כְּשִׂמְחָ֨תְךָ֜ לְנַחְלַ֧ת בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֛ל עַ֥ל אֲשֶׁר־שָׁמֵ֖מָה כֵּ֣ן אֶעֱשֶׂה־לָּ֑ךְ שְׁמָמָ֨ה תִֽהְיֶ֤ה הַר־שֵׂעִיר֙ וְכָל־אֱד֣וֹם כֻּלָּ֔הּ וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃ (פ)
אַזױ װי דו האָסט זיך געפֿרײטאיבער דער נחלה פֿון דעם הױז פֿון ישׂראל, פֿאַר װאָס זי איז װיסט געװאָרן, אַזױ װעל איך טאָן צו דיר;אַ װיסטעניש װעסטו װערן, באַרג שֵׂעִיר, און גאַנץ אדום אין גאַנצן;און זײ װעלן װיסן אַז איך בין ה׳.
מלבי"ם
(ונגד ששמחת על חורבן הארץ), כשמחתך וכו' כן אעשה לך שישמחו כולם על חורבן ארצך (ונגד מה שדברת באלהות) שממה תהיה הר שעיר וכו' שתשאר שממה לעולם, ובזה ידעו כי אני ה' ויכירו אמתת אלהותי כמ"ש המה יבנו ואני אהרוס וקראו להם גבול רשעה והעם אשר זעם ה' עד עולם:
מצודת דוד
כשמחתך. כערך השמחה שהיה לך על נחלת בית ישראל על אשר נעשית שממה בערך הזה אעשה שמחה על שממותך: