Parshanut к Берешит 25:51

ויעתר יצחק לד' לנכח אשתו פירוש בשביל אשתו רשב"ם. כי הוא היה בטוח שיהיה לו זרע וכמו שאמר השי"ת לאברהם וקראת את שמו יצחק והקימותי את בריתי אתו וכו' לזרעו אחריו רק יתכן שיוליד מאשה אחרת לכן התפלל כמו שאיתא במדרש שכל מה שיוליד יהיה לו מצדיקת הלז. אך כיון שהוליד הבנים ירא לאמר אשתי פן יהרגוני כי ההבטחה יכולה להתקיים בזרעו ומה שהיה מפחד אברהם ואמר לאבימלך והרגוני על דבר אשתי יתכן כמוש"כ הרמב"ם בחיבורו ובפירוש המשנה (והובא לעיל) שהנאמר עפ"י נביא אינו יכול להשתנות רק אם נאמר לנביא עצמו על עצמו יכול להשתנות שלא יהיה מזה הכחשה לדברי הנביא לכן אברהם שלו בעצמו נאמר אבל שרה אשתך יולדת לך בן כו' יכול להשתנות אבל אברהם שאמר ליצחק הרי נאמר לו מפי נביא וא"כ אינו יכול להשתנות ביצחק כדי שלא יסתפק בנבואת אברהם אביו ודו"ק.

כי עקרה היא בוא"ו כתיב וע"צ הרמז יש לומר דהיא היתה בת ג' שנים ובן ארבעים בקחתו את רבקה ובן ששים שנה בלדת אותם הרי היתה בת כ"ג שנה כשילדה צא מזה י"א שנה שאינה מולדת (יבמות י"ג) א"כ לא היתה עקרה רק י"ב שנים. הוא בגי' י"ב ודו"ק.

שני גוים בבטנך זה אנטונינוס ורבי כו'. הענין דשרה בררה חלק הטוב וחלק הרע נטלה הגר וכמו שאמ' עד יעקב אבינו לא פסקה זוהמה (שבת קמ"ו) וכיון שראתה שהבנים מתרוצצים וכשהולכת לבית ע"ז עשו מפרכס לצאת הרי כאן האחד טוב והאחד רע ולמה זה אנכי שלא כדרך שרה שלרבקה ניתן גם את הטוב גם את הרע ולא ביררו לה הטוב לעצמו והשיבו לה שני גוים זה אנטונינוס הרי שבחלק הרע שלך מעורבב גם הטוב ולכן המה שניהם בבטנך ודו"ק.

ויקברו אותו יצחק וישמעאל. ב"ב (ט"ז ע"ב) ומדאדברי' שמע מינה עשה תשובה פירוש דהטעם משום דהוא הי' בן הגבירה אבל חטא של ישמעאל היה כי מצחק היה על המשתה שמאבימלך נתעברה כפי' הספורני לכן תשובתו היה שהודה שיצחק בן הגבירה מאברהם והי' מאמין לקול המלאך ששמע כמו שדרשו ע"פ והוא אחריו זה ישמעאל.