וְֽיָדַעְתָּ֮ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָה֒ שָׁמַ֣עְתִּי ׀ אֶת־כָּל־נָאָֽצוֹתֶ֗יךָ אֲשֶׁ֥ר אָמַ֛רְתָּ עַל־הָרֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֣ר ׀ שממה [שָׁמֵ֑מוּ] לָ֥נוּ נִתְּנ֖וּ לְאָכְלָֽה׃
און װעסט װיסן אַז איך ה׳ האָב געהערטאַלע דײַנע לעסטערונגען װאָס דו האָסט געזאָגטאױף די בערג פֿון ישׂראל, אַזױ צו זאָגן:פֿאַרװיסט זײַנען זײ געװאָרן, אונדז זײַנען זײ געגעבן געװאָרן צו שפּײַז.
מלבי"ם
(ונגד מ"ש את שתי הארצות אמר) וידעת כי אני ה' שמעתי נאצותיך שבזה היית מנאץ אותי, במה שאמרת על הרי ישראל לאמר שממו, שאמרו שהם שוממים ע"י חטא ישראל שלא ימצאו ישראל יושבים שם, רק לנו נתנו לאכלה, והירושה לא לגור שם לבד רק לאכול הפירות הגדלים שם:
מצודת דוד
וידעת. אז תדע ששמעתי את כל דברי בזיונך שאמרת על הרי ישראל הנה שממו כי אנשיהם נתנו לנו לאכלה ולא נשאר שם מי מהם: