וַיֹּאמְר֤וּ כָל־הַנְּשִׂיאִים֙ אֶל־כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה אֲנַ֙חְנוּ֙ נִשְׁבַּ֣עְנוּ לָהֶ֔ם בַּֽיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְעַתָּ֕ה לֹ֥א נוּכַ֖ל לִנְגֹּ֥עַ בָּהֶֽם׃
האָבן אַלע פֿירשטן געזאָגט צו דער גאַנצער עדה: מיר האָבן זײ געשװאָרן בײַ ה׳ דעם גאָט פֿון ישׂראל, און מיר טאָרן זײ אַצונד ניט אָנרירן.
מלבי"ם
ויאמרו כל הנשיאים. אמרו א"א שתהרג אותם אחר כי אנחנו נשבענו להם, והשבועה היתה בה', ויהיה חילול השם בדבר, בשגם כי העם צריכים לשמור מה שהתקשרו נשיאי העדה:
אלשיך
ויאמרו כל כו'. ראוי לשים לב מה חדשו לה' הנשיאים שלא ידעו כי הלא זה הדבר האמור למעלה ולא הכם בני ישראל כי נשבעו להם נשיאי העדה ומה חוזרים לומר להם אנחנו נשבענו להם כו'. ועוד או' זאת נעשה להם ואינו אומר מה זאת אשר יעשו להם אם הוא שיהיו חוטבי עצים כו' למה לא נאמר כו' אם בסוף פסוק שאח' זה כמספר מה שעבר שאומ' ויהיו חוטבי עצים כו' כאשר דברו כו' ועוד או' והחיה לשון צווי ולשון יחיד והראוי יאמר החיות. ועוד אומרו ויאמרו אליהם כי הלא גם עד כה עמהם היו מדברים. ועוד כי אחר שדברו הנשיאים למה חזר יהושע לקרא אותם ולאררם ולהצילם מיד בני ישראל:
אלשיך
אך הנה בפסוק הקודם ספר כי לא הכום על כי נשבעו להם הנשיאים וגם סיפר כי עדיין לא נתקררה דעת העדה כי עדיין וילונו כל העדה על הנשיאים ועתה בא לפרש תחלה איך היה ענין הנשיאים איך עכבו ביד ישראל ואח"כ יבאר איך נתקנ' תלונתם על הנשיאים והוא כי הנה ויאמרו כל הנשיאים אל כל העדה אנחנו נשבענו כו' כי התחכמו ליכנס בשלהם לומר הנה אנחנו לבדנו נשבענו ולא בשמכ' ועתה אנחנו לא נוכל לנגוע בהם כלומר אך אתם הנם בידכם כי לא נשבעתם ובזה הוא התחלת השקט כעסם שמחשיב אותם ובכלל הדבר הוא לנגוע בהם לא נוכל אך במעשה ידיהם שהוא עבדות חוטבי עצים ושואבי מים נוכל והוא אשר עשה משה לכנעניים ובראות הנשיאים כי לא נתקררה דעתם של העדה בזה ורצו להורגם הפכו פניהם אל יהושע ואמרו לו זאת נעשה להם כלומר זאת שנשמע מדברינו שלנגוע בהם לא נוכל רק במעשה ידיהם נעש' להם והחיה אות' אתה יהושע למען שלא יהיה עלינו קצף וכו' ובראותם ששתק להם והודע יהושע אז חזרו ואמרו אליהם הנשיאים יחיו כלומר אחר שיהושע מודה לנו לחיותם יחיו ולא תוכלו לעכב אך הם מעצמם להפיס דעת העדה נשתעבדו ויהיו חוטבי עצים ושואבי מים לעדה אולי יתפייסו כאשר עשה משה לכנעניים והיתה זאת עצת הנשיאים שדברו להם לגבעוני' יעשו כך אולי יתפייסו העדה בכך וזהו ויהיו חוטבי וכו' כאשר דברו להם לגבעונים הנשיאים ולא נתקררה דעתם עד שויקרא להם יהושע וידבר אליהם כו' כי קללם כאומרו ועתה ארורי' הם ולא יכרת מהם עבד להפיס דעת העדה לומר הלא אין ליירא פן יתנשאו אחר זמן ויהיו לשכים בעיניכם כי ע"י ארירתי זאת לא ירימו ראש כי לא יכרת מהם עבד כו' ומצד אחר הפיס דעת הגבעונים באמור להם ישרתו בבית ה' והשיבו כי מירא' עשו ועתה יעשה להם כטוב וכישר והוא כנודע מרז"ל על פסוק ועשית הטוב והישר זו לפנים משורת הדין זה מאמרו כטוב וכישר שהוא לפנים משורת הדין ואמר כי ויעש להם כן שהו' הטוב והישר וע"י מה שאיררם הפיס דעת העדה ויצל אות' מיד' ולא הרגו' ובראות כי כבר היחלו להיות חוטבי עצים ושואבי מים לעדה ועתה אמר הוא לבית אלהי על כן ארכבה אתרי רכשי ועשה גם שתיהן כי ויתנם כו' לעדה ולמזבח ה' כו':