וַיֹּ֥אמֶר יִרְמְיָ֖הוּ לֹ֣א יִתֵּ֑נוּ שְֽׁמַֽע־נָ֣א ׀ בְּק֣וֹל יְהוָ֗ה לַאֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ דֹּבֵ֣ר אֵלֶ֔יךָ וְיִ֥יטַב לְךָ֖ וּתְחִ֥י נַפְשֶֽׁךָ׃
האָט יִרמיָהו געזאָגט: מע װעט דיך ניט איבערגעבן. הער צו, איך בעט דיך, צו דעם קָול פֿון גאָט אין װאָס איך רעד צו דיר, און עס װעט זײַן גוט פֿאַר דיר, און דײַן נפֿש װעט בלײַבן לעבן.
מלבי"ם
ויאמר ירמיהו לא יתנו והביא לו ראיה מדבור השני שהראהו ה' שהנשים ילמדו עליו זכות שהוא אינו אשם בדבר המרד ועי"ז יצא זכאי בהשפטו, וז"ש שמע בקול ה' לאשר אני דובר אליך הוא הדבור השני שאדבר אליך, שמן הדבור הזה תדע כי וייטב לך ותחי נפשך, שחוץ מן החיים ייטב לך ג"כ, ובאר לו הדבור השני ואם מאן אתה לצאת כה הראני ה', שמן הדבור הזה יבין שאם יצא ייטב לו כי יצא זכאי אם יצא בעצמו: