Справочник к Шмот 19:31

‎ר. הורני לחומר (איוב ל, יט), או ירה יירה (שמות יט, יג), ויורו המורים (ש"ב יא, כד), צרה אורה (ש"א כ, כ), ולא יורה שם חץ (מ"ב יט, לב), לירות במו אופל (תהלים יא, ב), כמתלהלה הירה זקים (משלי כו, יח), הורני ואני אחריש (איוב ו, כד), ולהורת נתן בלבו (שמות לה, לד), ונביא מורה שקר (ישעיהו ט, יד), הורני ה' דרכך (תהלים כו, יא), לא יכנף עוד מוריך (ישעיהו ל, כ), יורה ומלקוש (דברים יא, יד), את המורה לצדקה (יואל ב, כג), עד יבא ויורה צדק (הושע י, יב), כוסי רויה (תהלים כג, ה).

זבחים ועלת (שמות י, כה), ויזבח שור ומריא (ש"ב ו, יג), ויזבחו זבחים שלמים (שמות כד, ה), על דברי עולה וזבח (ירמיהו ז, כב), זבח ומנחה לא חפצת אזנים כרית לי עולה וחטאה לא שאלת (תהלים מ, ז), כה פתרון הפסוק, יען [נ"ה יש אשר] לא צוה אלהינו את ישראל בצאתם ממצרים על דברי עול וזבח, כי כה אמר אליהם אם שמוע תשימעו בקולי ושמרת את בריתי (שמות יט, ה), כי אם את הדבר הזה צויתי אתכם [נ"וו צוה אותם] לאמר שמעו בקולי ואל תחטאו לי, כי בכל עת אשר לא יחטא האדם אין לו על מה יקריב קרבן, הנה שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אלים (ש"א טו, כב), על כן יאמר המשורר אזנים כרית לי לשמוע דברי הקים ולעשותם, ומה כתב אחריו [נו"ול אחרי פסוק זה] אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי (תהלים מ, ח), כה פתרונו, הואיל ואין לך חפץ בעולה וזבח, וכרית לי אזנים לשמע הנני לשמוע ולעשות, באתי לקיים חקי הספר הכתוב עלי אשר צוית לעשותם, לעשות רצונך אלהי חפצתי ותורתך בתוך מעי (שם מ, ט).

גבול שמת (ההלים קד, ט), והגבלת את העם (שמות יט, יב), הגבל את ההר וקדשתו (שם יט, כג), אשר גבלו ראשגים (דברים יט, יד), ויצא הגבול (יהושע טו, יא), בחטאת בכל גבוליך (ירמיהו יז, ג), לא תסיג גבול רעך (דברים יט, יד).

ב. הבינוני כלו הפ"א בקמץ ואין הפרש בין הבינוני ובין העבר לנסתר יחליד כמו בא אחיך במרמה (בראשית כז לה). הוא עבר. אנכי בא אליך בעב הענן (שמות יט ט). הוא בינוני, אבל נקבה יש הפרש כי העבר מלעיל כמו ורחל באה (בראשית כט ט), והבינוני מלרע כמו והנה רחל בתו באה (שם ו), ובא בצירי לגזרת פעל כמו מת אתה, ולגזרת פעול כמו טוב טובים:

‎והייתם לי סגלה (שמות יט, ה), ליום אשר אני עושה סגלה (מלאכי ג, יז), וסגלת מלכים (קהלת ב, ח).

‎ויעל עשנו כעשן הכבשן (שמות. יט, יח), כקיטר הכבשן (בראשית יט, כה), ויקחו את פיח הכבשן (שמות ט, י).

‎מתחלק לשתי ענינים. האחד, יעלו אבר כנשרים (ישעיהו מ, לא), באברתו יסך לך (תהלים צא, ד), מי יתן לי אבר כיונה (שם נה, ז), המבינתך יאבר נץ (איוב לט, כו), ענין כנף הם. על כנפי נשרים (שמות יט, ד), בעיני כל בעל כנף (משלי א, יז), כנפי יונה נחפה בכסף (תהלים סח, יד). השני, אביר הרועים (ש"א כא, ח), אבירי לב (תהלים עו, ו), אביר ישראל (ישעיהו א, כח), אבירי בשן כתרוני (תהלים כב, יג), לחם אבירים (שם עח, כה), גזרה אחת ופתרון אחד להם, וכלם לשון אמוץ הם.

‎מתחלק לארבע מחלקות: האחד, ודבר חד את אחד (יחזקאל לג, ל), פתרון 'חד' כאחד, ומגזרתו לאתונא חד שבעה (דניאל ג, יט), די דניאל חד מנהון (שם ו, ג), בשנת חדה (שם ז, א). ומלבד אלה יש מלים בלשון עברית, אשר נראים מגזרת חד כמו יחדו, ויענו כל־העם יחדו (שמות יט, ח), וכמו את־בנך את־יחידך (בראשית כב, ב), כמספר על־היחיד (זכריה יב, י), ומיד כלב יחידתי (תהלים כב, כא), ונראים המלים האלה כי היודין אינם יסוד, ואל יחד בימי שנה (איוב ג, ו) יוכיח.

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, על הר סיני (שמות יט, יא), הר גבננים (תהלים סח, טז), על בקעם הרות הגלעד (עמום א, יג), והנשארים הרה נסו (בראשית יד, י), הררי קדם (דברים לג, טו), הררי עד (חבקוק ג, ו), הררי בשרה (ירמיהו יז, ג), ופתרונו כן הוא. הר קדש שדה יחרש, ליער יחשב. והררי והרי ענין אחד להם, כמו לא כרת שxך (משלי ג, ח), ושררך אגן הסהר (שיר ז, ג), צרי וצוררי, וכהנה רבות.

וגוי קדוש (שמות יט, ו), גוים ואלהיו (ש"ב ז, כג), כל גויי הארץ (בראשית יח, יח), לגויהם (שם י, לא).

‎לא תזרע כרמך כלאים וגו' (דברים כב, ח). יש במצות אלהינו, מצות תלויות ממקרה, ונזהרנו עליהם על אודות דבר. ויש במצות מצות אשר בנינם צדק, ומפעלם יורה על צדקם, ובנינם תקון עולם, ולולי הם נשחתו הדורות. ויש במצות מצות אשר לא יוכל איש שכל לאמור מה ולמה ועל מה ומדוע ואיככה, כי באשר דבר מלך שלטון, ולא יצר השמעות אזנים כי אם להקשיב, כאשר אמר משיח אלהי יעקב, זבח ומנחה לא חפצת אזנים כרית לי וגו' (תהלים מ, ז), מה כתוב אחריו: אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי (שם, ח), כל איש שכל ואנשי לבב יודעים כי אלהינו לא שאל זבח ולא מנחה ביום הראותו בחורב, וגם עולה ומנחה לא בקש ביום הגלתו בסיני, כי כה תחלת דבריו: ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם וגו' (שמות יט, ה), על כן אמר המשורר הואיל ואזנים כרית לי לשמע, עלי לשמוע ולעשות ולקיים מגלת ספר הכתובה עלי. ויש למצות מראות וענינים הרבה, ולולי טורח עלם ומרבית המלאכה עלי, הייתי מרבה פנים להם וגליתי פתרונם והעמדתי להם תוכן בצורת תכנית, למען יחזום מבקשיהם בעיני לבבם, ויכירו וידעו צדקת אלקינו, בראותם מצות מוגבלות וחקים גדורים, גם לגבולם גדר ולגדרים משמרות, ולמשמרותם חוק, וגם להם תולדות ותולדי תלדות עד תום זוקקי מצרפים, כולם נכוחים, פקודי ד' אמת צדקו יחדיו. אם אמרנו על כלאי הכרם כי גזרת מלך היא, וכל גזרת מלך לא על שומעיה לאמר מה באה ללמד ומה שרשי עיקרה ומה אודותיה, אבל כאשר ראינו כי לא השלים ההוראה עד שכתב בצדה 'פן תקדש', ידענו כי יש לה אודות ומקרה, כי בכל מקום אשר יאמר 'פן', רצה להורות ענינה ולבאר סתומה ולגלות חקרי רמזיה, למען תהיה החוקה ברה ואין בה מכשול. ואלה הם עללי כלאים ומומי מלאה בהיותה עם תבואה במחברת, כי בכורי שניהם לכהנים ומעשרות שניהם ללוים קדוש לאלהינו, ולא נכון לחללם ולהמירם ולא למהמהם, כי אם בעת הבשלם ולא תבא תבואתם יחדיו בזמן, כי אם בעת עלות גדיש כתום קמה אז תפתח סמדר ותתלחלח הגפן ונטיו נצניה ויקשרו גרגרי אשכלותיה, ואם בא יבא הקוצר לקצור קמה ולעמר צבתים בתוך הכרם, נשחתה התבואה ונשחתו בכיריה, כי לא תקום הנפת חרמש ושלוחת מגל מבלי הנעת נצנים ונוער שבלותיו, על כי הנצנים ישתרגו ויסבו קני הקמה, ונמצאו העמרים נסבכים ונאחזים בנצנים ונחנקים בזלזלים. ואם בא הקוצר לעזוב הקמה עד געת עת קיץ לבעבור יקומון שניהם, גם זאת לא יהיה, ביבוש קצרה תשברנה ונמצאו שניהם נשחתים, ולא נכון להשחית עץ מאכל ולחבל עץ פרי. ומבלעדי אלה נמצא הכרם בלי בכורים ומבלי מעשר מְעֻשָר, ונמצא הקמה בלי מלילות כרמל ובלי חלק לוי וכהן, על כי ראשית התבואה חֻללה ברוע ענין, כי יש ישל הכרם אם יקצרו זרעוניה בעת קציר, ובהיות ככה יבוקש בכורה ואיננה וקמה ולא תמצא, כי הבכורה הראויה להיות תחלה כבר נשלה בעלותה נצה, והקמה הראויה להיות כרמל, וכרמל וקלי לכהן, כבר נשברה ונשבתה, ונתערבו אלה עם אלה והיה קדש, הלא אם חלף החליף בעל הכרם תבואה בתבואה והמיר קמה בקמה, הלא הקמה והתבואה קדש לכהן, ואף כי השחית הבכורים והמעשר הלא נקדש הכל, ואלה אל חילופי תמורה המה, כי אלו היו תמורה נמצאו הם ותמורתם קודש. ואם המעשרות טעונות פדיון בתוספת חומש ויוצאים מקודש לחול, בכורי שדה ובכורי כרם אין טעונים פדיון, וכבר נשחתו אלה ואלה ונתערבו כמשפט העליון, נרדפה נא לדעת נכוחה ונראה על עיני לבבנו משפט ארח יושר ונתיב צדק, הלא הנכוחה היא תלמד עליה ואין על האמונה כסות, כי הוא נכון ונצב סלה. הלא הין קדש בהתערבו באיפת חיל, או מעט מזער חול בהתערבו בערמת קדש, נעשה הכל קודש לזרעונים וליין ולכל דבר, הקודש לקודש, והטמא לטמא, כי אחרי התערבו לא ינזר ולא יבדל, על כן אין נכון לחללו וראוי להיות בחזקת קדש, כאשר בנפול מעט מזער מדבר טמא בכלי מלא מטמא את הכל, והוא בחזקת טמא. ויש מהפותרים שאומרים 'פן תקדש' פן תטמא, ולא יכולתי לדעת מה ראו על ככה ומה הטעם לטמאות הקדש ולחלל הפתרון אשר לא כדת, ומראה הענין ודבר המלאה והתבואה יוכיחו.

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, ממלכת כהנים (שמות יט, ו), המלך תמלך עלינו (בראשית לד, ח), ממלך אדם חנף (איוב לד, ל), מלכי עלינו (שופטים ט, י), ונמליך מלך בתוכה (ישעיהו ז, ו), למחות מלכין (משלי לא, ג), ואין שם מלוכה בקראו (ישעיהו לד, יב), כמשמעו.

‎מתחלק לעשר מחלוקת: האחד, על העצים אשר על האש (ויקרא א, ח), עלי עשור ועלי נבל (תהלים צב, ד), למקרה במים עליותיו (שם קד, ג), ומעלתהו (יחזקאל מג, יז), ולא תעלה במעלת (שמות כ, כו), עלית קיר (מ"ב ד, י), הבית הזה יהיה עליון (מ"א ט, ח), המה יעלו בהר (שמות יט, יג), עלתיך הבשר והדם (דברים יב, כז), הקם על (ש"ב כג, א), הבוטה בשמים מעלותו (עסוס ט, ו), יעלו בתהו ויאבדו (איוב ו, יט).

‎השני, ויכינו את המנחה (בראשית מג, כה), והכינו את אשר יביאו (שמות טז, ה), ושלחו מנות לאין נכון לו (נחמיה ח, י), מי יכין לערב צדו (איוב לח, מא), והיו נכנים (שמות יט, יא), וטבח טבח והכן (בראשית מג, טז), נכונו ללצים שפטים (משלי יט, כט).

‎השביעי, מפני אשר ירד עליו יי' באש (שמות יט, יח), ולא יכלו החרטמים לעמד לפני משה (שמות ט, יא), לעמוד לשרת מפני הענן (דה״‎ב ה, יד).

‎ויהי כל העם נדון (ש"ב יט, י), אומרים בעלי הפתרון כי הוא מגזרת נורד (ישעיהו י, יד), נרדים (הושע ט, יז), נדדה (ישעיהו י, לא), נע ונד (בראשית ד, יב), ונראתה המלה כי איננה שקולה כדת, ולא סדורה כמשפט, כי לא יתכן להיות במלה אחת שני נונין משתי קצותיה מוכנים למלאכה, הן נודע כי נונ"י נדידה אינם יסוד במלים באמרך ידוד ממך (נחום ג, ז), ותדד שנתי מעיני (בראשית לא, מ), על כן ראוי להיות הנו"ן הראשון עשוי למלאכה, והאחרון יסוד לא ימוש מהמלה, וכה תכונת המלה ותוצאות נוניה, כבר נודע כי ברוב תחלת המלים נוני"ן וממי"ן ותוי"ן ויודי"ן אינם יסוד ומחלקותיהם כפי המלים, על כן יש מאמתת הלשון ומשפט המבטא, וממשקלת למודים להיות פתרון נדון מגזרת מדנים (משלי יח, יח), וזה מראה הפשר, ומוצא הדבר. יש מכון (שמות טו, טז) ונכון (בראשית מא, לב), כמהו נדון ומדון. וכמוהם בענינם תבונה, ונבון, נחלקים לשתי מחלקות, המ"ם נופל על המעשה, והנו"ן על העשוי, ויבין כל חכם לב כי אין פתרון מדון כמו נדון, ולא מכון כנכון ומכונות כנכונות [נ"ה כנכונים], כי המכונות מפעלים והנכונות פעולים, כמו והיו נכנים (שמות יט, יא), נכון לבי אליהם (תהלים נז, ח), כי נבון בידו יום חשך (איוב טו, כג), כשחר נכון מצאו (הושע ו, ג), אשר הבית נכון עליהם (שופטים טז, כו), כסאך יהיה נכון עד עולם (ש"ב ז, טז), ככה נבון מגזרת תבונה, והוא המשפט למדון ונדון. אבל מדון מתחלק לשתי מחלקות בהיות המ"ם עשוי למלאכה, תהיה גזרתו ממדנים (משלי יח, יח), ובהיות המ"ם יסוד במלה פתרונו ממדה, אנשי מדות (במדבר יג, לב), איש מדון (ש"ב כא, כ). ובהיות הנו"ן תמורתו יהיה נדון, ופתרונו מחרחר ריב, הן נמצא הנו"ן האחרון יסוד במלה, ונדון וידון יוכיחו ויורו כי הנוני"ן האחרונים נאחזים במלים ומיוסדים בהם.

‎השני, לא תענה ברעך (שמות כ, טו), שקר ענה באחיו (דברים יט, יח), וענתה בי צדקתי (בראשית ל, לג), בפני יענה (איוב טז, ח), הכרת פניהם ענתה בם (ישעיהו ג, ט), הנני ענו בי (ש"א יב, ג), וכפיס מץ יעננה (חבקוק ב, יא), ומה הלאתיך ענה בי (מיכה ו, ג), ענין עדות. והקרוב לענינם ויענו כל העם יחדו (שמות יט, ח), ולא יכלו אחיו לענות אתו (בראשית מה, ג), ענינם תשובת דבר, על כן רחקו כמעט מהעליונים.

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, וסקלתו באבנים (דברים יג, יא), סקל נבות וימת (מ"א כא, ד), וסקלהו אנשי עירה (דברים כב, כא), כי סקל יסקל (שמות יט, יג), לשון רגימה.

במשך היבל (שמות יט, יג), ומשך אבירים בכחו (איוב כד, כב), תמשך לויתן בחכה (שם מ, כה), משך הזרע (תהלים קכו, ו), ומשך חכמה מפנינים (איוב כח, יח), משכני אחריך (שיר א, ד), ומשכתי אליך (שופטים ד, ז), בחבלי אדם אמשכם (הושע יא, ד), ענין אחד להם.

‎דרך הנשר בשמים (משלי ל, יט), כנפי נשרים (שמות יט, ד),כנשר יעיר קנו (דברים לב, יא).

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, ויעל עשנו כעשן הכבשן (שמות יט, יח), עשן כלו (שם).

‎השני, וירו המורים (ש"ב יא, כד), או ירה יירה (שמות יט, יג), לירות במו אפל (תהלים יא, ב), וירם אלהים חץ פתאם (שם סח, ח), הרני לחמר (איוב ל, יט), שלשת החצים צדה אורה (ש"א כ, כ).

‎השלישי, כי קול שופר שמעת נפשי (שם ד, יט), ויהי קול השופר (שמות יט, יט), יום שופר ותרועה (צפניה א, טז).

סדר תפלת חג השבועות. ובו ג סעיפים:
ביום חמשים לספירת העומר הוא חג שבועות וסדר התפלה כמו ביום טוב של פסח אלא שאומרים את יום חג השבועות הזה זמן מתן תורתינו וגומרים ההלל ומוציאין שני ספרים וקורין בראשון חמשה מבחודש השלישי עד סוף הסדר ומפטיר קורא בשני וביום הבכורים ומפטיר במרכבה דיחזקאל ומסיים בפסוק ותשאני רוח: