Quotation_auto к Тегилим 119:54

אח"כ אמר ויהי ביום כלות משה וגו'. לפי שברכת שלום של מעלה היא לכנסת ישראל שנקראת אחותי כלה. סמך בכאן ויהי ביום כלות משה כלת כתיב. לפי שבכאן נכנסו ישראל ככלה לחופה בז' ברכות שהזכרתי למעלה בפסוק ושמו את שמי. וכן סמך לכאן חנוכת הנשיאים. להורות כי אחר שהיו להם דגלים והיו ראויים ליסע בסדר ד' מחנות של מעלה. וכבר היו מבורכין בברכת לויה. וידוע כי משא המשכן ובפרט קרשי המשכן בריחיו ועמודיו ואדניו. לא היו יכולים הלוים לישא אותם כמו שהיו נושאים בני קהת הארון. לזה נדבה רוחם אותם להתנדב שש עגלות צב לשאת הדברים הנזכרים. וזאת היא עצת התורה שאמר שנתן להם נתנאל בן צוער נשיא יששכר. לפי שכל הדברים צריכים סיוע. כי העולם עומד על עמוד אחד. שנאמר וצדיק יסוד עולם. וי"א על עמודים רבים. וכן ראוי כי אפילו כסא הכבוד עומד על החיות. ולפי שענין הדגלים חמדו אותם מיום מ"ת. לפי שראו ד' מחנות שכינה באופנים וחיות ועגלות נושאות המרכבה. ראו הנשיאים שעדיין לא נגמרה מלאכת הדגלים. לפי שכמו שלמעלה היו אופנים וחיות נושאות ד' מחנות. כאומרם והאופנים וחיות הקדש. שזהו ואתא מרבבות קדש. כן היה צריך למטה בדגלים ובד' מחנות. אופנים וחיות ועגלות נושאות המשכן שהוא דמות המרכבה. ולכן נסמכה פרשה זו לברכת כהנים להשלים ענין הדגלים. ולכן ויביאו את קרבנם שש עגלות צב וי"ב בקר למספר שבטי בני ישראל. ולקיום העולם שהוא י"ב שעות ביום וי"ב שעות בלילה וי"ב חדשים בשנה. ולהגין עלינו מי"ב נסיכי ישמעאל המקטרגים עלינו. ולזה באו י"ב בקר שור לאחד. כאומרם לבקרים אצמית כל רשעי ארץ להכרית מעיר ה' כל פועלי און. הם מדות הדין המקטרגין עלינו אמר שש עגלות צב וי"ב בקר. כי העגלות היו מכוסות בענין שלא יראו. לפי שידוע שהעגלות הם באות מכח הדין ומכח העגל. והעד על זה עגלה ערופה שהיא באה לסלק חרון אף מישראל. הנמשך מצד רוח הטומאה הוא יצר הרע הוא מלאך המות. והעד השני עגלה יפיפיה מצרים ומיד קרץ מצפון בא בא. הוא הצפוני הכורת והמכלה. ולכן אמר שש עגלות צב מחופות ומכוסות. שלא יצאו לקטרג על ישראל. ולכן לא אמר מכוסות אלא צב. להורות שעיקר שרשם של אלו המקטרגים הם מצד רוח הטומאה. ושם מחנהו החולד והעכבר והצב למינהו. וזהו שש עגלות צב. כולם נפרדים איש מרעהו בצבים ובפרדים. ולכן אמר עגלה על שני הנשיאים. ולא נשיא אחד לעגלה אחת. לפי שהיה צריך זכות הרבים. וטובים השנים מן האחד להגין על מדה"ד הקשה. ומשה לא היה רוצה לקבלם כי חשב כי ארון נושא נושאיו עצמו לכ"ש. וכן כל כלי המשכן היו כלי הקדש והם נושאים את עצמם. ואז א"ל השם קח מאתם כי נמוקם עמם והלכה כמותם. והיו לעבוד את עבודת אהל מועד. לפי שהם קדש. וכלי הקדש ראוי לכפות ולכבוש כל מיני מדות הדין. כאומרו ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו. ואהל מועד לא נעשה אלא לכפר עון העגל ולהבריח המזיקים שנתחברו לישראל. ולכן אמר והיו לעבוד את עבודת אהל מועד. כי מה שהיה עושה אהל מועד היו עושים אלו העגלות. שהיו משימין עליהן כלי המשכן כדי לכופם ולשימם מרמס כטיט כל חוצות וכלי הקדש עליהם. ולפי שראתה עינם של שבטים יותר מעינו של משה. אמר ויקח משה את העגלות ואת הבקר ויתן אותם אל הלוים. כי להם ראויות העגלות לפי שהם באים מכח הדין. כאומרו המעט מכם כי הבדיל אלהי ישראל אתכם. כי בהם סוד ההבדלה והדין. כאומרו והבדלת את הלוים. ולפי שהם באים מכח הדין אמר והעבירו תער על כל בשרם. כי התער הוא מדה"ד כאומרו בתער השכירה. ולכן אמר ונתת אותם אל הלוים. כי היו משוררים במקדש וכורתים כל הזמורות ואשכלות מרורות של מדה"ד בכח המזמורים. וזהו זמירות היו לי חוקיך. ולכן נקראים זמירות מן לא תזמור:

ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל וגו' למה נאמר. לפי שהוא אומר לאלה תחלק הארץ הכל במשמע לוים כהנים וישראלים גרים נשים ועבדים טומטום ואנדרוגינוס במשמע. ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל יצאו כהנים. ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה יצאו לוים, לשמוח מטות אבותם ינחלו יצאו גרים ועבדים. איש לפי פקודיו יצאו [נשים] טומטום ואנדרוגינוס. ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל בשעת חלוק הארץ. וחלק לא יהיה לך בתוכם בבזה. אני חלקך ונחלתך על שלחני אתה אוכל ועל שלחני אתה שותה, משל למה הדבר דומה למלך שנתן לבניו מתנות ולבנו אחד לא נתן מתנה, אמר לו בני אף על פי שלא נתתי לך מתנה על שלחני אתה אוכל ועל שלחני אתה שותה, וכן הוא אומר חלקם נתתי אותה מאשי אשי ה' ונחלתו יאכלון אני חלקך ונחלתך. [אני חלקך ונחלתך] כ"ד מתנות כהונה נתתי לכם לכהנים י"ב במקדש וי"ב בגבולים. מה אלו שתים עשרה במקדש חטאת ואשם (זבחי שלמי צבור ועוד העולה ומותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות ותרומת לחמי תודה ותרומת חזה ושוק וזרוע איל נזיר ולוג שמן של מצורע, ומה אלו י"ב שבגבולין תרומה גדולה ותרומת מעשר וחלה וביכורים וראשית הגז ומתנות בכור אדם ובכור בהמה טהורה ופטר חמור והחרמים ושדה אחוזה וגזל הגר, כל אלו עשרים וארבע מתנות ניתנו לכהנים חוץ מדבר שיש עליו זיקת תרומה. שמחה גדולה היה לאהרן ביום שנכרתה לו ברית במתנות, רבי ישמעאל אומר משל הדיוט לטובתי נשברה רגל פרתי, לטובתו של אהרן בא קרח כנגדו וערער על הכהונה, משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיה לו בן בית נתן לו שדה אחת במתנה ולא כתב ולא חתם ולא העלה בערכאים וכו' (כדלעיל) לכך נאמר פרשה זו סמוך לקרח (זכרון לבני ישראל וגו'). רבי אלעזר הקפר אומר מנין אתה אומר שהראהו הקב"ה ליעקב אבינו בית המקדש בנוי וקרבנות מקריבין וכהנים משרתים וכו' (כתוב בפסוק ויחלום והנה סלם). חביבין ישראל כשהוא מכנן אין מכנן אלא במלאכי השרת שנאמ' כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא, בזמן שהתורה יוצא מפיו הרי הוא כמלאכי השרת ואם לאו הרי הוא בחיה וכבהמה שאינה מכרת את קונה. חביבה תורה שכששאל דוד מלך ישראל לא שאל אלא תורה שנאמר טוב אתה ומטיב למדני חקיך. ואומר סעדני ואושעה וגו' שלא אהיה לומד תורה ושוכח שלא אהיה לומד ואין יצר הרע מניח לי לשנות, או שמא אטמא את הטהור ואטהר את הטמא ונמצאתי בוש לעולם הבא, או שמא ישאלוני מגויי הארץ וממשפחות האדמה ואיני יודע להשיבן ונמצאתי בוש לעיניהם וכן הוא אומר ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש, ואמר זמירות היו לי חוקיך, שומע אני בשלוה, ת"ל בבית גמורי, במערות ובמצודות שנאמר בברחו מפני שאול במערה. וכן הוא אומר נפשי בכפי תמיד ותורתך לא שכחתי. אבל משלמד תורה ונתרגל מה הוא אומר טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף, שזהב וכסף מוציאין את האדם מן העוה"ז ומן העוה"ב אבל תורה מביאה את האדם לחיי העולם הבא, וכן הוא אומר ולי מה יקרו וגו', ואומר וזאת תורת האדם ה' אלקים, נמצאת אומר שלשה כתרים הן, כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות. כתר כהונה זכה אהרן בו ונטלו, כתר מלכות זכה בו דוד ונטלו, הרי כתר תורה מונח כדי שלא יתן פתחון פה לבאי העולם לומר אלו היה כתר כהונה וכתר מלכות מונחין הייתי זוכה בהן ונוטלן הרי כתר תורה מונח לכל באי עולם שכל מי שיזכה זוכה בו מעלה אני עליו כאלו שלשתן מונחין ולא זכה באחת מהן. ואם תאמר מי גדול משניהן, היה רבי שמעון בן אלעזר אומר מי גדול הממליך או המולך העושה שרים או העושה שררה. כל עצמן של מלכים ימלוכו ובי שרים ישורו. גדולה ברית שנכרתה לו לאהרן מברית שנכרתה לו לדור. אהרן זיכה לבנים צדיקים ולרשעים ודור זיכה לצדיקים ולא לרשעים, וכן הוא אומר אם ישמרו בניך בריתי, ואומר סוף דבר הכל נשמע וגו', ברית מלח עולם וגו', ולבני לוי מגיד הכתוב שכשם שהברית כרותה לכהונה כך ברית כרותה ללוים. כל מצות כהונה נאמרה בשמחה מהר סיני וזו בתחלה נאמרה דברי רבי יאשיה, רבי יונתן אומר אף זו בשמחה נאמרה שנאמר ולבני לוי הנה נתתי, ואין הנה אלא שמחה שנאמר וגם הנה הוא יוצא לקראתך. כל מצות כהונה קנאה השם ונתנו לכהנים וזו חלף עבודתם דברי רבי יאשיה, רבי יונתן אומר אף זו קנאה השם ונתנה ללוים שנאמר וכל מעשר הארץ וגו' לה' הוא, ואומר ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה מה נחלה אין משתנה ממקומו אף מעשר ראשון אין משתנה ממקומו. חלף עבודתם אשר הם עובדים אם עבד יטול ואם לא עבד לא יטול. ולא יקרבו עוד בני ישראל אזהרה, לשאת חטא למות עונש. לפי שנאמר מקץ שלש שנים וגו' אבל אין אתה יודע חלופים למה לשני או לראשון, ת"ל לנחלה מה נחלה אינה מתחלפת [אף מעשר ראשון אינו מתחלף] חלופין לשני ואין חלופין לראשון. חלף עבודתם כבני אדם שנוטלין שכרן שכר מה שעשו במדבר. יכול לפי שבטלה העבודה יבטל המעשר, ת"ל לנחלה מה נחלה אינה פוסקת אף מעשר אינו (מתחלף) [פוסק], אלא לפי שבטלה העבודה הרי הן אוכלין שכר מה שעשו במדבר. יכול אם ירצו ישראל לומר יהא מעשר שלנו ואנו עובדים עבודה שומעין להם, אמרת ולא יקרבו עוד בני ישראל וגו'. יכול [הם אומרים] מפני שהן מבקשין ליטול את המעשר לפיכך (הם אומרים) יהא המעשר שלהן ואנו עובדין עבודה), אבל בן לוי שאמר לו ליטול מעשר ולא לעבוד עבודה יכול שומעין לו, תלמוד לומר ועבד הלוי מגיד שמעבידין אותו בעל כרחו: