Quotation к Берешит 3:3

שנמנענו שלא נוסיף בתורה שבכתב ולא בתורה שבע"פ וע"ז נאמר לא תוסיפו וכו'. מצוה זו מבואר בר"מ פ"ב מהלכות ממרים והוא ענין ארוך מאוד ואכתוב בקיצור בס"ד. והנה הר"מ כ' כאן דהלאו הזה הוא באם ב"ד עשו סייג לתורה בל"ת שלא יעשו כגון שלא לאכול בשר בחלב ואומרים שהאיסור בשר עוף הוא מן התורה עוברים בלאו הזה דבל תוסיף. אך אם אמרו דמותר מן התורה רק הם עשו סייג וגדר כדי שלא יבואו לפרוץ באיסור תורה אין זה מוסיף אלא עושים סייג לתורה ומצוה הוא ע' באריכות בדבריו והרהמ"ח מביא דבריו. והנה מה שכ' בשם הר"מ דבשר חי' אסור מן התורה ובשר עוף מותר מן התורה כן כתב הר"מ ג"כ ובאמת בפ"ט מה' מאכ"א כ' הר"מ דבשר חי' אינו רק מדרבנן ועיין בכסף משנה ובלחם משנה כאן ובה' מאכ"א. ועיקר כיון שאין מקום ד"ז לא דקדק בזה וכן הרהמ"ח נמשך אחריו שאין כאן מקומו וכן כ' הרהמ"ח בפירוש במצוה קנ"ג דבשר חי' מותר מה"ת. והנה אף על פי שהרהמ"ח כ' וכיצד הוא התוספת וכו' ומביא בשם הר"מ מכל מקום אין כוונת הר"מ דדוקא בכה"ג עוברים ולא בגוונא אחרינא כגון בעשה דהא מבואר להדיא בר"מ פי"ד מהלכות תפלה גבי ברכת כהנים דאם מוסיף ברכה אחת כגון ד' אלקי אבותיכם וכו' ע"ז נאמר לא תוסיף וכן מבואר בדבריו פ"ז מה' לולב. ובפ"ב מהלכות פסהמ"ק גבי מתן א' שנתערבו במתן ד' ויבואר בסמוך בעזה"י. אלא הר"מ כאן קאי אלעיל כיון דהב"ד יכול לאסור מהו זה שהתורה וכו' היינו דאין סברא אצלו להיות חילוק בין עשה ובין ל"ת כמו בעשה שיש לא תוסיף ה"נ בל"ת ואין סברא אצלו לומר דסייג שרו לגמרי ע"כ מחלק בין אומרים שהוא סייג ובין אומרים שהוא מן התורה אבל הדינים שיבוארו בס"ד גבי עשה סובר הר"מ ג"כ וז"פ. ולשון הרהמ"ח כיצד הוא תוספת וכו' ל"ד דהר"מ מודה דבעשה ג"כ שייך תוס' כמ"ש וז"ב. וגבי עשה מודה הר"מ דא"צ לומר שהוא עושה דהתורה צותה כך דהא מבואר בר"ה דהכהן לא יאמר הואיל ונתנה התורה רשות אוסיף ברכה אחת משלי מבואר דבכ"ע עובר על ב"ת וכן כתב בס' יום תרועה בר"ה שם. והראב"ד השיג על הר"מ וכן מביא הרהמ"ח בשם רוב מפרשים דבלאו לא שייך כלל בל תוסיף כיון דהוא סייג לתורה ואפילו אם קבעוהו כשל תורה וכו' וסברתם נראה כיון דהתורה ציותה לעשות סייג לתורה מושמרתם את משמרתי אם כן זה מצוה מן התורה לא שייך בל תוסיף כיון שהקב"ה צוה כן שיעשו סייגים וגדרים רק בעשה שייך כאשר יבואר בס"ד. ועיין בסנהדרין דף ק"ט מבואר שם אמר חזקי' מניין שכל המוסיף גורע שנא' אמר אלקים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו. ועיין ברש"י דעי"ז נכשלה ע"ש וכן פרש"י בחומש ע"י שהוסיפה וכו' שנא' אל תוסיף וכו' ובודאי אדם אמר לה כן דאם היא בעצמה אמרה כן אין ראי' מה שדחפה ונגעה אם היתה יודעת האמת. ומבואר דאדם עשה שלא כדין מה שהוסיף. ובאמת מצוה לעשות סייג להרחיק מן העבירה אם כן לא שייך מוסיף. ולדברי הר"מ ניחא דאמר לה בשם השי"ת שהוא ב"ה צוה כן. ועי"ז הוסיף שלא כדין דאלו היה אמר לה דזה הוא רק סייג ולא מפי הקב"ה לא נכשלה. אבל לדעת הראב"ד לא עשה עבירה כלל כי לדבריו רשאי לומר על דרבנן תורה ומוכח כדברי הר"מ אך אין למדין הלכות מתוך אגדה. והנה דינים אלו של בל תוסיף מפוזר בש"ס בר"ה דף כ"ח ע"ב ובסוכה דף ל"א ול"ו ובעירובין דף צ"ו ובסנהדרין בפ' הנחנקין ועיין בתוס' במקומות הללו והוא ענין ארוך ועמוק ואכתוב בקיצור נמרץ בס"ד.