וַאֲנִ֤י ׀ הָיִ֣יתִי חֶרְפָּ֣ה לָהֶ֑ם יִ֝רְא֗וּנִי יְנִיע֥וּן רֹאשָֽׁם׃
און איך בין געװאָרן אַ חרפּה בײַ זײ, אַז זײ זעען מיך, שאָקלען זײ זײער קאָפּ.
מאירי
ואני הייתי חרפה להם ר״ל שמחרפים אותי תמיד ומבזים אותי על שרואים אותי בחולשה ובמיון. יראוני יניעון ראשם דרך בזוי כשאיני נמשך אחריהם להתכבד עמהם [וי״ל] אפי׳ ראיה ממש כלומ׳ בכל עת שיראוני יניעון ראשם.