Справочник к Берешит 42:21

‎מתחלק לשלשה פנים: האחד. אבלה יהודה (ירמיהו יד, ב), ואנו ואבלו פתחיה (ישעיהו ג, כו), כי אבל עליו עמו וכמריו עליו יגילו על כבודו כי גלה ממנו (הושע י, ה), איך יתכן להתאבל העם על שבות הפסילים והכמרים יגילו, אין זה כי אם כה פתרונו לפי הענין, העם יתאבלו על אליליהם, וגם הכמרים שהיו ששים עליהם כלם יתאבלו יחדו, ופתרון לעגלות בית און עקב עגלות בית און, יש בלשון עברית למדי"ן בתחלת המלים מחלוקים למרבית פנים, וכבר קדמו בתחלת הספר הזה במעלות למ"ד, וזה מראה אחד מהמראות אשר נמצא למ"ד במקום למען, כאלה: ואמר פרעה לבני ישראל (שמות יד, ג), לך אמר לבי בקשו פני (תהלים כז, ח), חתן דמים למולת (שמות ד, כו), אם לאל תריבון (איוב יג, ח), אמרי לי אחי הוא (בראשית כ, יג), פן יאמרו לי אשה הרגתהו (שופטים ט, נד), המנדים ליום רע (עמוס ו, ג), לעגלות בית און (הושע י, ה), וכאלה הרבה. השני, אבל אשמים אנחנו (בראשית מב, כא), 'אבל' כמו 'אמנם', ענינו יורה עליו. השלישי, אבל השטים (במדבר לג, מט), אבל מחולה (שופטים ז, כב), שם מקום הוא.

אשם הוא אשם אשם לה' (ויקרא ה, יט), אבל אשמים אנחנו (בראשית מב, כא), ואשמה הנפש ההוא (במדבר ה, ו), בעת תאשמו (שופטים כא, כב), ענין חטא הוא. אבל תאשם שמרון (הושע יד, א), מגזרת שממה הוא.