שֹׂנְאֶ֥יךָ יִלְבְּשׁוּ־בֹ֑שֶׁת וְאֹ֖הֶל רְשָׁעִ֣ים אֵינֶֽנּוּ׃ (פ)
דײַנע שָׂונאים װעלן זיך אָנקלײדן מיט שאַנד, און דאָס געצעלט פֿון די רשָעים װעט מער ניט זײַן.
אלשיך
ואז המרעים אשר להם טובה פה שהם שונאיך ילבשו בשת כאומרו הגדיל ה' לעשות עם אלה ואל תתמה איך יקומו בתחיה כי לא ישמידם ה' רק לשיראו ויכעסו כי מיד ואהל רשעים איננו. או יאמר ילבשו בשת בראות אשרך כי יבקשו לבא האהלה ליטמן מפני הבושה ולא ימצאו כי אהל רשעים איננו:
מצודת דוד
שונאיך. השמחים לאידך ואוהבי רעתיך הם ילבשו בושת כאשר יראו אותך בטובה:
מצודת דוד
ואוהל. אבל אהל הרשעים היא תאבד ואין לו לשוב לקדמותו ולא כן אהלך כי תשוב ותכונן כמאז (העולה מהמענה ההיא שדעת בלדד כדעת אליפז שהכל בא בהשגחה ויוכיח מאבדן בניו בבית המשתה במקום הרשע שם המשפט ויחוה דעתו שטובת הרשעים המה לתכלית רע כמו מרבית הלחלוחית מקצת הצמחים ואף רעת הצדיקים לטובה תחשב כמו עקירת קצת הצמחים ואנחנו לא נדע היאך מקוצר הדעת ואף ינחם את איוב לומר כי ישגא אחריתו):