וָֽאֶרְאֶ֞ה כִּֽי־אֵינְךָ֣ מוֹשִׁ֗יע וָאָשִׂ֨ימָה נַפְשִׁ֤י בְכַפִּי֙ וָֽאֶעְבְּרָה֙ אֶל־בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן וַיִּתְּנֵ֥ם יְהוָ֖ה בְּיָדִ֑י וְלָמָ֞ה עֲלִיתֶ֥ם אֵלַ֛י הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה לְהִלָּ֥חֶם בִּֽי׃
האָב איך געזען אַז איר העלפֿט ניט, און איך האָב גענומען מײַן לעבן אין מײַן האַנט, און בין אַריבער צו די קינדער פֿון עמון, און גאָט האָט זײ געגעבן אין מײַן האַנט; און פֿאַר װאָס זײַט איר אַרױפֿגעקומען צו מיר הײַנטיקן טאָג מלחמה צו האַלטן מיט מיר?
מלבי"ם
ג) ואראה כי אינך מושיע שאם היית מושיע כבר היה עת לזה מזמן רב, ועי"כ ואשימה נפשי בכפי, והייתי בסכנה גדולה וה' נתנם בידי בדרך השגחה, ולמה עליתם אלי היום הזה להלחם בי, רצה לומר לעזר לא עליתם כל הזמן העבר, רק להלחם בי עליתם היום הזה?!
מצודת דוד
ואראה. וכאשר ראיתי כי אינך מושיע לי בשום פעם, ואמרתי, מה לי לזעוק עוד:
מנחת שי
ואשימה. כן הוא בדפוסים ישנים ובספרים כ"י מדוייקים ואין כאן קרי וכתיב כלל: