וַֽיִּלְכְּדָ֞הּ וְאֶת־מַלְכָּ֤הּ וְאֶת־כָּל־עָרֶ֙יהָ֙ וַיַּכּ֣וּם לְפִי־חֶ֔רֶב וַֽיַּחֲרִ֙ימוּ֙ אֶת־כָּל־נֶ֣פֶשׁ אֲשֶׁר־בָּ֔הּ לֹ֥א הִשְׁאִ֖יר שָׂרִ֑יד כַּאֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה לְחֶבְר֗וֹן כֵּן־עָשָׂ֤ה לִדְבִ֙רָה֙ וּלְמַלְכָּ֔הּ וְכַאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֛ה לְלִבְנָ֖ה וּלְמַלְכָּֽהּ׃
און ער האָט באַצװוּנגען זי און איר מלך, און אַלע אירע שטעט; און זײ האָבן זײ געשלאָגן מיטן שאַרף פֿון שװערד, און פֿאַרװיסט אַלע נפֿשות װאָס אין איר; ער האָט ניט געלאָזט אַן איבערבלײַב. אַזױ װי ער האָט געטאָן צו חבֿרון, אַזױ האָט ער געטאָן צו דבֿיר און צו איר מלך; אַזױ װי ער האָט אױך געטאָן צו לִבֿנָה און צו איר מלך.
מלבי"ם
וכאשר עשה ללבנה. כי במ"ש כאשר עשה לחברון יש לטעות שתפס מלכה חי ותלה אותו כמו שעשה לחברון, לכן אמר כן עשה לדבירה (בענין החורבן דמתה לחברון), ולמלכה כאשר עשה ללבנה ששם נהרג מלכה בין ההרוגים, כמ"ש (פסוק ל) כאשר עשה למלך יריחו, פירוש שלא נתפס חי: