Quotation_auto к Бамидбар 29:11

וסמך לכאן פרשת הקרבנות. לרמוז כי בסבת עשיית המצות ינצחו המלחמות ולא מצד הגבורה. ולפי שאמר קרבני לחמי ולבנון אין די בער. אמר שנים ליום עולה תמיד. כי איני שואל מכם כפי כחי אלא כפי כחכם. בענין שבזה תזכו ליום הדין. וזהו מאמרם ז"ל שנים ליום בשביל היום ב' פרקליטים ליום. כענין שנאמר והיו לי ליום אשר אני עושה סגולה. ובזה רמוז יום מלחמת גוג ומגוג ודינה של גהינם וחבלו של משיח. כמוזכר בשבת כתיב הכא יום וכתיב התם יום עברה היום ההוא. וכתיב בגוג ומגוג לפני יום בא גוג. בענין שהקרבנות יש בהם נצחון המלחמות. ונצחון יום הדין. וזהו שנים ליום עולה תמיד. וכן הזכיר קרבנות שבת ור"ח. ובכולם הזכיר שעיר אחד. זולתי בשבת שאין בו שעיר ולא חטאת לפי שכולו מנוחה. ובראש חדש כתב בו שעיר עזים אחד לחטאת לה'. לפי שיש בו חטאת בחסרון הלבנה. וכן כתב בו לה' מה שלא הזכיר בכולם. לפי שחסרון הלבנה הוא דבר סתר. הוא ראוי לה' ולא לאחר. ובו תלוי גלות ישראל וגאולתם. וזהו שאמרו הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח וכבר פירשתי אותו. ובפסח כתיב שעיר חטאת אחד לכפר עליכם. לפי שהם ימי שמחה ומתוך השמחה חוטאים. לזה אמר שעיר חטאת אחד. אבל ביוה"כ לא כתיב אלא שעיר עזים אחד לכפר עליכם. ולא כתיב חטאת לפי שהתורה מכפרת ואין שם חטא. אבל בראש השנה לפי שהוא יום הדין ובו נזכרים העוונות. אמר שעיר עזים אחד חטאת. וכן ביום הכיפורים כתב שעיר עזים אחד חטאת. לפי שבו כפרת העוונות. ולא אמר לכפר עליכם כמו באחרים. לפי שאמר מלבד חטאת הכפורים. אבל ברגל שמונת ימי החג לפי שיש בהם ריבוי שמחה. אמר בכולם שעיר חטאת או שעיר עזים אחד חטאת. והנה בענין השעירים של אלו הימים תמצא שינוי. כי ביום הראשון כתב שעיר עזים אחד חטאת. ובשני ג"כ כתב ושעיר אחד חטאת. ובשלישי כתב ושעיר חטאת אחד ולא כתב עזים. וברביעי כתב ושעיר עזים אחד חטאת. ובחמישי ובששי ובשביעי ובשמיני כתב שעיר חטאת אחד. ולא כתב שעיר עזים:

וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה יש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים תולה עד שיודע לו ויביא בעולה ויורד. אין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף שעיר הנעשה בחוץ ויום הכפורים מכפר שנאמר מלבד חטאת הכפורים על מה שזה מכפר זה מכפר מה הפנימי אין מכפר אלא על דבר שיש בה ידיעה אף החיצון אינו מכפר אלא על דבר שיש בה ידיעה. מכדי איתקש להדדי וניכפר פנימי אדידיה ואדחיצון. ונפקא מינה היכא דלא עבד חיצון אי נמי להגן עליו ביני וביני אמר קרא אחת כפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות. וניכפר חיצון אדידיה ואדפנימי נפקא מינה לטומאה דאירעה בין זה לזה אמר קרא אחת בשנה כפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה. אלא למאי הלכתא איתקש חיצון לפנימי מה פנימי אינו מכפר בשאר עבירות אף חיצון אינו מכפר בשאר עבירות. רבי שמעון אומר שעירי ראשי חדשים מכפרים על טהור שאכל את הטמא. ושל רגלים מכפרים על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף. ושל יום הכפורים על שאין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף. אמר לו מהו שיקריבו זה בזה אמר לו יקריבו אמר לו הואיל ואין כפרתן שוה היאך קרבין זה בזה אמר לו כולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו. בשלמא דראשי חדשים לא מכפרי אדרגלים דאמר קרא עון. עון אחד הוא נושא ואינו נושא שתי עונות. אלא דרגלים ניכפרו אדראשי חדשים. אמר קרא אותה אותה נושא עון ואין אחר נושא עון. בשלמא דרגלים לא מכפרי אדיום הכפורים דאמר קרא אחת בשנה כפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה. אלא דיום הכפורים ניכפרו אדרגלים אמר קרא אחת כפרה אחת מכפר ואין מכפר שתי כפרות. והא כי כתיב אחת בשעיר הנעשה בפנים כתיב. אמר קרא מלבד חטאת הכפורים ואיתקש חיצון לפנימי. רבי שמעון בן יהודה אומר משמו שעירי ראשי חדשים מכפרים על טהור שאכל את הטמא מוסף עליהן של רגלים שהן מכפרין על טהור שאכל את הטמא ועל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף. מוסף עליהן של יום הכפורים שמכפר על טהור שאכל את הטמא ועל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף ועל שאין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף. אמר ליה מהו שיקריבו זה בזה אמר ליה הן. אמר ליה אם כן יהו של יום הכפורים קרבין בראשי חדשים אבל היאך של ראשי חדשים קרבין ביום הכפורים לכפר כפרה שאינה שלהן. אמר ליה כולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו. מאי שנא דראשי חדשים דלא מכפרי אדרגלים דאמר קרא עון עון אחד הוא נושא ואינו נושא שתי עונות. דרגלים נמי לא ניכפרו אדראשי חדשים דאמר קרא אותה אותה נושא עון ואין אחר נושא עון. אותה לא משמע ליה. מאי שנא דרגלים דלא מכפרי אדיום הכפורים דאמר קרא אחת בשנה כפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה. אי הכי דיום הכפורים נמי לא ניכפרו אדרגלים דאמר קרא אחת כפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות. אחת לא משמע ליה. אמאי דכי כתיב אחת בשעיר הנעשה בפנים כתיב. אי הכי דרגלים נמי ניכפרו אדיום הכפורים דכי כתיב אחת בשעיר הנעשה בפנים כתיב. לעולם אחת משמע ליה ושאני הכא דכתיב וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה, קרנותיו דמזבח הפנימי הוא דכפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות הא דחיצון אפילו שתי כפרות:

ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה ר' שמעון אומר כל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף שעירי הרגלים מכפרים אבל לא שעירי ראשי חדשים. ועל מה שעירי ראשי חדשים מכפרין על טהור שאכל את הטמא. מאי טעמא דרבי שמעון דכתיב ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה נאמר כאן עון ונאמר להלן בציץ עון מה להלן טומאת בשר אףכאן טומאת בשר. אי להלן עולין אף כאן עולין. עון העדה כתיב. מכדי מיגמר גמירי מהדדי ניכפר דראש חדש אדירי' ואדציץ נפקא מינה להיכא דנשבר הציץ. אמר קרא עון עון אחד הוא נושא ואינו נושא שתי עונות. וניכפר ציץ אדידיה ואדראש חדש נפקא מינה לטומאה בין זה לזה. אמר קרא ואותה אותה נושא עון ואין אחר נושא עון, רב אשי אמר הכא כתיב עון העדה עדה ולא קדשים התם כתיב עון הקדשים קדשים ולא עדה. אשכחן שעירי ראשי חדשים דמכפרים על טהור שאכל את הטמא שעירי הרגלים שאין מכפרין אלא על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף מנא לן. כדאמר רבי חמא בר חנינא שעירושעיר הכא נמי שעיר ושעיר. ואיתקש שעירי הרגלים לשעירי ראשי חדשים מה ראש חדש במילתא דקודש מכפר אף שעירי רגלים במילתא דקדש מכפרין. לשון אחר ואמאי מכפרי אי על שיש בה ידיעה בתחלה ובסוף האי בר קרבן הוא. ואי על שאין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים מכפר אלא עד כרחך לא מכפר אלא שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף. רבי שמעון אומר שעירי ראשי חדשים מכפרין על טהור שאכל את הטמא ושל רגלים מכפרין על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף של יום הכפורים מכפרים על שאין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף. אמרו ליה מהו שיקרבו זה בזה אמר להם יקרבו אמרו ליה הואיל ואיל כפרתן שוה היאך קרבין זה בזה אמר להם כולן ביאן לכפר על טומאת מקדש וקשיו. בשלמא דראש חדש לא מכפר אדרגלים דאמר קרא עון עון אחד נושא ואינו נושא שתי עונות אלא דרגלים ניכפרו אדראש חדש אמר קרא ואותה אותה נושא עון ואין אחר נושא עון. בשלמא דרגלים לא מכפרו אדיום הכפורים דאמר קרא אחת בשנה כפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה אלא דיום הכפורים ניכפרו אדרגלים. אמר קרא אחת כפרה אחת מכפר ואין מכפר שתי כפרות. והא כי כתיב אחת בשעיר הנעשה בפנים כתיב אמר קרא מלבד חטאת הכפורים איתקש חיצון לפנימי. רבי שמעון בן יהודה ואומר משמו שעירי ראשי חדשים מכפרים על טהור שאכל את הטמא מוסף עליהן של רגלים שהן מכפרין על טהור שאכל את הטמא ועל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף מוסף עליהן של יום הכפורים שמכפרים על טהור שאכל את הטמא ועל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בוסף ועל שיאן בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף. א"ל מהו שיקרב א"ל הן א"ל אם כן יהא של יום הכפורים קרבין בראשי חדשים אבל היאך של ראשי חדשים קרבין ביום הכפורים לכפר כפרה שאינה שלהן, אמר להם כולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו. מאי שנא דראשי חדשים דלא מכפרי אדרגלים דאמר קרא עון אחד הוא נושא ואינו נושא שתי עונות דרגלים נמי לא ניכפרו אדראשי חדשים דאותה נושא עון ואין אחד נושא עון. אותה לא משמע ליה. מאי שנא דרגלים דלא מכפרת אדיום הכפורים דאמר קרא אחת בשנה כפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה אי הכי דיום הכפורים לא ניכפר אדרגלים דאמר קרא אחת כפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות אחת לא משמע ליה דכי כתיב אחת בשנה בשעיר הנעשה בפנים כתיב. אי הכי דרגלים נמי ניכפרו אדיום הכפרוים וכי כתיב אחת בשעיר הנעשה בפנים כתיב. לעולם אחת משמע ליה ושאני התם דכתיב וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה קרנותיו דמזבח הפנימי הוא דכפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות הא דחיצון אפילו שתי כפרות: