Справочник к Ийова 22:54

למי יחפוץ שבט המוסר ומקל תפארה? אחרי מי תרדוף השררה? וירדן הממשלה אל פיהו יגיח? מי האיש מקל ורצועה בידו נכון, ומשכיל עלימו יסכון, מן החלונות משגיח? פעם ייסר בעקרבים, על שער בת רבים, פעם בקוצים, בכותלים מפריח? מי יעלה בפרצות ויקיף גדר לגורן נכון, כעמוד ברזל והבריח התיכון, מן הקצה אל הקצה מבריח? למי כל חמדת המעלות? זולתי ליחידי סגולות, שיכול וידע להוכיח, יודע להטיל אימה, ולזרוק מרה, על קו המשפט וע"פ התורה, ומצולות הים כסיר ירתיח! הנמצא כזה איש על אחיו לא יְחַפֶּה? ולשון חכמים מרפא, חטאים גדולים יניח. מי לנו גדול ממך איש אשר רוח אלהים בקרבו? רוח עצה ובינה נוססה בו, כל היום ביראת אלהים יריח. הלא איש אתה וגדול שמך בתורה, בידך מטה המשרה, ומי כלפי מעלתך דברים יטיח? אם יחטא איש לאיש עליך יושב על מדין, לבצוע או לדין, משפט שיש עמו צדקה תצמיח. ואם לה' יחטא איש עליך להעביר ז' סממנים על הכתם, לכלה הפשע ולְהָתֵם כל מסית ומדיח. מוסרך לכל עִמְקֵי סֵטִים, להכות אותם בשוטים, ולהחביר עליהם במילים, ולא האיש לפי תומו מסיח. כי השעה צריכה לכך בא הקץ והעת המזומן בעקבות המשיח. דור מה רמו עיניו, דור שהוא שופט שופטיו וזקניו, הנה אין לאוהבי התורה מוכיח. היום רבו פורצי הגדרים, מואסי המוסר יקוצו למוכיח בשערים, מחזיקים בתפלות ומניחים העקרים, הפרו ברית עשו תורתם עתים, ישפיקו בהם בילדי נכרים, מאבידים הונה של תורה, דורשים בהגדות של דופי, וחברו בהם כמה ספרים, שקופים במלאכת ההגיון, ומהם בחכמת הטבע, ראיתי אנשים קבורים, אבן בוחן בין בתרי ספרי אבן דש"ך, ובמאמרי ארסטו קוטב יסודם מוסד, כמעט נלכדו ברשתם נפלו בפח שמו בסד, תכלית עיונם על הגרם החמישי שהוא בלתי הוה ובלתי נפסד, מהם במשפט הכוכבים יצאו נצבים, מהם יעשו צורות לעתים מזומנות להיות השמש במעלות ידועות למעלה עקרבים.

‎השלישי, חבלתו חוב ישיב (יחזקאל יח, ז), ועל בגדים חבלים יטו (עמוס ב, ח), אם חבל תחבל (שמות כב, כה), כי תחבל אחיך חנם (איוב כב, ו), ובעד נכריה חבלהו (משלי כז, יג), ענין ערבון.

ונקרא משקל שהאית"ן בפתח ודגש אחריו, כמו; ויסב אלהים (שמות יג יח), כי תתם דרכיך (איוב כב ג), ונמצא ויסבו פניהם (שופטים יח כג), ויסבו את ארון (שמואל א ה ח), הסמ"ך והבי"ת דגושים [שלא כמנהג] להבלעת אות אחת, והראוי ויסבו, והנקבות הרבות הם בשוא, כמו ותחילנה שבע שני הרעב (בראשית מא נד):

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, הסכן נא עמו ושלם (איוב כב, כא), הלאל יסכן גבר כי יסכן עלימו (שם כב, ב), ההסכן הסכנתי (במדבר כב, ל), ענין תכן הם.

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, גוי נתתי למכים (ישעיהו נ, ו), מגוית האריה (שופטים יד, ט), וגויתו כתרשיש (דניאל י, ו), את גויתיהנה (יחזקאל א, יא), ותשימי כארץ גוך (ישעיהו נא, כג), ענין גוף הם. כי השלכת אחרי גוך כל חטאי (שם לח, יז), ראוי להיות מגזרת 'גויה' וראוי להיות מגזרת 'אוה וגאות', אם אעמידנו מגזרת גויה יכול הפותר גאמד 'דברה תורה כלשון בני אדם', ואנשי לבב ישכילו, כי לא נכון לשום לאלהינו תבנית וצורה וגויה, אבל התורה הרחיבה הענינים והפתרונות והרבתה המליצות כפי דעת בני אדם ולפי כח שכלם, למען יבינו. ואלו דברה תורה כפי עוז [אולי ענין] גיאות, פליאתו לא יוכלו הבין, כי הוא ממעל למדעם. השני, מן גו יגרשו (איוב ל, ה), שלף ויצא מגוה (שם כ, כה), בגו נדנה (דניאל ז, טו), לגוא אתון נורא יקדתא (שם ג, ו), פתרון 'גו' כמו 'תוך', וכל תוך בלשון ארמי 'גו'. השלישי, ותאמר גוה (איוב כב, כט), תבכה נפשי מפני גוה (ירמיהו יג, יז), וגוה מגבר יכסה (איוב לג, יז), ודי מהלכין בגוה (דניאל ד, לד), ענין גאות להם.

‎אשר קמטו ולא עת (איוב כב, טז), ותקמטני לעד היה (שם טז, ח), ענין נקטה (איוב י, א), המה.

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, לגזר ים סוף לגזרים (תהלים קלו, יג), ותגזר אמר ויקם לך (איוב כב, כח), גזר ממכלה צאן (חבקוק ג, יז), נגזרנו לנו (יחזקאל לז, יא), והמה מידך נגזרו (תהלים פח, ו), גזרו את הילד החי (מ"א ג, כה), ויגזרו העצים (מ"ב ו, ד), חרטמין גזרין (דניאל ב, כז), הם גוזרים גזרה ואין מניא [נ"וו מוחה]. השני, אל פני הגזרה (יחזקאל מא, יב), הוא כמו עורה ולשכה ובנין [נאו"ל ובמה].

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, ולא יבצר ממך מזמה (איוב מב, ב), יבצר רוח נגירים (תהלים עו, יג), ועתה לא יבצר מהם (בראשית יא, ו). השני, ותתצו הבתים לבצר החומה (ישעיהו כב, י), ומבצר משגב חמתיך (שם כה, יב), על דברי הבצרות (ירמיהו יד, א), ובשנת בצרת (שם יז, ח), ושית על עפר בצר (איוב כב, כד), הבמחנים אם במבצרים (במדבר יג, יט). השלישי, והשיג לכם דיש את בציר, ובציר ישיג את זרע (ויקרא כו, ה), כבוצר על סלסלות (ירמיהו ו, ט), אם בצרים באו לך (שם מט, ט), ענבי נזרך לא תבצר (ויקרא כה, ה).

‎המראה הרביעי, אי כבוד אמר (ש"א ד, כא), ימלט אי נקי (איוב כב, ל), ולרוזנים אי שכר (משלי לא, ד), לשון אין המה. ופתרון ולרזנים אי שכר לא נאוה לרוזנים שתה שכר, פן ישכח חקי אלהים וישנה משפטיו ויסלף דברי אמת. ויתכן להיות מגזרתם אי לזאת אסלח לך (ירמיהו ה, ז), ופתרונו לא לזאת אסלח לך.

קיג) אִם לֹא נִכְחַד קִימָנוּ (איוב כב כ), אמר ר' אדונים קומתם ואינו פעל עבר וראוי היה להדגש כמו דייגים וכבר פי' בספר.

‎ועל כל נשא ושפל (ישעיהו ב, יב), כי השפילו ותאמר גוה (איוב כב, כט), משפיל אף מרומם (ש"א ב, ז).

‎כי שפע ימים יינקו (דברים לג, יט), ושפעת מים תכסך (איוב כב, יא), שפעת גמלים תכַסֵּךְ (ישעיהו ס, ו), משפעת סוסיו (יחזקאל כו, י), וירא את שפעת יהוא בבאו ויאמר שפעת אני ראה (מ"ב ט, יז), ענין רבוי הוא.

‎האף שונא משפט יחבוש (איוב לד יז), הבנהרים חרה ה' (חבקוק ג ח), הגם לחם יוכל תת (תהלים עח כ), הדרכי לא יתכנו (יחזקאל יח כה), ההיטב חרה לך (יחזקאל יח כה), האתה זה אדני (מ"א יח ז), הזה האיש (ישעיה יד טז), החפץ לשדי (איוב כב ג), הטרם תדע (שמות י יז), הירוע ברזל בברזל (ירמיה טו יב), הכימי אנוש יממיך (איוב י ה). וחלופם, לראות הקלו המים (בראשית ח ח), לראות היעמדו דברי מרדכי (אסתר ג ד), לראות היש משכיל (תהלים יד ב), לראות הפרחה הגפן (שה"ש ו יא), התעיף עינך בו ואיננו (משלי כג ח), החזקה הוא הרפה (במדבר יג יח), השמרים הם את דרך ה' (שופטים ב כב), הילך בתורתי (שמות טז ד), החכם יהיה או סכל (קהלת ב יט), וכאלה הרבה. וחלופם, הידעתם את לבן בן נחור (בראשית כט ה), השלום לו (בראשית כט ו), היש לדבר לך אל המלך (מ״‎ב ד יג), הקולך זה בני דוד (ש״א כד יז), האתה זה בני עשו (בראשית כז כא), היש את לבבך ישר (מ״ב י טו), וכאלה הרבה. וחלופם, היא העולה (ויקרא ו ב), והאש על המזבח תוקד בו (ויקרא ו ה), ובער עליה הכהן (ויקרא ו ה), הבנות בנותי והבנים בני והצאן צאני (בראשית לא מג). וחלופם, בהשמים חסדך (תהלים לו ד), להנחתם בהדרך (נחמיה ט יט), ויבדילם אמציה להגדוד אשר בא אליו (דה״‎ב כה י), להעלות העולה להמזבח (דה״‎ב כט כז), וכל ההקדיש שמואל הראה (דה״א כו כח), על ההכין אלהים לעם (דה״ב כט לו), וכאלה הרבה. וחלופם, העל את העם הזה (שמות לג יב), הבא נא ידך בחיקך (שמות ד ו), השלך על ה' יהבך (תהלים נה כג), הקהל לי את העם (דברים ד י). וחלופם, כי הפליא חסדו לי (תהלים לא כב), השירו ולא ידעתי (הושע ח ד), הקימו בחוניו (ישעיה כג יג), אשר לא הסיר תפלתו וחסד ומאתי (תהלים סו כ). וחלופם, הביא מנחות שוא (ישעיה א יג), הסר חטאתו (ישעיה כו ט), לא ידעו הבין (ישעיה נו יא), הסר משוכתו (ישעיה ה ה), הרחק כמטחוי קשת (בראשית כא טז), וכאלה הרבה.