וְלֹא־יִקַּ֨ח הַנָּשִׂ֜יא מִנַּחֲלַ֣ת הָעָ֗ם לְהֽוֹנֹתָם֙ מֵאֲחֻזָּתָ֔ם מֵאֲחֻזָּת֖וֹ יַנְחִ֣ל אֶת־בָּנָ֑יו לְמַ֙עַן֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יָפֻ֣צוּ עַמִּ֔י אִ֖ישׁ מֵאֲחֻזָּתֽוֹ׃
און דער פֿירשט זאָל ניט נעמען פֿון דעם פֿאָלקס נחלה, זײ צו קריװדען פֿון זײער אײגנטום; פֿון זײַן אײגנטום זאָל ער געבן אַ נחלה צו זײַנע זין; כּדי מײַן פֿאָלק זאָל ניט צעשפּרײט װערן איטלעכער פֿון זײַן אײגנטום.
אהבת יהונתן
ולא יקח הנשיא מנחלת העם. אי' בגמ' ר"א בן חרסום כשהתחיל ללמוד היה מנדר כל נכסיו מחמת חשק התורה. ולעתיד יהיה לבם ג"כ פתוח כפתחו של אולם וינדרו כל נכסיהם והנדרים יהיה הכל לנשיא ולכן לא יקח הנשיא מנחלת העם ודו"ק:
מלבי"ם
ולא יקח, כדי שלא יקח הנשיא מנחלת העם, שאם יועיל מתנותיו ותוסב נחלתו לזרים יצטרך להונות את העם ולקחת נחלתם כדי להוריש לבניו, וכבר באר (בסי' מ"ה פ"ח) שלכן נתנו לו חלק בארץ כאחד השבטים שלא יצטרך להונות את העם ולקחת נחלתם, וע"י שלא יוכל לתת מנחלתו מתנה עולמית עי"כ מאחוזתו ינחיל את בניו למען אשר לא יפוצו עמי כמו שהיו במלים הקודמים שלקחו שדום העם, והעם נפוצו מאחוזתם מפני פחד ומגור, אבל כשיהיה לו נחלת הארץ לא יבא לידי כך:
מצודת דוד
להונתם מאחוזתם. לעשוק מהם מה מאחוזת נחלתם להנחיל אותם לבניו ורק מאחוזתו ינחיל את בניו: