Quotation_auto к Шмот 20:19

והר סיני עשן כלו מאי הר סיני שירדה בו שנאה לאומות העולם וחמשה שמות יש לו. מדבר צין שנצטוו ישראל עליו. מדבר קדש שנתקדשו ישראל עליו. מדבר קדמות שנתנה קדומה עליו. מדבר פארן שפרו ורבו ישראל עליו. מדבר סיני שירדה שנאה לאומות העולם עליו. ומה שמו הר חורב שמו. ופליגא דר' אבהו דאמר ר' אבהו הר סיני שמו ולמה נקרא שמו חורב הר שירדה בו חורבה לאומות העולם. והר סיני עשן כלו יכול במקום אחד תלמוד לומר כלו. מפני מה אשר ירד עליו ה' באש מגיד שהתורה אש ומאש נתנה ובאש נמשלה מה דרכו של אש אם קרב אדם אצלה נכוה אם רחק ממנה צונן כך אין לאדם אלא להחמם כנגד אורה. ויעל עשנו כעשן הכבשן יכול כעשן זה בלבד תלמוד לומר כבשן אי כבשן יכול ככבשן תלמוד לומר וההר בוער באש וגו' ומה תלמוד לומר כבשן לשכך את האזן מה שהיא יכולה לשמוע. כיוצא בו אריה שאג מי לא יירא וגו' מי נתן כח וגבורה בארי לא הוא אלא הרי אנו מכנין אותו לבריותיו כדי לשכך אל האזן. כיוצא בו והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים וקולו כקול מים רבים וכי מי נתן כח במים לא הוא אלא הרי אנו מכנין אותו לבריותיו כדי לשכך את האזן. ויחרד כל ההר מאד והלא בכלל כל ההרים היה שנאמר הרים נזלו מפני ה' ואומר למה תרצדון הרים גבנונים אמר להם כלכם גבנונים אתם כמה דאת אמר או גבן או דק. ומפני מה שרתה שכינה בחלקו של בנימין שכל השבטים היו במכירתו של יוסף ובנימין לא היה שותף עמהן וכל השבטים נולדו בחוצה לארץ ובנימין נולד בארץ ישראל ואף על פי כן ההר חמד אלהים. ויהי קול השופר הרי זה סימן בכתובים בכל מקום שנאמר שופר הרי סימן יפה לישראל שנאמר עלה אלהים בתרועה וגו' והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול. הולך וחזק מאד מנהג הדיוט כל שהוא הולך קולו עמם אבל כאן כל שהוא הולך קולו מגביה ולמה כך מתחלה לשכך את האזן מה שהיא יכולה לשמוע. משה ידבר רבי אליעזר אומר מנין אתה אומר שאין הקב"ה מדבר עד שמשה אומר לו דבר שכבר קבלו עליהן בניך לכך נאמר משה ידבר. אמר לו רבי עקיבא בודאי כן הוא הדבר ומה תלמוד לומר משה ידבר אלא מלמד שנתן כח וגבורה במשה והיה הקב"ה מסייעו. בקול ובנעימה שהיה משה שומע בו היה משמיע את ישראל לכך נאמר משה ידבר. אמר ר' שמעון בן פזי מנין למתרגם שאינו רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא שנאמר משה ידבר והאלהים יעננו בקול. שאין תלמוד לומר בקול ומה תלמוד לומר בקול אלא בקולו של משה. תניא נמי הכי אין המתרגם רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא ואם אי אפשר למתרגם להגביה קולו כנגד הקורא ינמיך הקורא קולו ויקרא. וירד ה' על הר סיני ירידה הששית שירד לסיני בששה בסיון ונגלה עליו וממקומו נתלש הר סיני ונפתחו השמים ונכנס ראש ההר בתוך השמים והערפל מכסה את ההר והקב"ה יושב על כסאו ורגליו עומדות על הערפל שנאמר ויט שמים וירד וערפל תחת רגליו. אמר רב יוסף לעולם ילמד אדם מדעת קונו שהרי הניח הקב"ה כל ההרים והגבעות והשרה שכינתו על הר סיני והניח כל אילנות טובות והשרה שכינתו בסנה. כתיב את דכא ושפל רוח וגו' רב הונא ורב חסדא חד אמר אני את דכא ושפל רוח וחד אמר אתי דכא ושפל רוח. ומסתברא כמאן דאמר אני את דכא ושפל רוח שהרי שהקב"ה הניח הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני וירד למטה ולא גבה הר סיני למעלה. כתוב אחד אומר כי מן השמים דברתי עמכם וכתוב אחד אומר וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר כיצד יתקיימו שני כתובין הללו בא הכתוב השלישי והכריע מן השמים השמיעך את קולו וגו' דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר כתיב וירד ה' על הר סיני מלמד שהרכין וכו'. רבי אומר וירד ה' על הר סיני יכול כמשמעו אמרת ומה אם אחד (אמר) ממשמשי שמשין וכו' [הרי הוא בא במקומו ושלא במקומו קל וחומר הקב"ה]. הרי הוא אומר וירד ה' על הר סיני שומע אני על כולו תלמוד לומר על ראש ההר יכול ממש שירד הכבוד והציעו על הר סיני תלמוד לומר כי מן השמים דברתי עמכם מלמד שהרכין המקום השמים התחתונים ושמי שמים העליונים על ראש ההר וירד (במקומו ושלא במקומו קל וחומר לכבודו של מי שאמר והיה העולם). וכן הוא אומר ויט שמים וירד וערפל תחת רגלי הכבוד והציען על גבי הר סיני כאדם שמציע את הכר על גבי המטה וכאדם שמדבר מעל גבי הכר שנאמר כקדוח אש המסים וגו'. רבי יוסי אומר הרי הוא אומר השמים שמים לה'. מעולם לא ירדה שכינה למטה ולא עלו משה ואליהו למרום שנאמר השמים שמים לה' וגו'. והכתיב וירד ה' על הר סיני למעלה מעשרה. והכתיב ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים, למעלה מעשרה. והכתיב ומשה עלה אל האלהים, למטה מעשרה. והכתיב מאחז פני כסא וגו' ואמר ר' תנחום מלמד שפירש הקב"ה מזיו שכינתו ועננו עליו דאשתרבב ליה לכסא עד עשרה ונקיט בה:

ויאמר ה' אל משה כה תאמר אל בני ישראל בלשון שאני אומר לך כה תדבר אל בני ישראל בלשון הקדש כל מקום שנאמר כה ככה עניה ואמירה הרי זה בלשון הקדש. אתם ראיתם הפרש בין האדם רואה בין שאחרים משיחין לו כשאחרים משיחין לו פעמים שלבו חלוק אבל כאן אתם ראיתם. ר' נתן אומר אתם ראיתם למה נאמר לפי שהוא אומר יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך, יכול כשם ששמעו כך ראו תלמוד לומר אתם ראיתם ולא ראו אומות העולם. כי מן השמים דברתי עמכם (כתוב בפסוק וירד ה' על הר סיני). לא תעשון אתי רבי ישמעאל אומר לא תעשון דמות שמשי [המשמשין] לפני במרום ולא דמות מלאכים ולא דמות כרובים ולא דמות אופנים. ר' נתן אומר לא תעשון אתי שלא תאמר הרי אני עושה כמין דמות ואשתחוה לו תלמוד לומר לא תעשון אתי וכן הוא אומר ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה. רבי עקיבא אומר לא תעשון אתי שלא תנהגו בי כדרך שאחרים נוהגין באלקיהן שכשהטובה באה עליהן הן מכבדין את אלקיהן שנאמר על כן יזבח לחרמו. וכשפורענות באה עליהן הן מקללין את אלקיהן שנאמר והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו. אבל אתם אם הבאתי עליכם את הטובה תנו הודאה ואם אביא עליכם יסורין תנו הודאה. וכן דוד אמר כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא. וכן איוב אמר ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך על מדת הטוב ועל מדת הפורענות. וכן אשתו של איוב אמרה עודך מחזיק בתומתך ומה הוא אומר לה כדבר אחת הנבלות תדברי. אנשי דור המבול אנשי סדום שהיו (שגורין) [כעורין] בטובה כשבאה עליהן הפורענות קבלו אותה על כרחו ואנו שהיינו נאים בטובה לא נהיה נאים בפורענות. ועוד יהא אדם שמח ביסורין יותר מן הטובה שאפילו אדם בטובה כל ימיו אינו נמחל לו מן העבירות שבידו ומי מוחל לו הוי אומר יסורין. רבי אליעזר בן יעקב אומר הרי הוא אומר מוסר ה' בני אל תמאס מפני מה כי את אשר יאהב ה' יוכיח וגו' אמרת צא וראה מי גרם לבן לרצות את האב הוי אומר זה יסורין: