Musar к Мишлей 16:7

אבל האדם שהוא זך במעשיו, ולא יתגאה ולא יהלל עצמו כשיודע שיש עבירה בדבר, אז יבוא היצר הרע ויערוך עוד מלחמה להפילו ללכדו ברשתו, ויורה היתר ומסביר לו סברות שיש לו מצווה ושכר על מה שמתהלל ומתפאר. וכך יאמר לו היצר: "כבר הגעת למעלת חכמה וחסידות, וראוי לך להתרצות ולהשתדל למצוא חן בעיני העולם ולהחניף להם, לגלות להם חכמתך וצדקתך כדי שיאהבוך." ויביא לך ראיה מדברי רבותינו (אבות ג י): כל שרוח הבריות נוחה הימנו – רוח המקום נוחה הימנו. וכל זה ראיות שקר, כי אותה הסברא היא ענף מן הגאווה. אבל העניין הזה הוא כמו שאמר הכתוב (משלי טז ז): "ברצות יי דרכי איש, גם אויביו ישלים אתו". וכך פירוש העניין: אם האדם לא יתהלל לפני בני אדם, ולא ישתדל למצוא חן בעיניהם בעשותו מעשיו הטובים, ואף על פי כן אוהבים אותו – זהו ראיה גדולה שהקדוש ברוך הוא אוהב אותו, וזרה לו אהבה בלבות בני אדם, ושם לו שם טוב על לשונם. ואמת הוא שיש כמה בני אדם הנאהבים לבריות, והקב"ה שונאם כשאינם מקיימים את המצוות, כי אין הקדוש ברוך הוא אוהב אלא לומדי תורה ומקיימים אותה.

הַשַּׁעַר הַב' מִן הַחֵלֶק הַד' נְדַבֵּר בּוֹ עַל מִדַּת הָרָצוֹן זֹאת הַמִּדָּה מִן הַמִּדּוֹת הַמְשֻׁבָּחוֹת מִפְּנֵי שֶׁאֵינֶנָּה נִמְצֵאת בְּרֹב הָעִנְיָנִים אֶלָּא בְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ נֶפֶשׁ נְדִיבָה וִיקָרָה אֲשֶׁר הִיא מְקַבֶּלֶת הָעִנְיָנִים כְּפִי שֶׁיִּזְדַּמְּנוּ וְאֵינֶנָּה מְצַפָּה אֶל הַגְּדוֹלוֹת. וּמִן הַמִּדָּה הַזֹּאת הִסְתַפְּקוּת הָאָדָם בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ וְשִׂמְחָתוֹ בְּחֶלְקוֹ. וּכְבָר יָדַעְתָּ מַעֲלַת הַמִּדָּה הַזֹּאת וּגְדֻלָּתָהּ וּכְבָר הִקְדַּמְנוּ לְזָכְרָהּ וּלְשַׁבְּחָהּ לְךָ בַּשַּׁעַר הַב' מִן הַחֵלֶק הָא' בְּמִדַּת הַשִּׁפְלוּת. וּכְשֶׁהָאָדָם הַצַּדִּיק רוֹצֶה בִּבְנֵי אָדָם וּבְנֵי אָדָם רוֹצִים אוֹתוֹ כָּל שֶׁכֵּן שֶׁהַמָּקוֹם רוֹצֵהוּ, וְעוֹד שֶׁשּׂוֹנְאָיו מַשְׁלִימִים עִמּוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם (מִשְׁלֵי ט"ז ז) בִּרְצוֹת יְיָ דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִים אִתּוֹ. וּכְמוֹ שֶׁיָּדַעְתָּ מֵרְצוֹת אֲבִימֶלֶךְ בְּאַבְרָהָם וּמֵהַשְׁלִימוֹ עִמּוֹ וּכְמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ לְר' חִיָּא זַ"ל וּמַה שֶּׁדּוֹמֶה לְזֶה.

ועתה אפרש ארי כנגד ארי, הקליפה דוגמת הפרי, על כן היא תיקונו. הנה חורבן הארץ הי' ע"י נבוכדנצר והוא גילה ערות הארץ, ומכח עריות קאה הארץ יושביה בסוד גדול שפירשתי במקום אחר, דוב אורב הוא לי ארי במסתרים, כענין מה שכתב בקול בוכים כי הנני מקים רעה מ(תוך) ביתך (ש"ב יב, יא) נתקיים בנבוכדנצר שבא מזרע דוד הנקרא ארי, דהיינו כששכב שלמה אצל מלכת שבא נתעברה, ומזה הזרע יצא נבוכדנצר. וירמיה גילגול נשמה של שלמה, והמשילו רז"ל (פסחים מט, ב) בעילה שאינה מצד הקדושה, מה ארי מכה ודורס, אף עם הארץ כו', על כן הוא כאלו כפתה לפני הארי. והנה לכאורה גם מלכות בית דוד כך הי' בבוא יהודה על תמר, אבל סוד הענין שאדרבה היא הנותנת, כך גזר הקב"ה שיהי' בסוד הקדושה הכנסת קליפה שיקויים (משלי טז, ז) ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו, ואז יטוהר הכל ומלכותו בכל משלה. על כן קראו יעקב ליהודה ארי (בראשית מט, ט) וזיווגו נגד ארי, ואין ממנין פרנס על הציבור אלא א"כ קופה של שרצים תלויין בצוארו (יומא כב, ב), והכל בסוד טהרת הקליפה, וכעין האש הקדושה הרבוצה במקדש ראשון כעין ארי (שם כא, ב), עיין בביאורי שער האורה בענין הכינויים דמדת מלכות בשם נשר וכאלה, דלכאורה קשה מה משמשות, עיין שם. ובשכלנו קליפת הארי כפשוטו, דהיינו נבוכדנצר, אז נתתקן הארי מלכות בית דוד ונבוכדנצר נפל בידו על ידי דניאל, וגלות הזה היה צרה מתוך רוחה, וכבר פירשנו זה בסוד יעקב מטתו שלימה, ולפי סודו לרמז על מטת יהודה שהיתה שלימה בשלימות, ודו"ק: