Quotation_auto к Бамидбар 28:6

וידבר ה' וגו' צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי, למה נאמר, לפי שהוא אומר אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם, משל למה הדבר דומה למלך שהיתה אשתו נפטרת מן העולם היתה מפקדתו על בניה אמרה לו בבקשה ממך הזהר לי בבני, אמר לה עד שאתה מפקדני על בני פקדם עלי שלא ימרדו בי ושלא ימירו את כבודי, [כך אמר לו הקב"ה עד שאתה מפקדני על בני פקוד בני עלי שלא ינהגו בי מנהג בזיון ושלא ימירו את כבודי] באלקי נכר, מהו אומר כי אביאנו אל האדמה וגו' עד שאתה מפקדני על בני פקוד את בני עלי לכך נאמר צו את בני ישראל. מאי טעמא התקינו מעמדות, לפי שנאמר צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי והיאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו. את קרבני לחמי זה שאמר הכתוב אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה. אמר רבי סימון שלש עשרה מדות של רחמים כתוב בהקב"ה הה"ד ויעבור ה' על פניו וגו', וכי יש רחמן שהוא מוסר מזונותיו לאכזרי, הוי אם ארעב לא אומר לך וגו'. אמר רבי (אדא) [יודן] בר רבי סימון [אמר הקב"ה לישראל בני] עשר בהמות טהורות מסרתי לך שלש ברשותך ושבע אין ברשותך. אלו הן ברשותך שור שה כשבים ושה עזים, ואלו שאין ברשותך איל וצבי ויחמור ואקו ודישן ותאו וזמר, שמא הטרחתי עליך שתהא מחזר בהרים ובגבעות כדי שתביא לפני קרבן מאלו שאינן ברשותך והלא לא אמרתי לך אלא מאלו שברשותך ומן הגדל על אבוסך הוי אם ארעב לא אומר לך. אמר רבי יצחק כתיב את קרבני לחמי לאשי וכי יש לפני השי"ת אכילה ושתיה, אם אומר אתה יש (לפני) אכילה ושתיה למוד ממלאכיו וממשרתיו. מהיכן הן ניזונין. ר' יודן בשם רבי יצחק מזיו שכינה הן נזונין דכתיב באור פני מלך חיים. רבי (אמי) [חגי] בשם ר' יצחק אמר כתיב ואתה מחיה את כלם אתה מחיה לכלם. רבי שמעון בן לקיש אומר כתיב עולת תמיד העשויה בהר סיני וגו', וכי יש לפניו אכילה ושתיה נלמוד ממשה דכתיב ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה וגו' חמתיה אכיל וחמתיה שתי. והרי דברים קל וחומר ומה אם משה הלך בשליחותו ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה ולפניו יש אכילה ושתיה. אמר רבי חייא בר אבא בריותי אינן צריכין לבריותי ואני צריך לבריותי, שמעת מימיך אומר השקו את הגפן הזה יין שהוא עושה יין הרבה השקו את הזית הזה שמן שהוא עושה שמן הרבה הרי בריותי אינן צריכין לבריותי ואני צריך לבריותי הוי אם ארעב לא אומר לך. אמר רבי ינאי בנוהג שבעולם זה שהוא עובר על שפת הנהר אפשר שלא ישתה ב' ג' לוגין מים ואנא על לוגא דחמרא כתיבת דאנא שתי דאנא רוי דאנא שבע. דתני רבי חייא בקדש הסך נסך שכר לה' לשון שביעה לשון שכרות לשון שתיה. יוסי בן מנסיא בשם ר' שמעון בן לקיש אמר צריכין ספלין שיהיו פקוקין בשעת הניסוך. אמר רבי יוסי בר אבין מילתא דרבי שמעון בן לקיש אמרה לעכב בהמה אחת מסרתי לך ולא היית יכול לעמוד בה ואי זו זו בהמות בהררי אלף. רבי יוחנן אמר בהמה אחת רבוצה על אלף הרים ואלף הרים מגדלין לה כל מיני מאכל לאכילתן של צדיקים לעתיד לבא ומה טעם והיה השרון לנוה צאן ועמק עכור לפתח תקוה. ורבנן אמרי בהמה אחת היא ורבוצה על אלף הרים ואלף הרים מגדלין (לבהמות) [לה בהמות] והיא אוכלת ומה טעם וכל חית השדה ישחקו שם. ואפשר כן ואית בעיר אכיל בעיר. אמר רבי תנחומא גדולים מעשה אלקינו. ומהיכן היא שותה תני רבי יהושע בן לוי כל מה שהירדן מכניס לששה חדשים היא עושה גמיעה אחת ומה טעם הן יעשוק נהר ולא יחפוז יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו. ורבנן אמרין כל מה שהירדן מכניס לשנים עשר חדש היא עושה אותו גמיעה אחת ומה טעם יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו, וכי יש בהם כדי לכלוך פה, רב (הושעיא) [הונא] בשם רבי יוסף אין בהן כדי לכלוך פה, ומהיכן היא שותה רבי שמעון בן יוחאי אמר נהר יוצא מעדן ושמו יובל ומשם היא שותה דכתיב ועל יובל ישלח שרשיו. תני רבי מאיר אומר ואולם שאל נא בהמות ותורך זו בהמות בהררי אלף. ועוף השמים ויגד לך זה זיז שדי. או שיח לארץ ותורך זה גן עדן. ויספרו לך דגי הים זה לויתן. מי לא ידע בכל אלה כי יד ה' עשתה זאת. מלך אחד מסרתי לך ולא היית יכול לעמוד בו ואיזה זה שלמה הה"ד ליום אחד שלשים כור סלת וששים כור קמח, אמר רבי שמואל בר נחמני אלי מיני מלטמיא היו אבל לסעודתו לא היה בריה יכולה לעמוד שנאמר עשרה בקר בריאים ועשרים בקר רעי (מן המרעה) ומאה צאן לבד מאיל וצבי ויחמור וברבורים אבוסים. מאי וברבורים אבוסים רבי ברכיה בשם רבי יהודה מיני ברבורי. ורבנן אמרי עוף גדול ומשובח היה עולה וניתן על שלחנו של שלמה בכל יום. אמר רבי יהודה אלף נשים היו לשלמה וכל אחת ואחת היתה עושה סעודה כסעודה של שלמה סבורה שמא אצלה הוא סועד. הוי אומר אם ארעב לא אומר לך. שבוי אוחד מסרתי לך ולא היית יכול לעמוד בו ואיזה זה נחמיה, ואשר היה נעשה ליום אחד שור אחד צאן שש ברורות וצפרים וגו' מהו לחם הפחה קקבטון. תני אין מביאין את המוגמר אלא לאחר הסעודה ואין לך דבר שכל האורחין נהנין ממנו אלא הריח, כך אמר הקב"ה לישראל בני מכל קרבנות שאתם מקריבין כלום אני נהנה מהם אלא הריח שנאמר ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו. צדיק אוכל לשובע נפשו זה הקב"ה אמר הקב"ה לישראל בני מכל קרבנות שאתם מקריבין לפני כלום אני נהנה מהם אלא הריח שנאמר ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו. אתה צויתה פקודיך לשמור מאד והיכן צוה בחומש הפקודים מה צוה לשמור מאד שנאמר תשמרו להקריב לי במועדו. אתה צויתה פקודיך לשמור מאד והיכן צוה בחומש הפקודים מה צוה לשמור מאד שנאמר תשמרו להקריב לי במועדו. היא הפרשה האמורה להלן היא הפרשה האמורה כאן, ולמה הוא אומרה ושונה. רבי יהודה אומר לפי שהיו ישראל אומרים לשעבר היו המסעות נוהגין והתמידין נוהגין, פסקו המסעות פסקו תמידין, אמר הקב"ה למשה לך אמור לישראל שיהיו נוהגין בתמידין, ורב נחמיה אמר לפי שהיו ישראל (מגלגלין) [מלגלגין] בתמידין אמר הקב"ה למשה וכו'. רבי אחא בשם רבי חנינא בר פפא אומר שלא יהו ישראל אומרים לשעבר היינו מקריבין קרבנות ומתעסקין בהן עכשיו שאין מקריבין קרבנות מהו שנתעסק בהן, אמר להם הקב"ה הואיל שאתם מתעסקין בהן כאלו אתם מקריבין אותם. רבי דונה אמר תרתי. רבי הונא אמר אין הגליות מתקבצות אלא בזכות משניות ומה טעם גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם. רבי הונא אמר חורי כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה, וכי יש מנחה טהורה בבל אלא אמר הקב"ה הואיל ואתם מתעסקין בה כאלו אתם מקריבין אותה. אמר רבי דוסא מפני מה מתחילין לתינוקות בתורת כהנים יתחילו להם מבראשית, אלא אמר הקב"ה מה הקרבנות טהורים אף התינוקות טהורים יבואו טהורים ויתעסקו בהורים. רבי אבא בר כהנא ורבי חנן תרוייהו בם רבי עזריה דכפר חטיא אמרו משל למלך שהיו לו מגרסין בשל לו הראשון תבשיל ואכלהו והיה ערב לו בשל לו השני תבשיל ואכלהו והיה ערב לו ואין אנו יודעין אי זה מהן ערב לו ביותר, אלא ממה שהוא מצוה את השני ואומר לו התבשיל הזה עשה לי אנו יודעים של שני ערב לו ביותר, כך הקריב נח קרבן והיה ערב להקב"ה דכתיב וירח ה' את ריח הניחוח, הקריבו ישראל קרבן והיה ערב להקב"ה ואין אנו יודעין אי זה מהן ערב לו ביותר, אלא ממה שהוא מצוה את ישראל ואומר ריח ניחוחי תשמרו אנו יודעין של ישראל ערב לו ביותר. רבי אבין אמר תרתי. רבי אבין אמר משל למלך שהיה מסב על איקובטין שלו והכניסו לו תבשיל הראשון ואכלו והיה ערב לו הכניסו לו תבשיל השני ואכלו וערב לו התחיל ממחה בקערה, כך עולות מחים אעלה לך, כזה שהוא ממחה בקערה. רבי אבין אמר חורי משל למלך שהיה מהלך בדרך והגיע לבורגן הראשון ואכל שם ושתה שם והגיע לבורגן השני ואכל שם ושתה שם ולן שם, כך למה הוא מתנה על העולה היא העולה זאת תורת העולה, אלא מלמד שהעולה כולה כליל לאישים. כבשים בית שמאי ובית הלל, בית שמאי אומרים כבשים שהן כובשין עונותיהן של ישראל כמה דאת אמר ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו. ובית הלל אומרים כל דבר שהוא נכבש סופו לצוף, אלא כבשים שהן מכבסין עונותיהם של ישראל כמה דאת אמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. בן עזאי אומר כבשים בני שנה שמכבסין עונותיהן של ישראל ועושין אותן כתינוק בן יומו. שנים ליום בגלל היום, שנים ליום פרקליט ליום לאותו היום שנאמר והיו לי אמר ה' צבאות ליום אשר אני עושה סגולה. (עולת תמיד אמר ר' יודן בר רבי סימון שני תמידין היו ישראל מקריבין בכל יום היו מרכיבין אותן על גבי הגמל והיו רגליהן נוגעות לארץ). שנים ליום שיהא יודע איזה נשחט בשחרית ואיזה נשחט בין הערבים. עולת תמיד [א"ר יודן מעולם] לא לן אדם בירושלים ובידו עון, הא כיצד תמיד של שחר היה מכפר על עבירות שנעשו בלילה, תמיד של בין הערבים היה מכפר על עבירות שנעשו ביום, מכל מקום לא לן אדם בירושלים ובידו עון ומה טעם צדק ילין בה צדיק ילין בה. שדי לא מצאנוהו שגיא כח לא מצינו כח גבורתו של הקב"ה לבא בטרחות על ישראל כו' וכיון ששמע משה התחיל משבח אשרי העם שככה לו וגו' אשרי שאל יעקב בעזרו. תנו רבנן פר העלם דבר של צבור ושעירי עבודה זרה בתחלה מגבין להם דברי רבי יהודה. רבי שמעון אומר מתרומת הלשכה הן באין. תניא את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו לרבות פר העלם דבר של צבור ושעירי ע"ז שבאין מתרומת הלשכה דברי רבי שמעון. צו מיד בשעת מעשה ולדורות (כתוב ברמז שע"ז). קרבני זה הדם, לחמי אלו אימורים. אתה אומר קרבני זה הדם לחמי אלו אימורים או אינו אלא קרבני אלו אימורים לחמי זה הדם, תלמוד לומר והקטיר הכהן אותם המזבחה (לחם) [על] אשי ה' וגו' הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון קרבני זה הדם לחמי אלו אימורים. לאשי אלו קמצין ולבונה. ריח ניחוחי אלו בזיכי לחם הפנים. תשמרו שלא יביא אלא מתרומת הלשכה. תשמרו שיהו כהנים לוים וישראלים עומדין על גביו. תניא בן בג בג אומר מנין לתמיד שטעון בקור (כתוב לעיל ברמז קצ"ה). אמר רבי טובי בר מתנה אמר רבי יאשיה מנין למוקצה מן התורה שנאמר תשמרו להקריב לי במועדו כל שעושין לו שימור. מתקיף לה אביי אלא מעתה אייתית אימרא דצומא ולא עביד ליה שימור הכי נמי דאסור למיקרב, א"ל אנא תשמרו להקריב לי קאמינא לי ולא לאדון אחר ואיזהו אדון אחר שמקריבין לו הוי אומר זו עבודת אלילים. אמר [רבא בר] רב אדא כו' אין מוקצה [אסור] אלא עד שיעבדו בו. עולא אמר ר' יוחנן עד שימסרוהו לכהניהם, אמר רבי יוחנן עד שיאכילוהו כרשיני עבודת אלילים. פרשינא טעמא דעולא ולאו מסירה גרידתא הוא דקאמר עולא, אלא עד שיאכילוהו כרשיני עבודת אלילים. תני רבי חנניה משמיה דרבי יוחנן אין מוקצה אסור אלא עד שיעשו בו מעשה, הוא תני לה והוא אמר לה עד שיגזז ויעבדו בו. ואמרת אליהם אזהרה לבית דין. זה האשה אשר תקריבו לה' שנים ליום. שמעון בן עזאי אומר כנגד היום, אתה אומר כנגד היום או (שנים) [חובת] היום כמשמעו, ת"ל את הכבש אחד תעשה בבקר וגו', מה תלמוד לומר שנים ליום, כנגד יום, מכאן אמרו תמיד של שחר היה נשחט על קרן (מזרחית צפונית) [צפונית מערבית] נתון על טבעת שניה, ושל בין הערבים היה נשחט על קרן (מערבית דרומית) [מזרחית צפונית] נתון לטבעת שניה שאמרה תורה ליום כנגד יום. את הכבש אחד (כתוב בגליון של ויעקוד את יצחק בנו). (רבי ישמעאל) מריש ירחא דניסן ועד תמניא ביה איתוקם תמידא דלא למיספד בהון שהיו צדוקין אומרים יחיד מתנדב ומביא תמיד, מאי דרוש דכתיב את הכבש אחד תעשה בבקר, מאי אהדרו להו את קרבני לחמי לאשי שיהו כולן באין מתרומת הלשכה: