וְהִנֵּ֣ה ׀ אִ֣ישׁ זָקֵ֗ן בָּ֣א מִֽן־מַעֲשֵׂ֤הוּ מִן־הַשָּׂדֶה֙ בָּעֶ֔רֶב וְהָאִישׁ֙ מֵהַ֣ר אֶפְרַ֔יִם וְהוּא־גָ֖ר בַּגִּבְעָ֑ה וְאַנְשֵׁ֥י הַמָּק֖וֹם בְּנֵ֥י יְמִינִֽי׃
ערשט אַן אַלטער מאַן קומט אָן פֿון זײַן אַרבעט אין פֿעלד, אין אָװנט; און דער מאַן איז געװען פֿון דעם געבערג פֿון אפֿרים, נאָר ער האָט זיך אױפֿגעהאַלטן אין גבֿעה; און די מענטשן פֿון דעם אָרט זײַנען געװען בנימינער.
מלבי"ם
והנה איש זקן. כמו שספר גנות בני הגבעה שסגרו דלתם לאורח הגם שהיו מתושבי העיר ולא צר להם המקום, ספר שבח הזקן הזה, א] עם היותו זקן, ב] שבא עתה ברגע זו, ג] שבא מן מעשהו הקשה בשדה, ד] שהיה גר בגבעה, ולא הוטלה עליו המצוה יותר מתושבי העיר, בכ"ז: