Quotation_auto к Берешит 9:15

אחר כך אמר ואני הנני מקים את בריתי אתכם ואת זרעכם אחריכם. לפי שלמעלה אמר לא אוסף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי. ומכאן אמרו שא"ה אשר נשבעתי מעבור מי נח לפי שכפל דבריו בין שיהיה הכפל מלא אוסף לא אוסף שני פעמים בין שיהיה מכפל ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ וחזר לומר ולא יהיה עוד המים למבול זהו כמו שבועה. ונראה שאין אנו צריכין לכל זה אחר שהשבועה מפורשת לפי שבראשונה אמר לא אוסף עוד להכות את כל חי ונראה שאלו היו דברים בעלמא. לזה חזר לומר ואני הנני מקים את בריתי לרמוז שהיה רוצה להקים דברו בשבועה ולכרות עליו ברית. וזהו הנני מקים דברי בברית חדשה שלא תופר. ולפי שלמעלה לא אמר אלא ולא אוסיף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי סתם. בא לפרש שזה משמע גם כן על הבהמה והחיה ולזה אמר ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול ולפי שזה משמע ולא יכרת להזיק אבל יהיה מבול ולא יזיק לזה חזר לומר ולא יהיה עוד מבול. ורצה לתת אות לזה הברית וזה שאמר זאת אות הברית אשר אני נותן ביניכם את קשתי נתתי בענן בענין שכשיהיה חרון אף בעולם כי זהו בענני ענן על הארץ. באותה שעה נראתה הקשת בענן וזכרתי את בריתי אשר ביני וביניכם כי זאת היא השבועה שאמר אשר נשבעתי מעבור מי נח באופן שלא יהיה עוד המים למבול לשחת כל בשר. וחזר לומר והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכר ברית עולם. לרמוז כי לפי שלמעלה אמר ונראתה הקשת בענן ואחר כך וזכרתי את בריתי ונראה שהקשת דבר אחד והברית דבר אחר. לזה חזר לומר שאינו כן כי הכל דבר אחד וזה שאמר והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכר ברית עולם באופן שהקשת והברית הוא דבר אחד אין הבדל ביניהם. ולחזק זה חזר לומר בסוף זאת אות הברית אשר הקימותי כי אות הברית והקשת הכל דבר אחד כי כשנראה הקשת הוא הברית שכרת השם כאלו הוא נמצא בברית כאומרו העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו. ובאברהם נאמר והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה. וכן בכאן הקשת שנראה הוא אות הברית שלוחו של שכינה ולכן אמרו המסתכל בקשת עיניו כהות לפי שנסתכל בשכינה ואין ראוי לעשות כן אלא כמו שעשה משה דכתיב ויסתר משה פניו כי ירא וכו'. ולכן המסתכל בקשת לא חס על כבוד קונו כי כבוד אלהים הסתר דבר. ואפילו הנביא כתיב בו כמראה הקשת אשר יהיה בענן הוא מראה דמות כבוד ה' ואפול על פני. לפי שהוא מראה השכינה הנקראת זאת אות הברית וזהו וראיתיה לזכור ברית עולם. ולפי שנח היה צדיק זכה לאות הקשת כי אין להפריד ביניהם בין המלך והכלה. ולכן תמצא שיש בה סימני אבות הם אברהם יצחק ויעקב בסוד לבן ואדום וירוק. לבן הוא חסד לאברהם. אדום הוא פחד יצחק. ירוק הוא יעקב באמצע המראות. כדכתיב יושב אהלים. והרי אמרו האבות הם הם המרכבה ואם כן בסוד הקשת סוד המרכבה. ולכן אמרו שאין להסתכל בקשת. ולכן כתב הקדוש רשב"י ז"ל לא תצפה לרגלוי דמלכא משיחא עד דתחזי גוונוי דקשת נהירין. כי כן האמת כי עכשיו בעונותינו השכינה עמנו בגלות שחורה ונאוה וכשיאירו פניה וגווניה אז החשך יכסה ארץ ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה פנים בפנים. לא כמו עכשיו כי כבוד אלהים הסתר דבר:

ויאמר אלקים אל נח וגו' ואני הנני מקים ר' יהודה אומר לפי שעבר על הצווי לפיכך נתבזה ור' נחמיה אמר הוסיף על הצווי ונהג בקדושה לפיכך זכה הוא ובניו לדבור ויאמר אלקים אל נח ואל בניו וגו' ויאמר אלקים זאת אות הברית אשר אני נותן ביני וביניכם וגו', לדורות עולם אמר ר' יודן לדרת כתיב פרט לב' דורות דורו של חזקיהו ודורן של אנשי כנסת הגדולה שלא עמדו אלא בזכות עצמן, ר' חזקיה מוציא דורן של אנשי כנסת הגדולה ומביא דורו של ר' שמעון בר יוחאי, אליהו ז"ל ור' יהושע בן לוי הוו יתבין תנין כחדא מטון חד שמועה דר' שמעון בר יוחאי אמרין הא מרא דשמעתא ניעול ונשאליניה עאל אליהו ז"ל לגביה א"ל מאן עמך א"ל גדול הדור ר' יהושע בן לוי א"ל נראתה הקשת בימיו א"ל הן א"ל אם כן לית הוא כדאי למחמי סבר אפאי, ר' חזקיה בשם ר' ירמיה אמר כד הוה אמר ר' שמעון בן יוחאי בקעה בקעה התמלאי דינרי זהב והיתה נתמלאת כך אמר ר' שמעון בן יוחאי אי בעי אברהם למקרביה מן גביה עד גבי ואנא מקרב מן גבי עד מלכא משיחא ואין לא בעי יצטרף אחיה השילוני עמי ואנא מקרביה מן אברהם עד מלכא משיחא, כך אמר ר' שמעון בן יוחאי אין העולם יכול לעמוד בפחות מל' צדיקים כאברהם אבינו מה טעם ואברהם היו יהיה מנין יהי"ה תלתין, אי תלתין אינון אנא וברי תרין מנהון ואם כ' אינון אנא וברי תרין מנהון, ואם עשרה אינון אנא וברי מנהון ואם חמשא אינון אנא וברי מנהון ואם תרין אינון אנא וברי הם ואם חד הוא אנא הוא. את קשתי נתתי את קשותי דבר שהוא מוקש לי אפשר כן אלא קשין דפירי. והיה בענני ענן לאחד שהיה בידו קלוב רותח ביקש ליתנו על בנו ונתנו על עבדו, מכריז רבי יוחנן הזהרו מזבובי בעלי ראתן עד ארבע אמות, רבי אמי ור' אסי לא הוו אכלי מביעי דההוא מבוי ר' יהושע בן לוי מיכריך בהו ועסיק בתורה אמר אילת אהבים ויעלת חן אם מעלת חן על לומדיה אגוני לא מגנא, כי הוה קא שכיב אמרי ליה למלאך המות אזיל עביד ליה רעותיה אזל אתחזי ליה א"ל אחוי לי דוכתאי א"ל לחיי א"ל הב לי סכינך דלא מבעתת לי באורחא יהביה ניהליה כי מטא להתם דלייה וקא מחוי ליה א"ל דליין טפי פורתא דלייא שואר נקטיה בקרנא דגלימיה א"ל שבועתא דלא אתינא א"ל קוב"ה אי איתשול על שבועתיה ניהדר ואי לא לא ניהדר, א"ל הב לי סכינאי לא הוה קא יהיב ליה נפקת ברת קלא אמר הבי ניהליה דמבעייה לברייתא מכריז אליהו קמיה פנו מקום לבר ליואי אזל אשכח לר' שמעון בן יוחאי דהוה יתיב על תליסר תכתקי פיזא א"ל אנת הוא בר ליואי א"ל אין נראתה הקשת מימיך א"ל אין א"ל אם כן אין את בר ליואי ולא היא ולא מידי והא דאמר הכי סבר לא אחזיק טיבותא לנפשאי, ולא יהיה עוד המים למבול אמר ר' אלעזר לאו שבועה הן שבועה בשלמא לאו שבועה דכתיב ולא יהיה עוד המים למבול וכתיב כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי אלא הן שבועה היא מנלן סברא הוא מדלאו שבועה הן נמי שבועה, אמר רבא והוא דאמר לאו לאו תרי זמני והוא דאמר הן הן תרי זמני דכתיב ולא יכרת כל בשר ולא יהיה עוד מבול ומדלאו תרי זימני הן נמי תרי זימני, ר' אומר מבול של כל בשר אין אבל מבול של יחידים יש כיצד נפל לים ומת טבעה ספינתו בים ומת זהו מבולו, ר' יהודה אומר מבול של מים אין מביא אבל מבול אש וגפרית מביא כדרך שהובא על סדומים, ר"י אומר מבול של מים אינו מביא אבל מבול של דבר מביא על עכו"ם לימות המשיח שנאמר ואקח את מקלי את נועם ואגדע וגו' ותופר ברית ביום ההוא, אי כתיב ולא יהיה מים למבול ושתק הוה אמינא מבול של מים אינו מביא אבל של מבול אש מביא שנאמר כי באש ה' נשפט כתיב לשחת כל בשר לא מבול של אש ולא מבול של מים, והיתה הקשת בענן בין אלקים זה מדת הדין של מעלה ובין כל נפש חיה זה מדת הדין של מטה מדת הדין של מעלה קשה ומדת הדין של מטה רפה. ויהיו בני נח זה שאמר הכתוב יצב גבולות עמים למספר בני ישראל. ויהיו בני נח יפת ובניו ט"ו חם ובניו ל"ב ושם ובניו כ"ז ומאלה נפצה כל הארץ ע"ד היו ולא נחלק העולם אלא לע', יצב גבולות עמים יעקב ובניו בירידתו למצרים ע' היו אמור מעתה שם וארפכשד ושלח ועבר צדיקים היו ולא נכללו עם האומות:

דבר אחר כשנגלה הקב"ה לתת תורה לישראל הרעיש את כל העולם כולו על יושביו שנאמר קול ה' על המים אל הכבוד הרעים, כיון ששמעו כל האומות את הקולות נתקבצו אצל בלעם, אמרו לו כמדומים אנו שהמקום מחריב את עולמו, אמר להם הלא כבר נאמר ולא יהיה עוד המים למבול, אמרו לו הקול הזה מה הוא, אמר להם ה' עוז לעמו יתן, ואין עוז אלא תורה שנאמר עמו עוז ותושיה, אמרו א"כ ה' יברך את עמו בשלום.