וְיוֹחָנָ֣ן בֶּן־קָרֵ֡חַ אָמַ֣ר אֶל־גְּדַלְיָהוּ֩ בַסֵּ֨תֶר בַּמִּצְפָּ֜ה לֵאמֹ֗ר אֵ֤לְכָה נָּא֙ וְאַכֶּה֙ אֶת־יִשְׁמָעֵ֣אל בֶּן־נְתַנְיָ֔ה וְאִ֖ישׁ לֹ֣א יֵדָ֑ע לָ֧מָּה יַכֶּ֣כָּה נֶּ֗פֶשׁ וְנָפֹ֙צוּ֙ כָּל־יְהוּדָ֔ה הַנִּקְבָּצִ֣ים אֵלֶ֔יךָ וְאָבְדָ֖ה שְׁאֵרִ֥ית יְהוּדָֽה׃
At palihim na nagsalita si Johanan na anak ni Karea kay Gedalias sa Mizpa, na sinasabi: “Pahintulutan mo akong pumunta, at papatayin ko si Ismael na anak ni Netanias, at walang sinumang makaaalam. Bakit ka niya papatayin, upang mangalat ang lahat ng mga Judiong nagtipon sa iyo, at malipol ang nalabi ng Juda?”
אגרא דכלה
וישובו המלאכים אל יעקב לאמר (בראשית לב ז). גם כן לאמר לדורות, הגם שהיה זה לשון הרע, ואיך אמרו המלאכים ואיך קיבל יעקב, כי המלאכים אמרו בחשש סכנות נפשות מותר לומר, כמ"ש יוחנן בן קרח לגדליה (ירמיה מ טו), וגם יעקב למיחוש מיבעיא, וכמו שמצינו שהאשים הכתוב (ירמיה מא ט) את גדליה על שלא חש לדברי יוחנן (נדה ס"א ע"א). וזהו לאמר, שבאופן כזה מותר לומר ולקבל לשון הרע: