וְלֹא־יִקַּ֨ח הַנָּשִׂ֜יא מִנַּחֲלַ֣ת הָעָ֗ם לְהֽוֹנֹתָם֙ מֵאֲחֻזָּתָ֔ם מֵאֲחֻזָּת֖וֹ יַנְחִ֣ל אֶת־בָּנָ֑יו לְמַ֙עַן֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יָפֻ֣צוּ עַמִּ֔י אִ֖ישׁ מֵאֲחֻזָּתֽוֹ׃
און דער פֿירשט זאָל ניט נעמען פֿון דעם פֿאָלקס נחלה, זײ צו קריװדען פֿון זײער אײגנטום; פֿון זײַן אײגנטום זאָל ער געבן אַ נחלה צו זײַנע זין; כּדי מײַן פֿאָלק זאָל ניט צעשפּרײט װערן איטלעכער פֿון זײַן אײגנטום.
מחברת מנחם
נ. ולא תונו איש את עמיתו (ויקרא כה, יז), ואיש לא הונה (יחזקאל יח, טו), להונתם (שם מו, יח), ואחריתו יהיה מנון (משלי כט, כא).