה שעה נזדעזעו ורעדו ופחדו וחרדו חרדה גדולה שנאמר (שמות יט) ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים וגו' ויחרד כל העם אשר במחנה וגו' ואומר (שמות כ) וכל העם רואים את הקולות וגו' וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלקים פן נמות. כיון שראה משה את ישראל שהיו מתייראין כשהיה נגלה עליהם הקדוש ברוך הוא והיה מדבר עמהם אמר להם משה אל תיראו שנאמר ויאמר משה אל העם אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא האלקים ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו וגו' פייסן משה תחלה לישראל ואח"כ ערך להם נזיקין וכל מדות הדין דכתיב אח"כ ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם כי תקנה עבד עברי וגו' עד ורצע אדוניו את אזנו וגו'. אוי להם לרשעים שבשביל מעשיהם המקולקלים ודברים שאינן ראויין שהם עושין הן מביאין את עצמן לידי פסול והן עניים עד יום מותן והלא הדברים הם ק"ו ומה אם הרשעים שנמכרים בגניבתם אומר הכתוב (דברים טו) העניק תעניק לו מצאנך וגו' לא יקשה בעיניך בשלחך אותו חפשי וגו'. צדיקי עולם שעושין רצונו של מקום בכל יום עאכ"ו. משלו משל למה"ד למלך שהיה לו פלטרין גדולים והדלת נעולה שאין אדם יכול לכנוס בהן והיה זיז יוצא ממנה והיו עליו תאנים וענבים וכל מיני מגדים כולן וזיז אחר סמוך לו יוצא ממנה והיה עליו אכילה ושתיה וכל מיני מזונות וסיפוקין כולן וכל העם העומדים חוץ מפלטרין של מלך באים ועוברים ושבים שם מה הן אומרים מן הזיז שהוא יוצא מן הפלטרין של מלך אתה תוכל לידע מה יש בתוכה כך מן היסורין של הצדיקים בעולם הזה אתה למד מדת פורענותן של הרשעים בגיהנם. אף משלותן של רשעים בעוה"ז אתה למד מתן שכרן של הצדיקים לעוה"ב שנאמר (תהלים לא) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו' ואומר (ישעיה סד) ומעולם לא שמעו לא האזינו עין לא ראתה וגו': פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום מצאני זקן אחד ואמר לי וכי יש עכו"ם לימות בן דוד ואמרתי לו כי כל הגוים וכל הממלכות שעינו אותם את ישראל ולחצו אותם יהיו רואין בשמחתן של ישראל ויצטערו ויכעיסו בלבבם ואח"כ הן הולכין לעפרם ושוב אינן חוזרים לעולם שנאמר (תהלים קיב) רשע יראה וכעס שניו יחרק ונמס תאות רשעים תאבד ואומר (ישעיה סה) והנחתם שמכם לשבועה לבחירי וגו'. וכל הגוים וכל הממלכות אשר לא עינו את ישראל ולא לחצו אותם יהיו רואין בשמחתן של ישראל והויין אכרים וכורמים לישראל שנאמר (ישעיה סא) ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכורמיכם ואתם כהני ה' תקראו וגו' ואומר (ישעיה סה) ולעבדיו יקרא שם אחר אלו כשרים שבישראל לימות בן דוד. עד שאני עומד ומדבר עם הזקן בא אצלי תלמיד אחד שאינו בקי בהלכה ואמר לי עוסק אני בד"ת ומחמד ומתאוה ומצפה אני אם תורה תבא אלי ואין תורה באה אלי. אמרתי לו בני לא זכה האיש לד"ת אלא א"כ מוסר נפשו למיתה עליה לכבוד שמים כשור הזה שמכניסין אותו לעול והוא מוסר עצמו על כבוד בעליו לעובדו שנאמר (משלי יד) ורב תבואות בכח שור מה הבריות אומרים שרוב תבואתה של התורה בכח השור ואומר (משלי טז) לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון ואומר העניים והאביונים מבקשים מים ואין וגו' אני ה' אענם (ישעיה מא) אבי שבשמים יהי שמך הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים ותהא לך קורת רוח מישראל עבדיך בכל מקומות מושבותם על מה שאמרת שאתה מקבל את פושעי ישראל בתשובה שאפילו הגדיל אדם מאה עבירות זו למעלה מזו ועשה תשובה הריני עמו ברחמים ואקבל את תשובתו שאפי' עומד אדם ומחרף כלפי מעלה ויחזור ויעשה תשובה אתה הקב"ה מוחל לו על כלם שנאמר (ישעיה לה) אז תפקחנה עיני עורים ואזני חרשים תפתחנה אז ידלג כאיל פסח ותרן לשון אלם וגו' ואין עור וחרש ופסח ואלם אלא מי שהוא חסר דעת בד"ת וחסר מעשים טובים שהרי נאמר כי נבקעו במדבר מים ונחלים בערבה (ישעיה לה).
Ask RabbiBookmarkShareCopy

מדרש לקח טוב

מדרש רבי תנחומא שהסוטה עוברת על עשרת הדברות. כופרת באנכי ולא יהיה לך. ונשבעת לשקר על כבד. כיצד הבן הנולד הימנה מקלל את אביו כסבור הוא שאינו אביו. לא תרצח גורמת לבעלה לרציחה. נואפת וגונבת. שנאמר (משלי ט׳:י״ז-י״ח) מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם. על לא תענה מעידה שקר על בעלה ואומרת ממך אני מעוברת. חומדת שאינו בעלה. על השבת כיצד הרי שהיה בעלה כהן ובועל הזר ובנה מקריב בחזקת שהוא כהן הרי חיללה גם זכור את יום השבת לקדשו. לכך נאמר (קהלה ז) אשר היא מצודים וחרמים. מצודים בשדה וחרמים בעיר. צדה בכל מקום (שם) טוב לפני האלהים ימלט ממנה וחוטא וגו'. אמרו מעשה בשתי אחיות שהיו דומות זו לזו בא להשקותה בעלה ושנתה את בגדיה באחותה השקו את הטהורה ולא לקת ובחזירתה נשקתה וכיון שהריחה מים המרים מיד מתה הטמאה לקיים מה שנאמר (שם ח) ולא ימלט רשע את בעליו. המים המאררים. מפי הכהן מתאררים. למרים. מלמד שהיו נהפכין למרים. וצבתה במנה. וכן הוא אומר לצבות בטן ולנפיל ירך. ומהו שאמר למעלה בתת ה' את ירכך נופלת ואת בטנך צבה. שהיתה רצה אחר הזמה. וכן הוא אומר (משלי א׳:ט״ז) כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפוך דם. (שם ז) פעם בחוץ פעם ברחובות. הומיה היא וסוררת בביתה לא ישכנו רגליה. והיתד האשה לאלה. שיהו בני אדם אומרין יארעוך כשם שאירע לפלונית. ולמעלה הוא אומר לאלה ולשבועה שיהו הכל נשבעין בה אומרים יארעהו כשם שאירע לפלונית אם כן וכן. ובקבלה הוא אומר (ישעיהו ס״ה:ט״ו) והנחתם שמכם לשבועה. ובקללה כתיב (ירמיהו כ״ט:כ״ב) ולוקח מהם קללה לכל גלות יהודה. אבל בצדיקים כתיב (בראשית כ״ו:ד׳) והתברכו בזרעך כל גויי הארץ. שיהו אומרים מי שבירך את אברהם יברכך שנאמר (שם מח) בך יברך ישראל לאמור ישימך אלהים כאפרים וכמנשה. (שם יב) ונברכו בך כל משפחות האדמה. מי שבירך את אברהם יברכך. ואומר (ירמיהו ד׳:ב׳) והתברכו בו גוים ובו יתהללו:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
Предыдущий стихПолная главаСледующий стих