וְאַתָּ֞ה כִּ֧י הִזְהַרְתּ֣וֹ צַדִּ֗יק לְבִלְתִּ֥י חֲטֹ֛א צַדִּ֖יק וְה֣וּא לֹא־חָטָ֑א חָי֤וֹ יִֽחְיֶה֙ כִּ֣י נִזְהָ֔ר וְאַתָּ֖ה אֶֽת־נַפְשְׁךָ֥ הִצַּֽלְתָּ׃ (ס)
אָבער אױב דו האָסט אים געװאָרנט, דעם גערעכטן, אַז דער גערעכטער זאָל ניט זינדיקן, און ער האָט ניט געזינדיקט, װעט ער בלײַבן לעבן, װײַל ער האָט זיך געלאָזט װאָרענען, און דו האָסט מציל געװען דײַן נפֿש.
מלבי"ם
ואתה כי הזהרתו מצד שהוא צדיק, לבלתי חטא אף חטא קטן שוגג מצד שהוא צדיק והשוגג יחשב לו לזדון, ועי"כ והוא לא חטא את החטא השוגג, אז תרויח בשתים א. כי הוא חיה יחיה כי נזהר כי בודאי ישמע לדבריך ותציל נפשו, ב. ואתה את נפשך הצלת, (וגם אמר ואתה כי הזהרת צדיק, ר"ל בל תחשוב שלא ישמע אליך וא"כ עי"ז יתהפך להיות רשע, כי גם שתזהיר אותו יהיה צדיק כי בודאי ישמע לדבריך):
מצודת דוד
ואתה. אבל אם אתה הזהרת את הצדיק לבל יחטא בבטחון היותו צדיק עד הנה והוא שמע לך ולא חטא כפי מה שחשב:
מלבי"ם באור המילות
הזהרתו צדיק, הכינוי עם שם הפעול, ולפי מה שכתבתי בפירושי ר"ל הזהרתו מצד שהוא צדיק :