הַֽ֭לְלוּ־יָהּ כִּי־ט֣וֹב יְהוָ֑ה זַמְּר֥וּ לִ֝שְׁמ֗וֹ כִּ֣י נָעִֽים׃
לױבט גאָט װאָרום גאָט איז גוט, זינגט צו זײַן נאָמען, װאָרום ער איז ליב.
מלבי"ם באור המילות
זמרו לשמו. כבר התבאר שהשם מורה על הפרסום שהוא מצד מעשיו:
מלבי"ם
הללויה, בשני מיני הילול, א. מצד עצמו, כי טוב ה', ב. מצד הבריאה והנהגתה, וזה זמרו לשמו, שהוא כפי שנודע ע"י בריאותיו, כי נעים שהנעימות בא מצד הערך והסדר והיחוס שבין המושג ובין המשיג והוא ענין צרופיי, ר"ל בהנהגה הקבועה המסודרת שזה שמו, הוא נעים:
מאירי
וכפל הענין ואמ׳ הללויה כי טוב ה׳ כלומ׳ שראוי להללו מצד עצמו כי הוא טוב ר״ל שלם מכל צד ונעים ר״ל ערב לרוב השלימות.