מִ֤י יִתֶּן־לִ֨י ׀ שֹׁ֘מֵ֤עַֽ לִ֗י הֶן־תָּ֭וִי שַׁדַּ֣י יַעֲנֵ֑נִי וְסֵ֥פֶר כָּ֝תַ֗ב אִ֣ישׁ רִיבִֽי׃
О, что у меня был один, чтобы услышать меня— Вот моя подпись, пусть Всевышний ответит мне— И что у меня было обвинение, которое написал мой противник!
ספר השרשים
מחברת מנחם
והתוית תיו (יחזקאל ט, ד), ויתו על דלתות השער (ש"א כא, יד), וקדוש ישראל התוו (תהלים עח, מא), הן תוי שדי יענני (איוב לא, לה).
שפת יתר
קמד) הֶן תָּוִי (איוב לא לה), הנכון תו, והטעם שאלתי ובקשתי כי אלו כדברי ר' אדונים [?] היה תותי ולא תוי.