וְאוּלָ֗ם אָנֹכִ֞י מָלֵ֤אתִי כֹ֙חַ֙ אֶת־ר֣וּחַ יְהוָ֔ה וּמִשְׁפָּ֖ט וּגְבוּרָ֑ה לְהַגִּ֤יד לְיַֽעֲקֹב֙ פִּשְׁע֔וֹ וּלְיִשְׂרָאֵ֖ל חַטָּאתֽוֹ׃ (ס)
אָבער פֿאַר װאָר, איך בין פֿול מיט כּוֹח דורך דעם גײַסט פֿון גאָט, און מיט גערעכטיקײט און גבורה, צו זאָגן יעקבֿן זײַן פֿאַרברעך, און ישׂראלן זײַן זינד.
מלבי"ם באור המילות
ליעקב פשעו, ולישראל חטאתו. יעקב שהם עשרת השבטים מרדו בע"ז, וישראל שהם שבט יהודה חטאו מצד התאוה, כנ"ל (א' ה') בפשע יעקב ובחטאת בית ישראל:
מלבי"ם
ואולם אנכי אינני כנביאי שקר אלה, הם אין בפיהם מענה אלהים, ואנכי מלאתי כח את רוח ה' הדובר בי לא קסם כזב וחזון שוא, הם יקדשו מלחמה על אשר לא יתן על פיהם ואנכי מלאתי משפט לדבר כפי הדין והאמת וגבורה בל אירא משום אדם, הם מתעים את עמי ואנכי מלאתי כח להגיד ליעקב פשעו:
מצודת דוד
ואולם. אבל אנכי מלאתי כח מן רוח ה׳ ר״ל כח כל אמרי בא מרוח ה׳ ואני מלא משפט והם דברים צודקים וגבורה והוא אמוץ הלב לא אפחד ממי ומגיד אני ליעקב פשעו וכו׳ כי אין דרכי להחליף כדרך נביאי השקר: