וְהָיָ֤ה בַבֹּ֙קֶר֙ כִּזְרֹ֣חַ הַשֶּׁ֔מֶשׁ תַּשְׁכִּ֖ים וּפָשַׁטְתָּ֣ עַל־הָעִ֑יר וְהִנֵּה־ה֞וּא וְהָעָ֤ם אֲשֶׁר־אִתּוֹ֙ יֹצְאִ֣ים אֵלֶ֔יךָ וְעָשִׂ֣יתָ לּ֔וֹ כַּאֲשֶׁ֖ר תִּמְצָ֥א יָדֶֽךָ׃ (ס)
און עס װעט זײַן אין דער פֿרי, װי די זון גײט אױףֿ, אַזױ זאָלסטו דיך פֿעדערן, און זיך אַ לאָז טאָן אױףֿ דער שטאָט; און אָט װי ער און דאָס פֿאָלק װאָס מיט אים גײען אַרױס צו דיר, אַזױ זאָלסטו טאָן צו אים װי דײַן האַנט װעט קענען.
מלבי"ם
ובבקר. השכם יפשוט על עיר שכם, כי געל ואנשי החיל יוצאים אליך לתרמה, ולא יהיו בעיר ובקל תכבוש את העיר, ובזה ועשית לו כאשר תמצא ידך, הוא מה שחצה העם לארבעה ראשים שמקצתם יעמדו בשער העיר בל יניחום לשוב העירה ומקצתם ילחמו בשדה, רק שנשבתה עצתו כמו שיבואר.